איתן בן-דוד (איש עסקים)
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
איתן בן-דוד (נולד ב-1939) הוא איש עסקים ויזם נדל"ן ישראלי. בן-דוד, יחד עם בני משפחתו, מחזיק בשורה של עסקים ונכסי נדל"ן, בהם: מפעל התכשיטים "זהב ירושלים", חברת הנדל"ן "קבוצת בן-דוד", כ-30% מחברת גבעות עולם חיפושי נפט, מלונות, מבני מסחר ומשרדים ברחבי המדינה. בן-דוד היה חבר מועצת עיריית ירושלים והיה בין התורמים הראשונים להקמת ערוץ 7[1]. משפחת בן-דוד הייתה גם מעורבת בהובלת קבוצת משקיעים שרכשה את קרקעות הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים[2].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בן-דוד הוא בנו של יששכר בן-דוד, שהיה סוחר פנינים ואבני חן בדרום אמריקה בשנות ה-30 של המאה ה-20, ולאתר מכן עסק בסחר בפנינים מתורבתות בין ארצות המזרח הרחוק לארצות המערב[1]. בהמשך השתקע בירושלים. איתן בן-דוד הוא אחד מחמשת ילדיו של יששכר בן-דוד שהרחיבו את עסקי המשפחה. ב-1972 הקימו את מפעל וחנות התכשיטים "זהב ירושלים" בגבעת שאול בירושלים[3]. בנוסף נכנסה המשפחה גם לענף הנדל"ן.
בתחילת שנות ה-80 היה איתן בן-דוד חבר מועצת עיריית ירושלים מטעם סיעת "תדי"ר-תנועה דתית למען ירושלים"[4]. לקראת בבחירות לכנסת האחת עשרה ב-1984 הוצב במקום השביעי ברשימת מחנה הציונות הדתית[5]. בתקופה זו נכנס בן-דוד לענף המלונאות והקים את מלון "לב ירושלים" ברחוב המלך ג'ורג' ליד בניין המשביר לצרכן[6] וב-1990 רכש את מלון חוף הדקלים בגוש קטיף שברצועת עזה[1].
בשנת 1993 היה בן-דוד ומשפחתו שותפים להקמת "גבעות עולם חיפושי נפט", שותפות מוגבלת שעוסקת בחיפושי נפט וגז טבעי ליד ראש העין[7]. שנה אחר כך הנפיקה השותפות לראשונה יחידות השתתפות בבורסה לניירות ערך בתל אביב לצורך גיוס ההון לביצוע קידוחי נפט, ועד שנת 2010 הנפיקה 18 פעמיים וגיסה בסה"כ כ-200 מיליון ש"ח[8]. לאחר מציאת נפט בכמות מסחרית בקידוח מגד 5, ההשקעה בשותפות הסעירה את דמיונם של משקיעים פרטיים רבים ויצרה ענין ציבורי[9].
בשנת 1994, הוביל קבוצת משקיעים שקיבלה זיכיון להפעלת מותג המלונות האמריקאי "דייז-אין" בישראל. הרשת החלה לתת זיכיונות למלונות שונים בישראל להפעלתם ושיווקם תחת המותג "דייז-אין"[10] המלון הראשון שפעל תחת שם המותג היה מלון "דייז-אין טבריה", מלון בן 170 חדרים שהיה גם בבעלות חלקית של משפחת בן-דוד. אחר כך עוד 7 מלונות בישראל החלו לפעול תחת המותג "דייז-אין"[11]. בשנת 1997 החל בבניית "מלון עץ הזית" ליד שער מנדלבאום בירושלים[12]. שנה אחר כך איבד את זיכיון "דייז-אין" בישראל, בעקבות סכסוך עם החברה האם בארצות הברית[13].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 אבי דר, נופש בעין הסערה, מעריב, 13 בנובמבר 1990
- ^ חשיפה: הפטריארכיה היוונית מכרה למשפחת בן-דוד מקרקעין בירושלים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 14 במרץ 2011
רנית נחום-הלוי, סערה בירושלים: הפטריארכיה היוונית מכרה קרקעות לחברה זרה, באתר TheMarker, 22 במאי 2013 - ^ מי נותן לך יותר?, כל העיר, 17 במאי 1985
- ^ נדב שרגאי, "אתה סתם מקשקש ומלקק לקולק", כל העיר, 30 באוקטובר 1981
מי ישאר בחוץ?, כל העיר, 21 באוקטובר 1983 - ^ צבי זרחיה, מפד" ל - כיסאות לוהטים, כל העיר, 25 במאי 1984
- ^ שיא תפוסה לדייז-אין ירושלים, באתר גלובס, 3 בפברואר 1997
- ^ גבעות עולם חיפושי נפט – שותפות מוגבלת (1993) - דוח תקופתי לשנת 2023
- ^ שלומי גולובינסקי, גבעות עולם גייסה 16.8 מיליון שקל בהנפקת האופציות, באתר TheMarker, 25 ביולי 2000
ליאור זנו, מי ימצמץ ראשון? משקיעי גבעות דורשים להגדיל מעורבותם בשותפות - "אנחנו רוצים שקיפות והגינות", באתר TheMarker, 10 בפברואר 2010 - ^ דרור פויר, דרור פויר: "אסיפת גבעות - כמו כנס זומבים", באתר גלובס, 26 בספטמבר 2010
ערן אזרן, גבעות חידשה הפקת הנפט מ"מגד 5"; המניה עולה ב-4%, באתר TheMarker, 25 בנובמבר 2012 - ^ ענת כהן, רשת מלונות חדשה בישראל - דייז-אין, באתר גלובס, 19 באוגוסט 1997
- ^ אביבה קרול, דייז אין ישראל נתנה זכיון למלון שלג הלבנון ולמלון פרנק בנהריה, באתר גלובס, 5 בדצמבר 1996
מלון שישי ברשת דייז-אין, באתר גלובס, 24 בפברואר 1997
מלון ארמון ים בבת ים הצטרף לרשת דייז אין, באתר גלובס, 10 בנובמבר 1997 - ^ אביבה קרול, אושרה הרחבת 3 המלונות המתוכננים במתחם מנדלבאום בירושלים, באתר גלובס, 2 ביולי 1997
- ^ אביבה קרול, בעלי זיכיון דייז-אין בישראל איבדו את הזיכיון בעקבות סכסוך עם החברה האם, באתר גלובס, 4 בפברואר 1998