אישטוואן בורז'אק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אישטוואן בורז'אק
אישטוואן בורז'אק
לידה 24 בדצמבר 1914
מונור, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בדצמבר 2007 (בגיל 92)
בודפשט, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Farkasréti Cemetery
מקצוע היסטוריון, פילולוג קלאסי, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס סצ'ני (1993) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אישטוואן בורז'אק ׁ(בהונגרית: Borzsák István;‏ 24 בדצמבר 1914 מונור - 9 בדצמבר 2007 בודפשט) היה פילולוג ומתרגם הונגרי, מומחה בלימודים הקלאסיים, חבר באקדמיה ההונגרית למדעים משנת 1987, פרופסור באוניברסיטה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו המוקדמות והלימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישטוואן בורז'אק למד בבית הספר העממי בעיר הולדתו, מונור. באותה תקופה בניין בית הספר ניזוק קשות על ידי יחידה של הצבא הרומני שפלש להונגריה כדי לדכא את המהפכה הקומוניסטית שם. בשנת 1924 עבר לבודפשט ולמד בגימנסיה הרפורמית ברחוב לוניאי. לאיוש אפרילי היה מורו לפילוסופיה. בתום לימודי התיכון בשנת 1932 נרשם ללימודי שפות וספרות באוניברסיטת פטר פאזמאן בבודשפט, בתחום הליומודים הקלאסיים (לטינית, יוונית) והשפה הגרמנית. בשנת 1936 סיים את התואר ובשנת 1937 קיבל תעודת הוראה כמורה ליוונית, לטינית וגרמנית. באותה תקופה, עד שנת 1939 השתלם בקולגיום על שם אטווש בבודפשט. במסגרת חילופי סטודנטים נסע להשתלמות באוניברסיטת טיבינגן ובאוניברסיטת ברלין. מוריו העיקריים היו אנדראש אלפלדי וקארוי קרני.

הקריירה האקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1940 התחיל ללמד בבית ספר תיכון. עם כניסת הונגריה למלחמת העולם השנייה גויס לצבא ולחם ביחידת נ"מ במלחמה נגד ברית המועצות. בשנת 1945 נלקח בשבי הסובייטי ושוחרר בשנת 1947. בשבי למד את השפה הרוסית, דבר שאיפשר לו לעבוד בשנים הראשונות של השלטון הקומוניסטי כעורך בהוצאה לאור של האגודה לידידות הונגרית-סובייטית. אחרי תקופה קצרה של הוראה בתיכון התקבל לעבוד במחלקה ללטינית של אוניברסיטת בודפשט. אחרי הארגון מחדש של המוסד, לימד כמרצה לפילולוגיה קלאסית ב"אוניברסיטה למדעים על שם לורנד אטווש". בהמשך לימד כמרצה בכיר גם תולדות העולם העתיק, ובשנת 1954 התמנה לפרופסור מן המניין.

בשנת 1956, עקב תמיכתו במרד ההונגרי נגד השלטון הקומוניסטי והשתתפותו בוועדה המהפכנית לאנשי הסגל האקדמי בפקולטה למדעי הרוח, סולק לאחר דיכוי המרד מתפקידו האקדמי. אחרי תקופה של אבטלה הצליח להתקבל כספרן בספריית האוניברסיטה. בשנת 1963 קיבל חנינה והתאפשר לו ללמד כראש הקתדרה לפילולוגיה קלאסית באוניברסיטת דברצן. החל מ-1978 חזר לפקולטה למדעי הרוח בבודפשט והתמנה לפרופסור, ראש המכון לפילולוגיה לטינית. בפרישתו בשנת 1985 היה לפרופסור אמריטוס. בשנים 2001-1971 בורז'אק זכה בחמישה פרסים חשובים על פועלו המדעי.

