המודיע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המודיע
תדירות עיתון יומי
סוגה חדשות
פורמט ברואדשיט
מו"ל הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל
מייסד יצחק מאיר לוין
תאריכי הופעה 31 באוגוסט 1950 – הווה (73 שנים)
שפה עברית, אנגלית, צרפתית
מערכת יהודה המכבי 5 ירושלים
מדינה ישראל
hamodia.com (אנגלית בלבד)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הַמּוֹדִיעַ הוא עיתון חרדי יומי שהוקם בי"ח באלול ה'תש"י (1950)[1] על ידי יצחק מאיר לוין, נשיא אגודת ישראל העולמית.

המודיע הוא העיתון החרדי הוותיק ביותר בישראל והוא הביטאון של מפלגת אגודת ישראל. שמו של העיתון משמר עיתון בשם זהה שהופיע בשנים 1910–1915 בפולטבה בעריכת הרב אליהו עקיבא רבינוביץ'[2]. עורכי העיתון הם ישראל שניידר ויצחק מתתיהו טננבוים[3].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתון הוקם ביוזמת הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל, הגוף העליון של תנועת אגודת ישראל העולמית, ומאז נמצא בבעלותו. בתחילת דרכו של העיתון היה בנו של הרב לוין, יהודה לייב לוין, העורך הראשי. העיתון הודפס תחילה במרתף בשכונת מאה שערים וסבל מקשיים כלכליים. הוא העסיק תחילה כתב אחד, ובהמשך רכש טלפרינטר והיה מנוי לשירות הידיעות של סוכנות הידיעות "עתי"ם" ו"רויטרס"[4].

בשנת 1958 מינו לוין ובנו את חיים משה קנופף למנהל אדמיניסטרטיבי של העיתון, לצד עורכי העיתון משה עקיבה דרוק וישראל שפיגל. קשיי התקציב של העיתון הביאו להפיכתו ל"חברה בע"מ" ו-49% ממנו נמכרו לעובדי העיתון. לאחר פטירת העורך הראשון ב-1979 הוחלט למנות את קנופף, דרוק ושפיגל לעורכים ראשיים במעמד שווה, המייצגים את שלושת מוקדי הכוח המרכזיים באגודת ישראל אז[4]. לימים, פרש שפיגל נציגו של הרב שך ועבר ליתד נאמן הליטאי, ואילו דרוק, שהיה מנאמני מנחם פרוש, נפטר. קנופף, איש חסידות גור, נותר כעורך ומנהל יחיד. עם השנים, מונה בנו אלעזר לסמנכ"ל העיתון, ולימים למנכ"ל.

בשנות השמונים החלה אגודת ישראל בארצות הברית להוציא שבועון באנגלית, שגם שמו "המודיע". משנת 2003 הפך העיתון ליומון. שלוש מהדורות שבועיות באנגלית[דרושה הבהרה] מתפרסמות בישראל, באנגליה ובאוסטרליה. עורכת "המודיע" באנגלית מיום היווסדו היא רות ליכטנשטיין, נכדתו של מייסד "המודיע" בישראל ובתו של העורך הראשון[5].

בשנת 2007 השיק העיתון שבועון בצרפתית שהופץ בכ-350 נקודות מכירה בפריז, במרסיי, בליון ובשטרסבורג, וכן בישראל במרכזי מגורים של יוצאי צרפת ודוברי צרפתית[6]. השבועון הופץ באמצעות חברת בר שיווק והפצה[7]. המטרה הייתה להתחרות בעיתונים היהודים בצרפת שהם פרו-ציוניים[8]. העיתון שינה את שמו אחר כך ל"הגשר" ונמכר למשקיע צרפתי ב-2016, לאחר שסבל מקשיים כלכליים[9].

העיתון נתפס בעיני רבים כמשויך לחסידות גור משום שברוב השנים הוא נערך בידי אנשי חסידות זו. טענות דומות הביאו להקמת עיתון חסידי מתחרה, המבשר, בשנת 2009[10].

בשנת 2014 נקלע העיתון לקשיים כלכליים ונעשו ניסיונות למכרו[11]. הוא ניצל מסגירה באמצעות כספים שגייס יעקב ליצמן[12], לבסוף נמכר למנכ"ל העיתון אלעזר קנופף, שהיה חבר בעמותה, ולמחותנו איש העסקים חיים שכטר, שניהם חסידי גור[13]. ביולי 2019 הודח קנופף בשל ניהול בלתי תקין, לאחר שדו"ח של רשם העמותות דרש זאת כתנאי להמשך קיום העמותה[14][15].

