המחוז היהודי האוטונומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המחוז היהודי האוטונומי (מחוז אוטונומי)
Еврейская автономная область
Coat of arms of the Jewish Autonomous Oblast.svg
סמל המחוז היהודי האוטונומי
Flag of the Jewish Autonomous Oblast.svg
מדינה רוסיהרוסיה  רוסיה
מחוז פדרלי מחוז המזרח הרחוק
מחוז כלכלי מחוז המזרח הרחוק
מושל אלכסנדר לווינטל
בירת המחוז האוטונומי בירוביג'ן
שפה רשמית רוסית, יידיש
תאריך ייסוד 1934
שטח 36,271 קמ"ר (דירוג: 60)
אוכלוסייה
 ‑ במחוז האוטונומי 164,217 (דירוג: 82, 2017)
 ‑ צפיפות 4.53 נפש לקמ"ר (2017)
קואורדינטות 48°28′43″N 132°08′21″E / 48.478611°N 132.139167°E / 48.478611; 132.139167 קואורדינטות: 48°28′43″N 132°08′21″E / 48.478611°N 132.139167°E / 48.478611; 132.139167 
אזור זמן UTC +11
www.eao.ru

לחצו כדי להקטין חזרה

איראן טורקמניסטן הרפובליקה העממית של סין קזחסטן אוזבקיסטן מונגוליה יפן קוריאה הצפונית הרפובליקה העממית של סין נורווגיה דנמרק גרמניה שוודיה ארצות הברית פינלנד קירגיזסטן גאורגיה טורקיה ארמניה אזרבייג'ן אוקראינה פולין ליטא לטביה אסטוניה בלארוס נורווגיה מחוז סחלין מחוז קמצ'טקה המחוז היהודי האוטונומי מחוז פרימוריה מחוז חברובסק טובה (רפובליקה) חקסיה מחוז קמרובו אלטאי (רפובליקה) מחוז אלטאי מחוז נובוסיבירסק מחוז אומסק מחוז טיומן מחוז טומסק בוריאטיה מחוז עבר הבאיקל מחוז אמור מחוז מגדן המחוז האוטונומי צ'וקוטקה מחוז אירקוטסק רפובליקת סאחה-יקוטיה מחוז קרסנויארסק המחוז האוטונומי של ימלו-ננץ המחוז האוטונומי חנטי ומנסי (יוגרה) מחוז סברדלובסק מחוז צ'ליאבינסק מחוז קורגן מחוז אורנבורג המחוז האוטונומי של הניינץ רפובליקת קומי בשקורטוסטן מחוז פרם מחוז וולוגדה קרליה (רפובליקה) מחוז מורמנסק מחוז ארכנגלסק מחוז קלינינגרד סנקט פטרבורג מחוז לנינגרד טטרסטן אודמורטיה מחוז קירוב מחוז קוסטרומה מחוז סמרה מחוז פסקוב מחוז טבר מחוז נובגורוד מחוז ירוסלבל מחוז סמולנסק מוסקבה מחוז מוסקבה מחוז ולדימיר מחוז איוואנובו מארי אל צ'ובשיה מורדוביה מחוז פנזה מחוז ניז'ני נובגורוד מחוז אולייאנובסק מחוז סראטוב מחוז בריאנסק מחוז קלוגה מחוז טולה מחוז ריאזאן מחוז אוריול מחוז ליפצק מחוז וורונז' מחוז בלגורוד מחוז קורסק מחוז טמבוב מחוז וולגוגרד מחוז רוסטוב מחוז אסטרחן קלמיקיה דאגסטן אדיגיה מחוז קרסנודאר קאראצ'אי-צ'רקסיה קברדינו-בלקריה מחוז סטברופול אינגושטיה צפון אוסטיה - אלניה צ'צ'ניהJewish in Russia.svg
אודות התמונה
(למפת המחוז היהודי האוטונומי רגילה)
Outline Map of Jewish AO.svg
 
ניקולאיבקה
ניקולאיבקה
לנינסקויה
לנינסקויה
אמורזט
אמורזט
סמידוביצ'י
סמידוביצ'י
המחוז היהודי האוטונומי

המחוז היהודי האוטונומירוסית: Еврейская автономная область, ביידיש: ייִדישע אויטאָנאָמע געגנט) הוא סובייקט ברוסיה הסמוך למנצ'וריה שבסין והוא המחוז האוטונומי היחיד ברוסיה. שטח המחוז האוטונומי הוא כ-36,000 קמ"ר ובמפקד 2010 חיו בו 176,558 תושבים.

