אורי זוהר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורי זוהר
אורי זוהר.jpg
הרב אורי זוהר נואם בבית הכנסת החורבה, מרץ 2011
לידה 4 בנובמבר 1935 (בן 83)
ח' בחשוון ה'תרצ"ו
תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק החזרה בתשובה
רבותיו יצחק שלמה זילברמן עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו

החיים תפקיד

לא נתנו צ'אנס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אורי זוהר
Uri Zohar Daliah Lavi Brennender Sand 1960.jpg
עם דליה לביא בסצנה מן הסרט "חולות לוהטים"
לידה 4 בנובמבר 1935 (בן 83)
תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
דמות ידועה גוטה ב"מציצים"
בכורה להקת הנח"ל
עיסוק במאי קולנוע, סטנד-אפ, שחקן, רב עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.shemayisrael.com/uri/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אורי זוהר והבמאי ג'ורג' עובדיה בסרט "קוראים לי שמיל"

הרב אורי זוהר (נולד בשם אורי דז'אדק ב-4 בנובמבר 1935 בתל אביב) בעברו היה שחקן, קומיקאי ובמאי קולנוע ישראלי בולט, עד חזרתו בתשובה בסוף שנות השבעים שזכתה לתהודה רבה. כשנה לפני שהחל בתהליך חזרה בתשובה זכה בפרס ישראל, אך סירב לקבלו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהר נולד בתל אביב להורים שעלו לארץ מפולין שנתיים טרם לידתו.

קריירה בעולם הבידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת שירותו בצה"ל, באמצע שנות ה-50, תקף קצין ונשפט למחבוש. בעת ישיבתו בכלא הצבאי גילה אותו ארי הרצברג, מפקד להקת הנח"ל, וצירפו ללהקה. זוהר שירת בלהקה יחד עם חיים טופול ואברהם הפנר, שותפיו לעתיד בעשייה בתחום הקולנוע. נמנה עם יוצאי הלהקה שהקימו את להקת "בצל ירוק" שזכתה להצלחה כבר מתוכניתה הראשונה, "כביסת הרש" (1958). בשנת 1960, לאחר חמש תוכניות, התפרקה הלהקה. לאחר מכן שיתף פעולה עם שייקה אופיר במספר מערכונים, כמו "יוסק'ה ברגר התעשר" ו"תקרית גבול". בסוף שנות ה-50 הקים עם אברהם דשא (פשנל) את משרד ההפקות "התיאטרון העממי". בשנים 19611962 השתתף במופעים המוזיקליים "משלי ערב" ו"תל אביב הקטנה", שהועלו במועדון החמאם ביפו. הוא החל לשדר תוכניות הגיגים ברדיו, העלה תוכניות יחיד (הוא נהג לאלתר על הבמה ונחשב מראשוני הסטנדאפיסטים בישראל), ועם הקמת הטלוויזיה הישראלית החל להנחות וליצור תוכניות טלוויזיה, כמו תוכניות המערכונים "לול" אותה ביים, ולאחר מכן התוכנית "זה הסוד שלי". בנוסף הנחה אירועים שונים, בהם טקסי "מלכת היופי" ואירוע הניצחון של מכבי תל אביב ב-1977. היה פעיל באת"ר - אזרחים תומכי רבין.

באותה תקופה ביצע שירים שהפכו לקלאסיקה של הזמר העברי, בהם "שיר הפטנטים" ו"החופש בבית הבראה", אותו ביצע יחד עם אשתו דאז, אילנה רובינא. שאלה שאפיינה את זוהר בהופעותיו הייתה: "אני יפה?".

בשנת 1976 שיחק בתיאטרון חיפה בהצגה "הנבחרים" מאת יעקב שבתאי בבימויו של עודד קוטלר.

עד שנת 1977, השנה בה החל בתהליך חזרה בתשובה, היה זוהר שחקן ובדרן מבוקש.

קריירה בימוי ומשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהר הרבה לביים סרטים עלילתיים, סרטוני פרסומת וכן סרטים באורך מלא שבהם גם השתתף. בסרט "עץ או פלסטיין" (1962) שיתף פעולה עם איש הקולנוע נתן אקסלרוד והבמאי יואל זילברג. הסרט, בקריינותו של חיים טופול, התבסס על "יומן כרמל" של אקסלרוד, ותיאר את חיי היישוב בארץ ישראל מתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 עד קום המדינה. סרטו העלילתי הראשון היה "חור בלבנה" (משנת 1964). ב-1967 ניסה לפנות לטלוויזיה בתוכנית ערב מספר 1, ערב כוכבים בראשותו של אורי זוהר. התוכנית נכשלה באופן חרוץ, הקהל החל לצעוק בוז ודן בן אמוץ עלה להרגיע את הרוחות. לאחר התוכנית הכריז זוהר במסיבת עיתונאים שהוא פורש מהבמה ומתרכז בקולנוע[1]. לאחר מכן באו הסרטים "מוישה ונטילטור" (1966), "שלושה ימים וילד" (שזיכה את עודד קוטלר בפרס השחקן בפסטיבל קאן), "השכונה שלנו", "כל ממזר מלך" "התרוממות", "התרנגול" משנת 1971 וסרטי "חבורת לול". בשנת 1968 נבחר לביים את ההפקה הבינלאומית הגדולה "בלומפילד", אך פוטר לאחר כמה ימים עקב מחלוקות עם כוכב הסרט ריצ'רד האריס.

