אסחאק מוסא אל-חוסייני
 | |
| לידה |
1904 ירושלים, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
17 בדצמבר 1990 (בגיל 86 בערך) |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה האמריקאית בקהיר |
| מוסדות |
האוניברסיטה האמריקנית בביירות |
  | |
אסחאק מוסא אל-חוסייני (בערבית: إسحاق موسى الحسيني; 1904 – 17 בדצמבר 1990) היה סופר, מתרגם, מורה ואקדמאי פלסטיני ירושלמי. שימש כחבר באקדמיה ללשון ערבית בקהיר, באקדמיה העיראקית ובאקדמיה האסלאמית למחקר של אל-אזהר בקהיר. הוא התפרסם בעקבות הרומן שכתב "יומנה של תרנגולת" (مذكرات دجاجة), ואחר כך פיתח קריירה אקדמית כמזרחן[1].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אסחאק מוסא אל-חוסייני נולד בירושלים למשפחת חוסייני, בשנת 1904, ולמד בבית הספר ראשידיה, ממנו עבר למכללת סאלח, לאחר מכן לקולג' דה פרר סניף ירושלים, ולבסוף למד בית ספר האנגליקני בירושלים, אותו סיים עם תעודת בגרות. בשנת 1923 עבר לקהיר, שם הצטרף לאוניברסיטה האמריקאית בקהיר וסיים את לימודיו ב-1925 עם דיפלומה בעיתונאות. חברו לספסל הלימודים בקהיר היה יעקב יהושע, אביו של הסופר אברהם ב. יהושע[1]. הוא חזר לירושלים ועבד כמורה בבית הספר ראשידיה במשך שנתיים, אך עד מהרה חזר לקהיר והצטרף לפקולטה לאמנויות באוניברסיטה האמריקאית וקיבל תואר ראשון באמנויות בשנת 1929. במהלך שהותו בקהיר הוא התוודע למספר אינטלקטואלים בולטים בהם טה חוסיין, מנצור פהמי ועלי עבד אל ראזק, והעריץ את מפלגת הליברלים החוקתיים במצרים, שדגלה בקידום ליברליזם בעולם הערבי.
לאחר שסיים את לימודיו, הצטרף למכון ללימודי המזרח של אוניברסיטת לונדון וחזר לירושלים ב-1934, לאחר שהשיג דיפלומה בשפות שמיות השוואתיות ותואר דוקטור, על תזה שכתב על אבן קתייבה בהנחיית המזרחן הסקוטי המילטון א.ר. גיב. הוא לימד בתחילה בבית הספר ראשידיה, לאחר מכן עבר למכללה הערבית, שם עבד שתים עשרה שנים עד שנתמנה ב-1946 כמפקח עליון של השפה הערבית בממשלת המנדט, ונשאר בתפקיד זה עד 1948.
לאחר הנכבה עזב לביירות, ועבד כפרופסור באוניברסיטה האמריקאית בביירות עד שנת 1955, אז השתקע בקהיר ועבד כפרופסור באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, בנוסף לימד במכון למחקר ערבי של הליגה הערבית[1].
בשנת 1961 הוא נבחר כחבר באקדמיה לשפה הערבית בקהיר ובאקדמיה האקדמית העיראקית בבגדאד, ובשנת 1963 חבר באקדמיית המחקר האסלאמית של אל-אזהר. הוא התגורר בקהיר עד 1973 אז החליט לחזור לירושלים. הוא פנה אז אל חבר נעוריו יעקב יהושע (הם למדו יחד בקולג' "סנט ג'ורג"' בירושלים, ובשנת 1927 חבשו יחד את ספסלי אוניברסיטת קהיר[2]), שהיה עובד מדינה, בבקשת עזרה בקבלת רכוש משפחתו בחזרה, אולם יהושע בחר לא לעזור לו[3]. בירושלים עבד כמורה והיה בעל טור בעיתונות פלסטינים[4][5]. הוא התגורר בירושלים עד מותו בסוף 1990.
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אסחאק מוסא אל-חוסייני פרסם כעשרים ושלושה ספרים, בנושאים שונים, בין השאר על הוראת השפה הערבית, ספרים על מזרחנות, אסלאם, לאומיות ערבית וירושלים, ומחקר חלוצי על תנועת האחים המוסלמים שכותרתו "האחים המוסלמים - התנועה האסלאמית המודרנית הגדולה ביותר". המחקר שפורסם בשנת 1955 תיעד את ההיסטוריה של תנועת האחים המוסלמים, ואת ההתפשטות שלה ממצרים לפלסטין ומשם לסוריה ולבנון[6]. בספרו "משבר המחשבה הערבית", משנת 1961, טען שארצות ערב סובלות ממשבר שנובע מדבקותם בערכים מוחלטים, הגורמים לניוון התרבות וההשכלה[7].
בנוסף כתב את הרומן "יומנה של תרנגולת", שפורסם בשנת 1943, ועורר סערה ציבורית. רבים ראו בו אלגוריה למצב הפוליטי בפלסטין, באופן המשקף את החיים של הערבים והיהודים המתגוררים יחדיו בארץ אחת, ורבים ראו בו ביטוי לאמונתו של אל-חוסייני בקיום משותף של יהודים וערבים[8]. אך הוא הכחיש שמדובר באלגוריה, ואמר שזהו סיפור אוניברסלי על טוב ורע, על חלש מול חזק[1].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסחאק מוסא אל-חוסייני, ברשת החברתית Goodreads- נסים רג'ואן, ד"ר איסחאק מוסא אל חוסייני - הערבים – חסרי ערביות אמיתית, במערכה, 20 בנובמבר 1968 - ריאיון ודיון על הלאומיות הערבית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 מיכל סלע, זכרונותיו של תרנגול, כותרת ראשית, 2 במאי 1984
- ^ מנחם קליין, קשורים: הסיפור של בני הארץ, רעננה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015, עמוד: 199
- ^ נעם רותם, לפני שהציונות הגיעה: החיים המשותפים של יהודים ופלסטינים בארץ, באתר "שיחה מקומית", 3 באפריל 2016
- ^ יגאל סרנה, "פה הסירה שלנו טובעת", חדשות, 4 ביולי 1986
- ^ גבריאל שטרן, פרופסור חוסייני: "מעבר לקמפ דייוויד אל אוהלי־שם", על המשמר, 20 באוקטובר 1978
- ^ אפרים לביא, הפלסטינים בגדה המערבית: דפוסי התארגנות פוליטית תחת כיבוש ובשלטון עצמי, אוניברסיטת תל אביב, 2009, עמוד 26
- ^ שמעון שמיר, "שאלת 'הפילוסופיה הלאומית' במחשבה הערבית החדשה", בתוך המזרח החדש: כרך י״ד, חוברת 1, 1964, עמוד 5
- ^ שורשים וגחלת: רב שיח על ההיסטוריוגרפיה הפלסטינית בשנותיה הראשונות, בתוך עלי זית וחרב, 2020, עמוד 301