הארגון להתיישבות יהודית ברוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הארגון להתיישבות יהודית ברוסיה
ייִדישע קאָלאָניזאַציע אָרגאַניזאַציע אין רוסלאַנד
דימויים אגרריים ודימויי פועלים ניכרים על כריכת העלון הזה משנת 1938 שפורסם בעיר ניו יורק על ידי הארגון להתיישבות יהודית ברוסיה.
דימויים אגרריים ודימויי פועלים ניכרים על כריכת העלון הזה משנת 1938 שפורסם בעיר ניו יורק על ידי הארגון להתיישבות יהודית ברוסיה.
תחום תמיכה בהתיישבות יהודים בהתנחלויות קולקטיביות חדשות
מקום פעילות ארצות הברית וקנדה
תקופת הפעילות 1924–הווה (כ־100 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס בטלר לשלום עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הארגון להתיישבות היהודית ברוסיהיידיש: ייִדישע קאָלאָניזאַציע אָרגאַניזאַציע אין רוסלאַנד) היה ארגון בחסות קומוניסטית בצפון אמריקה, שהוקדש לתמיכה בהתיישבות יהודים בהתנחלויות קולקטיביות חדשות, ראשית ברפובליקה הסובייטית האוקראינית שהוקמה בדרום רוסיה (סטברופול) וברפובליקה היהודית הסוציאליסטית בירוביג'ן בברית המועצות. הארגון הוקם בארצות הברית בשנת 1924 והתפשט במהרה לקנדה.

בשנת 1934 נוסף לארגון ICOR המקורי ארגון התרמה וסולידריות חדש, הוועדה האמריקאית להתיישבות יהודים בבירוביג'ן (אמביג'אן). שני הארגונים התמזגו לארגון מאוחד בשנת 1946.

היסטוריה ארגונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכינוס המייסד התקיים בעיר ניו יורק בדצמבר 1924 והמשימה הראשונית של הארגון הייתה לגייס כסף למימון חוות קולקטיביות יהודיות בקרים ולתת אלטרנטיבה הומניטרית ליהודים העומדים בפני אנטישמיות באירופה. הארגון הונע ממצבם של יהודי מזרח אירופה שהתמודדו עם עשרות שנים של פרעות ופוגרומים (כולל כמעט עשור של מלחמה) באזור התנחלות ואיום מתמיד של אנטישמיות במדינות המקלט שלהם במרכז ומערב אירופה. לחלופין, הבטיחות היחסית והברכה בעולם החדש הניבו את מה שרבים ראו כמגמה להתפוגגות התרבות, השפה וה"לאום" היהודי.[1] במקור, הוועדה עבדה בשותפות עם תורמיה האמריקאים ורשויות ברית המועצות כדי לתמוך בחוות קולקטיביות יהודיות גדולות שהוקמו באזורי תחום המושב, בעיקר בדרום אוקראינה וחצי האי קרים. "קולחוזים" (חווה קולקטיבית) אלה משכו רבני שטעטל יהודים מאוקראינה וביילורוסיה שברחו לערים הגדולות, כמו גם אלה שביקשו לקחת חלק בכלכלה של הימים הראשונים של ברית המועצות.

כאשר ב-1928 נטשה ברית המועצות את רעיון ההתיישבות היהודית בחצי האי קרים ואישרה במקום זאת את הקמתה של הרפובליקה האוטונומית היהודית במזרח ברית המועצות, הארגון שיתף פעולה עם הקומזט, הסוכנות הסובייטית שמאפשרת התיישבות יהודית, ושותפה, האוזט.

אחד מפטרוניה הראשונים היה ג'וליוס רוזנוולד, שתרם יותר מ-2 מיליון דולר לארגון. רוזנוולד ורבים אחרים מיהודים אמריקאים בולטים ועשירים תרמו למאמצי הארגון ותרומותיהם סייעו למעמד הביניים והמעמד הבינוני של העיתונות היידישאית בארצות הברית, שנשאו פניות למימון ותמיכה.

התרחבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגף הקנדי הפך לארגון נפרד בשנת 1935. הארגון היה פעיל בקרב המהגרים היהודים הדוברי-יידיש שח הדור הראשון והשני ונועד להוות ארגון יריב לתנועה הציונית והתעוררותה למולדת יהודית בארץ ישראל. בשנות השלושים של המאה העשרים הארגון היה מעורב גם בהפגנות נגד גרמניה הנאצית ועודד חרם על סחורות גרמניות וגם התרמה למען החטיבות הבינלאומיות שנלחמו במלחמת האזרחים בספרד.

הארגון היה קשור למפלגה הקומוניסטית האמריקאית והמפלגה הקומוניסטית של קנדה ובאופן כללי עקף את קו המפלגה של הקומינטרן. פעילות הארגון שקעה לאחר חתימת הסכם מולוטוב-ריבנטרופ.

אמביג'ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוועדה האמריקאית להתיישבות יהודים בבירוביג'ן (אמביג'ן) הוקמה ב-27 בפברואר 1934, בישיבה שהתקיימה במלון ריץ-קרלטון בעיר ניו יורק.[2] בפגישה נאם לורד מארלי, דודלי לי אמן, חבר הפרלמנט הבריטי מטעם מפלגת העבודה ודובר מוביל של פרויקט בירוביג'אן בבריטניה.

