אמציה חיוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמציה חיוני
אמציה פרופיל
אמציה פרופיל, תחילת שנות ה-60
לידה 1933
כפר ברנדס, פלשתינה (א"י)
פטירה 2 ביוני 1990[1] (בגיל 57 בערך)
מונטריאול, קנדה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מפיק סרטים, צלם קולנוע, תסריטאי
יצירות בולטות חור בלבנה, שלושה ימים וילד, הדיבוק, הטרמפיסט
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חיוני ופּוּצ׳וּ מביימים את ״אולי תרדו שם״
צילומי הסרט: ״שלושה ימים וילד״ עם הצלם דוד גורפינקל

אמציה חיוני (19331990) היה מפיק ישראלי, במאי ותסריטאי של סרטי קולנוע באורך מלא, סרטים דוקומנטריים ופרסומות.

נעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיוני נולד בכפר ברנדס, דרומית לחדרה, להינדה ושמואל, שעלו ארצה מפולין ב-1925. היה הצעיר במשפחתו: לו שלוש אחיות:מלכה, צבייה ודינה, ואח אחד: משה. למד בבית הספר לילדי עובדים "בית-חינוך”. בנערותו התבלט כרקדן "ריקודי-עם" והשתתף בלהקה של ריקודי-עם ייצוגית. היה חבר בקן "השומר הצעיר" בחדרה ופעיל בו. הוא למד הנדסת מכונות כבדות בבית הספר המקצועי "אורט". במלחמת השחרור נהרג אחיו משה. חיוני התגייס לנח״ל והיה בין מייסדי קיבוץ ברעם, עם חברתו הרקדנית גליה גת, שם נישא לה. אחרי מספר שנים הם עברו לגור בתל אביב ולאחר זמן קצר נפרדו. חיוני עסק בעבודות שונות למיניהן, כולל סבּלות, נהיגת מוניות והתקנת בלוני גז. בשנת 1961, כשהוא בן 27, בהיותו סטודנט בבי״ס לקולנוע בניו יורק, הכיר חיוני את אסתר (אתי) בן-צור. אתי הייתה ירושלמית, אך השניים נפגשו בשגרירות ישראל בוושינגטון, שם בן-צור שרתה כצופנת של משרד החוץ. השניים נישאו בשגרירות בוושינגטון בשנת 1961, וחזרו ארצה חודשיים לפני הולדת בנם גיא ב-1962. בנם השני, דן, נולד ב-1966.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו המקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב 1958 נקלע לתפקיד עוזר הצלם יעקב יונילוביץ'. חיוני התאהב במקצוע, ואז החליט לנסוע לניו-יורק ללימודי קולנוע בסיטי קולג׳ בן כיתתו בניו יורק היה מנחם גולן. עם תום לימודיו נשאר שנה נוספת באמריקה. ב-1961 הוא שימש כצלם ראשי בסרט קצר "Sunday on the river" המתעד את חיי הכושים בהארלם. הסרט זכה בפרס ראשון לסרטים דוקומנטריים בפסטיבל הבינלאומי בוונציה, 1961. בשובו ארצה שימש כיועץ מקצועי ברשת הסרטים של משרד ההסברה, אולם שאיפותיו דחפו אותו לעבודה עצמאית. תחילה שמש כעוזר במאי למנחם גולן בהסרטת ״אלדורדו״ שהופק על ידי מרדכי נבון.

מפיק קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1962 חיוני מונה על ידי נבון להפיק את הסרט של חייל רגלים ״הקרב אל היעד״, אשר צולם על ידי דוד גורפינקל ובּוּײַם על ידי אורי זוהר פה נולד שיתוף פעולה מקצועי ארוך בין חיוני, זוהר וגורפינקל. 

ב-1963 ביים, ביחד עם פּוּצ׳וּ, את הסרט ״אולי תרדו שם״, שאותו גם הפיק חיוני. ב-1964 כתב ביים והפיק את ״ידיים״, סרט קצר שזכה בפרס שני בתחרות הסרטים של מבקרי קולנוע ישראלים. 

