שיראז

שיראז
شیراز

מדינה
פרובינציה	פארס
ראש העיר	Haidar Eskandarpour
שפה רשמית	פרסית
תאריך ייסוד	2000 לפנה"ס
שטח	340 קמ"ר
גובה	1,500 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	1,565,572 (24 בספטמבר 2016)
‑ צפיפות	3,609.8 נפש לקמ"ר (2009)
קואורדינטות	29°37′N 52°32′E
אזור זמן	UTC +3:30
http://www.shiraz.ir
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת איראן מוגדלת)   טהראן משהד כרג' אספהאן תבריז קום אהוואז רשת כרמאנשאה בנדר עבאס אפגניסטן פקיסטן טורקמניסטן אוזבקיסטן אזרבייג'ן ארמניה טורקיה עיראק כווית ערב הסעודית קטר איחוד האמירויות הערביות ע. הים הכספי המפרץ הפרסי מפרץ עומאן שיראז (למפת איראן רגילה)   טהראן משהד כרג' אספהאן תבריז קום אהוואז רשת כרמאנשאה בנדר עבאס אפגניסטן פק. טורקמניסטן או. אזר. א. ט. עיראק כ. ערב הסעודית ק. אי. ע. הים הכספי המפרץ הפרסי מפרץ עומאן שיראז tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

שיראז, בתמונה שצולמה על ידי האסטרונאוט הקנדי כריס הדפילד מתחנת החלל הבינלאומית, ב-20 במרץ 2013 (1392 נורוז )

שיראז (בפרסית: ‏شیراز^ⓘ‏^Ⓘ‏) היא בירת פרובינציית פארס בדרום איראן. העיר שוכנת במרכז הפרובינציה, כ-685 ק"מ דרומית לבירה טהראן. על פי מפקד האוכלוסין האחרון של איראן משנת 2016, התגוררו בעיר מעל מיליון וחצי בני אדם והיא העיר החמישית בגודלה במדינה. העיר מוזכרת בלוחות חרס מעילם, המתוארכים לשנת 2000 לפנה"ס בקירוב, ונמצאו ביוני 1970 בעת חפירות בפינה הדרום מערבית של העיר. הלוחות, שנכתבו בעילמית, מזכירים עיר בשם "טיראזיס" (שם זה הפך בפרסית עתיקה ל/širājiš/). לאורך ההיסטוריה הייתה העיר מרכז מסחרי אזורי, והיא שימשה מספר פעמים כבירה ראשית או כבירה מחוזית. בשנים 1750–1781,^{[דרוש מקור][דרושה הבהרה]} בתקופת שושלת זנד , היא שימשה כבירתה של פרס.

כלכלת העיר נשענת על גידולי גפן, פירות הדר, כותנה ואורז הגדלים בסביבתה. העיר מפורסמת בגניה המרובים (למשל גן אראם) ובעצי הפרי הפזורים בה. כן היא נחשבת כ"עיר המשוררים, היין והפרחים". מבחינה תחבורתית, העיר משורתת על ידי נמל התעופה שיראז.

בקרבת העיר נמצא אגם מהארלו.

היסטוריה

איור של שיראז מאת הנוסע הצרפתי ז'אן שארדן בשנות ה-1670 בעת שטייל ברחבי האימפריה הספווית

שרידים להתיישבויות בסביבת שיראז נמצאו בחפירות ארכאולוגיות ומצביעים על קיום התיישבות באזור במאה ה-6. ממצאים מתקופת האימפריה הסאסאנית נמצאו ממזרח לשיראז בברמדלכ (برم‌دلک), בצפון מערבה בג'וים (گويم) וכן שרידי מבצר בקסר אבו נסר (قصر ابو نصر) ממזרח.

שיראז הוקמה או נוסדה מחדש ב-693 על ידי מחמד בן יוסף אלת'קפי (محمد بن يوسف الثقفي).

על פי המסורת, שיראז שימשה כמקום מסתור לבני משפחתו של עלי א-רידא לאחר מותו ב-817/18. בסוף המאה ה-9, השושלת הצפארית בהנהגת יעקוב בן לית' הפכה את שיראז לבירה של המדינה האוטונומית שלהם. אחיו, עמר בן לית', הקים בעיר את המסגד הגדול הראשון.

