אנדריאה דוריה (ספינה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האנדריאה דוריה נוטה על צידה לאחר ההתנגשות ב-26 ביולי 1956

אוניית הקיטור אנדריאה דוריה (SS Andrea Doria) הייתה אוניית נוסעים איטלקית שהשתייכה ל"חברת הספנות של איטליה" (Società di navigazione Italia). טביעתה הייתה אחד מהאסונות הימים הידועים בהיסטוריה[דרוש מקור], אף שמרבית אנשי הצוות והנוסעים ניצלו.

האנדריאה דוריה נקראה על שם אנדריאה דוריה, אדמירל מג'נובה בן המאה ה-16. היא נבנתה לאחר מלחמת העולם השנייה ונחשבה לאוניית הדגל של הצי האזרחי האיטלקי[דרוש מקור]. האונייה הושקה ב-16 ביוני 1951 ויצאה להפלגת הבכורה שלה ב-14 בינואר 1953. נמל הבית שלה היה ג'נובה שבאיטליה.

ב-25 ביולי 1956, בדרכה לעיר ניו יורק, בקרבת האי ננטקט דרומית לקייפ קוד שבמסצ'וסטס, התנגשה האנדריאה דוריה באוניית הקיטור "סטוקהולם" של חברת הספנות השבדית אמריקאית. בשל ההתנגשות נטתה האונייה על צדה ושקעה תוך זמן קצר. בעקבות זאת יצאו מכלל פעולה מחצית מסירות ההצלה. דבר זה יכול היה להוביל למותם של למעלה ממחצית הנוסעים, אלף איש בקירוב, אולם ההתפתחות בקווי התקשורת והתגובה המהירה של ספינות נוספות באזור הצילו את חייהם של מרבית אנשי הצוות והנוסעים.

נתוניה של הספינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה של האנדריאה דוריה היה 212 מטרים, רוחבה 27 מטרים ותפוסתה 29,100 טונות. ביכולתה היה לשאת 1,200 נוסעים ו-500 אנשי צוות. הספינה הונעה על ידי טורבינות קיטור ושני מדחפים, והייתה יכולה להגיע למהירות של 26 קשרים. מהירות השיוט שלה הייתה 23 קשרים.

האנדריאה דוריה הייתה מהמפוארות שבאניות התקופה. עם זאת, לא הייתה המהירה שבהן (זו הייתה המלכה אליזבת) ולא הגדולה שבהן (זו הייתה האונייה "ארצות הברית")[דרוש מקור]. האונייה הייתה הראשונה בעלת שלוש בריכות שחייה (אחת לכל מחלקה: ראשונה, שנייה ותיירות). היו יכולים להפליג בה 218 נוסעים במחלקה ראשונה, 320 נוסעים במחלקה שנייה, ו-703 נוסעים במחלקת התיירות. היו בה עשרה סיפונים ולמעלה ממיליון דולרים אמריקנים הושקעו בעיצובה ובקישוטה.

בשל התחתית הכפולה שהייתה לה נחשבה לבטוחה מאוד. היא חולקה ל-11 מדורים אטומים, וההנחה הייתה שהאונייה לא תטבע אם שניים מהם יוצפו. מספר המקומות בסירות ההצלה שנשאה עלה על מספר הנוסעים ואנשי הצוות, והייתה לה מערכת מכ"ם מתקדמת. לאחר בנייתה התברר שבשל כשל בתכנון עלולה פגיעת גוף גדול באונייה לגרום לה לנטות על צידה. לראשונה התברר הדבר בעת הפלגת הבכורה: גל גדול פגע בדופן האונייה והיטה אותה בזווית של 28 מעלות. בשל תכנון לקוי, נטייה שמעל 20 מעלות הוציאה מכלל שימוש מחצית מסירות ההצלה.

