יוז'ף אטווש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יוז'ף אטווש, ציור משנת 1845 מאת מיקלוש ברבאש
חתימתו

יוז'ף אטווש, בשמו המלא הברון יוז'ף קארוי ברטאלאן אדלברט אטווש ואשארוש-נאמניהונגרית: József Karoly Bertalan Adalbert Eötvös Vásárosnaményi báró, ‏ 13 בספטמבר 1813 בודה - 2 בפברואר 1871 פשט) היה סופר, פובליציסט, מחזאי ופוליטיקאי הונגרי.

שימש פעמיים כשר החינוך, בממשלה ההונגרית הראשונה בימי מהפכת 1848 ובממשלת גיולה אנדראשי בשנים 1867-1871, בה החזיק גם בתיק הדתות. כחבר פרלמנט ומאוחר יותר כשר קידם אטווש את חוק האמנציפציה ליהודים, את חוק חינוך החובה ואת חוק שוויון הקבוצות האתניות במדינה. היה חבר באקדמיה ההונגרית למדעים ועמד בראשה בשנים 1871-1866 ווכיהן כיושב ראש חברה הספרותית על שם קישפלודי בשנים 1867-1860. נודע גם כסופר, וחיבר מספר רומנים שעוסקים בסוגיות חברה ומוסר.

רקע משפחתי, שנות צעירותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוז'ף אטווש נולד בבודה (בודפשט של היום[1]) כילדם השלישי של הברון איגנאץ אטווש, יועץ ופקיד בכיר בשירות הקיסר האוסטרי, ואשתו השנייה, אנה לבית פון דר ליליין. שמו המלא בטבילה היה, בלטינית, Josephus Carolus Borromeus Bartolomeus Adalbertus. סבו מצד אמו היה אציל גרמני-פרוסי. אב סבו מצד אבו, הברון אטווש הראשון, נולד במחוז סטמר (כיום סאבולץ'-סאטמר-ברג) והיה גנרל פרשים מצטיין בצבא האוסטרי שהשתתף במלחמת שבע השנים ובמספר מלחמות בטורקים. אביו של יוז'ף וסבו, שנקראו שניהם איגנץ אטווש, מילאו תפקידים בכירים בהונגריה בשירותו של הקיסר האוסטרי. את תואר הברון קיבלו מהקיסרית מריה תרזה. אביו של יוז'ף היה משפטן והוגה דעות ושימש במספר תפקידים בכירים למדי בחצר המלוכה[2]. הוא ואביו תמכו במדיניות הקיסר, שלטון אוסטרי בהונגריה (כבכל שאר הממלכה), בניגוד לשאיפות העם ההונגרי בעת ההיא - חירות לאומית ושלטון עצמי - ולכן שמם נודע לשמצה במולדתם באותם ימים.

בשל שם משפחתו הידוע לשמצה, סבל אטווש מעוינות התלמידים ההונגרים בבית-ספר (האגדה מספרת שהילד היחיד שהסכים לשבת לידו היה יהודי). הוא הצליח להחליש את עוינותם של חבריו לכיתה כשנשא בפניהם נאום פוליטי, לראשונה בחייו, ובו הביע אהדה לעניין הלאומי ההונגרי ומחויבות להיאבק למענו. חלק מחינוכו קיבל אטווש לפני בית-ספר, באופן פרטי, באחוזתה של אמו.

עיצובו הרוחני של אטווש הושפע ממורו הפרטי,יוז'ף פרוז'ינסקי, אסיר פוליטי לשעבר בעל השקפות רפובליקניות ומעריץ של עידן האורות הצרפתי. הוא זה שטיפח בנער עניין בהגות הפילוסופית ובפוליטיקה, ועורר את רצונו לטהר את שם המשפחה על ידי עמדות ומעשים מנוגדים לאלה של אביו וסבו. מאמו ירש את טבעו הרגיש ואת אהבתו לספרות. בשנים 1824 עד 1826 למד בגימנסיה המלכותית באוניברסיטה הקתולית שבבודה. בשנים 1826 עד 1831 למד פילוסופיה והיסטוריה באוניברסיטת פשט, שם היה אישטוואן הורבאט המורה החביב עליו ביותר.

