אליעזר שוחט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אליעזר שוחט (187517 באוגוסט 1971) היה ממנהיגי הפועלים של העלייה השנייה, ממייסדי נהלל, ממבססי רעיון העבודה העברית בארץ ישראל.

ילדותו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליעזר נולד בשנת 1875 בעיירה ליסקובה שבפלך גרודנה של האימפריה הרוסית (באזור ליטא; כיום בבלארוס) לדב וטובה שוחט. אחיו היה ישראל שוחט, לימים מראשי "השומר". אליעזר וישראל ספגו בביתם מרוח היהדות ובשל עיסוק האב בניהול אדמות התחבר אליעזר לאדמה ולאנשים שעיבדו אותה.

שוחט מעולם לא למד בבית ספר באופן רשמי אלא באמצעות מורים שאביו הזמין שילמדו אותו. בזכותם הוא רכש ידע ברוסית, אנגלית, צרפתית, פולנית וגרמנית. הוא התעניין גם בספרות, פסיכולוגיה ומדע.

בגיל 18 נפטרה אמו והמשפחה עברה לגור בגרודנה. הוא עזר לאביו בעסקי האדמות וניהל את חשבונותיו.

פרעות קישינב בשנת 1903 גרמו לחרדה וחששות בקרב יהודי אירופה והיו צעירים שחיפשו דרך לעלות לארץ ישראל. אליעזר ואחיו הושפעו מאוד מפעולתם של "חובבי ציון" בסביבתם ומהופעתה של התנועה הציונית המדינית אשר דחפה את שניהם לעלות לארץ בשנת 1904 בעלייה השנייה. תחילה הגיעו האחים למושבה ראשון לציון אך לא מצאו בה עבודה ועברו למושבה פתח תקוה.

פעילות ראשונית ואידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1906 אסף שוחט קבוצת פועלים במטרה לעבור מיהודה לגליל. הוא הקים את ארגון "החורש" כדי לתת מענה בסיסי לתקומתה של ישראל. בעוד שרעיונותיו של ארגון "הפועל הצעיר" דיברו על כיבוש העמדות הכלכליות, תרבותיות ומדיניות וכן גם ריכוז הרכוש והעבודה בידי יהודים בארץ ישראל, ארגון "החורש" רצה לתת יישום מלא לתפקידי הפועלים הצעירים ולהכין שכבת אנשים פועלים מתאימים ומסורים להתיישבות. בסוף שנת 1908 ראה שוחט את ההתיישבות החדשה כהתיישבות של קבוצות ולא של יחידים, משום שהעריך שקל יותר לקבוצה להגשים את "הצד הלאומי" בהתיישבות.

בזכות מאמרו "יצירה לאומית וחשבונות" שנדפס לראשונה בבטאון "הפועל הצעיר", נשמר מקומו של אליעזר שוחט במחשבתה של תנועת העבודה. מאמר זה שב ונדפס במבחר המאמרים "הארץ והעבודה" שהעביר את בשורת "הפועל הצעיר" אל הנוער היהודי בתפוצות. במאמר זה גובשה תמצית מחשבתו ובה הראה כי אהרון דוד גורדון לא היה יחיד בדעתו ולרבים מרעיונותיו היו ביסוס בלב בני דורו.

שוחט התנגד לכך שאיכרים יהודים מעסיקים פועלים ערבים לעיבוד האדמה וראה זאת כפגם לאומי משום שלדעתו, היהודי צריך את ההתקשרות הפנימית שלו אל ארצו. הוא טען כי חיפוש העצמיות הפנימית והחירות אינה מושגת מכוח קדושה, זכרונות או השראה רוחנית אלא על ידי מאמץ עצמי והקרבה בעבודה. לדבריו, העבודה היא כמו אומנות. העבודה אינה תופעה מכנית וסטנדרטית הנבחנת בפירותיה הכלכליים אלא ביטוי אישי עליון. עבודות האדמה לא נועדו להיות עשייה תועלתית גרידא אלא דרך שבו אדם טובע את חותמו העצמי האישי על הארץ. הוא סבר שבמשך 2000 שנה לא נוסף דבר בזיקה בין היהודים לארצם ורק העבודה יכולה לחדש את החיבור שניתק. ב-1921 קבע במפורשות שהארץ נועדה להיות מרכז יהודי ולא ערבי. הוא ראה במדיניות הפיוס של הנציב העליון הרברט סמואל כלפי הערבים כערעור המפעל הציוני.

