דוד גורפינקל
 | |
| דוד גורפינקל בצילומי הפרסומת "הקרב על המילקי" 3 | |
| לידה |
2 בדצמבר 1938 (בן 83) תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י)   |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| פרסים והוקרה | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
דוד גוּרְפִינְקֶל (נולד ב-2 בדצמבר 1938) הוא צלם קולנוע ישראלי. בכיר צלמי הקולנוע הישראלי שצילם למעלה מ-80 סרטים עלילתיים בישראל ובעולם. חתן פרס ישראל לקולנוע לשנת 2015.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יליד תל אביב להורים יוצאי פולין. אביו היה נגר ושותף בקולנוע גן רינה, ואמו הייתה ממשפחת צייטג. למד בבית הספר "תחכמוני" ולאחר מכן בבית ספר ביל"ו. ב-1956, מספר חודשים לפני גיוסו לצה"ל, החל לעבוד באולפני "סרטי גבע" כשוליה לעוזר צלם. לאחר שירותו ביחידת ההסרטה של דובר צה"ל, שב ל"אולפני גבע" כצלם "יומני גבע" וסרטים הסברתיים-תעמולתיים.
הפילמוגרפיה של דוד גורפינקל נעה בין יומני קולנוע וסרטי תעמולה ציוניים לז'אנרים קולנועיים שונים, דרך הגדרת האור וחלל הקולנוע המקומי, המעבר משחור-לבן לצבע, להפקות בינלאומיות, ועד קולנוע עלילתי דל תקציב ולעומתו פרסומות לערוץ 2.
בגיל 26 צילם את סרטו העלילתי הראשון, "חור בלבנה" - סרט שמרד באסתטיקה של הקולנוע התעמולתי. סרט זה פתח שותפות ארוכת שנים בין הבמאי אורי זוהר לגורפינקל. השותפות בין השניים יצרה שפה קולנועית ויזואלית חדשה[דרוש מקור], שהתבטאה במיוחד בהתמודדותו ובפרשנותו של גורפינקל עם מושגי "האור הישראלי", שהתפתחה במהלך השנים.
בסרטיו הרבים כצלם הציג גורפינקל מחוזות ישראליים שונים: ירושלים של לפני מלחמת ששת הימים ("שלושה ימים וילד", בימוי: אורי זוהר), לב תל אביב ("עיניים גדולות", "הרשלה", "השועל בלול התרנגולות", "האסונות של נינה"), הגליל ("חמסין"), "אהבה אילמת", פריפריה ("שחור"), "איריס", "מתנה משמיים" וכן, את "העבר הישראלי" ("זעם ותהילה", "אהבתה האחרונה של לורה אדלר", "הקיץ של אביה" ו"עץ הדומים תפוס", "סוף העולם שמאלה").
לגורפינקל שלושה בנים: חיליק, עיתונאי אוכל; יואב גורפינקל, במאי טלוויזיה וצלם; ויונתן, במאי טלוויזיה וקולנוע.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס "עמית כבוד" של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה (1995).
- פרס מפעל חיים של פסטיבל הקולנוע ירושלים.
- שישה פרסי אופיר על הצילום: שיא של כל הזמנים בקולנוע הישראלי.
- חתן פרס ישראל לקולנוע (2015)[1].
סרטי עלילה מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חבורה שכזאת (1962)
- דליה והמלחים (1964)
- חור בלבנה (1965)
- פיצוץ בחצות (1966)
- מוישה ונטילטור (1966)
- שלושה ימים וילד (1967)
- איריס (1968)
- השכונה שלנו (1968)
- כל ממזר מלך (1968). פרס ראשון לצילום בפסטיבל שיקגו.
