בג"ץ רופאים לזכויות אדם נגד השר לביטחון פנים (מיטה לכל אסיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בג"ץ 4634/04 רופאים לזכויות אדם נגד השר לביטחון פנים[1] הוא פסק דין משנת 2007, שניתן בעקבות עתירה שהוגשה 2004 על ידי עמותת רופאים לזכויות אדם והאגודה לזכויות האזרח. מטרת העתירה הייתה להביא להפסקת הפרת זכותם החוקתית של האסירים בישראל אשר נאלצים לישון על הרצפה בהיעדרה של מיטה ללינת לילה. בית המשפט העליון פסק כי לכל אסיר קיימת הזכות למיטה לישון בה ועל המדינה מוטלת החובה להגן על זכויותיו ולספק לו מיטה.

בטקס פתיחת בית סוהר צלמון (1996), אמר השופט אהרן ברק: "אופייה של חברה נאורה נבחן באופן שבו היא מתייחסת לאסיריה. שכן זאת יש לדעת: האסיר פשע ועל כך נענש כדין. חירותו נשללה ממנו, אך צלם האדם לא נלקח ממנו. חומות הכלא מפרידות בין האסיר לחופש, חומות הכלא אסור להן להפריד בין האסיר לכבודו כאדם"[2].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 נחקק במדינת ישראל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו[3] שנועד להגן על הזכויות הבסיסיות של האדם ובעיקר להגן על חייו, גופו וכבודו. המחויבות לכבד זכויות אלו חלה על כל רשויות השלטון. בין הרשויות שהתמודדו עם סוגיית כבוד האדם הייתה שרות בתי הסוהר, ארגון ביטחוני המשתייך למערכת אכיפת החוק. חירותו של אסיר נשללת ממנו עם כניסתו לבית הסוהר ומעמדו האזרחי משתנה, אך לא נשללות ממנו זכויות בסיסיות כגון הזכות לכבוד, הזכות לפרטיות, הזכות לשלמות גופנית, הזכות לשלמות נפשית, הזכות לשוויון והזכות לחופש דת ומצפון. תפקידו של שירות בתי הסוהר, המחזיק באסיר במשמורת חוקית, להגן על זכויות אלו[4]. אי כיבוד הזכויות תותר רק על פי פסקת ההגבלה,[5] סעיף המצוי בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו הקובע באילו תנאים ניתן לפגוע בזכויות אלו.

חוק יסוד כבוד האדם וחירותו השפיע על זכויות העצורים והאסירים בתחומים שונים והוביל לשינוי חוק המעצרים,[6] קידום חקיקת חוק הסנגוריה הציבורית[7] והקמת הסנגוריה הציבורית כביטוי לזכויות האדם בעולם המשפט. גם בפסיקה נעשו שינויים משמעותיים במיסוד זכויות האסיר. לדוגמה, זכות ההתייחדות שנקבעה בבג"ץ וייל[8] בשנת 1986 ניתנה במשך שנים רבות לצורכי פריון בלבד. כעבור עשור נושא ההתייחדות התרחב לבנות-זוג, ללא קשר לפריון, ובהמשך גם לידועות בציבור ולמי שמבקרות אסיר ברציפות במשך תקופה העולה על שנתיים.[9]

הליכים קודמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להגשת העתירה קדמו שתי עתירות שנדונו בבג"ץ ועסקו בזכויותיהם של עצורים.[10] בעתירות אלו, השר לביטחון פנים נדרש ליישם את מלוא הזכויות של עצורים בהם הזכות למיטה כפי שנחקק בחוק המעצרים. בית המשפט נתן צו מוחלט לאכיפה. בעתירה השנייה,[11] שהוגשה על ידי לשכת עורכי הדין בישראל נעשה ניסיון לכלול גם את האסירים אך כיוון שהחלטה לעניין העצורים כבר ניתנה, הדיון בעניין אסירים הופסק.

פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

העתירה לבג"ץ  ליישום העיקרון של "מיטה לכל אסיר" הוגשה על ידי שתי עמותות העוסקות בקידום זכויות אדם בישראל: האחת, עמותת רופאים לזכויות אדם המאגדת רופאים ואנשי רפואה אשר אחת ממטרותיה היא שיפור תנאי החזקת עצורים ואסירים במתקני הכליאה השונים בישראל.[12] השנייה, האגודה לזכויות האזרח, הפועלת להגנה וקידום זכויות האדם בכל מקום שבו הפגיעה בזכויות נעשית על ידי רשויות ישראליות או מטעמן.[13] העתירה הוגשה נגד השר לביטחון פנים, השר הממונה על פעולות שירות בתי הסוהר, ונגד נציב שרות בתי הסוהר, ונדונה בפני הרכב של שלושה שופטים: השופטת איילה פרוקצ'יה, השופט סלים ג'ובראן והשופט דוד חשין.