השושלת הבויהית בהנהגת עמאד א-דוולה הדיחה את השושלת הצפארית מהשלטון ב-933. בהמשך, אחיינו עצ'ד אל-דולה פאנה ח'וסרו ירש אותו והנהיג את פארס בשנים 949 עד 983, כשב-987 הוסיף לתחום השפעתו את עיראק, בירת הח'ליפות העבאסית, שהפכה להיות ממשלת בובות של שיראז. שיראז התפתחה להיות העיר המשגשגת והגדולה בפארס ומרכז תרבותי וכלכלי חשוב בח'ליפות. עצ'ד אל-דולה החזיק ספרייה גדולה, בית חולים, מספר מסגדים, בזארים, חאנים, מבצרים וגנים בשיראז ומדרום לעיר החזיק מבצר וכוחות. בתקופה זו התקיימו בשיראז גם שני מקדשי אש זורואסטריים, עבור פרסים שלא המירו את דתם לאסלאם.

תחת הבויהים חולקה שיראז ל-12 רבעים והיו לה שמונה שערים. בתקופה זו שגשגה העיר כלכלית ונהנתה ממסחר בתוצרת החקלאית. בתקופה זו יין, דגנים, כסף וזהב יוצאו דרך ערי הנמל הפארסיות. עצ'ד אל-דולה השקיע במחקר מדעי, רפואי ואסלאמי בשיראז.

כאשר פלשו המונגולים לפרס, השליט המקומי שילם לג'ינגיס חאן כדי שיחוס על העיר. ב-1382, השליט המקומי שאה שג'אע (شاه شجاع) נכנע למרותו של טימור לנג, ואף הציע לו את לשאת את נכדתו. לפני מותו הבטיח שאה שג'אע לטימור את נאמנותם של בניו אליו. בהמשך מינה טימור את בנו לשלוט בשיראז. במאה ה-13 ידעה העיר שגשוג תרבותי ואמנותי ופעלו בה משוררים ופילוסופים חשובים כדוגמת סעדי שיראזי, חאפז, רוזביהאן בקלי ומולא סדרא.

ב-1504 נכבשה שיראז על ידי כוחות של אסמאעיל הראשון מייסד האימפריה הספווית. בתקופת שלטון האימפריה (1501–1722) הייתה שיראז בירה מחוזית. אימאם קולי ח'אן (امامقلی خان) תחת עבאס שאה הראשון הקים בעיר מבצרים רבים. ב-1617 פתחו נציגי חברת הודו המזרחית משרדים בה ובאספהאן.

במאה ה-18 לאחר תקופה די ארוכה של שלום בין האימפריה העות'מאנית והאימפריה הספווית, החלה האימפריה הספווית לקרוס. מרד במזרח המדינה הביא את הפשטונים להכריז על מדינה אפגנית בשם האימפריה ההותכית אשר עם היווצרותה החלה לכבוש את הספווים. תחילה נכבשו סיסתאן ובלוצ'סתאן, כמו גם ח'וראסאן, ומאוחר יותר נכבשה גם שיראז. בעודם רואים את האימפריה הספווית מתפרקת, קפצו האימפריה הרוסית והאימפריה העות'מאנית על ההזדמנות לקרוע שטחים מתוך פרס המתפרקת. השליט המקומי מרד בנאדיר שאה, ששלח לעיר את כוחותיו והטיל עליה מצור במשך חודשים עד להבקעתה. בזמן הירצחו של השאה ב-1747 נהרסו או נפגעו רוב הבניינים ההיסטוריים של העיר ומספר התושבים בעיר צנח ל-50 אלף.

העיר חזרה לשגשוג תחת שלטון כרים ח'אן זאנד (محمدکریم خان زند), שקבע אותה כבירתו ב-1762. הוא העסיק 12,000 איש במיזמי בנייה בעיר. בתקופה זו הוקם חפיר סביב העיר, הוקמו מערכות השקיה ונבנו מחדש חומות העיר. כאשר עלה לשלטון אע'א מוחמד ח'אן קאג'אר, אבי השושלת הקאג'ארית, הוא תקף את העיר והרס את מבצריה. בתקופתו נקבעה טהראן כבירה, ולמרות ירידת מעמדה של שיראז היא עדיין הייתה עיר חשובה, ובתקופה הקאג'ארית הוקמו בה מבנים וגנים מפורסמים. ב-1821 סבלה העיר ממגפת הכולרה הראשונה.

