אלברט רובין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: נחוצה קריאה של הערך בעין בוחנת, לשם שיפור לשוני והסרת פרטים מיותרים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: נחוצה קריאה של הערך בעין בוחנת, לשם שיפור לשוני והסרת פרטים מיותרים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
אלברט רובין
Albert Rubin
אלברט רובין מצייר את השיח אבו נדרה 1910
אלברט רובין מצייר את השיח אבו נדרה 1910
לידה 10 ביולי 1887
סופיה בירת בולגריה
פטירה 31 במאי 1956 (בגיל 68)
פריז, צרפת
לאום יהודי
תחום יצירה צייר, פַּסָּל, גרפיקאי ומאייר
www.albertrubin.com
שני מימין אלברט רובין (יושב בצדודית) 1906
בית הקיסרית טאיתו ששימש כבית המדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות בצלאל בשנת 1906
ארנולד לחובסקי (מימין) עם בוריס שץ לפני בניין בצלאל החדש החל משנת 1908
בשנת 1946 צולם בתערוכת אמנים יהודיים בפריז, אלברט בעיגול מימין עם מאנה כץ

אלברט רוּביןאנגלית: Albert Rubin;‏ 10 ביולי 188731 במאי 1956) היה צייר, פַּסָּל, גרפיקאי ומאייר יהודי-בולגרי. אלברט למד במחזור הראשון של בית הספר לאמנות "בצלאל" ועם סיום לימודיו עבר לצרפת, שם חי, פעל והציג את יצירותיו[1].

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובין נולד בסופיה, בירת בולגריה, ב-10 ביולי 1887. אביו ניסים רובין עבד כמתורגמן לתיירים ודיפלומטים. משפחתו הייתה דלת אמצעים והוא נאלץ לנטוש את בית הספר ולעבוד כשוליית נגר כדי לעזור לפרנסת המשפחה. בעקבות מפגש עם פרופסור בוריס שץ, ידיד המשפחה, רובין החל ללמוד ציור ופיסול באקדמיה לאמנויות יפות בסופיה (Ecole des Beaux Arts De Sofia) ובזמן ביקורו של בנימין זאב הרצל בעירו, רובין הוזמן לצייר את פניו. בשנת 1905, כשהו בן 19, התקבל רובין לבצלאל, מוסד שבהוקם באותה שנה בעקבות הרעיון שעלה בקונגרס הציוני השביעי. רובין היה אחד משלושים אמנים צעירים שהשתתפו במחזור הראשון של המוסד.

תקופת בצלאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1906 הגיע רובין לירושלים יחד עם כל משפחתו. ב-1 במרץ 1906 החל את לימודיו ב"בצלאל" במחלקת האמנות בכיתה העליונה (כיתת המתקדמים), כיוון שהיה בעל השכלה אמנותית מסוימת. יחד אתו למדו בין היתר שמואל לוי (אופל), שמואל בן-דוד (דוידוב). עוד נמנו עם בני מחזורו של רובין יעקב שטארק, ראובן ליף (ליפשיץ), שמואל פרסוב, אברהם בר-אדון, ויוסף חברוני. כדי להתגבר על בליל השפות מונה אליעזר בן-יהודה ללמד אותם עברית. בבצלאל למד רובין מפרופסורים כמו אפרים משה ליליין, שמואל הירשנברג לצייר לפי מודלים וציור נופי ארץ ישראל, ובעיקר נופי ירושלים, עם דגש על מקומות קדושים מושפע מהאווירה הייחודית של ירושלים, וכן פיסול. רובין השאיר בבצלאל כמה פסלים, בין היתר שני ראשי ילדים (אחיו שימשו מודל). בשנת 1909 סיים את לימודיו בבצלאל וחזר עם משפחתו לבולגריה.

