ארתור קוגן
 | |
| לידה |
1959 (בן 65 בערך) ליטא |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| פרסים והוקרה |
פרס התיאטרון הישראלי |
  | |
ארתור קוגן (נולד בליטא, בשנת 1959) הוא במאי ומורה תיאטרון ישראלי, מנהל אמנותי-פדגוגי בבית צבי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוגן נולד בליטא ועלה לישראל עם משפחתו ב-1966. הוא בוגר בית הספר לקציני ים עכו במגמת מכונאות ימית. לאחר שירותו הצבאי למד בטכניון הנדסה וניהול, והוכשר כמהנדס. אולם תמיד חלם לעסוק בתיאטרון והחליט ללמוד במגמת בימוי של החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, במקביל לעבודתו כמהנדס[1].
קריירה בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודתו הראשונה, כסטודנט שנה שלישית בחוג לתיאטרון, הייתה בימוי המחזה "אהבה רוסית" בשנת 1991, בכיכובה של אירינה סלזניובה, ובהפקת תיאטרון הקאמרי.
קוגן מלמד בבית הספר הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי" ובחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.
בשנים 1994–2004 ניהל את מגמת התיאטרון בבית הספר לאמנויות ע"ש "תלמה ילין".
שתי הצגות של שייקספיר שביים ("ריצ'רד השני" ו"ריצ'רד השלישי") זכו לביקורות נלהבות[2]. וקוגן נבחר לבמאי מצטיין.
ב-2014 נבחר למנהל פדגוגי ואמנותי בבית הספר למשחק ולאמנויות התיאטרון "בית צבי"[3].
מדבריו על תפקיד הבמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדבריו, העיסוק החשוב ביותר של הבמאי הוא חקירת מהות הקיום האנושי ועל כן במאי חייב להיות גם פדגוג, כי ההוראה מזינה אותו כאדם יוצר, מלמדת אותו את מה שהוא עדיין לא יודע או שכבר הספיק לשכוח. את הידע שרכש, הבמאי מיישם בצורת הצגה.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס ראשון בפסטיבל תיאטרונטו למחזה "אהבה רוסית" 1991[4].
- ב-2013 זכה בפרס הבמאי המצטיין על שם יוסף מילוא
המחזות שביים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אהבה רוסית, האשה בשחור, ריצ'רד השני, ריצ'רד השלישי, איבנוב – תיאטרון הקאמרי.
- אכזר ורחום– תיאטרון הבימה.
- צל של אשה, פועלת זרה – תיאטרון בית ליסין.
- בגידה – תיאטרון החאן.
- ביירות, אלזה, אחים בדם, כובע מלא גשם, משחקי פיג'מה, בית ברנרדה אלבה, רשומון, ריצ'רד השני, ליל ירח לממזר, שד היער, ארץ אחרת, קברט, הדה גאבלר, בית הבובות, אאידה, ריצ'רד השלישי – תיאטרון הספרייה.
- נערות הגן, שירת הלוויתן, תמונות, גן ריקי, ציד המכשפות, השודדים, הערב מחזמר, מקבת', אופרת הקבצנים, נפש יהודי, הרביעייה, גברתי הנאווה, זעקי, ארץ אהובה, הבחורים מסירקוז, בריטניקוס, ליקוי מאורות, אקווס – תיאטרון בית צבי.
- הדה גאבלר, ארקדיה, ציד המכשפות – תיאטרון אוניברסיטת תל אביב.
- מברודוויי לירושלים – ערוץ 10.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס מילוא, 2012.[5]
- פרס התיאטרון הישראלי בקטגוריית בימוי, 2013.[6]
חברות בוועדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1998–1999 – חבר האקדמיה לפרס התיאטרון הישראלי.
- 1997–1999, 2004 – חבר בוועדת פרס הדסה ורפאל קלצ'קין.
- 2003–2004 – חבר בקרן התרבות אמריקה-ישראל.
- 2007 – חבר בוועדת פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ענת מוניץ, ריאיון: מחזמר מהאגדות, באתר הבמה, 18 בדצמבר 2011.
- מיכאל הנדלזלץ, פרויקט שייקספיר בקאמרי: תמרור בדרכו של התיאטרון הישראלי, באתר הארץ, 17 ביולי 2012.
- אליקים ירון, אם אתה רוצה להיות מלך: הפרויקט השאפתני של הקאמרי(הקישור אינו פעיל), באתר nrg מעריב, 18 ביולי 2012.
- מרט פרחומובסקי, יקורת תיאטרון: "ריצ’רד השני" ו"ריצ’רד השלישי" בקאמרי, באתר "במחשבה שנייה", פורסמה במקור בטיים אאוט תל אביב, 22 ביולי 2012.
- מיכאל הנדלזלץ, שייקספיר, הרי זה כה פשוט, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2007.
- מרב יודילוביץ', מנהל בית צבי: "אני טרוריסט עם חן", באתר ynet, 15 ביולי 2015.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תמי לוביץ, הצלחה בניסיון ראשון, חדשות, 30 באפריל 1991
- ^ שיר חכם, פרס מילוא לבמאי ארתור קוגן, באתר הארץ, 15 בינואר 2013
- ^ תמר רותם, ארתור קוגן ינהל את בית צבי, באתר הארץ, 29 ביולי 2014
- ^ שוש אביגל, תיאטרונטו / בסך הכול – אירוע סימפטי, חדשות, 29 באפריל 1991
- ^ ארתור קוגן – חתן פרס מילוא לשנת 2012, באתר ynet, 13 בינואר 2013
- ^ ריצ'רד השלישי המנצח הגדול בפרסי התיאטרון, באתר ynet, 10 במאי 2013