- מצור (1969)
- תעלת בלאומילך (1969)
- התרוממות (1970)
- מלכת הכביש (1971)
- התרנגול (1971)
- כץ וקרסו (1971)
- חצי חצי (1971)
- השוטר אזולאי (1971)
- שוד הטלפונים הגדול (1972)
- הבריחה אל השמש (1972)
- קזבלן (1973)
- מתנה משמיים (1973)
- עיניים גדולות (1974)
- יהיה טוב סלומוניקו (1974)
- חגיגה בסנוקר (1975)
- רק היום (1976)
- דודה קלרה (1977)
- בוא נפוצץ מיליון (1977)
- השועל בלול התרנגולות (1978)
- הצילו את המציל (1977)
- הרשלה (1977)
- אל תשאלי אם אני אוהב (1978)
- אמי הגנרלית (1978)
- נישואין נוסח תל אביב (1978)
- הקוסם מלובלין (1979)
- אל תשאלי אם אני אוהב (1979)
- אלף נשיקות קטנות (1981)
- חמסין (1981)
- אהבה אילמת (1982)
- זעם ותהילה (1984)
- המאהב (1986)
- הקיץ של אביה (1988)
- אהבתה האחרונה של לורה אדלר (1989). פרס שני לצילום בתחרות עדשת הזהב.
- מעבר לים (1991)
- כבלים (1992)
- שחור (1994). פרס הצילום - פרס אופיר.
- עץ הדומים תפוס (1994). פרס הצילום - פרס אופיר.
- שבעה (1995)
- מינוטאור (1997)
- מסוכנת (1998). פרס הצילום - פרס אופיר.
- The Last Patrol (2000)
- איש החשמל (2003)
- האסונות של נינה (2004). פרס הצילום - פרס אופיר. פרס פסטיבל הקולנוע ירושלים.
- סוף העולם שמאלה (2004)
- שושלת שוורץ (2005)
- מלח הארץ (2006)
- החנויות של פעם (2007)
- הבודדים (2008)
- סיפור גדול (2009)
- המדריך למהפכה (2010)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האור אינו אויב שיש להכריעו, דוד גורפינקל בריאיון עם אורי שין, סינמטק - כתב עת לענייני קולנוע בהוצאת סינמטק ת"א, גיליון 85, ספטמבר-אוקטובר 1996.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד גורפינקל, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
דוד גורפינקל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- דוד גורפינקל, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
דוד גורפינקל, באתר AllMovie (באנגלית)
"דוד גורפינקל", במסד הנתונים הקולנועיים Kinopoisk.ru (ברוסית)- אורי קליין, דוד גורפינקל על העונג הפיסי שבקולנוע, באתר הארץ, 24 במרץ 2013
- יאיר רוה, מן הארכיון: דוד גורפינקל, זוכה פרס ישראל, גדול צלמי הקולנוע בארץ, מסכם 50 שנות עבודה, בבלוג הקולנוע "סינמסקופ", 22 באפריל 2015
- יהודה נוריאל, גרסת הצלם, באתר ynet, 19 באוגוסט 2016
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נירית אנדרמן, ארז ביטון ודוד גורפינקל הם הזוכים בפרסי ישראל לספרות וקולנוע, באתר הארץ, 29 במרץ 2015
| פרס אופיר לצילום הטוב ביותר | ||
|---|---|---|
| 1990–2000 | אילן רוזנברג (1990) • אורן שמוקלר (1991) • יואב קוש (1992) • יואב קוש (1993) • דוד גורפינקל (1994) • דוד גורפינקל (1995) • אבי קרפיק (1996) • מנו קדוש (1997) • דוד גורפינקל (1998) • ולנטין בלונוגוב (1999 | |
| 2000–2010 | עפר ינוב (2000) • איציק פורטל (2001) • ולנטין בלונוגוב (2002) • דוד גורפינקל (2003) • אסף סודרי (2004) • גיורא ביח (2005) • שי גולדמן (2006) • עופר ינוב (2007) • ירון שרף (2008) • גיורא ביח (2009) | |
| 2010–2020 | אמנון סלומון (2010) • ירון שרף (2011) • אסף סודרי (2012) • גיורא ביח (2013) • טובי הוכשטיין (2014) עפר ינוב (2015) • שי גולדמן (2016) • גיורא ביח (2017) • דניאל מילר (2018) • שי גולדמן ( 2019) | |
| 2020 ואילך | דניאלה נוביץ (2020) • עמית יסעור (2021) | |