בניית הספינה והפלגת הבכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה איבדה איטליה יותר מחצי מצי הסוחר שלה, כתוצאה מהתקפות בעלות הברית. מתוך רצון לחזק את הכבוד הלאומי ולהפגין יכולת התאוששות, הזמינה חברת הספנות האיטלקית בתחילת שנות ה-50 שתי אוניות זהות - "כריסטופרו קולומבו" על שם כריסטופר קולומבוס, שהושקה בשנת 1953, והאנדריאה דוריה.

האנדריאה דוריה נבנתה במספנת אנסאלדו שבג'נובה. הבנייה החלה ב-9 בפברואר 1950 והסתיימה ב-16 ביוני 1951. בעת השקתה בורכה הספינה על ידי ג'וזפה סירי, הארכיבישוף של קנדה. בשל תקלות טכניות נדחתה הפלגת הבכורה שלה מ-14 בדצמבר 1952 ל-14 בינואר 1953. האונייה הגיעה לניו יורק ב-23 בינואר והתקבלה על ידי ראש עיריית ניו יורק, וינסנט ר. אימפליטרי. לאחר הפלגת הבכורה הפכה 'אנדריאה דוריה' לאוניית נוסעים פופולרית, והפליגה בתפוסה מלאה באופן קבוע[דרוש מקור].

ההתנגשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 ביולי 1956 הייתה האונייה תחת פיקודו של רב החובל פיירו קאלאמאי, בדרכה מג'נובה לניו יורק. באותה עת הפליגה ה"סטוקהולם" בדרכה מניו יורק לגטבורג, בפיקודו של רב החובל גונאר נורדנסון, כשעל גשר הפיקוד הקצין השלישי יוהאן ארנסט קארסטנס-יוהנסן.

בשעה 23:10 שרר באזור בו נמצאו שתי האוניות ערפל כבד. האנדריאה דוריה הבחינה ראשונה באונייה הבאה מולה וניסתה להימנע מהתנגשות על ידי פנייה שמאלה, וזאת בניגוד לתקנות למניעת התנגשות בים, המורות כי במקרה שכזה עליה לפנות דרך על ידי פנייה ימינה. האוניות הבחינו זו בזו במכ"ם, אך ככל הנראה לא הבינו את מסלולי הנסיעה אחת של השנייה, ושיערו שהתמרון ימנע את ההתנגשות. כאשר נוצר קשר עין ביניהן, כבר היה מאוחר מכדי למנוע את ההתנגשות.

ההתנגשות אירעה כאשר שתי האוניות ניצבות (בזווית של 90 מעלות) אחת לשנייה. חרטומה של הסטוקהולם, שהיה חד במיוחד ונועד לאפשר לה לפלס דרכה בים קפוא, ביקע את הדופן הימנית של האנדריאה דוריה ויצר בו חתך שאורכו 12 מטרים לאורך שלושה סיפונים. כתוצאה מכך נמחצו מספר תאי נוסעים. מכלי הדלק של הדופן הפגועה נפרצו והתמלאו ב-500 טונות מים. הספינה נטתה על צדה כתוצאה מחוסר האיזון בין מכלי הדלק שנפגעו למכלי הדלק השמאליים שהיו ריקים לקראת סוף ההפלגה.

מתוך 1,706 אנשי צוות ונוסעים, נהרגו באנדריאה דוריה 46 נוסעים. חמישה מאנשי צוות הסטוקהולם שהיו בחרטום ספינתם נספו. לאחר ההתנגשות נמצאה על סיפון הסטוקהולם, לינדה מורגן, ילדה בת 14 אשר שהתה באנדריאה דוריה באחד התאים שנפגעו בהתנגשות. ככל הנראה נזרקה מעוצמת ההתנגשות ונחתה על סיפון הסטוקהולם, אך בדרך נס לא אירע לה דבר. אחותה, אשר שהתה עמה באותו תא, נהרגה בהתנגשות.

