יוז'ף אטווש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יוז'ף אטווש, ציור משנת 1845 מאת מיקלוש ברבאש
חתימתו

יוז'ף אטווש, בשמו המלא הברון יוז'ף אטווש ואשארושנאמניהונגרית: József Eötvös Vásárosnaményi báró, ‏ 13 בספטמבר 1813 - 2 בפברואר 1871 היה סופר, פובליציסט, מחזאי ופוליטיקאי הונגרי. מצד אמו היו לו שורשים גרמניים. אטווש שימש פעמיים כשר החינוך - בממשלה ההונגרית הראשונה בימי מהפיכת 1848 ושוב בממשלה של גיולה אנדראשי בשנים 1871-1867, כשהיה אחראי גם על תיק הדתות. היה חבר באקדמיה ההונגרית למדעים ובחברה הספרותית על שם קישפלודי. הוגה ליברלי ופוליטיקאי מעשי, כתב מסות בנושאים פוליטיים (למשל,על הרעיונות האירופאים במאה ה-19 והמדינה) וקידם בהונגריה כחבר פרלמנט ואחר כך כשר רפורמה של בתי הכלא, את חוק האמנציפציה של היהודים, את חוק חינוך החובה ואת חוק שוויון זכויות העממים בממלכה. נודע גם כסופר מחבר רומנים שנגעו לסוגיות חברתיות ושל מוסר ("נוטריון הכפר").

רקע משפחתי, שנות צעירותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוז'ף אטווש נולד בבודה כשלישי מבין חמשת הילדים של הברון איגנאץ אטווש (1851-1786), יועץ ופקיד בכיר בשרות הקיסר האוסטרי, ושל אשתו השנייה, אנה לבית פון דר ליליין (Anna von der Lilien) ‏ (1786-1858). שמו המלא בטבילה, בלטינית, היהJosephus Carolus Borromeus Bartolomeus Adalbertus. בית המשפחה שכן ברובע אריסטוקרטי של בודה, בקרבת הארמון המלכותי. הסב מצד האם היה אציל גרמני-פרוסי. הברון אטווש הראשון, מיקלוש אטווש, הסבא רבא מצד האב, נולד במחוז סטמר והיה לגנרל פרשים בצבא האוסטרי, שהצטיין במלחמות בטורקים ובמלחמת שבע השנים. הסב והאב של יוז'ף אטווש, ששניהם נקראו איגנץ אטווש, מילאו תפקידים בכירים בהונגריה מטעם שלטון הקיסר האוסטרי. האב היה משפטן והוגה דעות, כיהן כשמבלאן מלכותי וקיסרי,סגן קנצלר החצר המלכותית ההונגרית, יועץ ו"שר המשקים" של הממלכה. הסב והאב צידדו במדיניות הקיסר נגד שאיפות העם ההונגרי לשלטון עצמי ולחירות. לכן שמם היה ידוע באותן השנים לשמצה במולדתם. משום כך בבית הספר הציבורי הרגיש אטווש כילד את עוינותם של תלמידים הונגרים אחרים. האגדה מספרת שהתלמיד היחיד שהסכים לשבת בקרבתו היה יהודי. אטווש הצליח בהמשך לרכך את לבם של חבריו לכיתה כשנאם מולם נאום פוליטי ראשון בחייו, שבו הביע את אהדתו לעיניין הלאומי ההונגרי, ואת התחחיבותו להיאבק בעדו.

