אנטואן מרפן

אנטואן מרפן
Antoine Marfan

דיוקן של מרפן מאת הצייר והסופר אנרי בטאי
לידה	23 ביוני 1858 קסטלנודארי, מחוז אוד, לנגדוק-רוסיון, צרפת (אז האימפריה הצרפתית השנייה)
פטירה	10 בפברואר 1942 (בגיל 83) פריז, הממשל הצבאי הגרמני בצרפת הכבושה במלחמת העולם השנייה
שם לידה	Bernard-Jean Antonin Marfan
לימודי רפואה	סורבון
תפקידים	רופא, רופא ילדים

אנטואן מרפן, בשמו בלידה - ברנאר-זאן אנטונן מרפן (בצרפתית:Antoine Marfan או Bernard-Jean Antonin Marfan ‏ 23 ביוני 1858 - 11 בפברואר 1942) היה רופא ילדים צרפתי אחד מחלוצי רפואת הילדים בצרפת.

קורות חייו

ילדות וצעירות

ברנאר-ז'אן אנטונן מרפן נולד ב-1858 בעיירה קסטלנודארי במחוז אוד שבלנגדוק-רוסיון כבנם של אנטואן פרוספר מרפן, רופא, ושל אדלאיד לבית טורי (Thuries).אביו כיהן ב-1888 כראש העיירה ובשנים 1898-1894 היה נציג של המחוז אוד בפרלמנט. אנטואן מרפן הבן למד בתיכון בעיר הולדתו וסיים את מבחני הבגרות במגמת ספרות ומדעים. כשהודיע לאביו שרוצה גם הוא ללמוד רפואה, ניסה הלה להרתיע אותו ולשכנע אותו לבחור במסלול של הנדסה ולהירשם באקול פוליטקניק. בסופו של דבר, באישור אביו, נרשם מרפן ב-1877 בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת טולוז. הוא למד שם את שנתיים הראשונות ללימודי רפואה, זמן שבמהלכו ליווה את אביו בביקורים אצל מטופליו. בספטמבר 1879 עבר להמשך לימודי הרפואה בפריז ונכנס דרך מבחן כסטאז'ר-חוץ (externe) בשירות הרפואי של ארנסט-שארל לאסג בבית החולים לה פיטייה. במשך שנה עבד בקליניקה של אוז'ה בבית החולים לאנק, אחר כך חזר בינואר 1881 לקליניקה של לאסג. בדצמבר 1881 התקבל כסטאז'ר-פנים (interne) במחלקה הכירורגית של בית החולים קושן אחר כך במחלקה לדרמטולוגיה של ז'אן-בטיסט אמיל וידאל וסיים את הסטאז' באוטל- דייה . ב-1886, אחרי הפסקה בלימודים בגין שירותו בצבא, סיים מרפן את לימודיו בהצטיינות, עם מדליית כסף. ב-1887 הוא זכה לתואר דוקטור לרפואה עם עבודה בנושא "הפרעות ונגעים בקיבה בשחפת הראות".

פעילותו הרפואית והאקדמית

בהמשך היה מדריך במעבדה לאנטומיה פתולוגית, ב-1891-1889 כיהן בניהל קליניקה רפואית בבית החולים נקר, אחר כך היה למנהל מעבדה. ב-1892 הוכר כמוסמך לתחום ההוראה (aggregé) וכ"רופא של בתי החולים" בפריז ומרצה. עד 1901 בחודשי החורף החליף את ז'אק-ז'וזף גראנשה בבית החולים לילדים (Hôpital des Enfants Malades) לימים בית החולים נקר-לילדים והתמחה תוך כדי כך ברפואת ילדים.

