ארון מרטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארון מרטון
Márton Áron
לידה 28 באוגוסט 1896
Sândominic, Csík County, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בספטמבר 1980 (בגיל 84)
אלבה יוליה, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קתדרלת מיכאל הקדוש באלבה יוליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע כומר קתולי, בישוף קתולי, פעיל זכויות אדם עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע חסיד אומות העולם
פרסים והוקרה חסיד אומות העולם (27 בדצמבר 1999) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
יד ושם ארון מרטון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ארון מרטון

ארון מרטוןהונגרית: Márton Áron‏; 28 באוגוסט 189629 בספטמבר 1980), היה בישוף של הכנסייה הקתולית בטרנסילבניה במהלך מלחמת העולם השנייה ובתקופת המשטר הקומוניסטי ברומניה, וחסיד אומות העולם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטון היה בן למשפחת איכרים מקבוצת הסקלרים ההונגרים מטרנסילבניה, אז בממלכת הונגריה (היום ברומניה). הוא סיים את לימודיו בבית ספר תיכון בשנת 1915, וגויס לצבא האוסטרו הונגרי. הוא היה מעורב בקרבות מלחמת העולם הראשונה בזירות שונות ונפצע מספר פעמים. לאחר המלחמה עבד בתור חקלאי ועובד מתכת במפעל בבראשוב.

ב-1920 החל מרטון בלימודי תאולוגיה באלבה יוליה. לאחר מכן הפך לכומר ולאחר מכן - מורה לתאולוגיה ביישובים שונים בטרנסילבניה. משנות השלושים היה בתפקידים שונים בבישופות אלבה יוליה והכומר של אוניברסיטת קלוז'. בשנת 1938 מונה הגמון של אלבה יוליה על ידי האפיפיור פיוס האחד-עשר.

דבריו למען היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטון היה אחד האינטלקטואלים הראשונים שקרא בגלוי - כבר ב-1938 - נגד ההכנות למלחמת העולם השנייה. הוא נשאר בדרום טרנסילבניה, אשר נותר חלק מרומניה אחרי תכתיב וינה. בנאום שנשא בכנסיית סנט מיכאל, במהלך ביקור בקלוז'-נאפוקה במאי 1944, גינה את גירוש יהודי רומניה והונגריה (ראו שואת יהודי הונגריה).

לאחר מספר ימים כתב מכתבים לממשלה ההונגרית, למשטרה ולרשויות אחרות, בבקשה לאסור על הגירוש. כתגובה, גורש מן העיר. על פעילותו במהלך תקופה זו, הוענק לו ב-1999, לאחר מותו, התואר "חסיד אומות העולם" על ידי יד ושם.[1]

תחת הדיקטטורה הקומוניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוטומה של ארון מרטון

בשנת 1945, לאחר מותו של החשמן יוסטיניאן סרדי (אנ'), האפיפיור פיוס השנים עשר ביקש להפוך את מרטון לקרדינל הבא של הונגריה, אבל המפלגה הקומוניסטית ההונגרית התנגדה לו ויוזף מידסנטי (אנ') נבחר לתפקיד.

מרטון נשאר במולדתו טרנסילבניה והמשיך להיות טוען נמרץ למען חופש הדת וזכויות האדם. בפעולותיו אלה הצטייר כאויב המפלגה הקומוניסטית של רומניה וכאויבו של המשטר הדיקטטורי שהוקם בשלהי 1947. הוא נעצר ביוני 1948 ונידון למאסר עולם; חמש שנים מאוחר יותר, עם שינוי האקלים הפוליטי ברומניה, תנאי מאסרו הפכו נסבלים יותר. הוא הועבר לווילה בפרבר של בוקרשט וקיבל בחזרה את ספר התפילה שלו, אבל נאסר עליו ליצור קשר עם העולם החיצון. הוא שוחרר ב-1955.

מרטון ביקר באזור הבישופות והתקבל על ידי קהל נלהב. הרשויות הובכו והוא הוגבל למעצר בית. נאסר עליו לעזוב את בניין הבישופות 11 שנה, ורק ב-1967 שוחרר, בעקבות משא ומתן שערך החשמן האוסטרי פרנץ קוניג Franz König בבוקרשט. לאחר מכן נזהר מרטון מהטרדות אפשריות על ידי הרשויות ולווה על ידי קבוצות של סקלרים מתנדבים בכל המסעות שערך בתפקידי כמורה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארון מרטון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארון מרטון, באתר "יד ושם" (באנגלית)