עיצובו הרוחני של אטווש, הושפע, לעומת זאת, על ידי מורו הפרטי,יוז'ף פרוז'ינסקי, אסיר פוליטי לשעבר, בעל השקפות רפובליקניות ומעריץ של עידן האורות הצרפתי. הוא היה זה שטיפח בנער את העיניין בהגות הפילוסופית ובפוליטיקה ועורר את רצונו לטהר את שם המשפחה על ידי עמדות ומעשים מנוגדים לאלו של אביו וסבו.[1] מאמו הוא ירש את טבעו הרגיש ואת האהבה לספרים. אחרי לימודים איכותיים בגימנסיה המלכותית האוניברסיטאית הקתולית בבודה, למד אטווש פילוסופיה והיסטוריה באוניברסיט פשט, בשנים 1826-1831. בימי לימודיו באוניברסיטה קישר ידידות אמיצה עם לאסלו סאלאי (Szalai), לימים עורך דין, היסטוריון ופובליציסט, שעודד אותו לכתוב. בשנת 1830 תרגם את המחזה של גתה "גץ פון ברליכינגן". בשנת 1833 כתב קומדיה מקורית ראשונה - "המחזרים" ובשנת 1834 טרגדיה הקרויה "הנקמה". ב-1835 תרגם את "אנג'לו" מאת ויקטור הוגו. ההקדמות שהוא כתב לתרגומיו עוררו את תשומת הלב של חברי האקדמיה ההונגרית שקמה לא מכבר, וגרמו לבחירתו בגיל 22 (14 בספטמבר 1835) לחבר מתכתב של האקדמיה. בהמשך פרסם אטווש שירים ליריים ומחזות נוספים, ולאחר מכן מסות ורומנים. בתום הלימודים התקבל אטווש לשורות עובדי המדינה בתפקיד סגן נוטריון במחוז פייר. אביו פתח לו שערים אל החיים הפוליטיים. בשנת 1832 בעת שנמצא בברטיסלבה (פוז'ון) לצורך בחינות השתתף בדיוני הפרלמנט ההונגרי שהתכנס בעיר. בשנת 1835 מצא מקום עבודה בקנצלריה של החצר המלכותית בבודה וב-1837 היה לשופט בנפה פרשוב (אֶפֶּרְיֶיש).

ממסעותיו בשנים 1837-1836 במערב אירופה - בגרמניה, שווייץ,הולנד,צרפת ואנגליה-, חזר אטווש עם רעיונות מתקדמים בתחום הספרות והפוליטיקה. הושפע מרעיונות האסכולה הספרותית הרומנטית, שאת כמה מנציגיה הבולטים פגש אישית. ב-1839 נבחר כחבר מן המניין של האקדמיה ההונגרית למדעים. מאוחר יותר ב-1855 היה לסגן יושב ראש וב-18 במרץ 1866 ליושב ראש האקדמיה.

בשובו להונגריה כתב את ספרו הפוליטי הראשון "הרפורמה של בתי הסוהר". כחבר צעיר של הפרלמנט הרשים בבקיאותו ובכשרונו כנואם. באחד מנאומיו הראשונים שפורסמו אחר כך בשנים 1839-1840, (עם תוספת נספח, בשנת 1841) תמך בחום באמנציפציה של היהודים בארצו. בשנת 1840 התגורר באחוזת אביו בשאי, במחוז בורשוד והקדיש את עצמו לכתיבה. אחר כך באותה שנה עבר לגור בבודה ולאחר מכן בפשט

פעילותו העיתונאית והפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך הפיץ את רעיונותיו הפרוגרסיבים מעל דפי העיתון "Pesti Hírlap" ("פשטי הירלאפ"). במאמריו טען שלצורך הנהגת הרפורמות המינהליות הדרושות להונגריה, הכרחי להקים ממשלה מרכזית חזקה ואחראית, בעלת הרכב לאומי הונגרי. הרשויות המחוזיות אמנם עמדו בראש ההתנגדות לשלטון המרכזי האוסטרי, אולם רצו לשמור על פריבילגיות שלהן על חשבון שלטון הונגרי מרכזי. בשנת 1844 הצהיר אטווש בפרלמנט:

הונגריה זקוקה לשלטון מרכזי: ולפי דעתי שלטון מרכזי ניתן להשיג רק על ידי הגברת השפעת בית החוקקים הלאומי על המחוזות

[2]

בגלל עמדה זו הוא ושאר אנשי ה"פשטי הירלאפ" שחשבו כמוהו, כונו "צנטרליסטים".[3] לעומת אטווש זאת לא רצה שהונגריה תהפוך למדינה לאומית טהורה ודגל בפשרות בנוגע להבטחת זכויות אזרחיות ולשוניות לעממים השונים בממלכה, במידה כזאת שהם ייהנו מיותר חופש מאשר במדינות השכנות.

