דבר (מחלה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דבר
Yersinia pestis fluorescent.jpeg
צילום (פי 200) של חיידק Yersinia pestis בצביעה זרחנית
שם בלועזית Plague
תחום מחלות זיהומיות עריכת הנתון בוויקינתונים
גורם Yersinia pestis, Yersinia pestis Antiqua עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים חום, כאב ראש, הקאה, כאבי שרירים, bubo, הלם, הרעלה, שיעול, גניחת דם, פריחה, דליריום, hyperaemia, דימום עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/235627 
MeSH D010930
MedlinePlus 000596
סיווגים
ICD-10 A20
ICD-11 1B93 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דֶבֶר היא מחלה מידבקת הנגרמת על יד חיידק ופוגעת במכרסמים ובאדם. למחלת הדבר שלוש צורות ולהן סימפטומים שונים. בתנאים מסוימים הדבר עלול להתפרץ כמגפה המונית שהקטל בה רב.

הפצת המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלה נגרמת על ידי חיידק מקבוצת החיידקים הארגמניים בשם Yersinia pestis (חיידק גראם שלילי, פליאומורפי, אירובי פקולטטיבי, תוך תאי) שנתגלה בשנת 1894 על ידי הצרפתי אלכסנדר ירסין ובאופן בלתי תלוי גם על ידי היפני קיטסאטו שיבסבורו (Kitasato Shibasaburō). החיידק מתקיים בטבע בחולדות בית, בנברני בר ובמכרסמים אחרים. הדבר מועבר ממכרסם למכרסם וממכרסמים לאדם באמצעות עקיצת פרעושים. עובדה זו נתגלתה על ידי מסאנורי אוגאטה ב-1897 והוכחה על ידי הצרפתי פ.ל. סימון (Simond) שנה לאחר מכן, אם כי תושבי סין ידעו זה מכבר כי קיים קשר שכזה, כשהבחינו כי ניכרת תמותה רבה של חולדות לפני התפרצות מגפת הדבר.

החיידק Yersinia pestis בהגדלה של פי 20,000, הגורם של כל סוגי מחלות הדבר

התפרצותה של מגפת הדבר דורשת את קיומם של שלושה נשאים, בעלי חיים המעבירים את החיידק מאחד למשנהו ולאדם:

  • מכרסמי בר
  • חולדות בית
  • פרעושים

אוכלוסיית מכרסמי הבר הם המאגר הטבעי של חיידק הדבר, והוא מסוגל להתקיים בהם מבלי לעורר בהם מחלה כלל וכלל או שהוא גורם להם למחלה קלה בלבד (sylvatic plague), אשר מחסנת אותם כנגד החיידק הממשיך להימצא בקרבם. מכרסמי הבר מתערבבים לעיתים עם אוכלוסיות של חולדות המצויות במשכנות האדם ומעבירים אליהם את מחלת הדבר. חולדות הבית אינן מחוסנות ואצלן פורצת המחלה במלוא חריפותה. הפרעושים הנושכים את היונקים כדי להיזון מדמם הם הנשאים של המחלה ממכרסמי הבר לחולדות ומהן אל האדם לאחר שהם נושכים גם אותו.

באירופה מעביר את המחלה פרעוש החולדה (Nosopsyllus fasciatus) ובאסיה פרעוש הדבר (Xenopsylla cheopis). החיידקים מתפתחים יפה בטמפרטורה של 20 מעלות צלזיוס, ולפיכך מגיעות המגפות לשיאן בארצות טרופיות כמו הודו בחודשי החורף ואילו בארצות קרות באירופה הדבר מתפשט בחודשי הקיץ.

הפרעושים נדבקים בחיידקי הדבר כשהם נושכים את המכרסמים ומוצצים כמחצית מ"מ מעוקב מדמם, כמות שיש בה ריכוז מספיק של חיידקי דבר לגרימת המחלה. באדם החולה אין בכמות הזו ריכוז מספיק של חיידקים ולכן אין הפרעוש יכול להעביר את המחלה מאדם לאדם.

החיידקים הנבלעים על ידי הפרעוש מגיעים עם הדם לקיבתו ונעצרים על ידי זיפי שסתום הקיבה (proventriculus). החיידקים מתרבים בקיבתו עד שהם ממלאים את כל חללה, מתפשטים ממנה אל תוך הקיבה הפנימית וממנה אל הוושט, ועלולים לגרום לסתימת דרכי העיכול. פרעוש שכזה מכונה "פרעוש חסום" (blocked flea). כשפרעוש כזה מנסה למצוץ דם, הדם מגיע לקיבתו הסתומה מחיידקים, הוא לא יכול לעבור ומוחזר לנעקץ - אך הפעם עם חיידקים. בשעת הנשיכה אף נדחפים החיידקים שבוושט ובקיבה הקדמית לתוך הפצע שנגרם על ידי חלקי הפה של הפרעוש.