מאחורי הקמת הארגון החדש היה ויליאם וו. כהן, בנקאי וסוכן מניות שהיה חבר קונגרס מהמחוז ה-17 בניו יורק בשנים 1926-1928.[2] כהן ראה בהקמת אזור אוטונומי יהודי בברית המועצות כ"מקלט להצלה ושיקום של אלפי יהודים רבים הסובלים בתופת של מרכז ומזרח אירופה" ותמך בהקמת אמביג'ן בכספו.

אמביג'ן החל בפעולות רשמיות בספטמבר 1935 עם הקמת משרד בשדרת מדיסון 285 בניו יורק.[2] לורד מארלי נבחר לתפקיד נשיא הכבוד עם כהן כנשיא הארגון.

דמות מפתח מאחורי הקלעים אצל אמביג'ן הייתה ג'ייקוב מ. בודיש, חבר המפלגה הקומוניסטית בארצות הברית ועובד אמטורג, משרד הסחר הסובייטי בניו יורק.[3] קשריו ההדוקים של בודיש עם שגריר ברית המועצות אלכסנדר טרויאנובסקי ומעמדו במנגנון המפלגה הקומוניסטית הפכו אותו לצינור האידיאלי לקבלת מידע לאמבידג'ן בנוגע להתפתחויות בברית המועצות. בקיץ 1935 נסע בודיש לבירוביג'ן לסיור באזור ולנהל שיחות עם גורמי ממשל בנוגע לתפקידו העתידי של אמביג'ן.[4]

לאחר שיחותיו של בודיש ב -1935, הרשויות הסובייטיות נתנו לאמביג'ן אישור להמשיך במאמצים לסבסד את הגירת יהודי אירופה לבירוביג'ן.[4] בחירת מתיישבים, בעיקר מפולין, ליטא, רומניה וגרמניה, הייתה אמורה להיערך על ידי אמביג'ן בהתייעצות עם גורמים סובייטים. תוכנן להעביר לאמביג'ן מענק של 350 דולר למשפחה שנבחרה לסייע בעלויות המעבר.

מאמצי אמביג'ן משכו מגוון רחב של אמריקאים לחברות בשורותיה, כולל תנאי משמעותי מהמעמד הבינוני והגבוה, חלקם לא יהודים.[5] העמלות בארגון עלו 5 דולר.[2]

בשנת 1946 התמזגו אמביג'ן והארגון להתיישבות יהודית ברוסיה לכדי ארגון מאוחד.

פירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון לא הצליח לעמוד בקמפיין האנטי-קומוניזם של תקופת מקארתי; יתר על כן, הקמתה של מדינת ישראל בשנת 1948 הגדילה מאוד את האטרקטיביות של הציונות כאלטרנטיבה ל"התיישבות יהודית".

הארגון פורק בשנת 1951.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • S. Almazov, 10 Years of Biro-Bidjan. New York: ICOR, 1938.
  • American Committee for the Settlement of Jews in Birobidjan, Birobidjan: The Jewish Autonomous Territory in the USSR. New York: American Committee for the Settlement of Jews in Birobidjan, 1936.
  • Melech Epstein, The Jew and Communism: The Story of Early Communist Victories and Ultimate Defeats in the Jewish Community, USA, 1919-1941. New York: Trade Union Sponsoring Committee, 1959.
  • Henry Frankel, The Jews in the Soviet Union and Birobidjan. New York: American Birobidjan Committee, 1946.
  • Nora Levin, The Jews in the Soviet Union Since 1917: Paradox of Survival: Volume 1. New York: New York University Press, 1988.
  • James N. Rosenberg, How the Back-to-the-Soil Movement Began: Two Years of Blazing the New Jewish "Covered Wagon" Trail Across the Russian Prairies. Philadelphia: United Jewish Campaign, 1925.
  • Henry Felix Srebrnik, Dreams of Nationhood: American Jewish Communists and the Soviet Birobidzhan Project, 1924-1951. Boston: Academic Studies Press, 2010.
  • Henry Srebrnik, "Leadership and Control Within an American Jewish Communist Front: The Case of the ICOR," Shofar, vol. 16, no. 3 (Spring 1998), pp. 103–117. In JSTOR
  • Robert Weinberg, Stalin's Forgotten Zion: Birobidzhan and the Making of a Soviet Jewish Homeland: An Illustrated History, 1928-1996. Berkeley, CA: University of California Press, 1998.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ch. 2, 3. Gessen, Masha (2016). "Where the Jews Aren't: The Sad and Absurd Story of Birobidzhan, Russia's Jewish Autonomous Region". New York, NY: Schocken Books.
  2. ^ 1 2 3 4 Henry Felix Srebrnik, Dreams of Nationhood: American Jewish Communists and the Soviet Birobidzhan Project, 1924-1951. Brighton, MA: Academic Studies Press, 2010; pg. 33.
  3. ^ Srebrnik, Dreams of Nationhood, pg. 36.
  4. ^ 1 2 Srebrnik, Dreams of Nationhood, pg. 37.
  5. ^ Srebrnik, Dreams of Nationhood, pg. 34.