יוסף שילוח
 | |
| יוסף שילוח במהלך צילומי הסרט "ימים של אהבה" במרכז מונארט באשדוד | |
| לידה |
9 ביולי 1941 חבל כורדיסטן שבאיראן |
|---|---|
| פטירה |
3 בינואר 2011 (בגיל 69) תל אביב-יפו, ישראל  |
| מדינה |
ישראל |
| שנות הפעילות | 1964–2010 |
| פרסים | פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר |
| דמות ידועה |
חייל קודש ("רמבו 3") סלבדור ("חגיגה בסנוקר") סמ"ר שמש ("ספיחס") פארוק ("אלכס חולה אהבה") אריק ("רחוב סומסום") ישראל ההודי ("כיכר החלומות") |
| בכורה | "משפחת שמחון" |
| שפה מועדפת |
עברית |
| עיסוק |
שחקן תיאטרון, שחקן קולנוע |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
יוסף שילוח (9 ביולי 1941 - 3 בינואר 2011) היה שחקן קולנוע ותיאטרון ישראלי, חתן "פרס אופיר".
שילוח השתתף בהצגות תיאטרון רבות בכל התיאטראות הגדולים בישראל, אולם, מרבית תפקידיו הידועים ביותר היו בסרטים שהוגדרו על ידי מבקרי הקולנוע כ"סרטי בורקס", שם הוא בדרך כלל גילם דמויות מזרחיות סטריאוטיפיות ומוקצנות במיוחד ובעיקר דמויות ממוצא פרסי המתאפיינות במבטא כבד.
כמו כן, חוץ מעיסוקו במשחק, עסק שילוח גם בפעילות פוליטית וחברתית בחוגי השמאל ובפעילות שקראה לדו-קיום יהודי-ערבי ולשוויון הזדמנויות ליהודים ממוצא מזרחי.
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשם פירוס יוספיאן בחבל כורדיסטן שבאיראן, ועלה לארץ בגיל תשע בשנת 1950. הוא גדל בשיכון המזרח שבראשון לציון וסיים לימודי משחק במחזור הראשון של בית צבי ב-1963 לצד זאב רווח והוגו ירדן.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הופעת הבכורה של שילוח בקולנוע הייתה בסרט מר שמחון ובנו (1964). בשנת 1968 זכה בפרס המחזה המקורי של המועצה הישראלית לתרבות ולאמנות על ההצגה "פוחלצים".
בין השאר, השתתף שילוח בסרט הקאלט של אפרים קישון "השוטר אזולאי", ובסרטים: "ספיחס" מסדרת סרטי אסקימו לימון, "סבבה", וכן בסרטים "כץ וקרסו", "אלכס חולה אהבה", "חגיגה לעיניים", "חגיגה בסנוקר", "הפריצה הגדולה" (1970), "הבית ברחוב שלוש" (1973) וב"משפחת צנעני" (1976).
לקראת אמצע שנות ה-80 השתתף בתפקיד אורח בקומדיית המצבים הישראלית "קרובים קרובים" בערוץ הראשון. במהלך שנות השמונים השתתף שילוח בדיבוב תוכנית הטלוויזיה לילדים "רחוב סומסום", שם דיבב את דמותו של "אריק" מהצמד אריק ובנץ. בשנת 1989 שיחק בסרט "צמות" בבימוי יצחק חלוצי שגם כתב את התסריט.
לקראת סוף שנות השמונים יצא שילוח מישראל ועבד במספר עבודות בארצות הברית ובצרפת. בשנת 1993 שיחק שילוח בהצגת התיאטרון "הילד חולם" של חנוך לוין בתיאטרון חיפה והבימה, עליה זכה לביקורות משבחות, וב-1994 שיחק בהצגה נוספת של לוין, "האשה המופלאה שבתוכנו", של תיאטרון הקאמרי והחאן. בשנת 1995 השתתף בסרט הביכורים של שמי זרחין "לילסדה", שזכה לשבחי המבקרים. בשנת 1999 ביים את הסרט התיעודי "רגעי חסד" בשיתוף עם חורחה גורביץ'.
ב-2001 הוא הופיע בסרטו של בני תורתי, "כיכר החלומות" וזכה לחיבוק מהתעשייה, לאחר שגרף את פרס אופיר כ-"שחקן המשנה הטוב ביותר" על תפקידו כ-"ישראל ההודי". ב-2005 השתתף בסרטו של מנחם גולן, "ימים של אהבה".
שילוח זכה בפרס על מפעל חיים של האקדמיה הישראלית לקולנוע ובפרס הוקרה מעיריית תל אביב. ביולי 2009 זכה בפרס על מפעל חיים בפסטיבל ירושלים. זו הייתה הופעתו הפומבית האחרונה.[1] ב-3 בינואר 2011 נפטר שילוח לאחר מאבק במחלת הסרטן. הוא הותיר אחריו את רעייתו ושלוש בנות. מעט לפני מותו התראיין שילוח לסדרה הדוקומנטרית "סרט שחור לבן" בערוץ 8, אשר סיקרה את תולדות סרטי הבורקס ולבסוף הוקדשה לזכרו.
עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שילוח התבטא פעמים רבות נגד הכיבוש בשטחים, ואף העלה בסוף שנות השמונים מחזה פרו-פלסטיני בשם "המסע". זמן קצר לאחר העלאת המחזה החליט לרדת מארץ ישראל, וחזר רק בתחילת שנת 1991 בעקבות ועידת מדריד.
כשרואיין על ידי כתבת "מעריב" שמצאה אותו מתפרנס מציור דיוקנאות העוברים והשבים ברחובות פריז, הוא אמר שישוב לישראל עם הישמע פעמי השלום.[2] שילוח אכן חזר לישראל עם תחילת השיחות בין ישראל לירדן, סוריה והפלסטינים, בתקופת ממשלת יצחק שמיר האחרונה. בדיעבד הצטער על חזרתו ואמר: "חזרתי ב,'91- בזמן ועידת מדריד. דיברו על שלום, החלטתי לחזור. אבל זו הייתה תמימות. היום לא הייתי מגלה אותה תמימות של פעם".[3]
בכנס של בית הספר סם שפיגל שהתקיים באוקטובר 2010 בחר שילוח בסצנה מתוך הסרט "ג'נין ג'נין" כסצנה האהובה עליו, והסביר שהוא מזדהה עם העם הפלסטיני.[4]
סרטיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מר שמחון ובנו (1964)
- המטרה טיראן (1968)
- מרגו שלי (1969)
- הפריצה הגדולה (1970)
- השוטר אזולאי (1971)
- כץ וקרסו (1971)
- אני אוהב אותך רוזה (1972)
- כוכב השחר
- שאלה של זהות - דרמה טלויזיונית
- אבו אל בנאת (1973)
- הבלש האמיץ שוורץ (1973)
- הבית ברחוב שלוש (1973)
- חגיגה לעיניים (1973)
- סיפור יעקב ויוסף (1974)
- חגיגה בסנוקר (1975)
- עבודה בעיניים (1975)
- משפחת צנעני (1976)
- רחוב 60 (1976)
- הצילו את המציל (1977)
- חמש מאות אלף שחור (1977)
- נישואין נוסח תל אביב (1979)
- מלך ליום אחד (1980)
- מסג'יסט הצמרת (1981)
- ספיחס (1982)
- אישה ושמה גולדה (1982)
- סבבה (1983)
- גרין (1984)
- הרימו עוגן (1985)
- אלכס חולה אהבה (1986)
- הטוב, הרע והלא נורא (1986)
- השיגעון הגדול (1986)
- רמבו 3 (1988)
- פקודות בשרשרת (1994)
- לילסדה (1995)
- כיכר החלומות (2001)
- סוחרי גומי (2002)
- ימים של אהבה (2005)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוסף שילוח במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- יוסף שילוח, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
יוסף שילוח באתר AllMovie (באנגלית)- יוסף שילוח, ב"מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי"
- ציון נאנוס, פרס על מפעל חיים לשחקן האגדי יוסף שילוח, באתר mako, 12 ביולי 2009
- רומי נוימרק וחיים אתגר, יוסף שילוח חוגג פרס מפעל חיים - ונזכר ברגעים בלתי נשכחים, באתר ערוץ עשר, 11 ביולי 2009 (במקור, מאתר "nana10")
- מרב יודילוביץ', השחקן יוסף שילוח הלך לעולמו, באתר ynet, 3 בינואר 2011
- סיקור מיוחד: יוסף שילוח הלך לעולמו, באתר וואלה! NEWS, 3 בינואר 2011
- יוני סמאש, לזכור אותו בחיוך: מפארוק ועד רס"ר שמש, באתר nrg, 3 בינואר 2011
- אורון שמיר, עכבר העיר אונליין, יוסף שילוח: הקהל אהב, הממסד התעלם, באתר הארץ, 04 בינואר 2011
- יוסף שילוח 1941-2011, באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
ראיון עם יוסף שילוח בערוץ הקהילתי. מראיין - רוני לוי (דנידין), סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מרב יודילוביץ', "אל תפגעו בקולנוע הישראלי", באתר ynet, 9 ביולי 2009
- ^ "Reel Deal - Tablet Magazine – Jewish News and Politics, Jewish Arts and Culture, Jewish Life and Religion". Tablet Magazine (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 בינואר 2018.
- ^ "אני לא רוצה לעורר רחמים", באתר ynet, 3 בינואר 2011
- ^ יוסף שילוח: "מזדהה עם העם הפלסטיני", באתר וואלה!, 24 באוקטובר 2010
| הקודם: 1999 - מוסקו אלקלעי |
פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר לשנת 2000 - יוסף שילוח ("כיכר החלומות") |
הבא: 2001 - מוני מושונוב |
