אנדראו נין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדראו נין
Andreu Nin i Pérez
אין תמונה חופשית
לידה 4 בפברואר 1892
אל ונדרל, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 20 ביוני 1937 (בגיל 45)
מדריד, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Andreu Nin i Pérez עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פוליטיקאי, איש איגוד מקצועי, סופר, מתרגם, אספרנטיסט עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • שר המשפטים (26 בספטמבר 193612 בדצמבר 1936)
  • מזכ"ל CNT (19211921)
  • מזכיר כללי (19361937) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה POUM, מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית, המפלגה הקומוניסטית של ספרד, Communist Left of Spain, Republican Nationalist Federal Union עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנדראו ניןספרדית: Andreu Nin, נולד ב-4 בפברואר 1892 באל ונדרל במחוז טרגונה, נרצח ב-20 ביוני 1937 ליד מדריד) היה מהפכן ספרדי, אחד המנהיגים של ה-POUM שפעלו כנגד הפשיסטים במלחמת האזרחים בספרד, ונרצח כנראה על ידי סטליניסטים.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח זיכרון בספרייה ציבורית בברצלונה

נין היה בנו של סנדלר עני ושל איכרה, לימד בבית ספר בעל השקפה אנרכיסטית בברצלונה לפני מלחמת העולם הראשונה, לאחר מכן עבד כעיתונאי. בשנת 1917 הוא הצטרף למפלגה הסוציליסטית, ובשנת 1921 היה אחד המייסדים של המפלגה הקומוניסטית. הוא עבד כמעט עשר שנים במוסקבה בשביל הקומינטרן והצטרף לאופוזיציה השמאלית והיה אחד האנשים המקורבים ביותר ללאון טרוצקי. בזמן הזה הוא תרגם ספרות רוסית לקטלונית. אחרי שחזר לספרד, הקים קבוצה טרוצקיסטית, שנותרה קטנה. מהר מאוד התגלעו חילוקי דעות בינו לבין טרוצקי, בעיקר סביב שאלת ההצטרפות ל"נוער הסוציאליסטי". נין חשש, שהקבוצה תיבלע והעדיף את ההצטרפות ל-BOC, איתה הקים בשנת 1935 את ה-POUM. בתור אלטרנטיבה לסוציאליסטים ולקומוניסטים הם יצרו חזית עם האנרכיסטים והיוו כך כוח לא מבוטל במלחמה נגד פרנסיסקו פרנקו.

אחרי ניצחון החזית העממית בבחירות בשנת 1936 התמנה לשר המשפטים. אך כבר אחרי כמה חודשים נעצרו כל אנשי POUM על ידי משמרות ההסתערות הממשלתיים, ונין נשלח, בנפרד מחבריו, לכלא באלקלה דה אנארס. על נסיבות הירצחו אין הוכחות חותכות, אך עדויות רבות[1]. לא ידוע, כמה ספרדים וכמה מתנדבים בינלאומיים נפלו קורבן לטרור הסטליניסטי במלחמת האזרחים, אך אין ספק, שאנדראו נין היה המפרסם מביניהם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Enrique Castro Delgado: La vida secreta de la Komintern, o cómo perdí mi fe en Moscú, Madrid 1950

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדראו נין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]