בשנת 1952 זכה בתואר "קנדידט" לפילולוגיה (בתחום הפילולוגיה הקלאסית) ובשנת 1965 קיבל את התואר דוקטור למדעים. בשנת 1982 נבחר לחבר בהתכתבות של האקדמיה ההונגרית למדעים, ובשנת 1987 לחבר מן המניין שלה. בשנים 1995-1990 היה חבר יושב ראש הוועדה לפרסומים וספרים של האקדמיה ובשנים 1998-1995 כיהן כחבר בוועדת האתיקה שלה. בשנים 1978-1965 ערך את כתב העת Acta Classica Universitas Scientiarum Debreceniensis של אוניברסיטת דברצן. היה חבר גם במערכת כתב העת "Antik Tanulmányok" (לימודי העולם העתיק).

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורז'אק בלט בחקר יצירותיהם של הורטיוס וטקיטוס על ידי תרגומים ועריכת מהדורות ביקורתיות שלהן. כן עסק, בין היתר, גם בחקר מורשתו של אלכסנדר מוקדון ובפילולוגיה של השפה הלטינית בימי הביניים. הוא ניתח את השפעות המזרח והעולם ההלניסטי באמצעות ההיסטוריוגרפיה ההלניסטית על ההיסטוריונים הרומיים. בורז'אק הצטיין גם בעבודתו עם הסטודנטים ובהרצאותיו, שהפכו לשם דבר בזמנו.

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס האקדמיה ההונגרית למדעים
  • 1973 -חבר האקדמיה הלטינית ברומא
  • 1990 - חבר באקדמיה למדעים של טיבינגן
  • 1993 - פרס סצ'ני (על שמו של אישטוואן סצ'ני) על מפעל חייו
  • 1994 - פרס הרדר - מטעם העיר וינה
  • 1996 - מדליית הזהב של האקדמיה ההונגרית
  • 2001 - הפרס הגדול של הקרן יאנוש אראן
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לורדן אטווש בבודפשט, האוניברסיטאות דברצן והיידלברג, והאוניברסיטה הרפורמית על שם גאשפאר קארולי

מבחר פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Az ókori világ ismeretei Magyarország földjéről (Budapest, 1936, 1965) (הידע בעולם הקדום על אדמת הונגריה של היום (אגן הקרפטים))
  • A latin nyelv szelleme (Budapest, 1942) (רוחה של השפה הלטינית)
  • A római irodalom története (Budapest, 1944) (תולדות הספרות הרומית)
  • A magyar klasszika-filológiai irodalom bibliográfiája 1925–1950 (Budapest, 1952) (הביבליוגרפיה של הספרות הפילולוגית קלאסית ההונגרית)
  • Budai Ézsaiás és klasszika-filológiánk kezdetei (Budapest, 1955) (אז'איאש בוודאי והתחלות הפילולוגיה הקלאסית)
  • Az antikvitás XVI. századi képe. Bornemissza-tanulmányok (Budapest, 1960) תמונת ימי הקדם במאה ה-16 . כתבי בורנמיסה)
  • P. Cornelius Tacitus, der Geschichtsschreiber, A. Druckenmüller, Stuttgart, 1968 (טקיטוס ההיסטוריון)
  • Ábel Jenő (Budapest, 1981) (ינה אבל)
  • A Nagy Sándor-hagyomány Magyarországon (Budapest, 1984) (מסורת אלכסנדר מוקדון בהונגריה)
  • Horatius: Opera (Leipzig, 1984) (הורטיוס: כתביו, הוצאת טויבנר, לייפציג) Borzsák, Stephan. Q. Horati Flacci Opera. Lipsiae: Teubner, 1984
  • A római történeti hagyomány kialakulása (Budapest, 1990) (התפתחות המסורת בתחום ההיסטוריה הרומית)
  • Kell-e a latin? (Budapest, 1990) (צריכים את הלטינית?)
  • Dragma. Válogatott tanulmányok I–VI. (Budapest, 1994–2003) (דרכמה. כתבים מובחרים א-ו)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gnomon 80 ,2008, ע. 573–576. Zsigmond Ritoók István Borzsák

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]