דוד גורפינקל
 | |
| דוד גורפינקל בצילומי הפרסומת "הקרב על המילקי" 3 | |
| לידה |
2 בדצמבר 1938 (בן 80) תל־אביב–יפו, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| עיסוק |
צלם קולנוע |
| פרסים והוקרה |
פרס אופיר לצילום הטוב ביותר פרס ישראל (2015) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
דוד גוּרְפִינְקֶל (נולד ב-2 בדצמבר 1938) הוא צלם קולנוע ישראלי. חתן פרס ישראל לקולנוע לשנת 2015.
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יליד תל אביב, בוגר בתי-הספר "תחכמוני" ותיכון ביל"ו. ב-1956, מספר חודשים לפני גיוסו לצה"ל, החל לעבוד באולפני "סרטי גבע", כשוליה לעוזר צלם. לאחר שירותו ביחידת ההסרטה של דובר צה"ל, שב ל"אולפני גבע" כצלם "יומני גבע" וסרטים הסברתיים-תעמולתיים.
הפילמוגרפיה של דוד גורפינקל נעה בין יומני קולנוע וסרטי תעמולה ציוניים לז'אנרים קולנועיים שונים, דרך הגדרת האור וחלל הקולנוע המקומי, המעבר משחור-לבן לצבע, להפקות בינלאומיות, ועד קולנוע עלילתי דל תקציב ולעומתו פרסומות לערוץ 2.
בגיל 26 צילם את סרטו העלילתי הראשון "חור בלבנה" - סרט שמרד באסתטיקה של הקולנוע התעמולתי. סרט זה פתח שותפות ארוכת שנים בין הבמאי אורי זוהר לגורפינקל. השותפות בין השניים יצרה שפה קולנועית ויזואלית חדשה[דרוש מקור], שהתבטאה במיוחד בהתמודדותו ובפרשנותו של גורפינקל עם מושגי "האור הישראלי", שהתפתחה במהלך השנים.
בסרטיו הרבים כצלם הציג גורפינקל מחוזות ישראליים שונים: ירושלים של לפני מלחמת ששת הימים ("שלושה ימים וילד", בימוי: אורי זוהר), לב תל אביב ("עיניים גדולות", "האסונות של נינה"), הגליל ("חמסין"), "אהבה אילמת", פריפריה ("שחור") וכן, את "העבר הישראלי" ("זעם ותהילה", "אהבתה האחרונה של לורה אדלר", "הקיץ של אביה" ו"עץ הדומים תפוס", "סוף העולם שמאלה").
לגורפינקל שלושה בנים: חיליק, מחבר מדריך "מפה" לטיולי אוכל, יואב, במאי טלוויזיה וצלם, ויונתן, במאי טלוויזיה וקולנוע.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס "עמית כבוד" של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה (1995).
- פרס מפעל חיים של פסטיבל הקולנוע ירושלים.
- ארבעה פרסי אופיר על הצילום: שיא של כל הזמנים בקולנוע הישראלי.
- חתן פרס ישראל לקולנוע (2015)[1].
סרטי עלילה מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חבורה שכזאת (1962)
- חור בלבנה (1965)
- פיצוץ בחצות (1966)
- מוישה ונטילטור (1966)
- שלושה ימים וילד (1967)
- איריס (1967)
- השכונה שלנו (1968)
- כל ממזר מלך (1968). פרס ראשון לצילום בפסטיבל שיקגו.
- מצור (1969)
- התרוממות (1970)
- מלכת הכביש (1971)
- כץ וקרסו (1971)
- חצי-חצי (1971)
- השוטר אזולאי (1971)
- קזבלן (1973)
- עיניים גדולות (1974)
- יהיה טוב סלומוניקו (1974)
- רק היום (1975)
- חגיגה בסנוקר (1975)
- דודה קלרה (1976)
- השועל בלול התרנגולות (1977)
- הצילו את המציל (1977)
- אל תשאלי אם אני אוהב (1978)
- הקוסם מלובלין (1978). פרס הצילום - פרס אופיר.
- אמי הגנרלית (1978)
- נישואין נוסח תל אביב (1978)
- אלף נשיקות קטנות (1981). פרס הצילום - פרס אופיר.
- חמסין (1981)
- אהבה אילמת (1982)
- זעם ותהילה (1984). פרס הצילום - פרס אופיר.
- המאהב (סרט קולנוע ישראלי) (1986)
- הקיץ של אביה (1988)
- אהבתה האחרונה של לורה אדלר (1989). פרס שני לצילום בתחרות עדשת הזהב.
- מעבר לים (1991)
- שחור (1993). פרס הצילום - פרס אופיר.
- עץ הדומים תפוס (1994). פרס הצילום - פרס אופיר.
- האסונות של נינה (2004). פרס הצילום - פרס אופיר. פרס פסטיבל הקולנוע ירושלים.
- סוף העולם שמאלה (2004)
- מלח הארץ (2006)
- החנויות של פעם (2007)
- הבודדים (2008)
- סיפור גדול (2009)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האור אינו אויב שיש להכריעו, דוד גורפינקל בראיון עם אורי שין, סינמטק - כתב עת לענייני קולנוע בהוצאת סינמטק ת"א, גיליון 85, ספטמבר-אוקטובר 1996.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוד גורפינקל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- דוד גורפינקל, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
דוד גורפינקל, באתר AllMovie (באנגלית)- אורי קליין, דוד גורפינקל על העונג הפיסי שבקולנוע, באתר הארץ, 24 במרץ 2013
- יאיר רוה, מן הארכיון: דוד גורפינקל, זוכה פרס ישראל, גדול צלמי הקולנוע בארץ, מסכם 50 שנות עבודה, בבלוג הקולנוע "סינמסקופ", 22 באפריל 2015
- יהודה נוריאל, גרסת הצלם, באתר ynet, 19 באוגוסט 2016
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נירית אנדרמן, ארז ביטון ודוד גורפינקל הם הזוכים בפרסי ישראל לספרות וקולנוע, באתר הארץ, 29 במרץ 2015