ב-1844, עלי מוחמד שיראזי, הבאב שהיה סוחר משיראז, חווה התגלות והכריז על עצמו כמהדי ובעקבותיו קמה התנועה הבאבית. מסיבה זו שיראז היא מקום קדוש לבהאים ומשמשת כאתר עלייה לרגל. בשל היחס העוין לבהאים באיראן, נהרס ביתו של הבאב בשיראז.

ב-1891, בתקופת השושלת הקאג'ארית, פרצה בשיראז מחאה שהתפתחה למרד הטבק באיראן, בעקבות מתן זיכיון בלעדי ל"חברה הקיסרית לטבק" (Imperial Brands) הבריטית למכירה ולשליטה על הטבק ומוצריו באיראן.

ב-1910 נערך פוגרום ביהודי העיר בעקבות עלילת דם שבה הואשמו יהודים בחטיפה והריגה של ילדה לצורכי פולחן.

ב-1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, השתלטו כוחות פרסיים שתמכו במעצמות המרכז ואסרו נתינים בריטיים.

במהלך מלחמת איראן–עיראק ירו העיראקים על שיראז טילי סקאד.

ב-2009, בעקבות הבחירות לנשיאות איראן שבהן גבר מחמוד אחמדינז'אד על מיר-חוסיין מוסאווי, שזכה לתמיכה מצד צעירים רבים במדינה, עלו טענות לזיוף התוצאות והחלה מחאה מצד תומכי מוסאווי, שהפגינו בשיראז ובמקומות נוספים ברחבי איראן. ב-2011, בהשראת האביב הערבי, התקיימו בשיראז כמו גם בערים נוספות באיראן הפגנות המוניות.

כיום העיר משורתת תחבורתית על ידי נמל התעופה שיראז.

אתרים

• 
  במקדש של שאה צ'ראח נמצאים שרידיו של סייד אחמד, בנו של האימאם מוסא אל-כאזם.
• 
  קבר סייד עלא-דין חוסיין, אחיו של סייד אחמד, נמצא בקרבת מקום.
• 
  אימאמזדה עלי בן חמזה, אחיינו של שאה צ'ראח ואימאם עלי א-רידא .

• שער הקוראן – שער הכניסה לעיר מצפון
• קבריהם של חאפז, סעדי, ח'אג'ו כרמאני, שאה שוג'אע
• מאוזוליאום הפת תנאן – בו קבורים שבעה מיסטיקנים סופים
• קברו של כרים ח'אן זנד – בתוך מתחם מוזיאון פארס
• המסגד העתיק של שיראז – נבנה במאה התשיעית
• מסגד וכיל – נבנה במהלך שלטון שושלת זנד; שוקם בתקופה הקאג'ארית
• מסגד נסיר אל-מולכ – ידוע גם בכינוי "המסגד הוורוד"
• מצודת ארג-י כרים ח'אן – נבנתה תחת שלטון שושלת זנד; כיום משמשת כאכסניה למוזיאון מטעם הארגון למורשת תרבותית באיראן
• באג-א אראם – הוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו
• מתחם המפרץ הפרסי – קניון שני בגודלו במדינה
• באזאר וכיל - מבנה ישן שהוכרז אתר מורשת של איראן.

השכלה

ב-1946 הוקמה בעיר מכללה ללימוד רפואה, שהפכה בהמשך לפקולטה לרפואה של אוניברסיטת שיראז (נודעה בעבר כאוניברסיטת פהלאווי).

מוסדות מוכרים נוספים בשיראז או בסמוך אליה הם אוניברסיטת אזאד האסלאמית, האוניברסיטה הטכנולוגית של שיראז, ואוניברסיטת שיראז למדע שימושי וטכנולוגיה.

תחבורה

בעיר נמצא נמל התעופה הבין-לאומי שהיד דסתע'יב שיראז, שהוא אחד מנמלי התעופה הגדולים באיראן. בעיר מופעלת מערכת הרכבת התחתית של שיראז, הכוללת מספר קווים ואשר בנייתה החלה ב-2001.