ב-1832 התכנס הפרלמנט ההונגרי בבריסלבה, שם שהה אטווש לצורך בחינות. הודות לאביו זכה אטווש להשתתף במספר דיונים בפרלמנט.

בימי לימודיו באוניברסיטה התיידד אטווש עם לאסלו סאלי, לימים עורך דין, היסטוריון ופובליציסט, והלה עודדו לכתוב. בשנת 1830 תרגם את מחזהו של גתה "גץ פון ברליכינגן". בשנת 1833 כתב קומדיה מקורית ראשונה - "המחזרים", ובשנת 1834 כתב טרגיה מקורית ראשונה - "הנקמה". בשנת 1835 תרגם את "אנג'לו" מאת ויקטור הוגו. ההקדמות שכתב לתרגומיו עוררו את תשומת לבם של חברי האקדמיה ההונגרית, שהוקמה זה לא מכבר. בגיל 22 בלבד נבחר אטווש לחבר מתכתב של האקדמיה. הוא המשיך לעסוק במחזאות, אך כתיבתו התרחבה והחלה לכלול שירה, מסות ורומנים.

בתום לימודיו באוניברסיטת פשט התקבל אטווש לשירות המדינה, כסגן נוטריון במחוז פייר. ב-1835 עבר לעבוד במנהל החצר המלכותית בבודה וב-1837 מונה לשופט בנפה פרשוב.

ב-1836-1837 ערך מספר מסעות במערב אירופה - גרמניה, שווייץ, הולנד, צרפת ואנגליה - ובהם הושפע מרעיונות 'מתקדמים' בתחום הספרות והפוליטיקה. בהם האסכולה הרומנטית, שאטווש פגש אישית כמה מחבריה הבולטים. ב-1838 נבחר כחבר מן המניין של האקדמיה ההונגרית למדעים. ב-1855 נבחר לסגן יושב הראש וב-18 במרץ 1856 נבחר ליושב ראש האקדמיה.

בשובו להונגריה כתב את ספרו הפוליטי הראשון, "הרפורמה של בתי הסוהר". כחבר פרלמנט צעיר הרשים בבקיאותו ובכשרונו כנואם. באחד מנאומיו הראשונים, שנוסחו פורסם לימים, תמך בחום באמנציפציה של היהודים בארצו. בשנת 1840 התגורר באחוזת אביו בשאי, בורשוד והקדיש עצמו לכתיבה. מאוחר יותר באותה שנה עבר לגור בבודה ולאחר מכן בפשט.

פעילותו העיתונאית והפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיתון "Pesti Hírlap" שימש לאטווש במה להפצת רעיונותיו הפרוגרסיבים; במאמרים שכתב בו טען שלצורך הנהגת הרפורמות המנהליות הדרושות להונגריה, הכרח הוא להקים ממשלה לאומית - הונגרית - מרכזית וחזקה. רשויות המחוזות (שבשטחי הונגריה) אמנם עמדו בראש ההתנגדות לשלטון המרכזי האוסטרי, אך רצו לשמור על אוטונומיה מסוימת והסתייגו משלטון הונגרי מרכזי. בשנת 1844 הצהיר אטווש בפרלמנט:

הונגריה זקוקה לשלטון מרכזי: ולדעתי שלטון מרכזי ניתן להשיג רק על ידי הגברת השפעת בית המחוקקים הלאומי על המחוזות

[3]

בגלל עמדתו זו, כונו הוא ושאר אנשי ה"פשטי הירלאפ"[4] שחשבו כך "צנטרליסטים[5]". עם זאת, אטווש לא צידד בהפיכת הונגריה למדינת לאומית טהורה. הוא דגל בפשרות, בדמות זכויות אזרחיות ולשוניות מיוחדות לקבוצות האתניות השונות, כך שאלה יזכו לחירות רבה יותר מזו שהם זוכים לה במדינות הסמוכות.