ב-1901 התמנה למנהל היחידה לדיפטריה בבית החולים ילדים ועבד בתפקיד זה למשך שש שנים. הוא לימד בו זמנית היגיינת ילדים ורפואת ילדים וערך לראשונה במוסד זה בדיקת תינוקות. ב-1903 התמנה מרפן לפרופסור ל"היגיינת תינוקות" בקליניקה לרפואת ילדים שהייתה מסונפת לאוניברסיטת פריז. ב-1908 התמנה למנהל השירות לרפואת ילדים ולראש הקתדרה לטיפול רפואי בפקולטה לרפואה של פריז. ביוני 1914, בגיל 56, נבחר לאקדמיה לרפואה של צרפת. באוקטובר 1914 כשהוקמה באוניברסיטת פריז קתדרה להיגיינה ולרפואת תינוקות מרפן הועמד בראשה. מרכז עבודתו היה בית החולים לילדים ברחוב סוור בפריז אולם ב-1920 עבר עם הקליניקה לרפואת תינוקות לבית מחסה תומך (בצרפתית של אז :"אוספיס") לילדים יתומים ונטושים בשדרת דנפר-רושרו בפריז. ב-1914 העסיק לראשונה עובדת סוציאלית בשם אלקר (Oelcker). שם זכה מרפן לפרסום רב ורבים היו הסטודנטים והרופאים שהתחנכו אצלו. מרפן נאבק נגד התמותה העצומה שאפיינה את המוסדות לתינוקות יתומים ונטושים (pouponnières). על ידי שיפור התזונה -בעיקר בשיטות מתן החלב - ושינויים בתנאי התברואה הוא השיג ירידה בתמותת הילדים במוסדות אלה מ-500‰ ב-1920 ל 70‰ ב-1931. מרפן היה חבר מייסד של האגודה להגנת התינוקות מפני השחפת על שם גראנשה. ביום מותו אגודה זו טיפלה ב-6000 תלמידים בשנה בכל רחבי צרפת. ב-1928 כשפרש לגמלאות הפרופסור פייר לרבולה ( Lereboullet) התמנה במקומו. מרפן נשאר מאוד מחובר לחבל הולדתו ודאג לשימור בית הוריו בקסטלנודארי בו ביקר לעיתים קרובות בזמנו הפנוי. הוא נפטר ב-1942 בביתו בפריז.

חייו הפרטיים

בנוסף לכישוריו המקצועיים, היה מרפן אדם בעל תרבות רחבה, עם ידע רב באמנות, במוזיקה ובספרות. אהב לנסוע באיטליה וגילה עיניין מיוחד באמני ונציה. בזמנו הפנוי כתב ביוגרפיה על ידידו אמיל ברוקה ועל אביו. מרפן הוריש נכסים ניכרים לבית החולים לילדים שבו עבד.

תרומותיו למדעי הרפואה

כתיבת עבודתו לתואר דוקטור לרפואה "ההפרעות והנגעים בקיבה בשחפת הראות" עוררה את עניינו בשחפת הראות. על בסיס עבודה זו נוסח מה שנקרא "חוק מרפן" שציין את נדירות התפתחות שחפת הראות אחרי ריפויים של נגעים שחפתיים מקומיים, זאת בעקבות התפתחות כושר חיסון. מרפן כתב: "לעיתים רחוקות נרשמים מקרים של שחפת ראות אצל אנשים שבילדותם לקו כבר בשחפת אך נגעיהם התרפאו לפני גיל 15" או במילים אחרות "כל ילד הנגוע מלכתחילה בשחפת חוץ-ראתית, יהיה חסין בעתיד מפני שחפת ראות" מחקר מסוג זה הוביל לפתוח החיסון BCG נגד שחפת.

מרפן נמנה עם הראשונים שהכירו בחשיבות התגובות העוריות וכאשר קלמנס פון פירקה פיתח את שיטתו למבחן עורי לשחפת, מרפן אימץ אותה מהר במחקריו הקליניים שהפכו לקלאסיים.

מרפן פרסם מאמרים וספרים רבים בתחום רפואת הילדים. ב-1897 היה מחבר שותף של ספר לימוד מקיף למחלות ילדים שזכה בפרס האקדמיה הצרפתית למדעים. הוא חקר את הנזקים של הזנת תינוקות בחלב עזים וערך מחקרים ממקיפים על הרככת.

מרפן היה מייסדו ועורכו של כתב העת Le Nourisson (התינוק) ויחד עם ז'אן מרטן שרקו ואחרים עורך שותף של כתב העת System of Medicine.