תקופת לימודיו בפריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי 1909 לאחר התלבטויות רבות החליט רובין לעזוב את משפחתו ולהגיע לפריז שהייתה באותה תקופה מרכז האומנויות. הוא הגיע בסתיו 1909 לפריז לאחר נסיעה ארוכה ובאמתחתו קופסת קרטון מלאה בציורים וכמה שטרות כסף בכיסו. לבדו בעיר הגדולה עם ידע מוגבל בשפה, החל למכור את יצירותיו על מדרכות פריז. זמן קצר לאחר הגעתו לפריז הוא הגיש מועמדות לבית הספר לאמנות בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות (École des Beaux-Arts). לאחר שעבר את מבחני הקבלה בהצלחה התקבל ללימודי השנה הראשונה ב"אטלייה" של פרופסור פרננד קורמה שם למד עשרים שנה קודם לכן בוריס שץ ושלוש שנים לפני בוריס שץ למדו וינסנט ואן גוך ואנרי דה טולוז-לוטרק. הוא נשאר ללמוד עד שנת 1917 בעזרת מלגה שהוא מקבל מבולגריה ובזכות התעניינותם של הברון רוטשילד והרב הראשי של צרפת. רובין התמקצע באמנותו ומסיים את לימודיו עטור בתעודות. בתעודה החתומה על ידי קורמון (10 בדצמבר 1909) מתוארות יכולותיו האומנותיות יוצאות הדופן של אלברט. רובין היה מועמד לקבל את פרס רומא היוקרתי, אך בשל היותו זר - הוא לא קיבל את הפרס. באותה תקופה הוא הופך לחברו של העיתונאי והמחזאי היהודי-מצרי הדגול יעקוב צנוע James Sanua הידוע בכינויו "השייח אבו נדרה" ובעזרתו, הצטרף רובין בשנת 1910 למגזין האמנות החשוב Athenee de France, שם הוא זכה להערכה רבה. באותה תקופה הציג רובין את דיוקן ה"שייח אבו נדרה" בתלבושת מזרחית על שלל עיטוריו ודיוקן נוסף שלו בלבוש אזרחי כשהוא נראה כותב בחדר העבודה שלו - על עבודות אלה קיבל שבחים רבים. בשנת 1914 הציג רובין תבליט בתערוכת האמנים הצרפתים בארמון התערוכות הגדול בפריז, וזכה לשבחי השופטים. כתוצאה מכך יצקו את התבליט בברונזה.

תקופת פריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שאמו נפטרה בבולגריה מצטרפת משפחתו ומגיעה לפריז שם מוצא אביו עבודה כשומר באתר בנייה. ב-31 בינואר 1914 נספה אביו ואלברט רובין נותר לשמש כאפוטרופוס לחמשת אחיו ואחיותיו. באוגוסט 1914 עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה מתנדב אלברט רובין לשרת בצבא הצרפתי. תפקידו היה להדריך כיתות אמן לחיילים בלגים וצרפתים. על תרומתו למאמץ הצבאי קיבל מדליה. בשנת 1918 הקדיש כתב העת "ההד של הרובע התשיעי" ("L'Echo du IX'eme Arrondissment") מאמר שסקר את הקריירה של אלברט רובין. בשנת 1922 פרסם אותו כתב העת שני פורטרטים שצייר אלברט רובין בטוש על נייר. באותו הזמן המשיך רובין (שהיה חבר באגודת האמנים הצרפתיים) להציג באופן קבוע כל שנה, החל משנת 1914, בתערוכה השנתית של אמני צרפת. ציוריו זכו לביקורות אוהדות בעיתונות. העיתון " לה פיגארו (Le Figaro)" שיבח את איכות ציוריו ובעיתון "La presse" פורסמה ביקורת של מבקר האמנות לואי-לוסיאן קלוץ (Louis-Lucien Klotz) ששיבח את עבודתו של אלברט רובין. שוחרי אמנות רבים רכשו את ציוריו של אלברט רובין ושלחו לו מכתבי תודה והערכה. אלברט רובין היה חבר מייסד בארגון בשם C.T.I שהוקם על ידי תלמידיו הוותיקים של פרופסור קורמון וכן באיגוד אמני הנוף בצרפת. ציוריו הוצגו בתערוכות בפריז ובמקומות אחרים בצרפת וכן בשווייץ. בשנת 1927, תשע שנים לאחר תום המלחמה קיבל אזרחות צרפתית לה ציפה שנים רבות. והתחיל לעבוד כגרפיקאי וכמאייר בענף הפרסום. קטיה גראנוף Katia Granoff, שהייתה בעלת גלריה ידועה, ביקרה באחת התערוכות שלו והתרשמה מיצירותיו ורכשה כמה מהם עבור אוספה הפרטי. בשנת 1931 מאבד אלברט רובין את ראייתו בעינו השמאלית, דבר הגורם לו למאמץ ועייפות בעינו הימנית. בשנת 1933 בגיל 46 אלברט רובין נושא לאישה את אז'ני תמר באדי ולזוג נולדים שני ילדים - קלוד וסילביה. באותה תקופה אחד מן הפורטרטים המתארים את אשתו זוכה בפרס בתערוכת האמנים הצרפתים. בשנת 1934 פרסם מבקר האמנות לנדובסקי (Landowsky) מאמר בעיתון "Jurnal", שהוקדש לפורטרט שצייר אלברט רובין של העיתונאי גאו לונדון ושהוצג בתערוכת האמנים הצרפתים. חלק מעבודותיו ובהן ציור השמן "הרקדנית ההודית" הוצגו בתערוכה בבניין העירייה של הרובע החמישי בפריז. כמו כן הציג רובין את עבודותיו במוזיאון ואל-דה-גראס ובמוזיאון של העיר בורדו. בארבעת השנים שלאחר מכן הרבה רובין לצייר ולהציג בשווייץ - שם נעשה עד מהרה מוכר וידוע.

