אריה מרדכי רבינוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב אריה מרדכי רבינוביץ
הרב אריה מרדכי רבינוביץ
הרב אריה מרדכי רבינוביץ
לידה 1885
תרמ"ה
העיירה קארוב שבפולין
פטירה 1955 (בגיל 70 בערך)
תשט"ו
ירושלים
מקום פעילות בני ברק, ירושלים
השתייכות חסידות גור
תפקידים נוספים רבה של בני ברק

הרב אריה מרדכי רבינוביץ (תרמ"ה, 1885 - תשט"ו, 1955) היה רבה הראשון של בני ברק (1927-1924).

קורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה קארוב שבפולין, לרב יעקב אהרן שכיהן ברבנות באוסטרובה, חסיד גוסטינין, וצאצא ליהודי הקדוש מפשיסחה, דרך שושלת פוריסוב.

היה חתן רבי יהונתן אייבשיץ רבה של לושיץ. בעקבותיו נהיה חסיד גור. בגיל שש עשרה התמנה לרבנות בעיר קוסוב בפולין. בשנת תרס"ה (1905), במלחמת רוסיה-יפן, נמלט לעיר בריסק ושהה כשנה במחיצתו של הרב חיים סולובייצ'יק. בשנת תרע"ג (1913) התמנה כרבה של העיר קארוב.

בתחילת שנות ה-20 היה שותף בקבוצת חברי חברת "בית ונחלה" בוורשה, שתכננה הקמת יישוב חרדי-חסידי בארץ ישראל. בשנת תרפ"ד (1924) היה בקבוצת העולים הראשונה שהקימה את בני ברק. מיד עם בואו הוכתר כרב המושבה. הקים את צריפו בגבעה הסמוכה לכניסה למושבה. בשנת תרפ"ז (1927) אירח בביתו את האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי אלתר, שהגיע לביקור בארץ ישראל.

בשנת תרפ"ז (1927) עזב את בני ברק ועבר להתגורר בירושלים, שם כיהן כדיין ומורה הלכה. רבה של רמת גן הסמוכה, הרב שלמה זלמן לנדרס, החליף אותו כרב זמני, עד למינויו של הרב נחמן שמואל יעקב מיודסר.

בשנת ה'תרפ"ט (1929) נאלץ להגר לארצות הברית, אך לא השתקע בה ושב לירושלים. עם שובו, התגורר בשכונת בתי ורשה. בשנת תרצ"ד (1934) הדפיס בירושלים כמה מתשובותיו בהלכה של חותנו בספר "תפארת יהונתן" וצירף בו את חידושיו בשם "כליל תפארת". כמו כן הדפיס את הספר "כתר היהודי" מתורת זקנו "היהודי הקדוש" ואת הספר "זכותא דאברהם" של דודו רבי אברהם מפוריסוב.

כמו כן, חיבר ספר בשם "קרני רא"ם", ובו אסופה רבה של סיפורי מופתים על צדיקי פולין.

על שמו של הרב רבינוביץ נקרא רחוב בשכונת נוה אחיעזר בבני ברק.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה אב לארבעה בנים וארבע בנות. בנו עקיבא בעל החנות סופר קיי בבורו פארק, שנקרא על שם התנא רבי עקיבא (שהתגורר בבני ברק הקדומה), הוא הילד הראשון של המושבה בני ברק. חתנו הוא הסופר והחוקר הרב משה שלמה כשר. בן נוסף הוא הרב חנוך הניך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהרן סורסקי, מרא דאתרא, בתוך: בני ברק. תשעים השנים הראשונות: תרפ"ד-תשע"ד, מוסף "המודיע", אלול תשע"ד, עמ' 28–30

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]