אלמנך פרפטום
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | יוסף ויזינו |
| שפת המקור | עברית |
| תורגם לשפות | ספרדית, איטלקית, ערבית |
| סוגה | תרגום ללטינית של הספר "החיבור הגדול" מאת אברהם זכות |
| נושא | טבלאות אסטרונומיות |
| הוצאה | |
| הוצאה | Samuel D'Ortas |
| מקום הוצאה | לייריה , בפורטוגל |
| תאריך הוצאה | 1496 |
אלמנך פרפטום (באנגלית Almanach perpetuum, בלטינית Almanach perpetuum celestium motuum ובספרדית Almanaque permanente de los movimientos celestes) הוא השם בו יצא לאור בשנת 1496 תרגומו של יוסף ויזינו לחיבורו של אברהם זכות "החיבור הגדול".
החיבור הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]
החיבור הגדול (הידוע גם בשם "לוחות זכות") נכתב על ידי האסטרונום היהודי ספרדי אברהם זכות בשפה העברית בין השנים 1473 – 1478 בסלמנקה שבספרד, עיר בה התגורר ועבד אברהם זכות.
החיבור הגדול הוא אוסף של 65 טבלאות אסטרונומיות יומיות (אֶפֶמֶרִיס) הארוכות בצורת אלמנך. הטבלאות מתארות את מיקומם של השמש, הירח, וכוכבי הלכת נוגה, מאדים, צדק, שבתאי וכוכב חמה. תאריך הייחוס (date radix) לצורך ביצוע החישובים הוא שנת 1473, וקו האורך לייחוס הוא קן אורך דמיוני שעובר דרך העיר סלמנקה, שם בוצעו בפועל המדידות.
הטבלאות מלוות בהסברים מפורטים על האופן בו יש לבצע את החישובים (canon). הטבלאות ושיטת החישוב התבססו על עקרונות שפותחו בטבלאות האסטרונומיות שנערכו בחסותו של המלך אלפונסו העשירי, מלך קסטיליה ולאון, במאה ה-13 ובמידה מסוימת על עקרונות שפותחו על ידי האסכולה של מיורקה, קבוצת קרטוגרפים, קוסמוגרפים ובוני מכשירי ניווט יהודים שפעלה במיורקה ובקטלוניה במאות 13 עד 15.[1]
"לוחות זכות" חוללו מהפכה בתחום הניווט הימי בכך שהציעו לראשונה את האפשרות לקבוע את מיקומה המדויק של הספינה על סמך מיקום השמש. יחד עם פיתוח הטבלאות, אברהם זכותו בנה אצטרולב מתכת חדשני שביטל את הצורך בצפייה ישירה בשמש.
בזכות הטבלאות והאצסטרולב החדש אפשר היה לנווט לפי קווי רוחב ולהשתחרר מהתלות בכוכב הצפון שאורו דואך בהדרגה ככל שמפליגים דרומה מקו המשווה. הם שימשו את כל מגלי הארצות והימאים הספרדים והפורטוגזים החל בקריסטופר קולומבוס במסעו הראשון לגילוי יבשת אמריקה בשנת 1492 ובוואסקו דה גמה במסעו סביב כף התקווה הטובה בדרכו להודו בשנת 1497. [2]
תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרגום ללטינית וספרדית[עריכת קוד מקור | עריכה]
התרגום ללטינית, פרי עבודתו של יוסף ויזינו, תלמידו של אברהם זכות, יצא לאור בשנת 1496 בבית הדפוס של שמואל ד'אוֹרטָס (Samuel D'Ortas) ובנו אברהם בלייריה שבפורטוגל, בשם Tabulae tabularum Celestium motuum sive almanach perpetuum. מלבד המהדורה הלטינית הודפסה באותו בית דפוס ובאותה השנה מהדורה בה כותרות הטבלאות נשארו בלטינית אך הוראות החישוב ניתנו בספרדית. [3]
בנוסף לתרגום, יוסף ויזינו עדכן את הטבלאות ואת השיטה למדידת גובה השמש באמצעות האסטרולב על סמך הנתונים שאסף בביקורו במפרץ גינאה בשנת 1483 בשליחותו של מלך פורטוגל ז'וּאָאוּ השני. עבודתו כללה ביצוע מדידות וניסוח ובדיקת חוקים חדשים לקביעת קו הרוחב עבור כל המקומות בהם הפליגו הימאים הפורטוגזים בחצי הכדור הדרומי. [4]
תרגום לאיטלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
התרגום לאיטלקית בוצע על ידי אלפונסו דה קורדובה בשנת 1502 על סמך המהדורה הפורטוגזית של האלמנך שיצאה לאור בשנת 1499 והודפס בוונציה. אלפונסו דה קורדובה, יליד סביליה, היה רופא ואסטרונום בחצר משפחת בורג'ה. הוא הוסיף לתרגומו הערות, רשימה של 53 כוכבים, שלא הופיעו במהדורת 1499, עם שמותיהם והתייחסות למערכת הקואורדינטות המשוונית. [5]
תרגום לערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
התרגום הראשון של אלמנך פרפטום לערבית בוצע בשנת 1505 באיסטנבול על ידי מוסא ג'לינוס אבן יהודה אל-טביב אלישרעילי או בשמו העברי משה גליאנו בן יהודה. משה גליאנו פרסם עבודות שונות בתחומי הרפואה והאסטרונומיה, ביניהן ספר על מאפיינים והרכבים של תרופות שונות, מסה בנושא תנועות ומסלולי הכוכבים, ותרגום לעברית של כמה חיבורים ערביים על אסטרונומיה. המהדורה הערבית של האלמנך בתרגומו כוללת תרגום מילולי של חלק מהטבלאות והוראות החישוב שהופיעו במהדורה הלטינית של יוסף ויזינו לצד תרגום הוראות חישוב מתוך המהדורה העברית המקורית של אברהם זכות, "החיבור הגדול".
התרגום השני בוצע על ידי אחמד אבן אחמד אבן אל-פאקי קאסים אבן אל-סאיג' אל-חג'ארי אל אנדלוסי בתחילת המאה ה-17 במרקש. אל-חג'ארי היה יהודי מומר ששמו העברי דיאגו בז'רנו, אחד מאנוסי ספרד הרבים שמצאו מקלט בצפון אפריקה, כפי שהוא מספר בספרו " "Kitab Nasir al-Din ala l-qawm al-kafirin. הוא עזב את אנדלוסיה בשנת 1598 והתיישב במרקש שם הועסק כמתרגם בחצרו של הסולטן זידאן אבו מאלי בנו של הסולטן אחמד אל-מנסור. הודות לידיעותיו בשפה הספרדית נשלח על ידי הסולטן למשימות דיפלומטיות בצרפת ובהולנד.
תרגומו נשמר בחמישה כתבי יד באזורים שונים בעולם הערבי דבר המעיד על חשיבות עבודתו.[6]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ורדית, מהפכת הניווט של יהודי ספרד, באתר אותו הים, 2012-08-04
- ^ “A Victim of Royal Ingratitude” - On the 1496 printing of R. Zacuto’s Almanach Perpetuum - The Portuguese Jewish News, portuguesejewishnews.com
- ^ Columbus Sets Sail - Judaic Treasures, www.jewishvirtuallibrary.org
- ^ Navegações Portuguesas, cvc.instituto-camoes.pt
- ^ Alfonso de Córdoba | Real Academia de la Historia, dbe.rah.es
- ^ María José Parra Pérez, Estudio y edición de las traducciones al árabe del Almanach perpetuum de Abraham Zacuto, 2013-09-25