תקופת המלחמה ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוץ מלחמת העולם השנייה אלברט רובין נמצא בשיא תהילתו, אך כיבוש צרפת בידי הנאצים מקשה על חייו. פעמיים הלשינו עליו לשלטונות - אולם הוא מצליח להתחמק מהסגרה ומאסר. בתום מלחמת העולם השנייה המשיך אלברט רובין להיות חבר באיגודים אמנותיים רבים ועבודותיו פורסמו בעיתונים רבים, אולם בתקופה הקשה שלאחר המלחמה, מספר הזמנות העבודה שקיבל התמעטו. לאחר המלחמה נמנה אלברט רובין יחד עם אמנים יהודים אחרים למייסד אגודת הציירים והפסלים היהודיים בצרפת והציג במסגרתה בתערוכות השנתיות שערכה. בשנת 1950 זכה אלברט רובין בפרס בתערוכת אמני צרפת. הוא המשיך להציג כמעט כל שנה ב גראנד פאאלה - Grand Palais.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום חמישי 31 במאי 1956, אלברט רובין נפטר, לאחר שנפצע קשה בתאונת דרכים בפריז והוא בן 68 במותו. הוא נטמן בקבר משפחתי בבית קברות "סימטייר דה באנייה" (אנ') מחוץ לפריז, שבו היה קבור אביו.

אפילוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתו סילביה, בעלה וביתה עלו לישראל בשנת 1969 ובישראל נולד להם בן נוסף. בשנת (1984) נפטרה אשתו אז'ני תמר ובשנת (2003) נפטר בנו קלוד. שניהם נטמנו לצידו בקבר המשפחתי. בתו סילביה, בעלה ילדיהם ונכדיהם חיים כיום בישראל.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1905 פרס ראשון, תחרות ציור לסטודנטים יהודים מארצות הבלקן, בצלאל, אקדמיה לאומנות ועיצוב, ירושלים
  • 1933 - זכה בפרס בתערוכת האמנים הצרפתים עם דיוקן של אשתו אז'ני.
  • 1950 - זכה בפרס בתערוכת אמני צרפת.

מיצירותיו הנודעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובין צייר יצירות רבות[2][3][4][5]. להלן יצירותיו הנודעות:

ציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1914 - הצגת תבליט בתערוכת האמנים הצרפתים בארמון התערוכות הגדול - Grand Palais.
  • החל משנת 1914 - מציג בתערוכה השנתית של אמני צרפת.
  • בשנת 1933 - הציג דיוקן של אשתו אז'ני בתערוכת האמנים הצרפתים.
  • בין השנים 1934–1938 - הוצג פורטרט של העיתונאי Geo London בתערוכת האמנים הצרפתים.
  • בבניין העירייה של הרובע החמישי בפריז הוצג ציור שמן "הרקדנית ההודית"
  • תערוכה במוזיאון ואל-דה-גראס ובמוזיאון העיר בורדו.
  • בשנת 1950 - זכה בפרס בתערוכת אמני צרפת.
  • בשנת 2006 - תערוכת Les oeuvres de ALBERT RUBIN בגלריית Galerie Les Arts du 7ème בפריז.
  • בשנת 2010 - התחלות - אלברט רובין משכן לאמנות עין חרוד[6][7].
  • בשנת 2012 - דיוקן תימני - מוזיאון ארץ ישראל.
  • ביוני 2015 - תערוכת יחיד בגלריית בית סילבר במתחם בורסת היהלומים. אוצרת האוסף: לורי פשניצה. מס' עבודות מתקופת ראשית "בצלאל"[8]
  • בשנת 2016 - "משהו אחר" - גלריית על האגם ברעננה, אוצרת: אורית לוטרינגר[9]
  • בשנת 2020 - דיוקנאות מַעֲבָר ומֵעֵבֶר, אוצרת יעל סונינו-לוי, הגלריה העירונית רחובות[10][11][12]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלברט רובין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]