תסמונת מרפן

ב-1896 הציג מרפן מקרה של ילדה בת חמש, גבריאל (ה) פ. בפני ישיבה של החברה הרפואית של בתי החולים של פריז. מרפן ציין את הגפיים ארוכות בצורה חריגה ואת המבנה האסטני של גופה. אמה שמה לב לאפיונים אלה עוד אחרי הלידה. האצבעות בידיים וברגליים היו ארוכות ודקות מעבר לרגיל, "כמו של עכביש". מרפן קרא לתופעה זו "גפיים של עכביש" ("pattes d'araignée") או לפי היוונית - דוליקוסטנומֶליה (מהמלים "דוליקוס" = ארוך, "סטנוס" = צר, דק, "מלוס" - גף) מרפן ציין ב-1938 כי הפגמים הבולטים במערכת השלד של גבריאל הלכו והחמירו עד למותה טרם העת בהתבגרותה המוקדמת (ייתכן עקב שחפת). לא ידוע עד היום אם אכן הייתה גבריאל נגועה ממש בתסמונת מרפן הקלאסית. לפי Hecht and Beals (1972) ייתכן כי סבלה מארכנודקטליה מכווצת מולדת. (congenital contractural arachnodactyly) ב-1902 אנרי מרי (Méry) ‏ (1927-1872) ולאון בבונקס (Babonneix ) חקרו את אותה ילדה, הפעם תוך שימוש בשיטת האבחון החדשה - רדיוגרפיה. הם שמו לב ליישור לקוי של עמוד השדרה הגבי, אסימטריה של בית החזה, וקראו למחלה - היפרכונדרופלזיה., כאילו מצב הפוך מאכונדרופלזיה. במחקרים נוספים תועדו עוד ליקויים כולל ארכנודקטיליה (אצבעות ארוכות, כמו "של עכביש"), פגמים במערכת הלב וכלי הדם, ודיסלוקציה של העדשות בעיניים. סיבוך שכיח ולעיתים קרובות מסכן חיים הוא בתירת אבי העורקים. כיום היא ידועה כבעלת תורשה אוטוזומלית. גם ב-1902 תיאר אשאר (Achard) ילדה אחרת עם תופעות דומותו וקרא למקרה "ארכנודקטיליה" בגלל אצבעותיה הארוכות. אשאר התרשם גם מההיפרמוביליות של המפרקים ומהאופי המשפחתי של המחלה. במחקרים אחרים על מקרים שבהם הפנוטיפ הורחב כדי לכלול גם פגמים במערכת הלב וכלי הדם וכן בעיניים, התחילו להשתמש במונח "תסמונת מרפן". דווקא המקרה שתואר על ידי אשאר נחשב היום כטיפוסי לתסמונת מרפן, בעוד שהמטופלת הראשונה של מרפן, גבריאל, סבורים שלא סבלה מתסמונת מרפן אלא ממחלה גנטית אחרת דומה, עם נטייה לכיווצי שרירים - "ארכנודקטיליה מכווצת מולדת" הראשון שהנהיג ב-1931 את המונח "תסמונת מרפן" היה הרופא ההולנדי הנריקוס יאקובוס מארי ובה (Weve) (1962-1888) שפעל באוטרכט. לפעמים נקראת התסמונת "מרפן-אשאר" או "מרפן-ארב" או "דיסטרופיה מזודרמית מולדת היפופלסטית ע"ש ובה". קיימים עוד שמות נרדפים מיושנים:דיסמזקטופיה על שם לאוואל, אקרומקריה פפאונדלר או דוליקומורפיה. ויקטור אלמון מקיוזיק (McKusick) (יליד 1921) כתב סקירה מקיפה של תסמונת מרפן בספרו הקלאסי "מחלות תורשתיות של רקמת החיבור".

מונחים רפואיים הנקראים על שמו ("אפונימים")

• תסמונת מרפן- מחלה גנטית תורשתית דומיננטית, שנוצרה מפגיעה בגן הפיברילין החיוני ליצירת רקמות החיבור. היא מתאפיינת בפגמים בשלד, כמו גפיים ארוכות מהרגיל, פגמים בריאות, בעיניים (תת פריקה של העדשה), בלב ובכלי דם - צניחה של המסתם הצניפי, באבי העורקים עם סיכון לבתירת אבי העורקים.
• תסמונת דני-מרפן (Dennie–Marfan) - תסמונת עם צירוף של פרפלגיה ספסטית של הגפיים התחתונות ופיגור שכלי אחר כך תהליך של קיהיון בילדים עם עגבת מולדת. ישנן גם הפרעות ראייה - קרטיטיס אינטרסטיציאלי, אניזוקוריה, אישון ארגיל-רוברטסון, תגובות דם חיבויות לעגבת. היא מאובחנת לרוב אצל ילדים בני 15-4