העיר המרכזית במחוז היא בירוביג'ן. לעתים קוראים בטעות לכל האזור בשם זה. במפקד האוכלוסין משנת 2010 מספר היהודים ירד לכאלף חמש מאות בלבד והם מהווים פחות מ-1% (1,628 יהודים).

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחוז האוטונומי נמצא במזרח הרחוק הרוסי, מצפון לנהר האמור שהוא גם הגבול עם מחוז חיילונגג'יאנג שבסין, בצפון ובמזרח הוא גובל עם מחוז חברובסק ובמערב עם מחוז אמור.

את צפון המחוז חוצה מסילת הרכבת הטרנס-סיבירית. מצפון למחוז נמצאים הרי בוריה ובמזרחו שפלה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת ברוסית וביידיש על מבנה הממשלה בבירוביג'ן

החלטה על הקמת מחוז יהודי אוטונומי התקבלה ב-28 במרץ 1928 בנשיאות הוועד הפועל המרכזי של ברית המועצות. המחוז הוקם בשנת 1934 ונרשם בחוקה (סעיף 22) כ"מחוז יהודי עצמאי".

ההחלטה התקבלה בשל

  • הצורך לחזק ולפתח את המזרח הרחוק
  • כתוצאה ממדיניות הלאומיות של סטלין שכללה שינויי גבולות וחלוקה מחדש של יחידות טריטוריאליות בהתאם לשיקולים לאומיים ואתניים.
  • היהדות היוותה איום על האתאיזם.
  • הציונות שכתנועה לאומית היוותה איום על החזון הבינלאומי הסובייטי.
  • המחשבה שיהדות העולם תתרום להקמת ותחזוקת האזור האוטונומי, מחשבה שהתממשה כאשר ארגונים כמו "אורט" ו"איקאר" (יידישע קאלאניזאציע אין ראטן-פארבאנד) תמכו בהתיישבות היהודית מראשיתה והחל ב-1935 תמך גם הארגון אמביג'אן (Ambijan - הוועד האמריקאי למען ההתיישבות היהודית בבירוביג'אן) .

השפה הרשמית באזור הייתה יידיש ולא עברית. סמל האזור הוא מגן הרלדי ביחס של 8:9. צבע המגן הוא ירוק כהה. בתחתית ובראש הסמל נמצאים פסים רוחביים בצבעים לבן-כחול-לבן כאשר כל אחד מן הפסים הוא ברוחב של 1/50 מאורך הסמל. הפסים הכחולים מסמלים את הנהרות בירה ובידז'אן. במרכז המגן נמצא טיגריס סיבירי בעל פסים שחורים כצבעיו המקוריים. הטיגריס פונה ימינה כאות לעבר של האזור וסמל לעתיד בהתפתחות של המקום. דגל המחוז לבן ובמרכזו קשת בענן.

על פי גישתו של סטלין לשאלה הלאומית, קבוצה צריכה טריטוריה כדי להיות לאום. ליהודים אין טריטוריה ולכן הם אינם זכאים לזכויות לאומיות. קומוניסטים יהודים טענו כי הדרך לפתרון הדילמה האידאולוגית היא להקים טריטוריה יהודית. הסובייטים היו מעוניינים לספק ליהודים בית לאומי שלא יהיה בארץ ישראל, שכן הציונות היוותה איום מסוים, וראו בה יריבה למרקסיזם.

סיבה נוספת שבעטיה פיתחו הסובייטים את האזור היא שמירה על הגבול עם סין. באותה תקופה חלקים אלו לא היו מיושבים והגבול היה רגיש. ליהודים, לעומת זאת, היו קהילות במערב ברית המועצות. היו הצעות להקים את האזור היהודי בקרים או באוקראינה, אולם הצעות אלו נדחו בשל חשש מאנטישמיות. היו שטענו כי קרים ואוקראינה התנגדו להקמת האזור בשטחן. אחרים טענו כי סטלין הונע מאנטישמיות ורצה להרחיק את היהודים ממוקדי כוח אפשריים.

נעשו פעולות תעמולה ניכרות כדי לעודד הגירה לאזור. הוכנו פוסטרים, מסמכים הוצנחו באזורים בהם גרו יהודים, נכתבו ספרים ביידיש על האוטופיה הסוציאליסטית. הממשלה אף הפיקה סרט ביידיש בשם "מחפשי האושר" על משפחה שעזבה את ארצות הברית בשל השפל הכלכלי והגיעה לאזור. התעמולה הייתה כה יעילה עד כי כמה אלפי יהודים שאינם סובייטים היגרו לאזור, בכללם גם כמה מאות מארץ ישראל.