רומן הביכורים שלו "Karthausi" ("קרטוזיאני") הקנה לו שם הן בחוגים הספרותיים של הונגריה הן בקהל הרחב ההונגרי. ב-25 בנובמבר 1838 נבחר לחבר בחברה הספרותית על שם קישפלודי, שהפכה לימים לאיגוד הסופרים ההונגרים. שנים לאחר מכן, ב-24 במאי 1860 נבחר אטווש ליושב ראשה. השקפותיו הליברליות באו לידי ביטוי ברומן "נוטריון הכפר", שיצא לאור באמצע שנות הארבעים והיה לאחת היצירות הקלאסיות של הספרות ההונגרית. אטווש כתב באותה תקופה גם את הרומן ההיסטורי "הונגריה בשנת 1514" (על תקופת מלחמת האיכרים של ג'יירג' דוז'ה), את הרומן "אחיות" ואת הקומדיה "יחי השוויון!". אטווש חשף באמצעות הספרות היפה את שחיתותו של השלטון המקומי ואת עוולותיו; על כך ספג ביקורת כי "גייס" את ספריו לקידום דעותיו הפוליטיות. על ביקורות אלה השיב:

מעולם לא סברתי שחוסר העקרונות צריך לאפיין סופר, משום כך אני מקבל את ההאשמות בלב שלם

[6]

בשנת 1842 נשא אטווש לאישה את אגנש רושטי בארקוצי (1825-1913), בתו של אלברט רושטי בארקוצי (1847-1779),משפטן, בעל אחוזות, שכיהן כמשפאן משנה של מחוז בקש. נישואיו המאושרים נותרו כל חייו הרחק מאור הזרקורים. אחי אשתו, פאל רושטי בארקוצי (1874-1830ׂׂׂ) היה אציל נוסע וצלם, שנודע במסעותיו בשנים 1859-1857 בטקסס, ניו מקסיקו, קובה וונצואלה. גיס של אשתו, אגושטון טרפורט (1888-1817), שהיה נשוי לאילונה רושטי, היה פוליטיקאי שכיהן גם הוא כשר הדתות והחינוך.

בימי המהפכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממשלה ההונגרית הראשונה בראשות לאיוש בתיאני בימי מהפכת 1848.בקצה הימני למטה -יוז'ף אטווש

אטווש נחשב לאחד מאנשי הרוח והפוליטיקאים ההונגרים הבולטים, ולנואם בחסד. כך, למשל, כאשר רצה הארכידוכס הפלטין יוזף לארגן נוכחות גבוהה בפרלמנט, נהג לבקש מאטווש לנאום. ב-1848 פרצה המהפכה ההונגרית, ואטווש - שהזדהה עמה בכל לבו - מונה לשר בממשלה ההונגרית החדשה. הופקדו בידיו תיקי הדתות והחינוך, אך השפעתו הרחיקה הרבה מעבר לתחומים הללו. יחד עם פרנץ דיאק ואישטוואן סצ'ני, ייצג את הפלג המתון והפציפיסטי בהנהגה המהפכנית. התפטרות ראש הממשלה לאיוש באטיני תסכלה אותו; והתנגדותו לעצמאות מוחלטת ורתיעתו מאלימות אילצו אותו לצאת לגלות באוקטובר 1848, הרחק ממלחמת הקיום של המהפכה - למינכן.

שנות הגלות וחזרתו למולדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרף יציאתו לגלות המשיך לשרת את מולדתו באמצעות עטו. השפעתו על דעת הקהל בהונגריה נותרה איתנה. מסתו, "הרעיונות המובילים של המאה ה-19 והשפעתם על המדינה", פורסמה בפשט בשנות החמישים המוקדמות, ובה בעת יצאה לאור גם בווינה ובלייפציג. את ססמת המהפכה הצרפתית, "חירות, שוויון, אחווה", שינה אטווש במסתו ל"חירות, שוויון, לאומיות".