תוארה על ידי צ'ארלס קלייטון דני ב-1929 ואנטואן מרפן ב-1936

• תסמונת ההיפרמוביליות על שם מרפן- תסמונת של מראה "מרפנואידי" עם הירמוביליות של המפרקים והתרחבות יתר של העור, שחורגים בהרבה לעומת תסמונת מרפן, - מופיעה סדרך כלל עם תסמונת מרפן עצמה. ללא פגיעה באב העורקים או העתקה של העדשות בעיניים. לפעמים היו בהפרעות במסתמי הלב. האטיולוגיה איננה ידועה.
• החוק מרפן הוא כלל פרגנוסטי בשחפת של קשריות הלימפה בגרון (טוברקולומה של הלוע).חיסון נרכש בעת ההחלמה של נגעי השחפת נראה כי מעניק הגנה. מקרים שסבלו מצורה זו של שחפת בילדות לוקים נדיר בשחפת הראות בגיל מבוגר ואם כן מהלך המחלה הוא שפיר. אותו כלל חל גם על סקרופולוזיס ועל השחפת של העצמות והמרפקים.
• הסימן מרפן - משולש אדום על לשון עמוסה אצל ילד חולה עם חום גבוה - מצביע על טיפוס
• התסמין מרפן - התנפחות רככתית אפיפיזלית בפטישון הפנימי של הגף התחתונה. מתבטא במעין "מפרק כפול" ומורגש במישוש כמעין "מדרגה"
• תסמונת מרפן-מדלונג לפי מרפן ואוטו וילהלם מדלונג

היא שילוב של תסמונת מרפן I ועיוות מסוג מדלונג

• התסמונת הטוקסית מרפן המשנית לדיפתריה החמורה

מופיעה במהלך דיפתריה חמורה, אחרי הקלה בתופעות המקומיות, מתלווה בהפרעות בלב - דופק מואץ, רעש של דהירה, עימום דפיקות הלב. הרוב רובו של המקרים מובילה לקריסת המערכות ודום לב

פרסים ואותות הוקרה

• 1914 - חבר באקדמיה לרפואה של צרפת
• 1934 - חבר כבוד של החברה המלכותית לרפואה בממלכה המאוחדת.

ספרים

• 1897 - Jacques-Joseph Grancher Jules Comby,Antoine MarfanTraité des maladies de l’enfance

(ספר לימוד מקיף של מחלות הינקות)

• Traité de l’allaitement et de l’alimentation des enfants du premier âge

(ספר מקיף ללימוד על הנקתם והזנתם של התינוקות) Paris, 1899; מהדורה רביעית 1930.

• Leçons cliniques sur la diphtérie et quelques maladies des premières voies. Paris, 1905.

(שיעורים קליניים על הדיפטריה ועוד כמה מחלות של דרכי הנשימה הראשונות)

• Les vomissements périodiques avec acétonémie.

Paris, 1921; מהדורה שנייה, 1926. (הקאות מחזוריות עם אצטונמיה)

• Les affections des voies digestives dans la première enfance.

Paris, 1923; 2nd edition, 1930. (הפרעות מערכת העיכול בינקות)

• Jean Anderodias, Jean René Cruchet, Antoine Marfan Pratique des maladies des enfants Paris 1923.

(ספר לימוד שימושי במחלות הילדים)

• Clinique des maladies de la première enfance.בשני כרכים

1928ו- 1930. (הקליניקה של מחלות הינקות)

• Troubles et lesions gastriques dans la phthisie pulmonaire.

Paris, 1867. (הפרעות ונגעים בקיבה בשחפת הראות)

• Maladies des voies respiratoire.(מנחלות דרכי הנשימה)

ב: Jean-Martin Charcot, Charles-Joseph Bouchard, and Édouard Brissaud (עורכים): and et al: Traité de Médecine; Paris, 1892. (ספר לימוד מקיף לרפואה)

• Un cas de déformation congénitale des quatres membres, plus prononcée aux extremités, caractérisée par l'allongement des os avec un certain degré d'amincissiment.

Bulletins et memoires de la Société medicale des hôpitaux de Paris, 1896, 13: 220-228. מקרה של עיוות מולד של ארבע הגפיים, יותר מודגש בקצוות, המאופיין בהארכת העצמות עם דרגה מסוימת של הדלדלות

• Infant feeding and nutrition. 1899.

(ההזנה והתזונה של התינוק)

ראו גם

• תסמונת מרפן

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא אנטואן מרפן בוויקישיתוף

• ביוגרפיה של ד"ר מרפן באתר המרכז הרפואי האוניברסיטאי טולוז
• באתר Who named it
• באתר לתולדות הרפואה בספרדית - הערך "אנטואן מרפן" מאת חוסה פרסקט José Fresquet

לקריאה נוספת

• , George Russu Boli și sindroame cu nume proprii, Ghid-dicționar vol.II Junimea, Iași 1976