בסוף שנות ה-60 אספו סביבם זוהר וחברו אריק איינשטיין מספר אמנים ואנשי בוהמה, לחבורה שנקראה "חבורת לול". הוא ביים את הסרטים "מציצים" ו"הצילו את המציל" על הווי החוף הנהנתני של תל אביב שאפיין את חבורת "לול" (את האחרון ביים כשהוא כבר חבוש כיפה), את הסרט "עיניים גדולות" כביקורת עצמית על חייו, שם שיחק לצד אשתו השנייה אליה שוסטר, ומספר תוכניות טלוויזיה שנקראו בשם "לול". מערכוני התוכניות, אותם כתב זוהר יחד עם אנשי החבורה, הפכו עם הזמן לקלאסיקות של הבידור הישראלי, כגון "חידון התנ"ך", ממנו נבעו מטבעות לשון כגון: "גפן במובן גאפן", "זמנך עבר!", "צ'מענו אותך!", "מה הוא קופץ?" ו"הנבחן הבא!". קטע קלאסי אחר הוא "לה מרמור, מאת פרלש", בו במקום משחק כדורגל משודרת בטלוויזיה האופרה "לה מרמור". כתגובה, זוהר שובר את המקלט וזועק: "למה, למה, הרי שילמנו את האגרה!". במערכון מפורסם אחר מגלמים זוהר ואיינשטיין דמויות טיפוסיות של עולים חדשים המגיעים ארצה וסופגים עלבונות מצד העולים שקדמו להם.

מלבד היצירה, נודעה החבורה בראשותו של זוהר באורח חיים הולל, כולל שימוש בסמים. בראשית שנות השבעים התפרע זוהר עם אחרים בבית המשפט המחוזי אשר החליט להאריך את מעצרו בחשד של שימוש בסמים. בעקבות זאת הורשע בהתנהגות פרועה בבית המשפט, בהעלבת שופט ובתקיפת שוטר ונידון בערעור בבית המשפט המחוזי לשלושה חודשי מאסר[2]. את העונש ריצה בעבודות חוץ החל מ-1 באפריל 1974[3].

בשנת 1976 הוחלט להעניק לזוהר את פרס ישראל בתחום הקולנוע, אך הוא סירב לקבלו בהפגנת אי-סולידריות עם הממסד.

בשנת 1999 הנחה תוכנית בידור בערוץ הראשון.

בשנת 2012 נערכה בסינמטק הצרפתי רטרוספקטיבה מקיפה לסרטי אורי זוהר שאצר חוקר הקולנוע אריאל שוייצר[4]. הרטרוספקטיבה עוררה הדים בישראל גם בשל החלטת אנשי "הגשש החיוור" לאסור את הקרנת סרטו של זוהר "התרוממות", שבו השתתפה שלישיית "הגשש החיוור", מכיוון שהם רואים בו "סרט מביש"[5]. בשנת 2013 ערך שוייצר רטרוספקטיבה מקיפה לקולנוע של זוהר שכללה עשרים ושלושה סרטים (כולל פרויקטים שבהם היה מעורב וסרטיו כשחקן), בסינמטקים של תל אביב, ירושלים וחיפה ובמסגרת פסטיבל קולנוע דרום.

חזרתו בתשובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהר החל בתהליך של חזרה בתשובה בעקבות פגישה עם הרב יצחק שלמה זילברמן (בשמחה בירושלים של אריה יצחק שחזר בתשובה כמה שנים קודם לכן). בשינוי שעבר זוהר ניתן היה להבחין בתוכנית הרדיו "ציפורי לילה" בגלי צה"ל, שם ניהל שיחות עם מאזינים בנושאי דת. בסוף התהליך הופיע זוהר בתוכנית הטלוויזיה שהגיש, "זה הסוד שלי", כשהוא חובש כיפה ומחולצתו גלויות ציציות. בשנת 1977 פרש זוהר סופית מעולם הבידור. הוא עבר לישיבת אור שמח, ולאחר מכן למד גם בישיבת אדרת אליהו של הרב זילברמן ואף העביר בה שיעורים. ניסיונו הקולנועי בא לידי ביטוי בבימוי תשדירי הבחירות של מפלגת ש"ס. בעקבות פניית מגישת הטלוויזיה יעל דן, הסכים להתראיין בשלהי שנות ה-90 בתוכניתה, צעד שגרר הגשת מספר תוכניות בערוץ 2.

