אלכסנדר אגריקולה

אלכסנדר אגריקולה
Alexander Agricola

לידה	1446? גנט, ארצות השפלה הבורגונדיות
פטירה	15 באוגוסט 1506 (בגיל 60 בערך) ואיאדוליד, כתר קסטיליה
שם לידה	Alexander Ackermann
מוקד פעילות	פלנדריה
שפה מועדפת	איטלקית, הולנדית

אלכסנדר אגריקולה (בהולנדית: Alexander Agricola; ‏1445 או 1446 – 15 באוגוסט 1506) היה מלחין פלמי מתקופת הרנסאנס. כחבר נכבד בגראנד קאפלה, המוסד המוזיקלי של בית הבסבורג, היה אגריקולה מלחין בעל-שם בסביבות 1500 והמוזיקה שלו נפוצה ברחבי אירופה. אגריקולה כתב בכל הסגנונות החשובים של תקופתו, במוזיקת קודש ובמוזיקה חילונית.

ביוגרפיה

כפי שקורה אצל מלחינים בתקופת הרנסאנס, מעט מאוד ידוע על ראשית חייו, ואפילו מקום הולדתו לא נודע. ייתכן שנולד בגרמניה של היום, משום שבכמה מסמכים איטלקיים הוא נזכר בתואר "ד'אלמניו" או "ד'אלמניה" ("הגרמני"). את רוב חייו עשה במשרות באיטליה, צרפת וארצות השפלה, אם כי בתולדותיו יש פערים של חוסר ידע באשר לפעילויותיו ונראה שעזב רבות ממשרותיו ללא קבלת רשות. הוא היה זמר בשירות הדוכס לודוביקו ספורצה ממילאנו משנת 1471 עד 1474, בתקופה שמקהלת הקאפלה המילאנזית התרחבה לאחד ההרכבים הגדולים והמפורסמים ביותר באירופה; לואזה קומפר, יוהנס מרטיני, גאספאר ואן ורבקה ועוד כמה מלחינים-זמרים היו גם הם במילאנו באותן שנים.

בשנת 1474 כתב הדוכס ספורצה מכתב המלצה לאגריקולה אל לורנצו דה מדיצ'י, והמלחין יצא לפירנצה. ידוע, שבשנת 1476 היה אגריקולה בקמבריי שבארצות השפלה, שם עבד כנראה כזמר. לגבי התקופה הארוכה שבין 1476 ל-1491 אין ידיעות חותכות פרט לכך, שחלק מן הזמן עשה בקאפלה המלכותית הצרפתית ונראה שבמשך התקופה הזו ביצר את המוניטין שלו כמלחין, כי בשנות ה-90' של המאה ה-15 הייתה דרישה רבה ליצירותיו ותחרות על שירותיו בין צרפת לנאפולי. בשנת 1500 התקבל לעבודה אצל פיליפ היפה, שהיה דוכס בורגונדיה ומלך קסטיליה. נראה שהתלווה אל הדוכס במסעותיו באימפריה שלו; בתקופה זו כבר נחשב לאחד המלחינים המכובדים ביותר באירופה. כאשר היה בוואיאדוליד שבספרד באוגוסט 1506, נפגע במגפת הדבר שפרצה שם וב-15 באוגוסט הלך לעולמו.

סגנון מוזיקלי

סגנונו של אגריקולה מקורב לזה של יוהנס אוקכם, בייחוד בראשית הקריירה שלו. לקראת סוף חייו השתמש בכתיבתו בטכניקת אימיטציה כללית, שהייתה אופיינית לז'וסקן דה פרה. אומנם רק מעטות מיצירותיו ניתנות לתארוך מדויק, אך הוא משתמש בפירוש ברבים מן הנהלים הקונטרפונקטליים הלא-אימטטיביים, המתאפיינים במורכבות ובשונות רתמית, שמקובל יותר לקשר עם אוקכם. עם זאת, שלא כאוקכם, אגריקולה היה מוכן לשלב חזרות, סקוונצות וכן, יותר ויותר, אימיטציה כדרך מלחינים אחרים שפעלו בסביבות 1500, כשהטכניקה נפוצה יותר בשימוש.

אגריקולה כתב מיסות, מוטטים, מוטט-שאנסונים, שירים חילוניים בתבניות הקבועות (formes fixes) שהיו שכיחות אז בשימוש כמו הרונדו והברז'רט ושאר צורות השאנסון, ומוזיקה אינסטרומנטלית. הרבה מן המוזיקה האינסטרומנטלית שלו התבססה על מוזיקה חילונית משל ז'יל בנשואה או אוקכם. רבות מן היצירות האלה נעשו פופולריות מאוד בשלהי המאה ה-15.

אגריקולה הוא בין המעטים במעבר בין סגנון האסכולה הבורגונדית לסגנון דור האסכולה הפרנקו-פלמית של ז'וסקן, שכתבו מוזיקה בשני הסגנונות.

