יחיאל מאיר מגוסטינין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי יחיאל מאיר ליפשיץ (הרי"ם מגוסטינין) (ה'תקע"ו, 1816 - כ"א בשבט ה'תרמ"ח, 1888) שנודע בכינויים 'בעל התהילים' או 'היהודי הטוב מגוסטינין' היה ממנהיגי החסידות בפולין לאחר פטירת רבי מנחם מנדל מקוצק.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה אופוטשנה שבפולין לרבי יעקב צבי, חתנו של רב העיירה רבי יהודה לייב ליפשיץ, שנפטר כשלוש עשרה שנה לפני הולדת רבי יחיאל מאיר. בילדותו, נפטרו הוריו, ואחי אימו רבי שמואל נח מבעזין (17801832), מונה להיות לו לאפוטרופוס. בבית דודו הושפע מתנועת החסידות, שכן דודו היה מתלמידי המגיד מקוז'ניץ והחוזה מלובלין.

בנעוריו למד אצל רבי משה יהודה לייב זילברברג מקוטנא. לאחר נישואיו, עבר ללמוד תורה בעיירה גוסטינין. לאחר שחמיו נפטר, פתח מכולת למוצרי טאבק לפרנסתו. חנותו נוהלה בידי אשתו והוא המשיך בלימוד התורה.

הגעתו לקוצק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהשפעת רבי מאיר מקובל, מתלמידי רבי שמחה בונים מפשיסחה, נסע יחיאל מאיר לרבי מנחם מנדל מקוצק, והפך להיות מבכירי תלמידיו. רבי יחיאל מאיר העריץ את רבו, והתבטא אודותיו שכאשר היה מניע את השטריימל שלראשו, היו מתנועעים עמו כל העולמות. רבי מנדל הוא זה שהשפיע עליו להיות רבה של גוסטינין לאחר שהדבר נדרש עם עזיבת רב העיירה. במשך תקופת הסגר שהטיל על עצמו רבי מנדל, היה רבי יחיאל מאיר מהיחידים שביקרוהו.

קשריו עם רבנים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישת הרבי מאיזביצא מקוצק התלבט רבי יחיאל מאיר האם לעזוב או להישאר, הלך בדרך וישב בפרשת דרכים עד שנראה לו כעמוד אור והלך אחריו וחזר לקוצק.[1]

לאחר פטירתו של רבי מנחם מנדל מקוצק, נסע לרבו הרי"ם מגור, ולאחר פטירתו עבר רבי יחיאל מאיר לטשכנוב, לרבי אברהם לנדא (אביהם של רבי זאב וולף מסטריקוב ורבי דוב בעריש מביאלה). בתקופה זו ביקר גם אצל רבי יעקב אריה גוטרמן, הרבי הזקן מראדזימין. בין חבריו ניתן למנות את רבי יהודה אריה ליב אלתר מגור, שאמר שכאשר הוא מתפלל ואומר 'ושים חלקנו עמהם' (מתפילת עמידה) הוא חושב על הרבי מגוסטינין. כמו כן, גם רבנים ופוסקים שלא השתייכו לחסידות כגון רבי ישראל יהושע מקוטנא ורבי יעקב גזונטהייד מוורשה, שעל ספרו ההלכתי 'תפארת יעקב' כתב רבי יחיאל מאיר הסכמה.

הכתרתו לאדמו"ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שהפך להיות מחבורת תלמידיו המובחרים של הרבי מקוצק, פנו אליו רבים שיהיה אדמו"ר. דבר זה נעשה רק בשנת ה'תרל"ה (1875), לאחר מותו של רבי אברהם מטשכנוב. אז ייסד ישיבה גדולה בגוסטינין, שם קבע את מרכז חסידיו.

הנהגותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יחיאל מאיר נהג להרבות בצדקה. כמו כן, היה מקפיד על מצוות הכנסת אורחים, ולפעמים לא אכל כי לא מצא אורח שיאכל עמו.

רבי יחיאל היה גם מעורב בחיי הציבור היהודי בפולין. הוא חתם, בין השאר, על כרוזי האיסור על ספרי מינות והעדפת השימוש באתרוגי ארץ ישראל על פני אתרוגי קורפו. כמו כן, רבי יחיאל מאיר הרבה בקריאת ספר התהילים, וקבע שקריאה בו יכולה לעזור בריפוי כאבים שונים.

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יחיאל מאיר נפטר בכ"א בשבט ה'תרמ"ח (1888). לאחר הלוויתו, אמר רבי אברהם מסוכטשוב לנכדו רבי דוד : "חבל שלא לקחתיך עימי לגוסטינין - שם ראינו יהודי אמיתי".

בניו ותלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו

  1. רבי ישראל משה ליפשיץ (נפטר ב-1918) האדמו"ר מפרושקוב, אף הוא תלמיד חכם קוצקאי. את מקומו ירש בנו רבי מנחם מנדל (נפטר ב-1934) שניהל חצר קטנה בוורשה.
  2. רבי לייביש ליפשיץ.
  3. חתנו היה רבי אהרן יעקב זילברשטיין.

תלמידיו

  1. רבי שמעון מנדל מגורבטשוב, ממקבצי תורתו בספר 'מי הים'.
  2. רבי נתן נטע מקוליבעל, ממקבצי תורתו בספר 'מי הים'.
  3. רבי יעקב חיים זעליג מלוברנץ, בעל 'ויחי יעקב' - כתב על רבו הספד גדול והרבה לכתוב מתורתו בספרו.

משנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יחיאל מאיר הכניס במשנתו את עקרונות לימוד התורה והחינוך החריף והשנון של רבי מנדלי מקוצק והעביר אותו לעם. רבי יחיאל מאיר בנה את משנתו על חסידות עממית שצמחה מקוצק, חסידות שהעבירה את עקרונות הלימוד הקשים לפשוטי העם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קאצק - אין געראנגל פאר אמתדיקייט מהמחבר אברהם יהושע השל