ארנסט ליסאואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארנסט ליסאואר
Ernst Lissauer
Ernst Lissauer.jpg
לידה 10 בדצמבר 1882
ברלין, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בדצמבר 1937 (בגיל 55)
וינה, המדינה הפדראלית האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, סופר, מחזאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרייך הגרמני עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מסדר העיט האדום עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ארנסט ליסאוארגרמנית: Ernst Lissauer‏; 16 בדצמבר 1882 - 10 בדצמבר 1937) היה משורר, מחזאי וסופר לירי ודרמטי יהודי-גרמני. נודע בעיקר בזכות כתיבת שיר המלחמה של הקיסרות הגרמנית ב"שיר השנאה לאנגליה" שהפסוק הידוע מתוכו "אלהים, הענש את אנגליה" שימש כסיסמת קרב של הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה. ליסאואר נתפס בזמנו, בקרב יהודי גרמניה כסמל לנאמנות היהודים למדינתם ולהצלחת השתלבותם בחיים בגרמניה לעומת אנגליה שעדיין דגלה בחוקים מגבילים יחסית ליהודים הרבה זמן אחרי האמנציפציה בגרמניה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליסאואר נולד בברלין והיה בנו של הוגו ליסאואר, שופט שהיה חבר בבונים החופשיים ובעליו של בית המסחר למשי הגדול בברלין (הפירמה ה. ליסאואר) אשר היה ספק השמלות של אשתו של קיסר גרמניה. אביו, יחד עם אחיו, אדוארד מוזס ליסאואר (אשר בנו ולטר ליסאואר היה מחלוצי התעופה), היו מבין המייסדים של "אגודת סוחרי ברלין".

אימו של ליסאואר, צרלינה פרידברגר מפוטסדאם, הייתה אשתו השנייה של אביו לאחר שאשתו הראשונה, קלרה ליסאואר מבית אופנהיים, נפטרה ממחלה. בנה, אחיו למחצה, פרידריך וולפגנג ליסאואר (פריץ) היה מלחין, כנר, תובע, ומנצח בבית האופרה של ברלין. בנו של פריץ ליסאואר, אוטו כתב בשם הספרותי "מיכאל לוגן" יחד עם עוד חבר את הסיפור של הסרט Fanfare d'amour "רומן אהבים" שהיה המקור לתסריט של חמים וטעים, סרט שזכה לפרס האוסקר .

מקור משפחתו היה יהודי החסות של המלך בגרמניה ומאמצי אוגוסטה ארנד ומשפחתה (יהודייה שהייתה אהובתו של הנסיך אוגוסט ואם שבעת ילדיו). בין היתר, היה קרוב משפחה של המלחין אוטו ניקולאי, וכן של אברהם ריס, שניהל את המשא ומתן לקבלת היהודים שגורשו מאוסטריה על ידי המלך לגרמניה בעת שלטון הקיסר. מקור שם משפחתו ליסאואר הוא מהעיירה ליסה (Lissa - Leszno).

ליסאואר למד ספרות ונודע כסופר לירי ודרמטי. הוא חי לסירוגין במינכן, ויסברן, ברלין ווינה. אשתו הראשונה הייתה מארי וילפיר, והשנייה גרטה לאנגר, אך לא נולדו לו ילדים.

הקומדיה שכתב והשפעתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שאין זאת יצירתו היחידה, הוא התפרסם בעקבות קומדיה שכתב ובה שירו "שיר שנאה לאנגליה", שהפך להמנון מלחמת העולם הראשונה של גרמניה. הוא זכה על כך באות ההצטיינות הגבוה בגרמניה במלחמה. השיר הוצא מהקשרה של הקומדיה הלועגת שבה נכלל, ברוח הימים והתלהטות המלחמה כפי שציין באותה עת . השיר נכלל בכרך ג (1916) של סדרת האנתולוגיות של שירי מלחמה ופטריוטיים "מלחמה הגרמנית ושירים גרמנים" שנערך ופורסם על ידי מבקר התרבות והתיאטרון יוליוס באב, גם הוא ממוצא יהודי. החוגים האנטישמיים לא יכלו לתקוף את מי שסימל בשביל נוצרים ויהודים את הנאמנות לגרמניה בעיקר לאור העובדה שליסאואר עצמו שירת בחזית ומספר רב מבני משפחתו נהרגו בחפירות, לכן בחרו החוגים האנטישמיים ובראשם יוסטון סטיוארט צ'מברלין (מתומכי האידאולוגיה הנאצית) להאשימו כאשר אמר על ליסאואר: "רק יהודי יכול להגיע לרמת שנאה שכזאת".

ארנסט ליסאואר ציין שהשיר הוצא מתוך קומדיה וסירב להפצתו בבתי הספר, המשורר לא ציין שעל אף דברי השטנה שחש בתור הוכחה לנאמנותו לגרמניה, חלק ממשפחתו גרה באנגליה ובין קרוביו נמנים גם משפחת רוטשילד ומשה מונטיפיורי.

בין חבריו של ליסאואר היה הסופר שטפן צווייג, שאמר על חברו: "ככל שהיה הנושא יותר גרמני כך הוא היה נלהב יותר אליו". הוא הרגיש מחויב לשירה, לאמנות, להיסטוריה ולשפה הגרמנית כחלק ממנו, תחושה שהתעצמה עם רוחות מלחמת העולם הראשונה.

ארנסט ליסאואר קונן על מולדתו לקראת מותו כאשר הנאצים עלו לשלטון באומרו : "לגרמנים אני יהודי המחופש לגרמני וליהודים אני גרמני שאיננו ציוני" .

בשנת 1937 נפטר אחיו הבכור המלחין פריץ ליסאואר בברלין, ובאותה שנה נפטר ארנסט ליסאואר בביתו בווינה לשם גלה עקב עליית הנאצים לשלטון בגרמניה .

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תרגום רשמיו של אחיו פריץ ליסאואר מגרמנית פרוסית
  • תיעוד ממידע של בני משפחת אחיו
  • השוואת מקורות של רקע היסטורי חלק שבהם נעשה שימוש להשוואת התקופה תיאום אירועים מהספרים תולדות היהודים בגרמניה/טים נחום גידל, רקוויאם גרמני/עמוס איילון