הרומן הביכורים שלו "Karthausi" ("קרטוזיאני") הקנה לו שם בקרב החוגים הספרותיים ובקהל ההונגרי בכלל. ב-25 בנובמבר 1838 נבחר לחבר בחברה הספרותית על שם קישפלודי, שהפכה לימים לאיגוד הסופרים ההונגרים. כעבור שנים, ב-24 במאי 1860 נבחר אטווש ליושב ראש שלה. השקפותיו הליברליות זו מצאו ביטוי ברומן שלו "נוטריון הכפר" (1846-1844), שהפך לאחת היצירות הקלאסיות של הספרות ההונגרית. כתב באותה תקופה גם כן את הרומן ההיסטורי "הונגריה בשנת 1514" (1850) (על תקופת מלחמת האיכרים של ג'יירג' דוז'ה, את הרומן "אחיות" ואץ הקומדיה "יחי השוויון!". אטווש תיאר חשף באמצעות הספרות היפה את השחיתות והעוולות של שלטונות המחוזות ומשום כך קיבל בקורות על כך ש"מגייס" את ספריו לטובת גישתו הפוליטית. על בקורות אלה הוא ענה:

מעולם לא סברתי שחוסר העקרונות צריך לאפיין סופר, משום כך אני מקבל את ההאשמות בלב לשלם

[4]

בשנת 1842 אטווש נשא לאשה את אגנש רושטי(1825-1913), בתו של אדלברט רושטי. נישואיו המאושרים נותרו כל חייו מאחורי הקלעים, רחוק מפעילותו הציבורית.

בימי המהפכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממשלה ההונגרית הראשונה בראשות לאיוש בתיאני בימי מהפכת 1848.בקצה הימני למטה -יוז'ף אטווש

אטווש נחשב לאחד המובילים באנשי הרוח והפוליטיקאים ההונגרים ולנואם בחסד, כך שכאשר הארכידוכס הפלטין יוזף רצה לכנס נוכחות שיא בפרלמנט נהג לפנות אליו לנאום. בפברואר 1848 המהפכה ההונגרית שאטווש הזדהה עם שאיפותיה העלתה אותו לתפקיד של שר בממשלה ההונגרית החדשה, אחראי על תיק הדתות והחינוך. השפעתו הרחיקה למעשה הרבה מעבר לתחום אחריותו המיניסטריאלית, בתור מייצג, יחד עם פרנץ דיאק ואישטוון סצ'ני את הפלג המתון והפציפיסטי של ההנהגה המהפכנית. התפטרותו של ראש הממשלה לאיוש באטיאני גרמה לו לתסכול רב ויחד עם התנגדותו לשאיפות לעמצאות מוחלטת ורתיעתו מהאלימות אילצו אותו לצאת באוקטובר 1848, רחוק ממלחמת הקיום של המהפכה, אל גלות מינכן.

שנות הגלות וחזרתו למולדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם זאת המשיך לשרת את מולדתו בעזרת קולמוסו. השפעתו נותרה איתנה על עיצוב דעת הקהל והרעיונות הפוליטיים המקובלים בקרב העם ההונגרי. מסתו על "הרעיונות המובילים של המאה ה-19 והשפעתם על המדינה" פורסמו בפשט בין השנים 1851-1854 ובאותו זמן הופיעו במהדורות הגרמנית בווינה ובלייפציג. את הסיסמת המהפיכה הצרפתית שינה במסתו מ"חירות, שוויון, אחווה" ל"חירות, שוויון, לאומיות". בחזרתו להונגריה ב1851 בהסכמת השלטונות, הקפיד על התנגדות פסיבית ביחס למשטר הקיסרי ובו זמנית נמנע כנדרש ממעורבות בתנועות הפוליטיות. בשנת 1859 פרסם "ערבויות וכוחה ולאחדותה של אוסטריה" (שהופיעה באותה שנה בגרמנית בלייפציג), ספר שבו ביקש לנסח עקרונות המפשרים בין אוניה פרסונלית ואחריות מיניסטיראלית מחד,ובין הריכוזיות השלטונית מאידך. אחרי תבוסת האוסטרים במלחמה האיטלקית הנתונים השתנו ועמדתו כפי שנוסחה בספר זה כבר לא השביעה רצון דעת הקהל ההונגרית. באסיפת הדיאטה בשנת 1861 אטווש נמנה עם התומכים הנלהבים של דיאק ונאומו ברוח זו הרשים מאוד את נציגי החצר הווינאית.