לאחר שחזר להונגריה ב-1851, באישור השלטונות, הקפיד על התנגדות לא פעילה למשטר הקיסרי ונמנע מפעילות בתנועות פוליטיות. בשנת 1859 פרסם ספר בשם "ערבויות לכוחה ולאחדותה של אוסטריה", ובו ניסח עקרונות המפשרים, לדעתו, בין אוניה פרסונלית ובין ריכוזיות שלטונית. לאחר תבוסת האוסטרים במלחמת צרפת-אוסטריה השתנה המצב הפוליטי, והעמדה שניסח בספר לא התקבלה עוד על דעת הקהל ההונגרי. באספת הדיאט ב-1861 נמנה אטווש עם תומכיו הנלהבים של דיאק, ונאומו הרשים מאוד את נציגי הקיסר האוסטרי.

שוב שר בממשלה, במסגרת השלטון הדואליסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות השבעים הראשונות היו שלוות יחסית, ואטווש הקדיש זמן רב יותר לעיסוקיו הספרותיים. בשנת 1866 נבחר ליושב ראש האקדמיה ההונגרית.

בכינוסי הפרלמנט שנערכו ב-1865 וב-1867 נאבק אטווש בלהט בעד מדיניותו של פרנץ דיאק, שהתקבלה לימים - הענקת אוטונומיה ומעמד שווה להונגריה (הענקת המעמד השווה הפכה את האימפריה האוסטרית לאימפריה האוסטרית-הונגרית). עם הרכבת ממשלת דיולה אנדראשי בפברואר 1867, מונה אטווש, פעם נוספת, לשר החינוך והדתות; והיה לשר היחיד מהמשלה המהפכנית (1848-1849) שחזר להיות חבר ממשלה. אטווש שימש כממלא מקומו של אנדראשי, שזה האחרון כיהן כראש ממשלה. בשנתו הראשונה בממשלה, הצליח להעביר בפרלמנט ההונגרי חוק שהעניק שוויון זכויות פוליטיות ליהודים (אמנציפציה), אך מאמציו לכונן חופש פולחן מלא נתקלו בהתנגדות קתולית חזקה וכשלו.

"חוק בתי הספר הלאומיים" (1868, נודע גם כ"חוק החינוך") נחשב להישגו המרשים ביותר. החוק כלל הקמת בתי ספר ממלכתיים לא דתיים, ותוכנית לימודים חדשה, ששמה דגש בשפה ההונגרית ובמקצועות חילוניים. כמו כן נכללו בחוק דרישות מינימום לגבי מבנה בית ספר, תנאי התברואה, ספרי הלימוד והציוד הבית-ספרי. החוק הסדיר גם את תוכנית הלימודים של בתי הספר הדתיים במקצועות ידע כללי. הקהילות הדתיות קיבלו אוטונומיה בבחירת מורים ובקביעת תוכנית הלימודים במקצועות דתיים[7]. הותר לכנסיות ולקהילות הדתיות להקים בתי ספר ולנהלם בשפה הנפוצה ביותר. מתוקף החוק, יכלו הרומנים, הסרבים, הרוסינים והסקסונים הטרנסילבנים להקים בתי ספר בשפתם הלאומית, מבלי ללמד הונגרית. הכנסיות הורשו לבחור את מוריהן ולקבוע את תוכנית לימודיהן. מספר שנים לאחר מכן, ב-1879, נוספה לחוק דרישה ללמד הונגרית (בכל בתי הספר). ברוח דומה, "חוק הלאומים" (1868) כלל התחייבות לספק חינוך תיכוני בשפות המיעוטים הלאומיים באזורים שבהם הם מהווים רוב[8].

