אנדרה וייל

אנדרה וייל
André Weil
	אנדרה וייל
לידה	6 במאי 1906; פריז, צרפת
פטירה	6 באוגוסט 1998 (בגיל 92); פרינסטון, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות פרינסטון
שם לידה	André Abraham Weil
מדינה	צרפת, ארצות הברית
ענף מדעי	מתמטיקה
השכלה	אקול נורמל סופרייר (1925); תיכון מונטן (1914); אוניברסיטת סן לואי (1922); הפקולטה למדעים של פריז (1928); אוניברסיטת גטינגן (1927) ;
מנחה לדוקטורט	ז'אק אדמר, אמיל פיקאר
תלמידי דוקטורט	Peter Swinnerton-Dyer, Frank Douglas Quigley, David Hertzig, William Lind Hoyt, Martin Segal, Norman Tyson Hamilton, William Alvin Howard, Arnold S. Shapiro, Pierre Cartier, Harley Flanders, Alexandre Rodrigues
ילדים	Sylvie Weil
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1944, 1952); מדליית ברנרד על שירות ראוי לשבח למדע (1980); חבר זר של החברה המלכותית (1966); Prix Francoeur (1935); פרס לאורי פ. סטיל (1980); פרס קיוטו למדעים בסיסיים (1994); פרס וולף למתמטיקה (1979); הרצאת פקו (1932) ;
הערות	יהודי
תרומות עיקריות
	פיתח את הגאומטריה האלגברית האריתמטית, הוכיח את חסמי לאנג וייל לעקומים, ניסח את השערות וייל, והיה ממייסדי קבוצת בורבאקי.

אנדרה וייל (בצרפתית: André Weil; השם נהגה בצרפתית: אנדרה וֵיי;‏ 6 במאי 1906 – 6 באוגוסט 1998) היה מתמטיקאי יהודי צרפתי-אמריקאי. אחד מהחברים המייסדים של קבוצת בורבאקי. אחיה של הפילוסופית סימון וייל.

קורות חיים

צרפת

וייל נולד בפריז בשנת 1906 למשפחה יהודית, אך חונך כאגנוסטי (חסר דת). משפחתו של וייל הייתה במקור מחבל אלזס, אולם עם סיפוחו של החבל על ידי גרמניה ברחה המשפחה לפריז. וייל רכש את השכלתו בין השאר בפריז, (באקול נורמל סופרייר) וברומא כאשר אחד ממוריו היה ז'אק אדמר. בשנת 1928 קיבל תואר דוקטור. משנת 1935 החל וייל, כחלק מקבוצה של מתמטיקאים צרפתים, לפרסם סדרה של ספרים שעסקו בהצגה קפדנית של המתמטיקה המודרנית תחת שם העט ניקולא בורבאקי. המשימה שנטלה על עצמה קבוצת בורבאקי הייתה לבסס את המתמטיקה על תורת הקבוצות, תוך הקפדה על פורמליות של ההוכחות המתמטיות.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ברח וייל הפציפיסט לפינלנד על מנת להתחמק מגיוס לצבא הצרפתי. בפינלנד נעצר באשמת ריגול, והיה נתון בסכנה של הוצאה להורג. לבסוף, בזכות התערבותו של המתמטיקאי רולף הרמן נבנלינה, הוחלף עונשו בגירוש לצרפת. וייל נכלא לזמן מה עם חזרתו לצרפת והיה נתון בסכנה רבה בשל עמדותיו הפציפיסטיות, מוצאו היהודי וקישורו המשפחתי לפילוסופית סימון וייל, אחותו הצעירה. וייל התגייס לצבא הצרפתי במטרה להגן על עצמו ולהשתחרר ממעצרו, ובהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכו ברח לארצות הברית.

ארצות הברית

בארצות הברית לימד באוניברסיטת שיקגו. לאחר מכן הצטרף לשורות המכון למחקר מתקדם בפרינסטון, שם כיהן כחבר סגל עד לפרישתו בשנת 1976. בשנת 1979 זכה בפרס וולף למתמטיקה, אותו חלק עם ז'אן לרה.

לווייל הייתה השפעה רבה על המתמטיקה במהלך המאה ה-20, כחלק מהיותו חבר בקבוצת בורבאקי. בנוסף תרם רבות לענפי תורת המספרים והאלגברה המופשטת. בתורת המספרים ידועה תרומתו לפיתוחה של השערת טניאמה-שימורה, שהוכחה חלקית שלה על ידי אנדרו ויילס הביאה להוכחה של המשפט האחרון של פרמה.

ב-1994 קיבל ביפן את פרס קיוטו במתמטיקה על תרומתו לאנושות בתחום זה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנדרה וייל בוויקישיתוף

אנדרה וייל, ברשת החברתית Goodreads
אנדרה וייל, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
אנדרה וייל, באתר MacTutor (באנגלית)
אנדרה וייל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אנדרה וייל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)