ה"סטוקהולם" בדרכה לניו יורק לאחר ההתנגשות

בשל ההתנגשות וכניסת מים לאנדריאה דוריה, החלה זו לנטות על צדה, ותוך כעשר דקות הנטייה הגיעה לזווית של 18 מעלות. המים המשיכו לעלות בתוך הספינה והתברר כי הדלתות האטומות שאמורות היו למנוע הצפה נשברו בהתנגשות. פעולות אנשי הצוות שניסו לייצב את הספינה בהתאם להוראות מהנדסי הספינה רק החמירו את המצב, מאחר שאלה לא ידעו על פריצות הדלתות האטומות בבטן הספינה, והנטייה הגיעה לזווית של 20 מעלות.

בשל נטיית האונייה על צדה, החליט רב החובל, כמחצית השעה לאחר ההתנגשות על נטישת הספינה, הכרעה קשה לנוכח יציאתן מכלל שימוש של מחצית מסירות ההצלה. אולם עזר והצלה באו לנוסעים כתוצאה מקריאות לעזרה בקשר הרדיו. היה די בספינות שנענו לקריאה, לצד סירות ההצלה של ה"סטוקהולם", כדי להציל את כל נוסעי האנדריאה דוריה. החלטת רב החובל של האונייה "איל דה פרנס", שעברה את האנדריאה דוריה כמה שעות קודם לכן, לשוב לאחור ולאסוף את נוסעיה, אפשרה את הצלת כל הנוסעים - למעט אלו שנהרגו בהתנגשות עצמה, וילדה בת ארבע שנפצעה בראשה אנושות בעת ירידתה לסירת ההצלה.

למחרת ההתנגשות נבדק האם ניתן לגרור את האונייה למים רדודים. בדיקה של האונייה העלתה שהנטייה שלה הולכת וגדלה בשל כניסת מים לבטן הספינה. 11 שעות לאחר ההתנגשות, בשעה 10:09 בבוקר המחרת, התהפכה האונייה וטבעה. הצלם הארי א' טראסק צילם את הספינה בעת שקיעתה עבור עיתונו, ה"בוסטון טרוולר", וזכה בפרס פוליצר על צילום זה בשנת 1957.

תוצאות התאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתדיינות המשפטית וקביעת האשם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההתנגשות, במשך מספר חודשים, נערכו בניו יורק שימועים במטרה למצוא אחראים לה. בדיונים היו מעורבים עורכי דין רבים אשר ייצגו את הקורבנות ומשפחותיהם. נשמעו עדויות של אנשי צוות האונייה, אולם לאחר שהצדדים הגיעו להסדר פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, נפסקה החקירה הרשמית. במסגרת הפשרה הסכימו שתי חברות הספנות לפצות את הקורבנות. נזקי חברת הספנות השבדית-אמריקאית נאמדו בכ-2 מיליון דולרים. מחצית עבור תיקון הסטוקהולם, ומחצית בשל אבדן רווחים. חרטומה של הסטוקהולם תוקן וכיום האונייה משמשת כספינת נוסעים בשם "אתונה". נזקי קו הספנות האיטלקי הגיעו לכ-30 מיליון דולרים.

ממצאי הבדיקה [דרוש מקור] העלו כי הערפל הכבד היה הסיבה העיקרית להתנגשות, אולם היו גורמים נוספים:

  • צוות האנדריאה דוריה לא פעל לפי נוהלי המעקב אחרי מטרות במכ"ם ולא חישב את מסלולה ואת מהירותה של ה"סטוקהולם".
  • האנדריאה דוריה לא פעלה לפי נוהלי הימאות המקובלים ופנתה שמאלה במקום ימינה כדי למנוע את ההתנגשות.
  • רב החובל של האנדריאה דוריה הפליג במהירות גבוהה במיוחד במהלך ערפל, ולא האט את מהירותו על אף התנאים.
  • רב החובל של הסטוקהולם סבר שהוא לא מבחין בספינה המופיעה במכ"ם בשל היותה קטנה במיוחד. רב החובל סבר כי הספינה המתקרבת אליו היא ספינת דייגים קטנה ולא ספינת נוסעים.
  • בניגוד להנחיות מתכנני האנדריאה דוריה, הושארו מכלי הדלק הריקים במצב זה, במקום למלאם במי ים. הסטייה מהנהלים אפשרה לספינה לצוף יותר גבוה מעל הים, וכך לחסוך בדלק. אילו היו מכלי הדלק הריקים מלאים, לא הייתה הספינה נוטה על צדה וייתכן שלא הייתה מתהפכת וטובעת.

