אנטונייטה רפאל
 | |
| אנטונייטה רפאל ב-1918 | |
| לידה |
1895 קובנה, ליטא |
|---|---|
| פטירה |
5 בספטמבר 1975 (בגיל 80 בערך) רומא, איטליה |
| שם לידה | אנטונייטה רפאל דה סימון |
| תחום יצירה | ציור ופיסול |
| זרם באמנות | רקספרסיוניזם, אסכולת רומא |
| יצירות ידועות |
Adolescente (המתבגר, 1928), סימונה בהחתלה (1928), דיוקן עצמי עם כינור, 1928, Miriam dormiente (מרים בשינה, 1933), ניובה |
| בן זוג | Mario Mafai (אנ') |
| צאצאים | מרים, סימונה (אנ'), ג'וליה |
אנטונייטה רפאל (Antonietta Raphaël) הייתה פסלת וציירת איטלקית ממוצא יהודי שנולדה בליטא, שהקימה את תנועת אסכולת רומא (אנ') יחד עם בעלה Mario Mafai (אנ').[1] היא הייתה אמנית בעלת שכנוע אנטי-אקדמי עמוק, כפי שמעידים הפסלים שלה, אשר היוו את מרבית יצירותיה במיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה. הם הדגישו את הגופניות העדינה והתוססת הקיימת באבן, עם יצירות כמו Miriam dormiente (מרים הישנה) ונמסיס .
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתו של רב, אנטונייטה רפאל עברה ללונדון עם אמה לאחר מות אביה. שם למדה במוזיאון הבריטי, והכירה את ג'ייקוב אפשטיין ואוסיפ זדקין,[2] הפסל הצרפתי הנודע ממוצא רוסי וחבר התנועה האקספרסיוניסטית . עם זאת, אנטונייטה התרכזה באותם ימים בלימודי מוזיקה, ובסופו של דבר סיימה את לימודי הפסנתר באקדמיה המלכותית למוזיקה והוראת סולפג'יו באיסט אנד. אחרי מות אמה ב-1919, היא עברה לפריז וב-1924 לרומא. בשנת 1925 אנטונייטה למדה באקדמיה די בל ארטי (אנ'), התיידדה עם האמן Mario Mafai (אנ') ועברה לגור איתו, במערכת יחסים ארוכת טווח. נולדו להם שלוש בנות: מרים (1926), עיתונאית, בת זוגו של הפוליטיקאי הקומוניסטי ג'אנקרלו פאג'טה (אנ') ; סימונה (אנ') (1928) חברת הסנאט האיטלקי וסופרת; וג'וליה (1930), מעצבת במה ותלבושות.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1927, אנטונייטה רפאל ומפאי עברו לדירה בויה קאבור (אנ') ברומא, מקום שהפך במהרה לנקודת מפגש של משכילים, כולל ג'וזפה אונגרטי (אנ') ולאונרדו סיניסגלי, כמו גם אמנים צעירים כולל סקיפיונה (אנ'), רנאטו מרינו מצקוראטי וקוראדו קאגלי . כך נולדה אסכולת רומא (אנ') באמנות.
בשנת 1929, היא הציגה לראשונה תערוכה ב-I Sindacale שבלאציו, בתמיכת היסטוריון האמנות רוברטו לונגי (אנ') . ב-1930 היא ומפאי נסעו לפריז, ושם החלה להתרכז בפיסול ולא בציור. בשנת 1932 היא הייתה בלונדון ופגשה את יעקב אפשטיין. לאחר מכן חזרה לרומא לתמיד והחלה לעבוד על יצירת המופת שלה Fuga da Sodoma (הבריחה מסדום),[3] עבדה כאורחת של הפסל אטורה קולה (אי') בסטודיו שלו במשך שנה. בין 1936 ל-1938 היא הציגה ב- Sindacali . צורותיה הפלסטיות, בשלב זה, אינן מושפעות מכל תנועת פיסול איטלקית של התקופה, אך יש התייחסויות מובהקות לאמיל-אנטואן בורדל. בשל אכיפת חוקי הגזע הפשיסטים האיטלקיים, ברחה אנטונייטה לגנואה יחד עם בעלה ובנותיה. המשפחה נעזרה ונשמרה על ידי אספן האמנות אמיליו ג'סי[4] והפילנתרופ אלברטו דלה רג'ונה (אנ').
במהלך מלחמת העולם השנייה (מ-1943 עד 1945) נשארה אנטונייטה רפאל ברומא עם בתה ג'וליה, ואז עברה שוב לעבוד בגנואה עם קבוצה משפיעה של פסלים מבוגרים יותר שלא הייתה לה סגנון משותף. קבוצה זו כללה את אדוארדו אלפיירי, נאני סרבטאז, [5] ריימונדי, קמילו מיין, [6] לורנצו גאראוונטה, סנדרו צ'רצ'י, [7] אג'נורה פאברי, [8] רוברטו ברטנין (גיסו של ארתורו מרטיני) ולואיג'י נבונה.