יהדות שיראז

ערך מורחב – קהילת יהודי שיראז

בכתב משנת 981 הוזכר שיהודים הגיעו להלווייתו של מנהיג מוסלמי מקומי. לפי עדות של בנימין מטודלה בשנת 1162 היו בעיר כ-10 אלף יהודים.

היו תקופות שבהן נהנו היהודים מחופש פולחן יחסי אך גם סבלו מרדיפות. בשיראז חגגו פורים מועד קטן או אבן אלחסן, ב' בחשוון במאה ה-12 (השנה המדויקת לא ידועה). יהודי העיר נאלצו להתאסלם אחר שהקצב אבד אלחסם הלשין עליהם לפני השלטון שהם קיללו את דת האסלאם, כדי לנקום על שהודח מתפקידו על חשד שמכר בשר טרף בערב ראש השנה. לפני מותו הודה הקצב בכתב שהעליל שקר על אחיו. כתוצאה מכך הורשו היהודים לחזור לדתם. אותו היום נקבע כיום טוב.

קוג'ה יעקב אהרון, בנקאי יהודי מאנגליה וסוכן של חברת הודו המזרחית הבריטית בבצרה ביקר בעיר בתקופת הכיבוש הפרסי של בצרה בשנת 1777. במהלך המאה ה-19 רוב יהודי העיר היו צורפים או בעלי חנויות. בשנת 1830 היו בעיר כ-3,000 יהודים. בהמשך התאסלמו רובם מסיבות שונות ונותרו רק 500. מוחמד רזא ג'דיד אל-אסלאם שהיה בין ראשי הקהילה התאסלם ואף כתב ספר נגד יהדות.

בשנת 1904, כתגובת לפעילותם של המיסיון הנוצרי ושל התנועה הבהאית בקרב יהודי הקהילה, נוסד בעיר בית ספר של רשת אליאנס, שפעל עד שנות ה-60 של המאה ה-20.

ב-30 באוקטובר 1910 הותקף הרובע היהודי של שיראז בעקבות האשמות שווא שהיהודים הרגו ילדה מוסלמית לצורכי פולחן. מספר יהודים נהרגו והרובע כולו נשדד בידי המון הפורעים.

בשנת 1948 חיו בשיראז בין 12,000 ל-15,000 יהודים. בשנות ה-60 של המאה ה-20 החלו היהודים לצאת מהרובע היהודי. רשת אורט הפעילה במקום מוסדות חינוך. ב-1960 למדו בבתי ספר ממשלתיים כאלף ילדים יהודים.

באפריל 2000 הובאו למשפט בשיראז 13 יהודים שנאשמו בריגול לטובת ישראל. בלחץ הקהיליה הבינלאומית שיזם ג'אק מאהפר הם שוחררו לבסוף, האחרונים בשנת 2003. בסוף אותו עשור מספר היהודים בשיראז נאמד בכ-5,000. על אף שלא התגורר שם רב, פעלו בעיר 15 בתי כנסת לפחות.

אישים מפורסמים

• סיבויה – בלשן, המאה ה-8
• סעדי שיראזי – משורר, המאה ה-13
• קוטב א-דין שיראזי - מדען ומשורר, המאה ה-13
• חאפז – משורר, המאה ה-14
• אל-וצאף – היסטוריון, המאה ה-14
• מולא סדרה – פילוסוף ואיש דת מוסלמי, המאה ה-17
• מוחמד כרים ח'אן זנד – מייסד השושלת הזנדית, מושל איראן בשנים 1751 -1779
• סיד עלי מוחמד שיראזי, הבאב – מייסד הדת הבאבית ומבשר הדת הבהאית, המאה ה-19

ערים תאומות

• צ'ונגצ'ינג, הרפובליקה העממית של סין
• דושנבה, טג'יקיסטן
• ניקוסיה, קפריסין
• פונה, מהאראשטרה, הודו

תמונות

• 
  שער שיראז היה חלק מחומת העיר הגדולה שנבנתה תחת השושלת הבוויהית.
• 
  קבר חאפז, לזכרו של המשורר הפרסי המפורסם חאפז
• 
  גן דלגושה
• 
  בית קוואם
• 
  מסגד נסיר אל מולכ
• 
  גן אפיף-עבאד (מוזיאון הנשק)
• 
  גן ארם
• 
  בית שפורי
• 
  קבר סעדי
• 
  קברו של חוואג'ו קרמני

