אנטון דרקסלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנטון דרקסלר

אנטון דרקסלרגרמנית: Anton Drexler;‏ 13 ביוני 1884 - 24 בפברואר 1942) היה מנהיג גרמני ימני קיצוני בשנות ה-20 של המאה ה-20, אשר יסד את מפלגת הפועלים הגרמנית יחד עם העיתונאי קארל הרר, שהייתה הבסיס ל"מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית הסוציאליסטית" (המפלגה הנאצית) והיה מנהיגה הראשון. דרקסלר שימש כמנטור של אדולף היטלר במשך ימיו הראשונים בפוליטיקה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במינכן, בצעירותו עבד כשרברב ואחר כך כעובד רכבת בברלין. הוא הצטרף למפלגת המולדת במהלך מלחמת העולם הראשונה. במרץ 1918 ייסד דרקסלר חבורת עובדים בשם "Freien Arbeiterausschuss für einen guten Frieden" שלחמה למען השלום. לאחר מכן, ב-1918, הקימו קארל הרר (עיתונאי וחבר באגודת תולה), דרקסלר ופעילים פוליטיים נוספים, את "מעגל הפועלים הפוליטי". חברי המפלגה נפגשו לעתים קרובות לדיונים בנושאים לאומיים ואנטישמיים. דרקסלר חיבב שירה, היה חבר בתנועת הפולקיזם יחד עם הרר, ופעם נוספת הקים מפלגה. המפלגה הוקמה במינכן ב-5 בינואר 1919 ונקראה "מפלגת הפועלים הגרמנית".

בישיבת המפלגה שנערכה בספטמבר 1919, הדובר הראשי היה גוטפריד פדר. כאשר האחרון סיים את דבריו, אדולף היטלר התערב בוויכוח פוליטי עם אורח בישיבה, פרופסור באומן, שפקפק בטענותיו של פדר כנגד הקפיטליזם והציע שבוואריה תתנתק מפרוסיה ותקים לאום צפון-גרמני חדש יחד עם אוסטריה. בתוקפנות שבה היטלר ביקר את דבריו של האיש, הוא הותיר רושם רב על חברי המפלגה עם כישורי הנאום שלו, ולפי גרסתו, ה"פרופסור" עזב את האולם תוך שהוא מודה בתבוסה מוחצת. דרקסלר התקרב להיטלר ודחף חוברת לכף ידו. שם החוברת היה "התעוררותי הפוליטית", ולפי היטלר, היא שיקפה את האידאלים שכבר האמין בהם. מהיותו מורשם מהיטלר, דרקסלר הזמין אותו להצטרף לשורות המפלגה. היטלר נענה בחיוב להצעה ב-12 בספטמבר 1919, וכך נהפך לחבר ה-55 במספר במפלגה. תוך פחות משבוע, היטלר קיבל גלויה מדרקסלר שהצהירה על הצטרפותו הרשמית למפלגה וכן שהוא אמור להגיע לפגישת "וועדה" לדון בכך.

היטלר החל לפרסם את המפלגה בפני הציבור, ב-24 בפברואר 1920 הוא כינס אספה שמספר משתתפיה היה גדול משמעותית ממספר המשתתפים באסיפות קודמות, הוזמנו אליה 2,000 איש. האסיפה צברה הדים בציבור הרחב וקארל הרר החליט לפרוש מתפקידו במפלגה כאות מחאתי. באסיפה זו, היטלר פירט לראשונה את המניפסט של מפלגת הפועלים הגרמנית שכלל 25 סעיפים עיקריים, אותם הגו דרקסלר, פדר והיטלר עצמו. בנאום זה היטלר נתן סמכות למפלגה לפעול בנושאים מדיניים ושיקף את מדיניות החוץ של המפלגה (ביטול הסכם ורסאי, הגדלת שטחה של גרמניה, התפשטות מזרחה ושלילת אזרחותם של היהודים). באותו יום שונה שם המפלגה למפלגה הנאצית.

עד לשנת 1921, היטלר כבר היה למנהיגה הבלתי מעורר של המפלגה. ביוני 1921, כאשר היטלר ואקרט היו במסע לגיוס כספים בברלין, פרץ מרד בסניף המפלגה במינכן. חבריה הבכירים של המפלגה רצו להתמזג עם המפלגה הסוציאליסטית הגרמנית היריבה. היטלר חזר למינכן ב-11 ביולי ובזעם הגיש את התפטרותו. בכירי המפלגה הבינו שהתפטרות הדמות הציבורית המוכרת ביותר של המפלגה וכן הדובר הראשי שלה תוביל להתמוטטות המפלגה. היטלר הצהיר שהוא יחזור לשורות המפלגה בתנאי שהוא עצמו יחליף את דרקסלר בתפקיד יושב ראש המפלגה, ושמטה המפלגה הראשי יישאר במינכן. הבכירים הסכימו לתנאיו. הוא הצטרף למפלגה מחדש כחבר מספר 3,680. דרקסלר קיבל תפקיד סמלי של נשיא המפלגה והוא עזב אותה בשנת 1923.

סיום חברתו במפלגה הגיעה עם הוצאת המפלגה הנאצית מחוץ לחוק לאחר ניסיון הפוטש הכושל במרתף הבירה, אירוע שבו דרקסלר לא לקח חלק. בשנת 1924 נבחר לעמוד בראש הפרלמנט הבווארי עבור מפלגה אחרת, שבה כיהן כסגן נשיא עד לשנת 1928. לא היה לו חלק גם בייסודה מחדש של המפלגה הנאצית בשנת 1925, והוא חזר לשורותיה רק לאחר עלייתו של היטלר לשלטון בשנת 1933. הוא קיבל את "עיטור הדם" של המפלגה בשנת 1934 ולעתים השתמשו בו לצורכי תעמולה עד לשנת 1937, אך הוא מעולם לא קיבל עמדה של כוח במפלגה או מילא תפקיד מהותי בה. מת במינכן בפברואר 1942.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]