עובדות פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבתי כלא בארץ כלואים אסירים שישנים על מזרן המונח על הרצפה ללא מיטה. שרות בתי הסוהר אינו מספק מיטה לכל אסיר מטעמים של מחסור במקומות כליאה עקב גידול במספר האסירים.

עמותת רופאים לזכויות אדם והאגודה לזכויות האזרח מבקשות מהמדינה ומנציב בתי הסוהר, לספק באופן מיידי וללא כל סייג, מיטה ללינת לילה לכל אסיר הנמצא במשמורת שירות בתי הסוהר. עקב מחסור במקומות כליאה, המדינה ושרות בתי הסוהר מבקשים זמן לבנייה נוספת, והכרה במגבלה אפשרית האומרת שאם בעתיד יתרחשו מצבי חירום חריגים ובלתי צפויים, שיובילו לעלייה דרמטית בתפוסה בבתי הכלא, ניתן יהיה להלין אסירים באופן זמני על מזרנים.

הטענות שהעלו העותרים - עמותות רופאים לזכויות אדם והאגודה לזכויות האזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הזכות למיטה לישון בה היא זכות חוקתית בסיסית של כל אדם כחלק מכבוד האדם. שלילת זכות זו מאסיר מהווה פגיעה חמורה. עוד לפני שנחקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בפרשת דרוויש[14] נאמר על ידי השופט חיים כהן כי מיטה היא כלי הדרוש  לסיפוק צרכיו המינימליים של אסיר ושלילת אמצעי חיוני זה מאסיר היא מחדל קשה. לאחר חקיקת החוק, השלטון צריך להקפיד שבעתיים בהגנה על זכויותיהם החוקתיות של האסירים בישראל בהם הזכות למיטה.
  • הפגיעה באסיר ללא מיטה אינה מידתית, אינה לתכלית ראויה ואינה הולמת את ערכיה של מדינת ישראל, ולכן אינה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה, פסקה המצויה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וקובעת באילו תנאים תיתכן פגיעה בזכויות היסוד.
  • זכות האסיר למיטה מעוגנת בהוראות המשפט הבינלאומי. אמנות שונות קובעות כי חלה חובה על המדינה להימנע מעינוים ומהשפלת אסירים, וחובה לנהוג בהם בדרך הומאנית.
  • קושי כלכלי ומחסור בכוח אדם אינם שיקולים מוצדקים להפרת זכויות יסוד של אסיר. החובה להגן על זכויות היסוד של האדם גוברות על שיקולים אלו. לרשות המדינה עומדים פתרונות חלופיים למחסור במיטות כגון הרחבת השימוש בפיקוח אלקטרוני בתנאי שחרור לאסירים שיהיו זכאים לכך, הפניית עובדים זרים השוהים שלא כדין מבתי כלא למתקנים אחרים והחלפת עונשי מאסר קצרים בעבודות שירות .
  • צריך להשוות את תנאי המאסר של האסירים לתנאי המעצר של העצורים. כפי שנקבע בחוק המעצרים, שכל עצור זכאי למיטה, כך צריך להיקבע לגבי האסירים.

התשובות שנתנו השר לביטחון פנים ונציב בתי הסוהר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המדינה אינה חולקת על בסיס הטענות של מגישות העתירה. היא מכירה בקיום זכותו של כל אסיר למיטה ובחובה שלה ליישם זכות זו בהקדם, ומציינת שהלנה של אסירים על מזרנים היא אילוץ זמני.
  • המחסור במיטות בבתי הכלא נובע ממספר גורמים: התדרדרות במצב הביטחוני שגרם לעלייה במספר האסירים הביטחוניים, התרבות מעשי הפשיעה החמורה, גידול במאסרם של שוהים בלתי חוקיים תושבי האזור וגידול במספר העובדים הזרים השוהים בארץ שלא כדין.
  • המדינה עושה מאמצים גדולים להוספת מקומות כליאה. זו אינה השקעה חד פעמית אלא פעילות נרחבת להגדלה משמעותית של התקציב לבניה, להכשרת כוח אדם, לעריכת מכרזים לבניה ולהליכים משפטיים. לתהליכים אלו נדרש פרק זמן סביר.
  • בפועל, ננקטו פעולות שונות על מנת להקל על מצוקת האסירים כמו קידום התוכנית לפיקוח האלקטרוני על אסיר מחוץ לכלא כחלופה לשהות בכלא. כשתיושם התוכנית יתפנו מקומות כליאה.
  • בנוסף, נקבעו כללים ברורים שיעזרו לגיבוש שיקול הדעת של מפקדי האגפים בכלא בקביעה מי מהאסירים ילון על מזרן.
  • המדינה מבקשת להוסיף סייג כי ניתן יהיה להלין אסירים באופן זמני על מזרנים, אם תהיה עליה דרמטית בתפוסת הכלא עקב אירועי טרור או פשיעה חריגים ובלתי צפויים, שלא ניתן להיערך אליהם מראש.
  • אין הוראה מפורשת בפקודת בתי הסוהר לספק מיטה לכל אסיר בניגוד לחקיקה בעניין זה שיש לעצורים בחוק המעצרים. 