מעל כל הנוסחים השונים בסגנון המוזיקלי הכללי של אגריקולה לאורך חייו כמלחין פעיל, היה לו סגנון ייחודי ונבדל במפורש, שנקודת המוצא שלו הייתה הקווים הנפתלים, חדורי המסתורין, של אוקכם. המוזיקה שלו מצטיינת לעיתים קרובות בפעלתנות ועושר פרטים, גדושה בסקוונצות, חזרה על יחידות רתמיות ומוטיביות קצרות ושאיפה להשתלט על הפעמה היסודית, המצטיירת לעיתים כמעט כסטיה, אם באמצעות הארכת תבניות סיומת כדי להגיע לקדנצה על הפעמה ה"שגויה", או בהסטת הפעמה המטרית של קולות מסוימים לעומת אחרים (לדוגמה, בפרק ה"אגנוס דאי" החותם את המיסה שלו, הממושכת שלא כרגיל, 'In myne zin' מופיע הקנטוס פירמוס בצלילים שווים במשך זמן של אחת-עשרה שמיניות כל אחד במופע הראשון, ואחר במשך זמן של חמש שמיניות כל אחד במופע השני, או ב"סאלבה רגינה" השני, שם הוא מקזז בחלק ממופע הקנטוס פירמוס שמינית לכל אורכו, כששאר הקולות מתקדמים בשני המקרים במשקל מרובע מחמיר יותר ממעל.) עוד "משחקים" שהוא משתעשע בהם במוזיקה כוללים הצגת חידות מודוס ומוזיקה פיקטה ("מוזיקה מזויפת", שרישום תוויה אינו תואם את החומר המושר או המנוגן) לפני המבצעים (למשל, בפרק ה"קיריה" במיסה Le serviteur הוא משתעשע בקנטוס פלאנוס המוכר ברמיזות לאפשרות של הטיה מודאלית בשילוב עקבי של במולים נוספים.) המוזיקה דורשת מיומנות אתלטית גבוהה בכל הקולות וזמרים מעולים במיוחד נדרשים לביצוע תפקידי השירה הנמוכים, בניגוד לפונקציות ההרמוניות הפשוטות, שרוב בני זמנו כתבו לשילובי טנור-בס ביצירותיהם. במקרים רבים מגיח במפתיע מקבץ מורכב ומשוכלל של מוטיבים מהירים מתוך מרקם איטי קודם (לדוגמה, התפרצות הדואטים עתירי הפרטים המתחילה ב"גלוריפיקמוס טה" ומגיעה לשיאה ב"אדורמוס טה" בפרק ה"גלוריה" של Missa In myne zin). המוזיקה של אגריקולה זכתה להערכה רבה בימיו ולתגובות שונות מצד פרשנים בני זמנו - אחד כינה אותה "מטורפת" ואילו אחר תיאר אותה כ"נשגבת".

אגריקולה אחרים

יש עוד מלחינים בשם אגריקולה, שלעיתים מבלבלים ביניהם לבין אלכסנדר:

• גיאורג לודוויג אגריקולה (1643 - 1676) שהיה גם סופר חשוב)
• יוהנס אגריקולה (1560 בקירוב - 1601)
• יוהאן פרידריך אגריקולה (1720 - 1774) שהיה גם מוזיקוגרף, נגן עוגב ומורה לשירה)
• יוהאן פאול אגריקולה (1638 או 1639 - 1697)
• מרטין אגריקולה (1486 - 1556) (חשוב יותר כתאורטיקאי ומורה)
• וולפגנג כריסטוף אגריקולה (1600 בקירוב - 1659 בקירוב)

לקריאה נוספת

• Gustave Reese, Music in the Renaissance. New York, W.W. Norton & Co., 1954. (ISBN 0-393-09530-4)
• Rob Wegman/Fabrice Fitch, "Alexander Agricola". Grove Music Online ed. L. Macy (Accessed June 4, 2007), (subscription access)
• Edward R. Lerner, "Alexander Agricola." The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie. 20 vol. London, Macmillan Publishers Ltd., 1980. (ISBN 1-56159-174-2)
• Honey Meconi, Pierre de la Rue and Musical Life at the Habsburg-Burgundian Court. Oxford, Oxford University Press. 2003. ISBN 0-19-816554-4

• גוסטב ריז, "מוזיקה ברנסאנס", ניו יורק, נורטון ושות' 1954
• רוב וגמן/פאבריס פיטץ', "אלכסנדר אגריקולה", מילון גרוב המקוון, בעריכת ל. מייסי
• אדוארד ר. לרנר, אלכסנדר אגריקולה", מילון גרוב החדש למוזיקה ומוזיקאים בעריכת סטנלי סיידי, כרך 20, לונדון, מקמילן 1980.
• האני מקוני, "פייר דה לה רי וחיי המוזיקה בחצר הבסבורג-בוגונדיה", הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2003.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר אגריקולה בוויקישיתוף

• אלכסנדר אגריקולה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אלכסנדר אגריקולה, באתר Discogs (באנגלית)
• אלכסנדר אגריקולה, באתר Songkick (באנגלית)
• אלכסנדר אגריקולה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)