אפרור אפריקני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןאפרור אפריקני
Psittacus erithacus -pet on perch-8b.jpg
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: פגיע
פגיע (VU)[1]
מיון מדעיעריכה
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: תוכאים
משפחה: תוכיים
תת־משפחה: Psittacinae
סוג: Psittacus
מין: אפרור אפריקני
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Psittacus erithacus
ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
Congo Grey Parrot range.jpg
אפרור ביערות אפריקה

אפרור אפריקני (שם מדעי: Psittacus erithacus; מוכר גם בכינויו ג'אקו) הוא תוכי בגודל בינוני שמוצאו מאפריקה, הנחשב לציפור החכמה בעולם, עם הבנת הסביבה ממש כמו של בני האדם. האפרורים האפריקניים אפורים ותזונתם כוללת בעיקר אגוזים, פירות ואף עלים. קרוב משפחה שלו הוא התוכי הסנגלי.

לאפרור האפריקני שני תת-מינים: אפרור הקונגו ואפרור התימנה הקטן יותר. כפי ששמם מרמז, הם בעיקר אפורים. ההבדל הוא בכך שה"קונגו" גדול יותר, זנבו אדום והוא נחשב דברן טוב יותר.

התימנה קטן יותר, זנבו בצבע חום ומקורו חום-ורדרד.

האפרור האפריקני הוא הציפור הלאומית של סאו טומה ופרינסיפה.

מראה כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובו הגדול של גוף התוכי הוא בצבע אפור כהה. הלחיים ואזור הראש הם בצבע אפור בהיר.עינו של התוכי משתנות עם גילו כאשר מהבקיעה בהירות העין מתגברת משחור כהה ועד צהוב בהיר בגיל בגרות (לערך שנה וחצי עד שנתיים). הזנב של התוכי הוא בצבע אדום כהה, כאשר בדרך כלל בקצוות נמצא צבע שחור. אצל האפרור לא ניתן להבדיל בין זכר לנקבה במראה החיצוני ולכן לרוב, מגדלי התוכים, לוקחים דגימת דם על מנת להבדיל בין הזכר לנקבה למטרות ריבוי ואף למטרות זיהוי ובדיקת מחלות.

אורכו של האפרור מגיע עד לכ-35 ס"מ ומשקלו מגיע למשקל של עד כ-400 גרם.

תפוצה בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפרור נפוץ בעיקר במרכז ובמערב יבשת אפריקה ובאזורים מסוימים בקניה ובטנזניה.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטבע, האפרור ניזון בעיקר מפירות כגון: ענבים, אגוזים, תמרים, תפוחים - שידועים כחביבים במיוחד על האפרור, זרעונים, וירקות.

בשבי- המזון העיקרי הוא כופתיות ומומלץ להוסיף לאפרור תערובות זרעים, ירקות במגוון צבעים, השרייה, מזון ביצים, ומעט פירות.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפרור מגיע לבגרות מינית בדרך כלל בגיל שלוש שנים, אך קשה להרבות אותו מכיוון שהוא די ביישן, וצריך מקום שאיו בו הרבה אנשים. אין עונת רבייה קבועה, והחודשים בהם מטילות הנקבות את ביציהן משתנים ממקום למקום, כלומר - זמני הריבוי תלויים באזור, באקלים, בתנאים, בתזונה ובמרכיבים נוספים המשפיעים על חיי הזוג. נקבת הג'אקו מטילה בין פעם אחת בשנה לבין מקרים נדירים שנצפתה מטילה עשר פעמים בשנה אחת. בכל הטלה הנקבה תטיל בין ביצה אחת לארבע ביצים. לאחר 26-27 ימי דגירה יבקעו הגוזלים כאשר הם עיוורים וללא נוצות (מלבד פלומה דלילה). הגוזלים יתחילו להצמיח נוצות בהדרגתיות כ - 11 שבועות לאחר הבקיעה.

אופי והתנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפרור נחשב לתוכי בעל כושר החיקוי הטוב ביותר ויכול ללמוד עד לכשבע מאות מילים, למעשה האפרור נחשב לאחת החיות החכמות ובעלות האינטליגנציה הגבוהה ביותר. בחודשיים הראשונים יצטרך המטפל ללמד בעצמו את התוכי לדבר, אך ככל שיעבור הזמן ילמד התוכי את עצמו לדבר. (כך שיכולים להיות מקרים שהתוכי יחקה בעצמו משפטים אשר חוזרים ונשנים בבית, או שיחות אשר דוברו והגיעו לאוזנו).

האפרור הוא תוכי שנקשר בדרך כלל לאדם אחד שמטפל בו הכי הרבה ומשחק אתו יותר, והוא נאמן אליו יותר מלשאר. אולם ברוב המקרים כאשר האפרור יקבל תשומת לב שווה מכל בני הבית, יהיה האפרור סבלני ונאמן לכולם. תוכי הג'אקו רגיש לסימני פחד, דבר זה גורם לג'אקו להילחץ בעצמו, על כן יש להסתיר מפני הג'אקו סימנים אלו על מנת להימנע מנשיכות.

אם התוכי משועמם, לחוץ או מתוסכל, הוא מתחיל למרוט את נוצותיו ועלול לפצוע את עצמו. כדי למנוע התנהגות זו יש לספק לתוכי כלוב גדול ככל האפשר, צעצועים, תשומת לב רבה ככל האפשר, וטיולים באוויר הפתוח באמצות רתמה מיוחדת המיועדת לתוכים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אפרור אפריקני באתר הרשימה האדומה של IUCN