שוב שר בממשלה, במסגרת השלטון הדואליסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים השלוות יחסית בתחילת העשור השביעי של המאה ה-19 הקדיש אטווש יותר זמן לעיסוקיו הספרותיים ובשנת 1866 נבחר ליושב ראש האקדמיה ההונגרית. בכינוסים ב-1865 ו-1867 של בית הנבחרים נאבק בלהט למען מדיניותו של פרנץ דיאק שהגיעה להקמת השלטון הדו-ראשי אוסטרו-הונגרי תוך הבטחת הנהגה עצמית אוטונומית לעם ההונגרי. עם הרכבת ממשלת גיולה אנדראשי בפברואר 1867, הסכים אטווש לכהן שוב כשר החינוך והדתות. היה השר היחיד מהממשלה המהפכנית מ-1848-1849 שחזר להיות חבר בממשלה. בהיעדר אנדראשי, אטווש מילא את מקומו וניהל את ישיבות הממשלה.

כבר באותה שנה הצליח להעביר בפרלמנט ההונגרי את החוק שהעניק אמנציפציה ליהודים (1867), אם כי מאמציו לכיוון הענקת חופש פולחן מלא נתקל עדיין בהתנגדות החוגים הקתוליים.

הישגו המרשים ביותר נחשב חוק בתי הספר הלאומיים ("חוק החינוך", 1868) שהבטיחה להונגריה את מערכת החינוך הטובה ביותר מאז ימי הקיסרית מריה תרזה. עקרונות החוק כללו חינוך חובה, הקמת בית ספר ממלכתיים מחוץ לאלו של הקהילות הדתיות, תוכנית לימודים חדשה שהדגישה את לימוד השפה ההונגרית ומקצועות חילוניים. החוק הגדיר דרישות מינימום לגבי מבנה בית הספר, תנאי התברואה, ספרי לימוד והציוד הדרוש לשיעורים. החוק של אטווש הסדיר גם את תוכנית הלימודים של בתי הספר הדתיים בנוגע למקצועות הידע הכללי ותנאי הוראתם. הקהילות הדתיות קיבלו אוטונומיה בבחירת מוריהן ובקביעת תוכנית הלימודים במקצועות הדתיים. [5] בנוסף הקים אטווש מכללות להשתלמות המורים, ייסד את האוניברסיטה בקלוז' והרחיב את אוניברסיטת בודפשט. למרות שהיה קתולי מאמין, קרוב בהשקפתו הדתית לידידו הצרפתי מונטאלמבר, גישתו הייתה שלילית כלפי דוגמת האלטעות של האפיפיור שהוכרזה בוותיקן בימי פיוס התשיעי.

מאמציו בשנים האחרונות פגעו ככל הנראה בבריאותו השבירה. נסע להבראה בקרלסבאד אך חלה שוב הידרדרות במצבו וב-2 בפברואר 1871 אטווש נפטר בפשט. אטווש הובא לקבורה בחלקת הקבורה המשפחתית בארצ'י.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-3 במאי 1879 בכיכר הנושאת את שמו בפשט הוקמה אנדרטה לכבודו
  • 1895 - הוקמה בבודפשט, לפי דגם ה"אקול נורמל סופרייר" שבפריז, "המכללה (קולגיום) על שם הברון יוז'ף אטווש" , מוסד השכלה עם פנימייה ששירת שנים רבות לחינוך בני האליטה ההונגרית, ובימינו הוא חלק מאוניברסיטת לורנד אטווש.
  • בתי ספר רבים בהונגריה (גימנסיות בבודפשט, סגד, הווש, טאטה,מכללה בבאיה, בית הספר הגימנסיה המעשיים הכלליים בנירג'האזה,בית הספר והמכללה המקצועית של מחוז פייר בשרגייש,בית הספר הכללי למוזיקה בארצ'י ובטרנסילבניה (התיכון המקצועי באודורהיול סקוייסק) נושאים את שמו
  • נושאים עוד את שמו: חברה פדגוגית ליברלית
  • הוקם פרס אטווש
  • עטרת אטווש
  • 1999 - הוקם פרס אטווש לחינוך - המוענק כל שנה ביום המורה
  • מוזיאון יוז'ף אטווש - בביתו בארצ'י

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • A kritikus apotheosisa 1831 ("אפותיאוזת המבקר") כתב ב.י.א, פשט,
  • A házasulók 1833. "הנשואים", קומדיה ב 3 מערכות, כתב ב.י.א.,פשט
  • Boszú (sic!), 1834. ("נקמה"), טרגדיה, ב- מערכות, פשט, הוצגה ב-21 באפריל 1836 בדברצן
  • Angelo 1836 - ("אנג'לו"), לפי ד"ר ויקטור הוגו, פשט
  • 1837 Szegénység Irlandban ("עוני באירלנד"), מסה
  • Vélemény a fogházjavítás ügyében, ns. Borsod vármegye ebbeli küldöttségéhez 1838. דעה בשאלת הרפורמה בבתי הכלא
  • Die Emancipation der Juden 1840.("האמנציפציה של היהודים"), מסה, מהדורה שנייה - בתרגום מהונגרית לגרמנית מאת הרמן קליין, פשט, 1841., פורסם בבודפשט בעיתון "מדיאר סמלה" .