כמו כן הקים אטווש מכללות למורים, ייסד את האוניברסיטה בקלוז' והרחיב את אוניברסיטת בודפשט. אוניברסיטת קלולז'וואר (קלוז') נועדה לכלול קורסים בהונגרית, רומנית וגרמנית אך בסופו של דבר, עקב התנגדות חוגים לאומניים, היא הוקמה בשנת 1872 עם הוראה בהונגרית בלבד, ועם שתי קתדרות לשפות רומנית וגרמנית. למרות היותו קתולי מאמין, התנגד לדוגמת אלטעות האפיפיור.

ככל הנראה, מאמציו של אטווש בשנותיו האחרונות פגעו בבריאותו. הוא נסע להבראה בקרלסבאד, אך חלה הידרדרות נוספת במצבו וב-2 בפברואר 1871 נפטר בפשט. הובא לקבורה בחלקה המשפחתית בארצ'י. הותיר אחריו אישה וחמישה ילדים, שלוש בנות ושני בנים.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנישואיו לאגנש קטלין אנה לבית רושטי בארקוצי נולדו לו 5 ילדים:אילונה (לימים נשואה ללאיוש נאוואי), יולאן (לימים נשואה לברון אינקיי), לוראנד אטווש, שנודע כפיזיקאי, מאריה (לימים נשואה עם ארנסט פון פלנר, שר האוצר של אוסטריה) ודנש שמת אחרי לידתו.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1867-1860 - היה יושב ראש החברה הספרותית ע"ש קישפאלודי
  • 1871-1866 - היה יושב ראש האקדמיה ההונגרית למדעים

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-3 במאי 1879 הוקמה אנדרטה לכבודו, בכיכר הנושאת את שמו
  • 1895 - הוקמה בבודפשט, לפי דגם ה"אקול נורמל סופרייר" שבפריז, "המכללה (קולגיום) על שם הברון יוז'ף אטווש", מוסד השכלה עם פנימייה ששימש שנים רבות כביתם של בני האליטה ההונגרית, וכיום הוא חלק מאוניברסיטת לורנד אטווש.
  • בתי ספר רבים בהונגריה קרויים על שמו
  • החברה פדגוגית ליברלית קרויה גם היא על שמו
  • פרס אטווש
  • עיטור אטווש
  • ב-1999 נוסד פרס אטווש לחינוך, המוענק כל שנה ביום המורה
  • מוזיאון יוז'ף אטווש - בביתו בארצ'י

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • A kritikus apotheosisa 1831 ("אפותיאוזת המבקר") כתב ב.י.א, פשט,
  • A házasulók 1833. "הנשואים", קומדיה ב 3 מערכות, כתב ב.י.א.,פשט
  • Boszú (sic!), 1834. ("נקמה"), טרגדיה, ב- מערכות, פשט, הוצגה ב-21 באפריל 1836 בדברצן
  • Angelo 1836 - ("אנג'לו"), לפי ד"ר ויקטור הוגו, פשט
  • 1837 Szegénység Irlandban ("עוני באירלנד"), מסה
  • Vélemény a fogházjavítás ügyében, ns. Borsod vármegye ebbeli küldöttségéhez 1838. דעה בשאלת הרפורמה בבתי הכלא
  • Die Emancipation der Juden 1840.("האמנציפציה של היהודים"), מסה, מהדורה שנייה - בתרגום מהונגרית לגרמנית מאת הרמן קליין, פשט, 1841., פורסם בבודפשט בעיתון "מדיאר סמלה" .

