יעקוב צנוע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יעקוב צנוע

יעקוב צנועערבית: يعقوب صنوع, נולד ב-9 בינואר 1839[1] בקהיר, נפטר בשנת 1912 בפריז) היה עיתונאי ומחזאי יהודי מצרי ומי שהביא את התיאטרון המודרני לעולם הערבי. כונה ה"מולייר של מצרים" (« موليير مصر »). הקים כתב עת סטירי בשם "אבו נדארה", לפי שם העט שלו, "שייח אבו נדארה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמו של יעקב צנוע הייתה יהודיה מצריה ואביו, רפאל צנוע - יהודי איטלקי ששימש יועץ לאחד מבני משפחת משנה המלך המצרי, אחמד פאשה יגן, נכד של מוחמד עלי. יעקב צנוע למד בילדותו תלמוד תורה אחר כך למד בבית ספר יסודי, תוך רכישת ידע בשפות ובכתבי הקודש של הנצרות והאסלאם. בגיל 13 דיקלם שיר שהוא חיבר בפני האמיר אחמד פאשה יגן,שהתרשם מאוד מכישורי הילד ומימן לו לימודי ספרות ואמנות בליבורנו באיטליה, בשנים 1853 עד 1855. באיטליה התוודע צנוע לספרות ולתיאטרון האירופאי, והושפע גם מבחינה פוליטית על ידי תנועת הקרבונארי.

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסיונות הראשונים בתיאטרון הוא עשה בשנת 1869. מירב ההצגות שהוא העלה, היו מחזות שהוא תרגם באנגלית, צרפתית ואיטלקית. הוא העלה את המחזות בתיאטרון ברובע אל־אזבקיה, צפון-מזריחת לכיכר תחריר. הוא היה הראשון שהעלה שחקניות על הבמה. פרסומו הלך וגדל, וגם השליט איסמעיל המצרי ביקש ממנו להציג בארמונו וכינה אותו "מולייר המצרי". אבל כשהעלה שם מחזה סאטירי בשם "המולדת והחירות", שבו ביקר את שחיתות השלטון, זעם השליט וסגר את התיאטרון. צנוע ברח לצרפת למשך שנתיים.‏[2][3]
צנוע כתב מחזות רבים, כמו " أبو ريدة وكعب الخير", " العليل ", " بورصة مصر ", " الأميرة الاسكندرانية ".

עיתונות ופעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה מקורב לג'מאל א-דין אל-אפגאני ולמוחמד עבדה. בשנת 1872 הקים שני מועדונים מדעיים - "מועדון הקדמה" ו"מועדון חובבי המדע" ובנחר לעמוד בראשם.‏[4]. בשנת 1874 יצא לחו"ל למסע למשך 4 שנים באירופה,עת שחקר את דרכי הממשלות, החברות והאנשים ביבשת זו. בשנת 1877 הוא ייסד עיתון סאטירי בשם "أبو نضارة" (אבו נדארה; "أبو نظارة" – "בעל המשקפיים"), עיתון שזכה לתפוצה רחבה ולפרסום רב. "אבו נדארה" היה העיתון הראשון בשפה הערבית ששילב קריקטורות, כמו גם העיתון הראשון שנכתב בערבית מצרית מדוברת (ולא בערבית ספרותית) כחלק מאופיו העממי והסטאירי. גם בעקבות פרסום עיתון זה התנגש צנוע עם השלטונות, ושוב הוא נאלץ לגלות ממצרים. הוא המשיך לפרסם תחת שמות שונים את העיתון, שהוברח למצרים והופץ גם בחלקים אחרים של העולם הערבי. כשכבשו הבריטים את המצרים, הוא המשיך את התקפותיו, הפעם נגד הבריטים, והוא זה שיצר את הסיסמה "מצרים למצרים" שנהפכה למטבע לשון נפוץ.
הוא מעולם לא חזר למצרים ואמר, שלא יחזור כל עוד יישלטו שם הבריטים.‏[5] נפטר בשנת 1912 בפריז.