לאחר תקופה כלכלית קשה ב-1948, אנטונייטה הציגה בביאנלה די ונציה. משנת 1952 החלו מבקרי אמנות להעריך הערכה מלאה את עבודתה ויצירות נבחרות שלה הוצגו בגלריה דלו זודיאקו ברומא. ב-1956 היא נסעה לסין, שם הציגה בבייג'ינג את יצירות האמנות שלה יחד עם אליגי סאסו (אנ'), אג'נורה פאברי, ג'וליו טורקאטו (אנ') ואחרים - והמשיכה בתערוכות אחרות ברחבי אירופה, אסיה ואמריקה. בקוודריאנלה של רומא (אנ') השמינית של השנים 1959-1960, שהוקדשה לאסכולת רומא (אנ'), הוצגו רבות מיצירותיה והציבו אותה בין הנציגים הבולטים של אסכולה זו. בשלב זה, היא עסקה כמעט אך ורק בפיסול, והשאירה בצד את הציור.
הערכה ביקורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל אישיותה החופשית והפתוחה, וחוויותיה התרבותיות המגוונות, הכניסה אנטונייטה רפאל בחוג הרומי נימה של אינטרנציונליזם לא שגרתי. במהלך שנות אסכולת ויה קאבור (אנ'), היא יצרה דיוקנאות ונופים המאופיינים בפישוט צורני, עם עיוותים בקומפוזיציה שבין הפנטזיה החולמנית הנאיבית [9] לבין סגנון שגאל. משנת 1932 קיבלו פסליה גוונים נטורליסטיים נמרצים עם דגשים סמליים ומונומנטליים, המזכירים תרבויות אמנות מזרחיות. [10]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Ivrea 1960A. ,Menzio רפאל, קטלוג בעריכת
- גנים וגטאות. אמנות החיים היהודיים באיטליה, קטלוג בעריכת V. Mann, ניו יורק 1989
- אנטונייטה רפאל פסלים וציור 1933-1968, קטלוג, גלריית פאולו בלדאצ'י, ניו יורק 1995.
- V. Martinelli, Antonietta Raphaël, רומא 1960
- Raphaël, Scultura lingua viva, M. Fagiolo קטלוג בעריכת, E. Coen, Rome 1978
- Antonietta Raphaël - Sculture, F. D'Amico קטלוג בעריכת
- Arte italiana, presenze 1900-1945, P. Hulten, G. Celant קטלוג בעריכת, Venezia 1989
- FN Arnoldi, Storia dell'Arte, כרך. III, מילאנו 1989
- F. D'Amico, "Antonietta Raphaël", ב- Nove Maestri della Scuola Romana, טורינו 1992
- I Mafai - Vite parallele,di FR Morelli עם ביוגרפיה מאת M. Fagiolo קטלוג בעריכת,
- Enzo Siciliano, Il risveglio della bionda sirena. רפאל א מאפאי. Storia di un amore coniugale, מילאנו 2005
- Serena De Dominicis, Antonietta Raphaël Mafai. Un'artista non conforme, Selene Edizioni 2006
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Io non sono un altro - l'arte di Mario Mafai (I Am Not the Other - The Art of Mario Mafai), DVD, Studio Angeletti & Scuola Romana Archive, 2005, בימוי ג'ורג'יו קפוצ'ו
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Antonietta Raphaël on Scuolaromana.it (באיטלקית)
- Archive of the Scuola Romana at Villa Torlonia
- Archivio Contemporaneo "Alessandro Bonsanti" - The Mario Mafai-Antonietta Raphaël Fund
- Her Life
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Cf. Enzo Siciliano, Il risveglio della bionda sirena. Raphaël e Mafai. Storia di un amore coniugale, 2005. See also references and bibliography in Scuola Romana.
- ^ Civic Museum of Fine Art - "La Collezione" (אורכב 28.09.2011 בארכיון Wayback Machine) of the City of Lugano. Accessed 14 August 2008
- ^ See Fuga da Sodoma (אורכב 28.05.2007 בארכיון Wayback Machine), 1935-1936. Accessed 25 May 2011
- ^ https://breraplus.org/en/story/story-of-a-friendship/
- ^ The Sculptures Accessed 25 May 2011
- ^ See Maine Camillo (אורכב 14.04.2011 בארכיון Wayback Machine), short bio note with sculpture. Accessed 25 May 2011
- ^ Cf Nude by Sandro Cherchi (אורכב 28.08.2011 בארכיון Wayback Machine). Accessed 25 May 2011.
- ^ Cf. Agenore Fabbri (אורכב 30.09.2008 בארכיון Wayback Machine), biography. Accessed 25 May 2011
- ^ Cf. the work of French Post-Impressionist artist Henri Rousseau
- ^ F. N. Arnoldi, Storia dell'Arte, vol. III, p.616 (1989).