פעילותו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמת "אחדות העבודה" בשנת תרע"ט ועד הקמת ההסתדרות בשנת תרפ"א נתון היה "הפועל הצעיר" בוויכוח מתמיד בשל רצונה של תנועת "אחדות העבודה" לביטול המפלגות ולאיחוד כולל של הפועלים. שוחט ייצג את "הפועל הצעיר" בדיונים והתנגד לביטול המפלגות, אך האמין שיש צורך בשותפות בין הפועלים באגודות מקצועיות בלתי- מפלגתיות. לבסוף השתלב "הפועל הצעיר" לתוך "אחדות העבודה".

מטרת ארגון "החורש" שנוסד בשנת תרס"ז, הייתה ליצור ארגון של פועלים בריאים בגופם ורוחם. בין האמצעים היו בתי תבשיל, שיעורי ערב לעברית וקופות מלווה ובמקום האפשרי גם עבודת אדמה. כמו כן גם למדו להשתמש בנשק בשביל הגנה עצמית. מכאן עלה הרעיון של "מושבי עובדים".

את עיבוד אדמת אום ג'וני שלעתיד נהפכה לדגניה, החלה בשנת 1910 ראה שוחט כמפעל התיישבות עצמאי ראשון של קבוצת פועלים בשטח אדמה שהיה על אחריותם. הוא סבר שזו תחנה ראשונה של תנועת העבודה בישראל לדרך של התיישבות עובדת.

כמו כן, היה שוחט ממייסדי הסתדרות פועלי הגליל, מכובשי מרחביה, ממייסדי נהלל, ממבססי רעיון העבודה העברית והעבודה בכלל וציר לקונגרסים הציוניים.

למרות שרוב מרצו היה בעבודת האדמה, הקדיש שוחט מזמנו גם בעריכה והבאה לדפוס של כתבי אבות תנועת העבודה, כגון "פרקי הפועל הצעיר" ואת כתביהם של אליעזר יפה, אהרנוביץ, יוסף ויתקין וא"ד גורדון.

בשנת 1962 זכה בפרס יוסף אהרונוביץ מטעם ההסתדרות.[1]

אשתו של שוחט, חנה מייזל שוחט, הייתה ממנהיגות תנועת הפועלות ומייסדת מפעלים חינוכיים לנשים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרקי הפועל הצעיר; לוקט ונערך על ידי אליעזר שוחט וחיים שורר, 13 כרכים, תל אביב: נ. טברסקי, (דפוס ספר), תרצ"ה–תרצ"ט.
  • קיצור כתבי א.ד גורדון: בכרך אחד; הוכן ונערך בידי נ[חמן] תרדיון, בהשתתפות א’ שוחט, תל אביב: יו"ל מטעם חבר הקבוצות ואיגוד גורדוניה על ידי א"י שטיבל, תרצ"ו. (מהדורה ב: תש"ג)
  • כתבי יוסף אהרנוביץ; נערכו על ידי דבורה בארון ואליעזר שוחט, 2 כרכים, תל אביב: עם עובד, תש"א.
  • ספר העלייה השניה, ערוך בידי ברכה חבס, בהשתתפות אליעזר שוחט, תל אביב: עם עובד, תש"ז.
  • כתבי א.ד גורדון; נערכו ... על ידי ש"ה ברגמן ואל’ שוחט, 3 כרכים, ירושלים: הספרייה הציונית, תשי"א–תשי"ד.
  • כתבי יוסף ויתקין: מאמרים והרצאות, רשימות, מכתבים, דברים לדמותו; בעריכת אליעזר שוחט, תל אביב: עם עובד, תשכ"א.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]