האקלים הבעייתי הקשה על ההתיישבות באזור. על המתיישבים היה להקים יישוב מאפס. למרות זאת הם הצליחו בכך. כאשר האוכלוסייה היהודית במקום גדלה, החלה להתפתח בו תרבות יהודית. יצא עיתון ביידיש בשם בּיראָבּידזשאנער שטערנ (כוכב בירוביג'ן). רחובות העיר נקראו על שם סופרים יידים כמו שלום עליכם וי.ל. פרץ. הכתיב היידי שונה, בתחילה תוך ביטול האותיות הסופיות (למשל: ביראבידזשאנ) ובהמשך נעשה מאמץ לכתוב יידיש באותיות קיריליות ולא עבריות.

התוכנית קיבלה מהלומה כאשר סטלין החל ברדיפת היהודים באמצע שנות השלושים. מנהיגים יהודים נעצרו והוצאו להורג, בתי ספר ביידיש נסגרו, ארגונים יהודים שטיפלו באוכלוסייה, כמו אוזט-געזערד (ОЗЕТ - חברה לסידור חקלאי של יהודים עמלים בברית המועצות) וקומזט (הרשות להסבת יהודים עמלנים לחקלאות). מלחמת העולם השנייה הפסיקה את הניסיונות להעביר את היהודים למזרח.

לאחר מלחמת העולם השנייה היה ניסיון לחדש את ההתיישבות כפתרון לפליטים, אולם הרעיון לא צלח. באותו זמן מספר היהודים הגיע לשיא של כשליש מהאוכלוסייה המקומית. הקמת מדינת ישראל, משפט הרופאים וגל הרדיפות השני של סטלין סתמו את הגולל על התוכנית. במהלך גל הרדיפות השני שוב נעצרו מנהיגים יהודים ואוסף היודאיקה שהיה בספריה המקומית נשרף. בשנים שלאחר מכן רעיון האזור היהודי נשכח.

כמה משכילים כגון לואיס רפפורט, יונתן ברנט וולידימיר נאומוב טענו כי סטלין תכנן לרכז את כל היהודים באזור. סטלין ביצע פעולת הגליה דומות למיעוטים לאומיים אחרים כגון הטטארים בקרים והגרמנים בוולגה. משפט הרופאים היה השלב הראשון בתוכנית. התוכנית נקטעה על ידי מותו של סטלין ב-5 במרץ 1953.

עם נפילת ברית המועצות והנהגת מדיניות הגירה ליברלית עזבו מרבית יהודי האזור לגרמניה ולישראל. ב-1991 האזור קיבל מעמד של רפובליקה אוטונומית אולם עד אז רוב היהודים עזבו, ואלו שנותרו היוו כשני אחוזים מהאוכלוסייה. למרות זאת, שוב מלמדים יידיש בבתי הספר ויש תחנת רדיו יידית.

פוליטיקה וממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האספה המחוקקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה האספה המחוקקת (2016)
       רוסיה המאוחדת (13)
       ליברל-דמוקרטים (3)
       קומוניסטים (2)
       רוסיה הוגנת (1)

הגוף המחוקק במחוז הוא האספה המחוקקת של המחוז היהודי האוטונומי[1] (רוסית: Законодательное собрание Еврейской автономной области, יידיש: לעגיסלאַטיווע אַסעמבלי פון די אידישע אַוטאָנאָמאָוס קאנט) שהוקמה בשנת 1997 ומורכבת מ-19 חברים. בבחירות שנערכו בספטמבר 2016 מפלגת רוסיה המאוחדת זכתה במרבית המושבים. יושבת ראש האספה המחוקקת היא ליובוב פאבלובה, המחליפה את אנטולי טיחומירוב (שכיהן בשנים 2001-2016).

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיעה יושב ראש מספר חברים
רוסיה המאוחדת ורה טראסנקו 13
המפלגה הליברל-דמוקרטית גלינה טימצ'נקו 3
המפלגה הקומוניסטית ולדימיר פישמן 2
רוסיה הוגנת ולדימיר דודין 1
ועדות
  • הוועדה למדיניות כלכלית-חברתית
  • ועדת התקציב והמסים
  • הוועדה לחקיקה, מדיניות המשפט וענייני שלטון מקומי
  • הוועדה למדיניות אגררית וענייני איכות הסביבה
  • הוועדה לקשר עם אמצעי התקשורת, סדר יום ואתיקה

מושל[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפקיד הבכיר והעליון ביותר במחוז היהודי האוטונומי הוא תפקיד המושל. מושל המחוז אחראי לניהול ענייני המחוז וייצוגו בממשל הפדרלי.

