אלן דיקסון
.jpg) | |||||
| לידה |
7 ביולי 1927 בלוויל, אילינוי, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
6 ביולי 2014 (בגיל 86) פיירוויו הייטס, אילינוי, ארצות הברית | ||||
| שם מלא | אלן ג'ון דיקסון | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין אוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס | ||||
| עיסוק | פוליטיקאי | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
אלן ג'ון דיקסון (באנגלית: Alan John Dixon; 7 ביולי 1927 – 6 ביולי 2014) היה פוליטיקאי אמריקאי, חבר המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כסנאטור מטעם מדינת אילינוי בשנים 1993-1981, ולפני כן כמזכיר המדינה של אילינוי בין השנים 1981-1977. בתחילת דרכו הפוליטית כיהן גם כגזבר המדינה בשנים 1977-1971.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]דיקסון נולד בבלוויל שבאילינוי ב-7 ביולי 1927. הוא למד בבית הספר הציבוריים של אילינוי ולאחר מכן השלים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין. הוא הוסיף להשלים לימודי תואר שני במשפטים באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס. בעת לימודיו באוניברסיטת אילינוי הצטרף לאחוות דלתא אפסילון. במהלך מלחמת העולם השנייה שירת דיקסון בצי ארצות הברית.
מ-1951 עד 1963 כיהן דיקסון כחבר בית הנבחרים של אילינוי. בשנים 1971-1963 היה חבר הסנאט של אילינוי, ובחלק מתקופה זו שימש כמצליף סיעת המיעוט.
בסתיו 1970, השתמש קארל רוב, לימים סגן ראש סגל הבית הלבן בממשל ג'ורג' ווקר בוש, בזהות בדויה כדי להיכנס למשרדי מטה הבחירות של דיקסון כאשר זה התמודד לתפקיד הגזבר המדינתי, וגנב 1,000 דפי נייר רשמיים של הקמפיין. לאחר מכן הדפיס רוב עלוני בחירות מזויפים בשמו של דיקסון המבטיחים "בירה חינם, אוכל חינם, בנות וזמן טוב עבור כלום" והפיץ זאת בהופעות רוק ובמקלטים לדרי רחוב – כל זאת במטרה לשבש את אירועי הבחירות של דיקסון. אמנם דיקסון ניצח בבחירות, אך מעורבותו של רוב במעשה הקונדס לא נחשפה עד אוגוסט 1973. ב-1999 התראיין רוב ל"דאלאס מורנינג ניוז" וטען כי "הייתה זו מתיחה של צעירים בגיל 19 ואני מתחרט על כך".
מזכיר המדינה של אילינוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1976 נבחר דיקסון למזכיר המדינה של אילינוי. בחירות 1976 באילינוי היו סוערות עבור המפלגה הדמוקרטית. מושל אילינוי היוצא דן ווקר איבד את תמיכת המפלגה והובס בבחירות המקדימות. היבחרו של דיקסון למזכיר המדינה הותיר פער בן שנתיים בכהונתו כגזבר המדינה. כדי למנוע מווקר למנות את עצמו או כל אדם אחר לתפקיד, הציע דיקסון למושל הרפובליקני הנכנס ג'יימס תומפסון שיתפטר מתפקידו לאחר שתומפסון יושבע לתפקידו במידה ויסכים למועמד שייבחר להחליפו כגזבר המדינה. הבחירה של דיקסון הייתה דונלד ר. סמית', רפובליקני בכיר בשירות המדינה של אילינוי שהסכים לא להתמודד לתקופת כהונה מלאה. דיקסון שירת כמזכיר המדינה עד ינואר 1981.
בסנאט של ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1980 התמודד דיקסון לסנאט של ארצות הברית באילינוי. הסנאטור עדלי סטיבנסון השלישי פרש מהחיים הפוליטיים, ובכך הפך את המירוץ לסנאט האמריקאי במושב זה לפתוח, לראשונה מאז 1938. בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית גרף דיקסון 66.88% מהקולות וגבר על ארבעה יריבים. יריבו הרפובליקני בבחירות הכלליות היה סגן המושל דייב או'ניל. דיקסון ניצח את או'ניל עם 56.01% מקולות הבוחרים, והושבע לתפקידו בראשית ינואר 1981.
דיקסון נחשב בדרך כלל למתון והיה פחות גלוי לאומית מכל אחד מעמיתיו לייצוג אילינוי בסנאט, צ'ארלס פרסי ופול סיימון, שהתמודדו שניהם לנשיאות ארצות הברית. ב-1992 הפסיד דיקסון בבחירות המקדימות של הדמוקרטים לקרול מוזלי בראון. התבוסה הזו זעזעה את הפרשנים הפוליטיים. באותה תקופה אף סנאטור לא הובס בפריימריז במשך למעלה מעשור ולדיקסון היה רקורד ארוך של הצלחות אלקטורליות. הצבעתו בעד אישור מינויו של קלרנס תומאס לבית המשפט העליון של ארצות הברית הייתה סיבה מכרעת בהפסד מועמדותו[1]. דיקסון היה נתון לביקורת חריפה מצדה של בראון על שתמך במינויו של תומאס, חרף ההאשמות שהטריד מינית את אניטה היל.
בראון, אישה אפרו-אמריקאית, זכתה לתמיכה מוחלטת בקרב מצביעים אפרו-אמריקאים, ומשום שנודעה כליברלית רפורמיסטית קיבלה נתח גדול של מצביעים ליברליים, ומשכה אליה גם מצביעות רבות במערכת בחירות לאומית שכונתה בדיעבד "שנת האישה". גם התמודדותו של מועמד שלישי, אל הופלד, עורך דין מיליונר, הייתה בעוכריו של דיקסון. הופלד זכה לתמיכתם של דמוקרטים שמרנים ומתונים שלרוב תמכו בדיקסון, והוציא למעלה מ-4 מיליון דולר אמריקני בתשדירי טלוויזיה נגד דיקסון[2].
בערוב ימיו ומותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1994 וב-1995 היה דיקסון יושב ראש ועדת ההיערכות מחדש והסגירה של בסיסי הצבא במסגרת תהליך התייעלות של מחלקת ההגנה של ארצות הברית. לאחר כהונתו בסנאט שב דיקסון לעסוק בעריכת דין, ועבד במשרד עורכי הדין "Bryan Cave Leighton Paisner" השוכן בסנט לואיס. ב-2013 יצא לאור ספר זיכרונותיו. בערוב ימיו התגורר בפיירוויו הייטס (Fairview Heights) שבאילינוי, יממה אחת טרם יום הולדתו ה-87[3].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלן דיקסון, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דאגלס מרטין, Alan J. Dixon, 86, Is Dead; U.S. Senator Who Championed Illinois, באתר הניו יורק טיימס, 7 ביולי 2014 (באנגלית)
- ^ קים גיגר, Former Sen. Alan Dixon dead at 86. ‘He took really great care of people’, באתר שיקגו טריביון, 7 ביולי 2014 (באנגלית)
- ^ נילס לסניווסקי, Illinois Mourns Former Sen. Alan Dixon (Updated), באתר Roll Call, 7 ביולי 2014 (באנגלית)