בשת 2001 יצא ספר במצרים המנסה לערער על המיתוס של יעקוב צנוע כאבי התיאטרון המצרי, והספר יצר פולמוס רחב, שנמשך עד היום.‏[6][7]

ממחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • بورصة مصر - "בורסת מצרים"
  • العليل - "האיש החולה"
  • أبو ريدة البربرى ومعشوقته كعب الخير - "אבו רידה אלברברי ואהובו כעב אלחייר" - בהצגה זו השתתפה שחקנית בשם מתילדה שהייתה אחת משתי שחקניות התיאטרון שצנוע אימן בעצמו, השחקניות הראשונות בתיאטרון המצרי.‏[8]
  • الصداقة - "הנאמנות"
  • الأميرة الاسكندرانية - הנסיכה האלכסנדרונית"
  • موليير مصر وما يقاسيه - "מולייר של מצרים ומה שעבר" - מחזה בן שתי מערכות בהשפעת המחזה של מולייר L'Impromptu de Versailles[8]
  • غندورة مصر" - "גנדרן מצרים"
  • الوطن والحرية - "המולדת והחירות" - מחזה זה כנראה שהוביל את הממשל המצרי לסגור את התיאטרון של צנוע בשנת 1872‏[8]
  • شيخ البلد - "שייח' הכפר" - מחזה שמפציר בהורים לשאול את דעת בנותיהם בנוגע לנישואים
  • الحشاش - "מעשן החשיש"
  • آنسة على الموضة - "גברת צעירה והמודה"
  • زبيدة - "זוביידה" - מחזה על נשות המזרח
  • فاطمة - "פאטימה" - קומדיה בשלוש מערכות, שחוברה במקור באיטלקית על ידי צנוע (1869-70) ותורגמה גם לצרפתית‏[8]
  • السلاسل المحطمة - "השלשלאות השבורות" - מחזה עם נימה פטריוטית-עות'מאנית, שנכתב במקור בצרפתית בפריז, 1911.
  • Il Marito Infidele - "הבעל הבוגד" - קומדיה באיטלקית, קהיר, 1876.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • إبراهيم عبده, أبو نظارة: امام الصحافة الفكاهية المصورة و زعيم المسرح في مصر 1839 - 1913 القاهرة : مكتبة الآداب, 1953.
  • שמואל מורה, חיבורי יהודים בלשון הערבית, ירושלים: מכון בן צבי והאוניברסיטה העברית, תשל"ד, עמ' 72-75, 99-118.
  • Irene L. Gendzier, The Practical Visions of Yaʿqūb Ṣanūʿ (Cambridge: Harvard University Press, 1966).
  • Eliane U. Ettmüller, The Construct of Egypt's National-Self in James Sanua's Early Satire & Caricature. Berlin: Klaus Schwarz, 2012.
  • Jacob M. Landau, “Abū Naḍḍāra: An Egyptian Jewish Nationalist,” Journal of Jewish Studies 3, no. 1 (1952): 30–44; 5, no. 4 (1954): 179–180.
  • Shmuel Moreh, “Yaʿqūb Ṣanūʿ: His Religious Identity and Work in the Theater and Journalism,” in The Jews of Egypt: A Mediterranean Society in Modern Times, ed. Shimon Shamir (Boulder, Colo.: Westview Press, 1987), pp. 111–129.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ א.אלמליח 1944
  2. ^ [1]
  3. ^ [1=http://www.copts-united.com/Arabic2011/PrintPage.php?A=23772 ]
  4. ^ א.אלמליח
  5. ^ Matti Moosa: The Origins of Modern Arabic Fiction. p. 51
  6. ^ [2]
  7. ^ [3]
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 Shmuel Moreh, “Yaʿqūb Ṣanūʿ: His Religious Identity and Work in the Theater and Journalism,” in The Jews of Egypt: A Mediterranean Society in Modern Times, ed. Shimon Shamir (Boulder, Colo.: Westview Press, 1987), pp. 117-119.