ָ* 1840 A megfagyott gyermek. "הילד הקפוא" - שירים

  • Kelet népe és a Pesti Hirlap 1841 ("עמי המזרח ו"פשטי הירלפ")
  • A karthausi 18421841 "הקרטוזיאני", רומן בשני כרכים
  • Emlékbeszéd Kőrösi Csoma Sándor felett., 1843.נאום הספד לזכרו של שנדור קרשי צ'ומה, בודפשט
  • A falu jegyzője 1845 - ("נוטריון הכפר"), רומן, ב-3 כרכים
  • Über die Gleichberechtigung der Nationalitäten in Österreich. 1850. "על שיוון הזכויות של העממים באוסטריה", לייפציג, מהדורה שנייה בווינה, מסה
  • 1854-1851 - Der Einfluss der herrschenden Ideen des 19. Jahrhunderts auf den Staat

("השפעת הרעיונות המובילים של המאה ה-19 על המדינה"), מסה, בשני חלקים, בשתי גרסאות - הונגרית וגרמנית

  • Nővérek 1857 ("האחיות"), פשט
  • Elbeszélések 1859 נאומים, פשט
  • Die Garantien der Macht und Einheit Oesterreichs1859 הערבויות לכוחה ולאחדותה של אוסטריה
  • Felelet b. Kemény Gábor nehány szavára 1860. (תשובה לכמה מילים של גאבור קמני)
  • Die Sonderstellung Ungarns vom Standpunkte der Einheit Deutschlands. (Leipzig, 1859.Magyarország különállása Németország egységének szempontjából. Pest, 1861) בתרגום מגרמנית להונגרית על מאת אימרה טוט - ("העמדה המיוחדת של הונגריה מנקודת המבט של אחדות גרמניה")
  • Emlékbeszéd gr. Széchenyi István felett.1860 - נאום הספד לזכרו של הרוזן אישטוון סצ'ני, פשט
  • 1861 Gyöngy sarok קובץ כל היצירות, בעריכת גברת ואכוט שאנדור ("פינות של פנינים")
  • Gondolatok 1865.(הגיגים)
  • A nemzetiségi kérdés 1865 "השאלה הלאומית"
  • 1868 Báró Eötvös József emlékbeszédei.Magyar irók államférfiak, נאומי ההספד של הברון יוז'ף אטווש -לזכר הסופרים והמדינאים ההונגרים, פשט - על פרנץ קלצ'יי, שנדור קרשי צ'ומה, הרוזן יוז'ף דז'פי, מיהאי ורשמארטי, פרנץ קזינצי, הרוזן אישטוואן סצ'ני, אנטל רגוי, לאסלו סאלאי, הרוזן אמיל דז'פי,
  • 1871 -B. Eötvös József költeményei שירי יוז'ף אטווש - עם איורים מאת ברטלן סקיי וקארוי לוץ, בודפשט
  • A vallás- és közoktat. m. k. miniszternek az országgyűlés elé terjesztett jelentése a népiskolai közoktatás állapotáról 1870–71 הדת והחינוך, דו"חות השר באספה הלאומית בנוגע למצב החינוך הציבורי, בשני חלקים
  • 1873 (אחרי מותו)Für den Glanz des Hauses ("לתפארת הבית"), רומן לא גמור, עובד והושלם על ידי אדולף דוקס, וינה

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ignác Romsics, Béla Király (Ed) Geopolitics in the Danube Region:Hungarian Reconciliation Efforts 1849-1998

1999 CEU Press, (Central Europe University, Budapest)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוז'ף אטווש בוויקישיתוף

C.D.Warner - József Eötvös - Critical and Biographical Introduction in the Library of the Best World's Literature, An Anthology in Thirty Volumes 1917

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בודפשט נוצרה מאיחוד של שלוש ערים; בודה היא אחת מהן (ניתן לראות ששמה נשמר בשם העיר החדשה - בודפשט)
  2. ^ סגן קנצלר החצר המלכותית ההונגרית, יועץ ו"שר המשקים" של הממלכה
  3. ^ צוטט על ידי Loránt Cigány
  4. ^ העיתון שבו עבד; ראו את תחילת הפרק
  5. ^ מהמילה Center (בגרמנית כמו באנגלית).
  6. ^ צוטט על ידי Loránt Cigány
  7. ^ SHALOM 42 - Hungary - Jewish Education in Hungary, www.shalom-magazine.com
  8. ^  I.Romsics, B.Király ע' 155-154