חזרתו בתשובה של זוהר זכתה לתהודה בקרב הציבור בישראל, בשל פרסומו הרב קודם לכן. סדרת הטלוויזיה "לוויתן בחוף שרתון", בכיכובו של אסי דיין, עוסקת בבוהמיין חוזר בתשובה, בהשראת זוהר. הסופר בנציון פירר גולל את סיפור חזרתו בתשובה בספר "אורי חוזר בתשובה". גם שירו של אריק איינשטיין משנת 1984, "הוא חזר בתשובה", נתפש בציבור כביטוי אבל על אובדן חברו, אורי זוהר. באוקטובר 2018, עלה לאקרנים הסרט הדוקומנטרי "אורי זוהר חוזר".

היה ממייסדי היישוב מעלה עמוס וניהל במשך מספר שנים את הקהילה ביישוב[6].

זוהר מנחה חוזרים בתשובה. הוא מרצה ומקליט תשדירים בנושאי חזרה בתשובה, המושמעים בטלפון. בדרשותיו הוא מדבר בחריפות כנגד התרבות החילונית. את תהליך חזרתו בתשובה תיאר בספרון "ובחרת בחיים" (יצא אחר כך גם בשם "לא נתנו צ'אנס"). הוא מנחה תוכנית רדיו שבועית ברדיו ירושלים ורדיו דרום, ומגיש תוכניות טלוויזיה בערוץ "הידברות".

זוהר עומד בראש המערכת של ארגון "לב לאחים" החותר לרישום ילדים מבתים מסורתיים לבתי ספר חרדיים. עד כניסתו של אריה דרעי לכלא קיימו הוא וזוהר שידורים משותפים למטרה זו.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-60 היה נשוי לזמרת אילנה רובינא במשך כשנתיים.

מאוחר יותר נשא את אליה שוסטר, שחקנית, ששיחקה בסרט "עיניים גדולות", אותו ביים.

לזוג, המתגורר בירושלים, שבעה ילדים. שני בניו הבוגרים, אפריים פישל ושלום, התחתנו עם בנותיהם של אלונה ואריק איינשטיין, שירי ויסמין, ואף הן חזרו בתשובה עם אמן. חתונתם של אפרים פישל ושירי תועדה ב-1985 בסרטו הקצר של רנן שור, "חתונה בירושלים". איתמר, בן נוסף של זוהר, שיצא בשאלה, יזם בשנת 2004 את הסדרה "מציצים פנימה" שבה הם ניהלו ויכוחים בענייני אמונה, ערכים ופיוס בין חרדים וחילונים. הסדרה צולמה בביתם בירושלים וכן באתרים שבהם התגורר ויצר זוהר בתל אביב[7]. בן נוסף, בצלאל, ניהל את מוסדות מגדל אור של הרב יצחק דוד גרוסמן. הבן הקטן, דוד, הוא חבר עיריית ירושלים מטעם מפלגת דגל התורה. על בתו היחידה של זוהר, אחינועם, נכתב השיר "אחינועם לא יודעת", שנכלל באלבומו של אריק איינשטיין "פוזי".

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פעילות כבדרן וכאיש קולנוע:

על חזרתו בתשובה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אהרון להב, אורי זוהר יורד מהבמה הקלה, דבר, 6 בינואר 1967
  2. ^ אורי זוהר וגיורא קליין ירצו 3 חודשי מאסר, מעריב, 27 במרץ 1974
  3. ^ אורי זוהר החל לרצות מאסרו - בעבודות חוץ, מעריב, 2 באפריל 1974
  4. ^ נירית אנדרמןרטרוספקטיבה לסרטי אורי זוהר בפאריס, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2012
  5. ^ נירית אנדרמןכשאורי זוהר הרגיז את הגששים, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2012
  6. ^ יעל פז-מלמד, ילד פלא, מעריב סופשבוע, 13 בדצמבר 1985, עמ' 41. הנהגתו של זהר במעלה עמוס מתוארת בספרה האוטוביוגרפי למחצה של שפרה קליינפלד לגבי "היישוב".
  7. ^ הסדרה שודרה בשלושה חלקים, בערוץ 2. ראו: יואב הר עוז, "צו פיוס לא יהיה כאן", באתר נענע 10