דבורה בארון

דבורה בארון

דבורה בארון תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	4 בדצמבר 1887 אוזדה, בלארוס
פטירה	20 באוגוסט 1956 (בגיל 68) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות טרומפלדור
שפות היצירה	יידיש, עברית
תקופת הפעילות	? – 20 באוגוסט 1956
בן או בת זוג	יוסף אהרונוביץ'
פרסים והוקרה	פרס ביאליק (1933)

דבורה בארון-אהרונוביץ (י"ח בכסלו תרמ"ח, 4 בדצמבר 1887 – י"ג באלול תשט"ז, 20 באוגוסט 1956) הייתה סופרת, עורכת ומתרגמת עברייה.

ביוגרפיה

קברה של דבורה בארון בבית הקברות טרומפלדור

גינת דבורה בארון בתל אביב

דבורה בארון נולדה לרב שבתי בארון בעיירה אוזדה שליד מינסק שבבלארוס (אז באימפריה הרוסית). מגיל צעיר בלטה בכישרון כתיבה: בגיל 7 חיברה מחזה ביידיש, ובגיל 12 החלה לכתוב בעברית. בגיל 15 פרסמה לראשונה מסיפוריה בעיתונים "המליץ" (1903) ו"הצפירה" (1904), ויצרה לה קהל מעריצים. בנוסף פרסמה את יצירותיה בעיתון הזמן. יוסף חיים ברנר כתב לה: "יודעת את לכתוב, אחותי". אביה שבתי, על אף היותו רב, ושלא כמקובל באותה עת, נתן לבתו השכלה תורנית, ובארון למדה עברית, תורה, מדרשים ומשניות.

יחד עם אחיה בנימין, סטודנט לרפואה, שעימו היה לה קשר הדוק, יצאה למינסק.

אירוסיה לסופר משה בן אליעזר הסתיימו לאחר חמש שנים, ובארון עלתה ארצה בכסלו תרע"א (דצמבר 1910). היא עבדה כעורכת המדור הספרותי של "הפועל הצעיר", שם הכירה את עורך העיתון, יוסף אהרונוביץ', שלו נישאה. לזוג נולדה בת, צפורה אהרונוביץ.

בשנת 1915 הוגלו לאלכסנדריה שבמצרים, בשל גזירותיו של ג'מאל פאשה, והדבר חולל שבר בחייה. היא התמסרה לטיפול בילדתה ומיעטה לצאת מן הבית, מסתירה את מחלת האפילפסיה שבה לקתה הילדה.

ב-1919, מששבו לתל אביב עם תום מלחמת העולם הראשונה, שמעה שאחיה נדבק בטיפוס ומת ממחלתו, דבר שזעזע אותה קשות. בארון שבה לעבודתה ב"הפועל הצעיר", ובה התמידה עד שנת 1924. מ-1920 עד 1923 ערכה את המדור הספרותי בעיתון.

בניגוד לסופרים כמו שופמן וי"ד ברקוביץ, שפרצו בתנופה לעולם הספרות העברית, תהליך ההבשלה של בארון היה איטי וממושך. רק בשנת 1927 יצא לאור ספרהּ הראשון, "סיפורים" (בהוצאת דבר). כתביה זכו בפרסי ביאליק, רופין וברנר.

כמה שנים אחר כך הסתגרה בביתה ולא יצאה משם עוד. היא אפילו לא הלכה להלווית בעלה, שהיה בשנים האחרונות לחייו מנהלו הראשון של בנק הפועלים. לאחר מות בעלה, ב-1937, ערכה את כתביו.

בביתה קיבלה אורחים, כגון אשר ברש ונחום גוטמן, כשהיא שוכבת במיטתה. עם זאת, הייתה מעורה בחיים הציבוריים. באותו הזמן עסקה במרץ בכתיבה ובתרגום וקיבלה תמיכה מן הבנק.

השואה נטעה בה תחושה כי שליחות מוטלת עליה, להמשיך ולכתוב על חיי היהודים בעיירה: "הרי שאני רואה את עצמי כמין זכוכית נגטיבית שנשארה רק היא היחידה לאחר שאבד העצם המצולם. כלום לא שומה עליי, למען הקים להם לדברים זכר, להטביע את רישומיי על הנייר".

נוסף על כתיבתה, תרגמה ספרות יפה ממספר שפות. כך, לדוגמה, תרגומה המופתי של "מאדאם בובארי" (מאת גוסטאב פלובר) מצרפתית לעברית (ספריית פועלים, יצא לאור 1957).

הפסיכולוגית וחוקרת הספרות פרופ' עמיה ליבליך סבורה שבארון ובתה פיתחו יחד "שיגעון בשניים", עולם של הזיה משותפת. צפורה, בתה של בארון, גדלה נטולת קשרים חברתיים - אמהּ הייתה, למעשה, חברתה היחידה. בשנים שאחרי פטירת אמהּ, עברה צפורה להתגורר בחדר על גג הבית, שם נמצאה מתה ב-1971, כמה ימים לאחר שמעדה ונפלה בו.

ציטוטים אודותיה

לדעת נורית גוברין, רקע גידולה בבית אביה, הרב שסידר גיטין, תרם לעיסוקה הרב בצדדים השליליים של הזוגיות.