מרבית ראשי המחוז שכיהנו לאורך ההיסטוריה היו יהודים. מושל המחוז נבחר בבחירות ישירות אחת ל-5 שנים ואינו רשאי לכהן יותר מ-2 קדנציות רצופות. מעון המושל נמצא בשדרות 60 שנה לברית המועצות בעיר בירוביג'ן.

ראשי המחוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תחילת כהונה סוף כהונה שם התפקיד
מאטוויי חבקין 1934 1935 המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית במזרח הרחוק של המפלגה הבולשביקית
מאטוויי חבקין 1935 1937 המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הבולשביקית
אהרון ריסקין מאי 1937 אוקטובר 1937 המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הבולשביקית
פיודור סטאסיוקוב אוקטובר 1937 דצמבר 1937 המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הבולשביקית
הירש סוחאריוב 1937 אפריל 1943 המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הבולשביקית
אלכסנדר בחמוטסקי 1943 יולי 1949 המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הבולשביקית
פאבל סימונוב 1949 אוגוסט 1952 המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הבולשביקית
אלכסיי שיטיקוב 1952 1955 המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית
לב בנקוביץ' 1955 1957 המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית
אינוקנטי פטלאיי 1957 10 במרץ 1959 המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית
אלכסיי צ'ורני 10 במרץ 1959 13 במאי 1962 המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית
גריגורי פודגאייב 13 במאי1962 24 ביולי 1970 המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית
לב שפירו 24 ביולי 1970 30 ביולי 1987 המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית
בוריס קורסונסקי 30 ביולי 1987 14 בספטמבר 1990 המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית
אנטולי קפייסטוב נובמבר 1990 אוגוסט 1991 המזכיר הראשון של הוועדה המחוזית של המפלגה הקומוניסטית
ניקולאי וולקוב 14 בדצמבר 1991 22 ביולי 1997 ראש האדמיניסטרציה של המחוז היהודי האוטונומי
ניקולאי וולקוב 22 ביולי 1997 25 בפברואר 2010 מושל המחוז היהודי האוטונומי
אלכסנדר ויניקוב 2010 2015 מושל המחוז היהודי האוטונומי
אלכסנדר לווינטל 24 בפברואר 2015 22 בספטמבר 2015 ממלא מקום מושל המחוז היהודי האוטונומי
22 בספטמבר 2015 מושל המחוז היהודי האוטונומי

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005 חיו באזור כ-188,000 תושבים, מתוכם רק כאלפיים יהודים וכ-85% רוסים, והשאר אוקראינים ובני עמים אסיאתים. אף על פי שהיהודים מהווים חלק קטן מאוד באוכלוסיית המחוז השם והמעמד של המחוז לא השתנו. בהתאם לתוצאות מפקד אוכלוסין משנת 2010 מספר היהודים ירד ל-1,628 והם מהווים פחות מ-1% מאוכלוסיית המחוז.

אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2003 יצא הסרט התיעודי L'Chayim, Comrade Stalin! (לחיים, החבר סטלין!) על התיישבות היהודים באזור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אסתר רוזנטל-שניידרמן, בירובידז’אן מקרוב, זיכרונות, מאורעות, אישים, מיידיש: שלמה אבן-שושן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1991.
  • בוריס קטלרמן, "דוד ברגלסון מסביב לאוטונומיה היהודית בבירוביג’אן", חוליות 9, 2002.
  • בינה גרנצרסקה-קדרי, "בירוביג'אן - כלום יחידה ממלכתית?", שבות 9, 1983.
  • יעקב לבבי-בביצקי, "הערות על בירוביג’אן בשולי חוברת סובייטית על יהדות ברית-המועצות וה'חוק על המחוז האוטונומי היהודי'", שבות 9, 1983.
  • אסתר רוזנטל-שנידרמן, פרקי בירובידז’אן : זיכרונות, פורסם במאסף לחקר תנועת העבודה הציונית, 1982.
  • יעקב לבבי-בביצקי, "איגוד אורט העולמי וההתיישבות היהודית בבירובידז’ן", שבות 6, 1979.
  • בער בוריס קוטלרמן ושמואל יבין, באוהאוס בבירוביג'אן: 80 שנה להתיישבות היהודית במזרח הרחוק של ברית המועצות, הוצאת מרכז באוהאוס, 2009
  • Henry Felix Srebrnik (הנרי סרברניק), Jerusalem on the Amur ‏McGill-Queen's Press, ‏,2008

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]