יוסף שילוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף שילוח
Yosef Shiloach.jpg
יוסף שילוח במהלך צילומי הסרט "ימים של אהבה" במרכז מונארט באשדוד
תאריך לידה: 9 ביולי 1941
מקום לידה: חבל כורדיסטן שבאיראן
תאריך פטירה: 3 בינואר 2011
שנות הפעילות: 1964 - 2010
דמות ידועה: סלבדור ב"חגיגה בסנוקר"
סמ"ר שמש ב"ספיחס"
פארוק ב"אלכס חולה אהבה"
אריק ב"רחוב סומסום"
הופעת בכורה: "משפחת שמחון"
פרופיל ב-IMDb

יוסף שילוח (9 ביולי 1941 - 3 בינואר 2011) היה שחקן קולנוע ותיאטרון ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף שילוח נולד בשם פירוס יוספיאן בחבל כורדיסטן שבאיראן ועלה לארץ בשנת 1950. הוא גדל בשיכון המזרח שבראשון לציון וסיים לימודי משחק במחזור הראשון של בית צבי ב-1963 לצד זאב רווח והוגו ירדן.

בשנת 1964 השתתף לראשונה בסרט "משפחת שמחון". בין השאר השתתף שילוח בסרט הקאלט של אפרים קישון "השוטר אזולאי", "ספיחס" מסדרת סרטי "אסקימו לימון","סבבה", "כץ וקרסו", "אלכס חולה אהבה", "חגיגה בסנוקר", הפריצה הגדולה" (1970) כמייג'ר הייכל, "הבית ברחוב שלוש" (1973)כניסים 'ניסו' חודרה, "משפחת צנעני" (1976). חלק מתפקידיו הידועים ביותר מציגים דמויות מזרחיות סטריאוטיפיות ומוקצנות במיוחד, בעיקר דמויות ממוצא פרסי המאופינות במבטא כבד. המבקרים הגדירו את מרבית הסרטים הללו כ"סרטי בורקס". הוא השתתף בהצגות תיאטרון רבות בכל התיאטראות הגדולים בארץ. חוץ לעיסוקו במשחק עסק שילוח גם בפעילות פוליטית וחברתית בחוגי השמאל ובפעילות שקראה לדו-קיום יהודי-ערבי ולשוויון הזדמנויות ליהודים ממוצא מזרחי.

לקראת אמצע שנות השמונים השתתף בתפקיד אורח בקומדיית המצבים הישראלית "קרובים קרובים" בערוץ הראשון.

במהלך שנות השמונים השתתף שילוח בדיבוב תוכנית הטלוויזיה לילדים "רחוב סומסום" שם דובב את דמותו של "אריק" מהצמד אריק ובנץ.‏‏

לקראת סוף שנות השמונים יצא שילוח מהארץ ועבד במספר עבודות בארצות הברית ובצרפת. כשרואיין על ידי כתבת "מעריב" שמצאה אותו מתפרנס מציור דיוקנאות העוברים והשבים ברחובות פריז, הוא אמר שישוב ארצה עם הישמע פעמי השלום[דרוש מקור]. שילוח אכן חזר לארץ עם תחילת השיחות בין ישראל לירדן, סוריה והפלסטינים, בתקופת ממשלת יצחק שמיר האחרונה. לאחר שובו ארצה בתחילת שנות התשעים, הוא השתתף בכמה סרטים שזכו לשבחי המבקרים כמו "לילסדה" ו"כיכר החלומות" וכן בהצגות תיאטרון.

בשנת 1993 שיחק שילוח בהצגת התיאטרון "הילד חולם" של חנוך לוין בתיאטרון חיפה והבימה עליה זכה לביקורות משבחות, וב-1994 שיחק בהצגה נוספת של לוין, "האשה המופלאה שבתוכנו", של תיאטרון הקאמרי והחאן.

בשנת 1999 ביים את הסרט התיעודי "רגעי חסד" בשיתוף עם חורחה גורביץ'. ב-2005 השתתף בסרטו של מנחם גולן, "ימים של אהבה".

בשנת 1968 זכה בפרס המחזה המקורי של המועצה הישראלית לתרבות ולאמנות על ההצגה "פוחלצים". כמו כן זכה בפרס על מפעל חיים של האקדמיה הישראלית לקולנוע, בפרס על תפקידו בסרט "כיכר החלומות" ובפרס הוקרה מעיריית תל אביב. ביולי 2009 זכה בפרס על מפעל חיים בפסטיבל ירושלים,זו הייתה הופעתו הפומבית האחרונה. ‏‏[1]

ב-3 בינואר 2011 נפטר שילוח לאחר מאבק במחלת הסרטן. הוא הותיר אחריו את רעייתו ושלוש בנות. מעט לפני מותו התראיין שילוח לסדרה הדוקומנטית "סרט שחור לבן" בערוץ 8, אשר סיקרה את תולדות סרטי הבורקס ולבסוף הוקדשה לזכרו.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילוח התבטא פעמים רבות נגד כיבוש השטחים ואף העלה בסוף שנות השמונים מחזה פרו-פלסטיני בשם "המסע". זמן קצר לאחר העלאת המחזה החליט לעזוב את הארץ, וחזר רק בתחילת שנת 1991 בעקבות ועידת מדריד. בדיעבד הצטער על חזרתו ואמר: "חזרתי ב‭,'91-‬ בזמן ועידת מדריד. דיברו על שלום, החלטתי לחזור. אבל זו הייתה תמימות. היום לא הייתי מגלה אותה תמימות של פעם".[2]

בכנס של בית הספר סם שפיגל שהתקיים באוקטובר 2010 בחר שילוח בסצנה מתוך הסרט "ג'נין ג'נין" כסצנה האהובה עליו, והסביר שהוא מזדהה עם העם הפלסטיני.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוסף שילוח בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
1999 - מוסקו אלקלעי
פרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר לשנת
2000 - יוסף שילוח ("כיכר החלומות")
הבא:
2001 - מוני מושונוב