אלכימאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חדר עבודה, ציוד, ופעילות בסדנת האלכימאי, חלק משער לספר על מכרות ומטלורגיה, 1580

אלכימאי הוא אדם שעסק באלכימיה. עיסוק זה התקיים בשלהי העת העתיקה ובימי הביניים, וחלף מן העולם לאחר שהוחלף בכימיה שצמחה ממנו.

בנוסף לניסיון לגלות את סגולותיהם הכמוסות של החומרים השונים, שאפו האלכימאים להשיג שתי מטרות עיקריות:

  • מציאת הדרך להפיכת מתכות פשוטות וזולות למתכות אצילות ויקרות כמו זהב וכסף.
  • מציאת תרופה אוניברסלית, שתרפא כל מחלה ותאפשר חיי נצח.

אלכימאים רבים האמינו בקיומה של אבן החכמים, חומר מופלא שיכול לסייע להשגת מטרות אלו.

מטרות אלה של האלכימאים לא הושגו, ולעתים זויפו תוצאות. האלכימאים בתקופה ההלניסטית (שמרכזם היה באלכסנדריה) ניסו לייצר זיופי זהב או להקנות מראה מוזהב למסגי מתכות שונות, למשל על ידי טיפול בנחושת על ידי כספית או סגסוגת ארסן לקבלת גוון זהוב.

המאות ה-14-15 היו "תור הזהב" של האלכימיה המיסטית באירופה. ההתקדמות המעשית בהכנת חומרים ופיתוח שיטות עבודה הייתה איטית, והאלכימאים נטו לכתיבה אלגורית ומיסטית. ג'פרי צ'וסר, הלועג לאלכימאים ומציג אותם כנוכלים בפרק "סיפורו של משרת הכומר" בסיפורי קנטרברי מתאר את הז'רגון האלכימי המעורפל:

והרמס הוא שראשונה ניסח
את הדבר (זה הרמס הראשון
לכל חכמי אלכימיה): דרקון,
אמר, אינו מומת אלא בידי
אחיו. וכשאמר "דרקון" הרי
לא נתכוון לומר אלא כספית,
ומי אחיו? הלא הוא הגפרית.
ומקורן של אלה "סול" ו"לונה".
"על כן", הוסיף, "לעצתי שמעו-נא:
איש אל יחקור באמנות הזאת,
אלא אם כן יבין לכונות
של האלכימאים ולדבריהם
הן בור גמור הוא מבלעדיהם;
כי החכמה והמדע האלה
הם סוד כל סוד ופלא על כל פלא"

ג'פרי צ'וסר,סיפורו של משרת הכומר, סיפורי קנטרברי, תרגום שמעון זנדבנק, הוצאת עם עובד עמ' 553

הקשר שבין האלכימיה לכישוף ולשרלטנות הביא לירידת ערכה בעיני השלטונות. בשנת 1317 פרסם האפיפיור יוחנן העשרים ושניים צו האוסר על העיסוק באלכימיה.

האלכימאים ערכו ניסויים רבים שתרמו להתפתחות המדע המודרני. האלכימאים פיתחו שיטות מחקר שנשתמרו במידה רבה. חלק נכבד מהידע הנרחב שצברה האלכימיה על תופעות כימיות שונות נשמר בתאוריות הכימיות שהחליפו אותה, גם אם הן חלקו על ההסבר התאורטי שניתן להן. ידע שנצבר על רעלים ותרופות נשתמר גם הוא.

אלכימאים נודעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אחת הדמויות הבולטות בין האלכימאים של מצרים הייתה יהודיה שנודעה כמרים היהודיה או מרים העבריה (Maria Hebrae), בת המאה השלישית. לזכותה נזקפות המצאות בתחום המכשור המעבדתי שהבולטת שבהן היא אמבט מרים. כמו כן מייחסים לה את גילוי החומצה המלחית.
  • המיתוס הידוע ביותר על אלכימאי מוצלח הוא זה של ניקולס פלאמל (בן המאה ה-14) שחמד את סוד הטרנסמוטציה (הפיכת מתכת אחת לאחרת ובפרט לזהב) ממלומד יהודי. פלאמל הצליח להפוך שלוש פעמים חצי ליטרא כספית לכסף טהור ואת הכסף לזהב על ידי אבן אדומה והתעשר עושר רב. דמותו של ניקולס פלמל מוזכרת בסדרת הספרים הארי פוטר.
  • פיליפוס אאורליוס פרצלסוס (Paracelsus, Philippus Aurelius) היה רופא ואיש מדע שעסק גם באלכימיה. פרצלסוס ייחס למונח אלכימיה כל תהליך שינוי בחומר למטרה חדשה. כך כלל פרצלסוס ב"אלכימיה" גם אפיית לחם, עיבוד ברזל ואת תהליך העיכול. לראשונה לא הייתה הכנת זהב תכליתה של האלכימיה (אם כי פרצלסוס האמין בהיתכנות הטרנסמוטציה) אלא הבנה ושליטה בתהליכי שינוי בחומר. בכך קרב פרצלסוס את האלכימיה לכימיה (שהפכה למדע לכל דבר במאות הבאות). עוד צעד בדרך מהאלכימיה לכימיה עשה פרצלסוס כאשר הכליל לראשונה קבוצות תגובות במקום לתאר כל תגובה כמקרה מיוחד. כך, למשל, הכין סדרות תמיסות של מלחי מתכות שונות.
שם לאום תקופת חייו הישגיו
אבן סינא פרסי 980-1037 המצאת שיטה לניקוי גזים. ספרים בנושא אלכימיה.
אל-ראזי פרסי 865-925

ספרים בנושא אלכימיה.

יוהאן פרידריך בטגר גרמני 1682-1719

ממציא עיבוד הפורצלן באירופה.

מרים היהודיה יהודיה-מצרייה המאה ה-3 המצאת כלים כימיים - אמבט מרים.
ניקולס פלאמל צרפתי 1330 על פי האגדה, האדם היחיד שהצליח להשיג את שני היעדים של האלכימיה: יצירת אבן החכמים ההופכת עופרת לזהב, ורקיחת שיקוי חיי הנצח אשר באמצעותו הוא ואשתו פרנלה חיים חיי נצח.
פרצלסוס שווייצרי 1493-1541 הנהיג חידושים רבים ברפואה, אבי טוקסיקולוגיה,עסק רבות גם בתורת הנסתר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]