אפנדקטומיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אפנדקטומיה היא ניתוח חירום לכריתת תוספתן, בעקבות דלקת התוספתן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיעוד האפנדקטומיה הראשון היה על ידי אמייאן, רופא בצבא האנגלי. הוא הציג את התהליך בשנת 1735 ללא הרדמה. הראשון שבכלל אבחן אפנדיציטיס ובין הראשונים לבצע ניתוח מסוג זה היה פתולוג בשם רג'ינלד הבר פיץ (Reginald Heber Fitz) בשנת 1886, אך מכיוון שלא היה מנתח מוסמך לא ייחסו לכך חשיבות. מקרים מוקדמים יותר היו של המנתחים ויליאם גראנט בארצות הברית ב-4 בינואר 1885, אברהם גרובס (Abraham Groves) בקנדה ב-10 במאי 1883 ורוברט לוסון טייט (Robert Lawson Tait) בבריטניה ב-1880. ‏[1]

מאוחר יותר, בסוף המאה ה-19, ביצע בהצלחה H.Hancock ניתוח להסרת תוספתן בחולה עם אפנדיציטיס חריפה. כמה שנים לאחר הניתוח של Hancock, פרסם C.McBurney שורה של דו"חות על אופן האבחון והניתוח של תוספתן חולה באפנדיציטיס.

אפנדקטומיה, בניתוח לפרוסקופי או בניתוח פתוח, היא דרך הריפוי השלמה לחולי אפנדיציטיס. לפני שנים תועד מקרה יוצא דופן על אישה אשר חלתה באפנדיציטיס וטופלה באנטיביוטיקה, לאחר 10 חודשים חזרה לה האפנדיציטיס. בעקבות התקדמות הרפואה שיעורי התמותה מאפנדיציטיס הם אפסיים.

הניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזהרה: תמונה קשה לצפייה
Solid white.png
Blinddarm-01.jpg
הגדלה
אפנדקטומיה

מהלך הניתוח כולל כריתה של התוספתן והוצאתו דרך חתך באורך 2-4 ס"מ בצד הימני התחתון של הבטן. ניתוח זה נמשך כפחות משעה אם לא הופיעו סיבוכים. במקרה שפותחים את הבטן ומגלים שהבעיה היא לא בתוספתן, מתחילים בניתוח בטן חוקר ומעמיק. גם אם הבעיה היא לא בתוספתן בכל זאת חותכים אותו. הסרת תוספתן היא פעולה פשוטה: מרחיקים את התוספתן מן הרקמה המקיפה אותו וחותכים אותו מצד שמאל, ולבסוף תופרים את הנקב שנוצר במעי.

סיבוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם לא מטפלים באפנדיציטיס, התוספתן יכול להיקרע בתוך פחות מ-24 שעות. כאשר הוא נקרע, תכולתו משתחררת לחלל הבטן ויוצרת דימום וזיהום. לרוב נוהגים להכניס את החולה לחדר ניתוח ברגע שאפשר, אך מחכים שהחולה יפסיק לאכול ולשתות כדי למנוע סיבוכים של הקאה בזמן ההרדמה.

שיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כ-24 שעות החולה מתחיל לאכול ולאחר כ-48 שעות הוא מתחיל ללכת ויכול להשתחרר לביתו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.