בשל הפסקת החקירה לא נבדקו סברות בדבר כשלים בתכנון ומחסור בדלתות מונעות הצפה באנדריאה דוריה[דרוש מקור].

בעקבות התאונה שונו חוקי ספנות, כך שספינות נאלצו לשפר את נוהלי השימוש במכ"ם. הנהלים החדשים מורים לכל ספינה המתקרבת לספינה אחרת ליצור קשר רדיו עם הספינה המתקרבת ולוודא את מסלולה.

חקירות מאוחרות יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקירת שרידי האנדריאה דוריה בשנים שלאחר מכן גילתה את העובדות הבאות[דרוש מקור]:

  • החתך שגרם חרטום הסטוקהולם באנדריאה דוריה היה גדול משחשבו, והפך את שאלת הדלת האטומה החסרה או את נוהלי מילוי המכלים לחסרי משמעות - גובה החתך היה כזה, שהאונייה הייתה טובעת גם אם היו פועלים לפי הנהלים.
  • על פי עדותו של הקצין השלישי קרסטנס-יוהנסן אשר ישב ליד מכ"ם הסטוקהולם, עולה כי התקשה לראות את נתוני המרחק בין האוניות בשל החושך בגשר הפיקוד של הסטוקהולם והחשכת מכ"ם האונייה. ככל הנראה, אם היה מסך המכ"ם מואר הייתה התאונה נמנעת.

צלילה לאתר הטביעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור הספינה הטבועה

האונייה השתמרה במצב טוב וחלקה העליון שקוע בעומק 50 מטרים. תנאים אלו הופכים את מקום הטביעה לאתר צלילה ידוע[דרוש מקור]. יום אחרי הטביעה יצאו הצוללים פטר גימבל וג'וזף פוקס לאתר, ופרסמו תמונות של הספינה הטבועה במגזין טיים. גימבל השתתף במספר צלילות הצלה באתר, וב-1981 חילץ את אחת מכספות הספינה, וזו נפתחה בשידור טלוויזיוני חי בשנת 1984. על אף סברות בדבר סכומי כסף גדולים התברר כי בכספת היו מעט לירות איטלקיות. הכספת הייתה ריקה משום שנוסעי האנדריאה דוריה, שציפו לסיים הפלגתם ביום המחרת, הוציאו את חפצי הערך עוד קודם ההתנגשות. צוללים אספו מהספינה שרידים ובהם כלי חרסינה ופסלים שהיו בספינה.

הצלילה לאונייה נחשבת כיום למסוכנת בשל רשתות דיג רבות העוטפות את גופה. לסכנה מוסיף תהליך ההתמוטטות שבו מצוי פנים הספינה. כיום נמצא חלקה העליון של האונייה בעומק 60 מטרים, בשל קריסת חלק מהמעברים הפנימיים.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

זר זיכרון שהוצב במקום הטביעה על ידי הניצולים ביולי 2002

בשנת 1959 פרסם אלווין מוסקו ספר בשם "מסלול התנגשות: סיפור ההתנגשות של האנדריאה דוריה והסטוקהולם". הניצולים שומרים על קשר באמצעות אתר האינטרנט שלהם. הם מוציאים לאור עלון ועורכים כנס אחת לכמה שנים. רב החובל של האנדריאה דוריה לא שב מעולם לפקד על אונייה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]