אקלים

אקלים בשיראז
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
שיא טמפרטורה מרבית (C°)	23.4	25.6	30.8	34.0	39.6	42.8	43.5	42.8	39.2	35.0	28.6	24.2	43.5
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	12.9	15.6	19.6	25.0	31.3	36.7	38.7	37.7	34.3	28.4	20.3	15.3	26.3
טמפרטורה יומית ממוצעת (C°)	6.1	8.7	12.4	17.5	23.6	28.6	30.8	29.5	25.5	19.6	12.3	7.8	18.5
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	-0.2	1.9	4.9	9.3	14.0	17.8	20.6	19.4	15.1	10.0	4.6	1.1	9.9
שיא טמפרטורה מזערית (C°)	-14.0	-8.1	-4.3	-2.0	3.0	8.1	14.0	12.0	1.0	1.6	-8.0	-11.0	-14.0
משקעים אטמוספיריים ממוצעים (מ"מ)	79.0	53.6	52.0	26.0	5.8	0.2	0.4	1.4	0.0	4.0	37.8	64.1	324.3
ימי משקע ממוצעים (≥1 מ"מ)	6.3	5.4	5.1	3.3	1.3	0.1	0.2	0.2	0.0	0.8	3.3	4.7	30.7
ימי גשם ממוצעים (≥1 מ"מ)	9.5	9.2	9.2	5.9	1.9	0.3	0.5	0.3	0.1	1.3	5.8	7.6	51.6
ימי שלג ממוצעים (≥1 מ"מ)	1.5	0.6	0.0	0.0	0.0	0.0	0.0	0.0	0.0	0.0	0.0	0.6	2.7
לחות יחסית ממוצעת (%)	59.0	52.0	46.0	41.0	28.0	20.0	21.0	23.0	25.0	32.0	49.0	58.0	37.8
שעות שמש ממוצעות	218.0	214.0	248.0	260.0	327.0	353.0	340.0	339.0	310.0	295.0	233.0	226.0	3363.0

ראו גם

• ארג-י כרים ח'אן

לקריאה נוספת

• Limbert, John (2004). Shiraz in the Age of Hafez: The Glory of a Medieval Persian City. Seattle and London: University of Washington Press. ISBN 0-295-98391-4.
• Berney, K. A.; Ring, Trudy, eds. (2013). Middle East and Africa: International Dictionary of Historic Places, Volume 4. Routledge. ISBN 978-1-884964-03-9.

קישורים חיצוניים

• שיראז (איראן), דף שער בספרייה הלאומית

מדיה וקבצים בנושא שיראז בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של שיראז
• שיראז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• משה אהרונוב - פוליטיקה מלמטה: מחאה, אלימות וצדק חברתי בשיראז, 1835-1848, ג'מאעה 2010

הערות שוליים

הערים הגדולות של איראן מפקד האוכלוסין 2016
	דירוג	שם	פרובינציה	אוכלוסייה	דירוג	שם	פרובינציה	אוכלוסייה
טהראן משהד
	1	טהראן	טהראן	8,693,706	11	רשת	גילאן	679,995	אספהאן כרג'
	2	משהד	ח'וראסאן רזאווי	3,001,184	12	זאהדאן	סיסתאן ובלוצ'סתאן	587,730
	3	אספהאן	אספהאן	1,961,260	13	המדאן	המדאן	554,406
	4	כרג'	אלבורז	1,592,492	14	כרמאן	כרמאן	537,718
	5	שיראז	פארס	1,565,572	15	יזד	יזד	529,673
	6	תבריז	מזרח אזרבייג'ן	1,558,693	16	ארדביל	ארדביל	529,374
	7	קום	קום	1,201,158	17	בנדר עבאס	הורמוזגאן	526,648
	8	אהוואז	ח'וזסתאן	1,184,788	18	אראכ	מרכזי	520,944
	9	כרמאנשאה	כרמאנשאה	946,651	19	אסלאמשהר	טהראן	448,129
	10	אורמיה	מערב אזרבייג'ן	736,224	20	זנג'אן	זנג'אן	430,871