באוגוסט 2020 הגיש רשם העמותות בקשה לפירוק העמותה המפעילה את העיתון, בשל ליקויים חמורים בהתנהלותה[16].

ביוני 2021, פורסם כי שני עוזרים של יעקב ליצמן חשודים בקבלת שוחד תמורת קידום אינטרסים של חברות, בין היתר השוחד כלל לכאורה רכישת מודעות ב"המודיע", במטרה לסייע לו כלכלית[17].

פורמט ותוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיסמת העיתון היא "העיתון היומי של היהדות החרדית". העיתון מכוון על ידי ועדת רבנים.

בנוסף למאפיינים הרגילים של העיתונות החרדית מתאפיין המודיע בסגנון סולידי הנמנע בדרך כלל מאזכור תככים פוליטיים ושמרנות, בין היתר יצא נגד השימוש במחשב אישי בחברה החרדית[18].

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1985 דווח כי "המודיע", שהיה אז העיתון החרדי היומי היחיד, מודפס בכ-9,000 גליונות ביום, ומגיע לכ-50 אלף קוראים[4].

על פי סקר TGI משנת 2016, שיעור חשיפה של העיתון עומד על 16.3% מהציבור החרדי בעיתוני אמצע השבוע ו-16.2% בסוף השבוע[19].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המודיע בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עיתון יומי לאגודת ישראל, הצופה, 1 בספטמבר 1950
  2. ^ גיליונות המודיע פולטבה (1910-1915), באתר עיתונות יהודית היסטורית
  3. ^ גיא קצוביץ', ‏עורך "המודיע": "אם הייתי חילוני הייתי בפאניקה", באתר גלובס, 26 בדצמבר 2011
  4. ^ 1 2 3 אמנון לוי, המודיע עיתון יומי. 9,000 עותקים. לא מדווח הכל, חדשות, 17 במאי 1985
  5. ^ שלמה שמיר, היומון היהודי הראשון באנגלית בארצות הברית הוא חרדי ויש לו עורכת, באתר הארץ, 15 בפברואר 2004
  6. ^ יעל ולצר, העיתון "המודיע" יתורגם לצרפתית, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2007
  7. ^ יעל גאוני, ‏העיתון החרדי "המודיע" יוציא שבועון בצרפתית בהשקעה של מיליון שקל, באתר גלובס, 4 בנובמבר 2007
  8. ^ יאיר אטינגר, "המודיע" יתחרה בעיתונים ה"לא צנועים" בצרפת, באתר הארץ, 6 ביוני 2007
  9. ^ קשיים כלכליים: המודיע בצרפתית נמכר למשקיע חדש, באתר בחדרי חרדים, 20 ביולי 2016
  10. ^ יאיר אטינגר, מהיום עיתון חדש למחנה הח"כ פרוש, באתר הארץ, 14 בינואר 2009
  11. ^ אתר למנויים בלבד נתי טוקר, עיתון "המודיע" בקשיים תזרימיים ומתכנן סבב פיטורים, באתר TheMarker‏, 16 ביולי 2014
  12. ^ רוני לינדר, הקשרים בין ליצמן לעיתון החרדי שימשיך להרוויח מפרסומות לסיגריות, באתר הארץ, 30 באפריל 2018
  13. ^ אתר למנויים בלבד רוני לינדר, מקורבי ליצמן מסתבכים: "עמותה של אגודת ישראל הבריחה נכסים", באתר TheMarker‏, 18 במרץ 2019
  14. ^ משה ויסברג, דרמה: הטלטלה בעיתון 'המודיע' - המסמכים נחשפים לראשונה, באתר בחדרי חרדים, 24 ביולי 2019
  15. ^ איציק אוחנה, ‏טלטלה בעיתון: מנכ"ל 'המודיע' הודח מ'הועד הפועל של אגו"י', באתר כיכר השבת, 23 ביולי 2019
  16. ^ קובי רוזן, ‏הוגשה בקשת פירוק לעמותה המפעילה את עיתון 'המודיע', באתר כיכר השבת, 16 באוגוסט 2020
  17. ^ אתר למנויים בלבד יהושע בריינר ורן שמעוני, שני עוזרים של ליצמן חשודים שקיבלו שוחד תמורת קידום אינטרסים של חברות, באתר הארץ, 6 ביוני 2021
  18. ^ יאיר אטינגר, מאמר ב"המודיע" קורא להתרחק מהמחשב האישי, באתר הארץ, 28 במאי 2007
  19. ^ ישראל כהן, ‏סקר TGI לעיתונות החרדית: התחזקות קלה לעיתונים, הרדיו מעט נחלש, באתר כיכר השבת, 5 בספטמבר 2016