אחדות העבודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אחדות העבודה (אחה"ע) (19191930) הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית. המפלגה הוקמה כאיחוד מפלגת "פועלי ציון" בראשות דוד בן-גוריון עם הפועלים "הבלתי מפלגתיים" בראשות ברל כצנלסון בתקופת העלייה השלישית. פלג שמאלי קטן של פועלי ציון לא הצטרף לאיחוד והמשיך לקיים מפלגה עצמאית בשם "פועלי ציון שמאל". כתב העת של המפלגה - קונטרס יצא לאור בשנות ה-20 של המאה ה-20.

הפועל הצעיר בלתי מפלגתיים פועלי ציון הפועל המזרחי אחדות העבודה פועלי ציון שמאל מפא"י העובד הציוני מפא"י מפלגת השומר הצעיר התנועה לאחדות העבודה הליגה הסוציאליסטית התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון מפלגת פועלים השומר הצעיר מפ"ם מפא"י הפועל המזרחי העובד הציונימפלגות הפועלים הציוניות ביישוב.png
אודות התמונה


ועידת היסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועידת היסוד של המפלגה התקיימה ב-26 בפברואר 1919, בפתח תקווה. ועידת היסוד התקיימה לאחר הוועידה הארצית הראשונה של ההסתדרות החקלאית, אשר כונסה על ידי שלוש ההסתדרויות החקלאיות שהיו קיימות אז (ביהודה, בגליל ובשומרון). בוועידה חקלאית ארצית זו הוחלט ברוב דעות להקים את האיחוד הכללי של פועלי ארץ ישראל.[1] אל האיחוד, שנקרא בשם "התאחדות ציונית סוציאלית - אחדות העבודה" הצטרפו רוב צירי הוועידה החקלאית, למעט רוב אנשי מפלגת הפועל הצעיר והפלג הקטן של 'פועלי ציון שמאל'.

אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה נוסדה במטרה ליצור מסגרת-על לטובת כלל הפועלים העבריים בארץ ישראל ולאור דרישתם של אנשי העלייה השלישית למסגרת אידאולוגית חדשה. מסגרת חדשה זאת כללה אידאולוגיה שמאלית, סוציאליסטית, הומנית ויהודית אך לא מרקסיסטית. אידאולוגיה זאת אף זכתה לשם "קונסטרוקטיביזם מהפכני" ונוסחה במצע המפלגה שנכתב על ידי ברל כצנלסון שהיה אחד מראשיה.

כחלק מרעיון זה כללה התנועה שתי מסגרות בסיס אשר כללו את ההתיישבות העובדת ואת הפועלים העירוניים שכונו "הבודדים". בזכות ההשתייכות לשני מגזרים אלו והסיוע מן המגזר הקיבוצי שזכתה לו, במיוחד מקיבוץ עין חרוד, הפכה התנועה לגדולה ביותר בבחירות להסתדרות העובדים הכללית, אך בסופו של דבר, התפרסות זאת היא שגרמה לבסוף להתאחדות התנועה בשנת 1930 עם הפועל הצעיר לשם יצירת מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י), שסימנה את סופה של תנועת "אחדות העבודה".

סיעות פועלים בכנסת
יוצאות אחדות העבודה ומפא"י

ארגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנוסדה ההסתדרות הכללית בשנת 1920 הייתה זאת "אחדות העבודה" שדאגה להקמתם של ארגוני סעד בריאותיים ותעסוקתיים לטובת הפועל העברי באותם הימים. בין היתר הקימה את ה"קואופרציה" לטובת ביצוע עבודות הקרקע הראשונות שהוטלו על היישוב העברי על ידי הבריטים. מקואופרציה זאת נוצרו לבסוף ארגונים נוספים כגון סולל בונה. בנוסף, הקימה התנועה את ארגון ההגנה כחלק משינוי תפיסת הביטחון של היישוב היהודי דאז. כאשר הוקמה ההסתדרות הועברו כלל מוסדות "אחדות העבודה" לידיה, כך שבידי התנועה נותרו רק ארגוני החינוך והתרבות, כגון כתב העת "קונטרס" ותנועת "החלוץ" בחוץ לארץ.

מנהיגי התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מייסדי "אחדות העבודה" נמנו רבים ממנהיגי היישוב ובהם יצחק בן צבי, חברו הקרוב של בן-גוריון, יצחק טבנקין (ממקימי קיבוץ עין חרוד ומנהיג הקיבוץ המאוחד), אברהם הרצפלד, דוד בן-גוריון וברל כצנלסון.

ב-1930 התאחדה "אחדות העבודה" עם מפלגת "הפועל הצעיר" בראשות יוסף אהרונוביץ' והפכה להיות "מפא"י" - מפלגת פועלי ארץ ישראל.

יוצאי אחדות העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש להבחין בין "אחדות העבודה" ההיסטורית הראשונה, לבין מפלגות שנוסדו על ידי מיעוט מחברי אותה מפלגה אשר אימצו שמות דומים וכונו גם כן "אחדות העבודה":

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורי יזהר, בין חזון לשלטון : מפלגת אחדות העבודה-פועלי ציון בתקופת היישוב והמדינה, ‬רמת אפעל: יד טבנקין - מרכז מחקרי, רעיוני ותיעודי של התנועה הקיבוצית, 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: יצחק טבנקין, לקח ששת הימים, עמ' 150.