ב-1964 פנה חיוני אל אורי זוהר והציע לו לככב בסרט שבמרכזו פוליטיקאי רב מלל ודמגוגיה. הרעיון, שאותו הגה חיוני, הוא להפיק סרט סאטירי על החברה הציונית. חיוני הציע לדן בן אמוץ לביים את הסרט ששמו ״חור בלבנה״. כשהלז סרב, מינה חיוני את אורי זוהר גם לבמאי. חור בלבנה היה הסרט העלילתי הראשון שביים זוהר. את עמוס קינן מינה חיוני לתסריטאי, אך למעשה הסרט צולם כמעט ללא תסריט. הסרט מומן על ידי מרדכי נבון. את הסרט צילם דוד גורפינקל, והתפאורן היה יגאל תומרקין הסרט זכה לביקורות טובות בארץ אבל היה כישלון מסחרי, והכניס את חיוני לחובות גדולים. ״חור בלבנה״ זכה ל ״אזכור מכובד״ בפסטיבל הסרטים בקאן 1965, וכמוכן בפרס ״סרט האוונגרד השנה״ בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בסן-פרנסיסקו 1965.

ב-1966 הפיק עבור אברהם דשא את הסרט ״משה וינטלטור״ בבימויו של אורי זוהר.

ב-1967 פנה אורי זוהר אל חיוני, לאחר שקרא את סיפורו של א. ב. יהושוע ״שלושה ימים וילד״, והציע לחיוני להפיק סרט על פי התסריט. חיוני השתתף בכתיבת התסריט ביחד עם זוהר ודן בן אמוץ. דוד גורפינקל צילם. הסרט שלושה ימים וילד ייצג רשמית את ישראל בפסטיבל הסרטים בקאן 1967 וזיכה את השחקן עודד קוטלר בפרס השחקן הטוב ביותר. בנוסף הסרט השתתף בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של סן-פרנסיסקו 1967 וצוין שם כ ״סרט יוצא מן הכלל.״

ב-1969 הפיק חיוני את הסרט ״הדיבוק״, בבימויו של אילן אלדד. הסרט הופק כּקו-פרודוקציה עם ZDF, רשת טלוויזיה גרמנית.

ב-1970 הפיק חיוני את הסרט ״תמר אשת ער״, כּקו-פרודוקציה איטלקית בבימויו של ריקארדו פרדה, ובכיכובו של יוסף שילוח

ב-1971 רכש את קולנוע ירון בתל אביב אותו ניהל שנתיים. 

ב-1972 הפיק חיוני את הסרט ״הטרמפיסט״, בבימויו של עמוס ספר, ובכיכובו של אשר צרפתי. הסרט שצולם בשפה האנגלית ונקרא An American Hippie In Israel זכה לתחייה מחודשת והפך לסרט קאלט המוקרן בסינמטק תל אביב וצובר קהל מעריצים רחב יותר ויותר.

בין השנים 1967–1973 הפיק עשרות סרטים קצרים ופרקים בסדרות טלוויזיה ישראליות וזרות.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1973 נשלח חיוני מטעם ההסתדרות הציונית כשליח לניו-יורק במסגרת התוכנית ״דור המשך״. אחרי שלוש שנים בתפקיד, נשאר עוד שנה בניו-יורק וכתב ספר ותסריט באורך מלא, וניסה ללא הצלחה להפיק סרט אמריקאי. בשובו ארצה בשנת 1977 הרצה במחלקת הקולנוע של אוניברסיטת תל אביב, והקים את חברת רמות הפקות, שהפיקה סרטים תיעודיים. ב-1981 הפיק את הסרט ״האיש שבא לקחת״ בכיכובם של אסי דיין וזאב רווח. קשיי הפקת סרטים בישראל שחקו את חיוני שבסופו של דבר החליט לעזוב את ישראל עם משפחתו ולהגר לקנדה ב-1982, שם שרת כמגייס כספים לאוניברסיטת הנגב ואוניברסיטת ובר-אילן, ושם חי עד מותו מהתקף לב ב-1990, בגיל 56.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אמציה חיוני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]