בדרך כלל מעדיפים הפרעושים דמן של חולדות על פני בעלי חיים אחרים. אולם, כשהחולדות מתות בהמוניהן מן הדבר, עוזבים הפרעושים בעל כורחם את פגרי מאכסניהם ונטפלים ליונקים אחרים, ביניהם האדם שהוא המאכסן הזמין ביותר בקרבת חולדות הבית. "הפרעושים החסומים" רעבים כל העת ולכן מרבים בניסיונות עקיצה ומגבירים מאוד את הפצת המחלה.

סימני המחלה ומניעתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש צורות המחלה להן גורם החיידק הן:

  • דבר ריאתי (Pneumonic plague).
  • דבר הדם (Septicaemic plague)
  • דבר הבלוטות או דבר המפשעה (Bubonic plague).

לאחר כניסתו למערכת הדם, יש שהחיידק מתיישב בקשרי הלימפה, ובהם הקשרים באזור המפשעה (bubones - ומכאן שם אחת מצורות המחלה) וגורם בהם לדלקות וכאבים חזקים מאוד. קשרי הלימפה מאדימים ומתנפחים. אם הוא מתיישב בריאות גורם החיידק לדלקת ריאות ומופץ מהן באמצעות דרכי הנשימה, וזו למעשה דרך ההדבקה לאחר שהמגפה פורצת.

תקופת הדגירה נמשכת 2–6 ימים. הסימנים הראשונים הם צמרמורות, חום וכאבי ראש. אחרי כן, גורם החיידק להקאות עם דם בלתי פוסקות, זיהום מערכת הדם ומתחיל דמום תת-עורי שגורם לכתמים אדומים שמאוחר יותר נהפכים לשחורים להופיע על פני העור ומכאן השם המוות השחור. בהיעדר טיפול, נע שיעור התמותה בדבר קשרי הלימפה בין 60% ל-90%. כשמתפתחת דלקת ריאות, שיעור התמותה הוא 100%. סוגי הדבר מטופלים היטב על ידי אנטיביוטיקה, אם כי עקב מוטציה מתגלים זנים שעמידים לרוב סוגי האנטיביוטיקה, ולאחרונה אותר במדגסקר זן של חיידק הדבר שעמיד בפני כל סוגי האנטיביוטיקה הידועים.

כדי למנוע את התפרצות המחלה יש להטיל הסגר באוניות ובנמלים על מטען העלול להכיל חולדות נגועות. במקומות החשודים שמתקיים בהם נגע הדבר יש לבצע ריסוס כנגד חרקים, על מנת להשמיד את הפרעושים. קיים חיסון חלקי לדבר באמצעות תרכיב ובמקרה של חשד להתפרצות יש להשתמש בו וכן לעשות שימוש בטיפול מונע בתרופות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורת העוסקת בדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'רלדין ברוקס, שנת הפלאותרומן היסטורי המבוסס על המקרה בכפר אים
  • דניאל דפו, "יומן שנת המגפה" – הספר מתאר את המגפה הבובונית של 1665 בלונדון בגוף ראשון, מנקודת מבט של איש עסקים הנמצא בעיר, אף על פי שדפו עצמו היה אך ילד באותה עת. הספר נכתב מתוך מטרה לשמר את הידע על ההתמודדות עם המחלה לקראת מגפה חוזרת (פרק מהספר, באתר ynet)
  • קוני ויליס, ספר יום הדין – מדע בדיוני; היסטוריונים באוניברסיטת אוקספורד משגרים חוקרת באמצעות מכונת זמן אל שנת 1320; עקב טעות, היא משוגרת 28 שנה קדימה, אל שנת 1348, השנה שבה פרץ הדבר באוקספורד וסביבותיה
  • פול דוהרטי, "קיסר המגפה" – פנטסיה; מרקו פולו מתמודד עם כוחות השאול במאמץ למנוע את התפשטות הדבר לסין ולאירופה, ערב לידתה של המגפה השחורה
  • קן פולט, "עולם ללא קץ" – רומן העוסק בתקופת ימי הביניים באנגליה (1327–1350)
  • בנימין גלאי, "דברי ימי גמיני" – רומן על אבירים יהודיים וגורל יהודי בימי הדבר באירופה
  • סינקלר לואיס, "ארוסמית" – רומן על רופא אמריקני
  • ביארנה רויטר, "השקרן מאומבריה" – רומן המתרחש באיטליה של ימי הביניים על רקע המגפה השחורה
  • אלבר קאמי, הדבר- רומן המספר על אוראן, עיר מסחר סתמית באלג׳יר בה פורצת מגפת הדבר וקוטלת בייסורים רבים המונים מתושביה, תחילה העניים בפרוורים אך לאט לאט המגפה משמידה זקנים כצעירים, עניים כעשירים, ואיננה חסה על איש

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]