מנסחת זאת אילת נגב:

"כך נולד גם הנושא שיעסיק אותה יותר מכול, כאישה וכסופרת: חיי משפחה, בפנים המכוערות שלהם... כמו הצעירה היפה והענייה, שנישאת לגבר שהיא סולדת ממגע ידו, ועושה את כל המאמצים להתחמק מקיום יחסי מין איתו. כאשר היא מרגישה שאין לה עוד ברירה, היא מנסה לתלות את עצמה ולא מצליחה... (בסיפור 'בשחוק ההוויה') או הבעל הנכה, אשר אשתו בוגדת בו לנגד עיניו והוא אינו יכול לעשות מאומה ('על יד החלון')". עם זאת, הדמות הרבנית המופתית שמצאה באביה גם היא ניכרת בכמה מסיפוריה, ובכלל, בדרך כלל מוצאים גיבוריה נחמה בסופו של דבר, באיזשהו רוך של אהבה ושלווה.

על סיפוריה כתב חוקר תולדות הספרות העברית אהרון בן אור:

"בארון לא שרה על האקסטזה שבחסידות ועל ההתלהבות שבלימוד המתמידים... התימטיקה שלה רצופה קטנות, מעשים יומיומיים, דאגות, מקרים ואסונות שכיחים. גיבוריה לרוב – פשוטי עם, נופה – עיירה קטנה נידחת ברוסיה הלבנה. ואולם חומר זה נתעלה בסיפוריה הקצרים, 'נתווספה לו ארשת חן' והוא זוהר מקדושה, מבקיע מעיינות האהבה, החסד והרחמים בלב הקורא..."

ספריה

דימוי של דיוקנה עם דיוקנאות הרב קוק, דוד שמעוני, ש"י עגנון, א"ז רבינוביץ' וי"ח ברנר, כולם התגוררו בנווה צדק בתקופת העלייה השנייה, במיצג "תוצרת הארץ" - עבודתו של האמן דוד טרטקובר המוצגת בכיכר מרכז סוזן דלל

• סיפורים (1927)
• גניזה (1930)
• קטנות (1933)
• מה שהיה (1939)
• לעת עתה (1943)
• משם (1946)
• הלבּן (1947)
• שברירים (1949)
• פרשיות (1951)
• חוליות (1953)
• מאמש (1955)
• אגב אורחה (1960)
• הגולים (1970)
• שלושה סיפורים (1975)
• כריתות וסיפורים אחרים (1997)
• פראדל/שפרה (2001)

בתיאטרון

• המחזה וההצגה "אדם לא מת סתם", בתיאטרון הבימה, המבוססים על סיפוריה של דבורה בארון. יצרו יחדיו שחר פנקס המחזאית ושיר גולדברג הדרמטורגית והבמאית.

הנצחה

• בראשון לציון רחוב נקרא על שמה.
• גינת דבורה בין סמטת גור אריה לבין סמטת יל"ג בקרבת ככר רבין בתל אביב קרויה על שמה.

לקריאה נוספת

• 'ברון, דבורה', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 107. (הספר בקטלוג ULI)
• לאה גולדברג "פרשיות לדבורה בארון" אורלוגין במה לדברי ספרות, א. שלונסקי עורך, אפריל 1951
• יוסף שה-לבן, דבורה בארון - הנחיות ללימוד, הוצאת אור עם, 1976
• נורית גוברין, המחצית הראשונה: דבורה בארון - חייה ויצירתה, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1988
• אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "דבורה בארון - שכבה במיטה 33 שנה", עמ' 31-23
• דוד אסף‏, מסע בבלארוס היהודית (ב): בעקבות דבורה בָּארוֹן והרב משה פיינשטיין, בבלוג "עונג שבת", ספטמבר 2015
• הילה שלומית קינל-לימוני, תלושות ומורדות: סיפורת נשים בספרות התחייה העברית- חוה שפירא, דבורה בארון ואלישבע ז'ירקובה-ביחובסקי, הוצאת רסלינג, 2016
• אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות
• עמיה ליבליך, רקמות, הוצאת שוקן
• מיכל דורון, ציפור בכלוב : דבורה בארון על ספת הגרפולוג (מאזנים: ירחון לספרות, כרך פ"ד, גל' 5–6 (שבט תשע"א, ינואר 2011), עמ' 52–53,)
• לאה גולדברג – על דבורה בארון (מעיזבון המשוררת), דחק, כרך טו', 2022.

קישורים חיצוניים

• כתבי דבורה בארון בפרויקט בן-יהודה
• דבורה בארון, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• רשימת הפרסומים של דבורה בארון, בקטלוג הספרייה הלאומית
• הצצה לארכיונה של דבורה בארון(הקישור אינו פעיל) באתר מכון גנזים של אגודת הסופרים
• דבורה בארון, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• דבורה בארון, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• הספרים של דבורה בארון, באתר "סימניה"
• יעקב פיכמן, דבורה בארון, בפרויקט בן-יהודה
• עמיה ליבליך, דבורה בארון, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• דבורה ברון איננה, דבר, 21 באוגוסט 1956
• דינה ציונית, דבורה בארון, בתוך: נשות ואנשי ספרות ושירה, מטח, 2003, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• רוחמה אלבג, העיירה ההיא, שכולה אביב, באתר הארץ
• משה בסוק, נשי דבורה בארון בפרויקט בן-יהודה
• - פראדל, אמריקה, שפרה - ספורי רדיו
• המחזה "דבורה בארון" שכתבה יהודית קציר עוסק בחייה.
• סיפור מפיה של דבורה בארון מאת נורית זרחי, "ד. ב. מדברת", באתר הארץ, 4 בנובמבר 2016
• אביבית משמרי, חיי הקהילה של דבורה בארון, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, אפריל 2021
• אילת רגב, דבורה בארון: שכבה במיטה 33 שנה בפרויקט בן-יהודה

הערות שוליים

הקודם: -

פרס ביאליק במשותף עם מתתיהו שוהם 1933

הבא: אברהם פריימן