ָ* 1840 A megfagyott gyermek. "הילד הקפוא" - שירים

  • Kelet népe és a Pesti Hirlap 1841 ("עמי המזרח ו"פשטי הירלפ")
  • A karthausi 1842 - 1841 "הקרטוזיאני" , רומן בשני כרכים
  • Emlékbeszéd Kőrösi Csoma Sándor felett. , 1843.נאום הספד לזכרו של שנדור קרשי צ'ומה, בודפשט
  • A falu jegyzője 1845 - ("נוטריון הכפר"), רומן, ב-3 כרכים
  • Über die Gleichberechtigung der Nationalitäten in Österreich. 1850. "על שיוון הזכויות של העממים באוסטריה", לייפציג, מהדורה שנייה בווינה, מסה
  • 1854-1851 - Der Einfluss der herrschenden Ideen des 19. Jahrhunderts auf den Staat

("השפעת הרעיונות המובילים של המאה ה-19 על המדינה"), מסה, בשני חלקים, בשתי גרסאות - הונגרית וגרמנית

  • Nővérek 1857 ("האחיות"), פשט
  • Elbeszélések 1859 נאומים, פשט
  • Die Garantien der Macht und Einheit Oesterreichs1859 הערבויות לכוחה ולאחדותה של אוסטריה
  • Felelet b. Kemény Gábor nehány szavára 1860. (תשובה לכמה מלים של גאבור קמני)
  • Die Sonderstellung Ungarns vom Standpunkte der Einheit Deutschlands. (Leipzig, 1859.Magyarország különállása Németország egységének szempontjából. Pest, 1861) בתרגום מגרמנית להונגרית על מאת אימרה טוט - ("העמדה המיוחדת של הונגריה מנקודת המבט של אחדות גרמניה")
  • Emlékbeszéd gr. Széchenyi István felett.1860 - נאום הספד לזכרו של הרוזן אישטוון סצ'ני, פשט
  • 1861 Gyöngy sarok קובץ כל היצירות, בעריכת גברת ואכוט שאנדור ("פינות של פנינים")
  • Gondolatok 1865.(הגיגים)
  • A nemzetiségi kérdés 1865 "השאלה הלאומית"
  • 1868 Báró Eötvös József emlékbeszédei.Magyar irók államférfiak, נאומי ההספד של הברון יוז'ף אטווש -לזכר הסופרים והמדינאים ההונגרים, פשט - על פרנץ קלצ'יי, שנדור קרשי צ'ומה, הרוזן יוז'ף דז'פי, מיהאי ורשמארטי, פרנץ קזינצי, הרוזן אישטוואן סצ'ני, אנטל רגוי, לאסלו סאלאי, הרוזן אמיל דז'פי,
  • 1871 -B. Eötvös József költeményei שירי יוז'ף אטווש - עם איורים מאת ברטלן סקיי וקארוי לוץ, בודפשט
  • A vallás- és közoktat. m. k. miniszternek az országgyűlés elé terjesztett jelentése a népiskolai közoktatás állapotáról 1870–71 הדת והחינוך, דו"חות השר באסיפה הלאומית בנוגע למצב החינוך הציבורי, בשני חלקים
  • 1873 (אחרי מותו)Für den Glanz des Hauses ("לתפארת הבית"), רומן לא גמור, עובד והושלם על ידי אדולף דוקס, וינה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוז'ף אטווש בוויקישיתוף

C.D.Warner - József Eötvös - Critical and Biographical Introduction in the Library of the Best World's Literature, An Anthology in Thirty Volumes 1917

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ L.Cigány
  2. ^ צוטט על ידי Loránt Cigány
  3. ^ Loránt Cigány
  4. ^ צוטט על ידי Loránt Cigány
  5. ^ שרה שוגאר - החינוך היהודי בהונגריה בכתב העת "שלום"(באנגלית)