הכרעת השופטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המשפט קיבל את העתירה ופסק פה אחד כי זכותם של אסירים שישנים על מזרנים מופרת ויש לספק מיטה לכל אסיר. הזכות למיטה קיימת גם אם אינה מצויה בחקיקה מפורשת. לאחר תקופת הערכות של חצי שנה ייושם במלואו העיקרון והרשות המוסמכת תספק מיטה לכל אסיר המוחזק בבית כלא בישראל. חריגה ממנה תיתכן רק במצבים חריגים ונדירים על פי הנסיבות. בנוסף, ראוי שעיקרון זה יעבור חקיקה בדומה לחקיקה בחוק המעצרים.

הנימוקים להכרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזכות למיטה עומדת לאסיר מכוח המשטר החוקתי המכיר בזכות לכבוד אדם, וכבוד האדם של האסיר הוא ככבודו של כל אדם. בבסיס זכויות היסוד לקיום בתנאים מינימליים מונים את הצורך באכילה, בשתייה ובלינה. הצורך הבסיסי בשינה מוליד את הזכות למיטה לישון בה כחלק מתפיסת החיים בכבוד. כשמדובר בפגיעה בזכות אסיר שנוגעת לרף המינימלי של תנאי קיום וחיים בכבוד, רק אינטרס נגדי קיצוני קשה ביותר ובלתי צפוי יצדיק את הפגיעה בזכות.

במצבים נדירים אלו, מצבי חירום כהגדרת המדינה, תיתכן פגיעה בלתי נמנעת, זמנית ומוגבלת בהיקפה בזכויות האסיר וביישום העיקרון של "מיטה לכל אסיר". כל מקרה כזה ייבדק לפי נסיבותיו. ככלל, המדינה צריכה להיערך מראש למצבים חריגים שעשויים להגדיל באופן ניכר את התפוסה במתקני הכליאה.

למדינה קיימת החובה לספק לכל אסיר המוחזק במשמורתה תנאים בסיסיים לחיים בכבוד ומחובתה להקצות את המשאבים לכך. מחסור במשאבים לא יצדיק הפרת חובה זו. "פגיעה בכבוד האדם של אסיר פוגעת לא רק באסיר, אלא גם בדמותה של החברה",[15] יחס אנושי לאסיר הוא חלק מהנורמה המוסרית-אנושית במדינה דמוקרטית.

למרות שזכותו של אסיר למיטה לא עוגנה בחקיקה, בניגוד לזכותו של עצור, גם ללא חוק מפורש הזכות למיטה עומדת לאסיר מכוח המשטר החוקתי המכיר בזכות האדם לכבוד, ומתפרשת כמובן אליה גם על זכות האסיר לכבוד.

זכויות האסיר במשפט הבינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכותו של אסיר למיטה, בתורת זכויות אדם בסיסיות, מוכרת גם בשיטות משפט אחרות, ובמשפט הבינלאומי. בההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם משנת 1948 נקבע כי אדם לא יהיה נתון לעינויים או לעונש משפיל ובלתי אנושי.[16] ועדת האו"ם לזכויות אדם קבעה כי יש להבטיח את כבודם של האנשים שחירותם נשללה מהם, כשם שהדבר מובטח לאנשים חופשיים, בכפוף להגבלות בלתי-נמנעות הנובעות מהגבלות על החירות האישית.[17] מועצת האו"ם לזכויות אדם קבעה שורה של עקרונות בסיסיים לטיפול באסירים.[18] בין היתר הותקנה התקנה המתייחסת במפורש לזכות האסיר למיטה, האומרת  שכל אסיר זכאי לקבל מיטת נפרדת עם מצעים נקיים. בתקנות האירופאיות לאסיר הוסיפו שמקום השינה של האסיר יהיה בשטח סביר עם אור, חימום, אוורור, ויעמוד בכללי בריאות והיגיינה. בחקיקה באנגליה ובתיקון השמיני לחוקת ארצות הברית[19] העוסקים בזכויות האסיר אין אזכור מפורש לזכות למיטה אך מתוך הכתוב משתמע שהמדינה צריכה לספק את צורכי החיים מינימליים בהם נמנים טיפול רפואי, מניעת צפיפות ותנאי סניטציה ראויים. תאו של אסיר צריך להיות מותאם לצרכים אלו. בחקיקה של מדינות שונות בארצות הברית ניתן למצוא הוראה מפורשת המחייבת הקצאת מיטה וכלי מיטה לכל אסיר.[20]

בעקבות פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר שהוגשה ביום 30 בינואר 2012 מבקשת לקבוע בחוק הוראות מחייבות בדבר תנאי מאסר הולמים לאסירים, ובין היתר לעגן את זכותו של אסיר למיטה: "אסיר יהיה זכאי, בין השאר, לכל אלה: מיטה, מזרן ושמיכות לשימושו האישי".[21] החוק עבר במליאה ביום 8 במאי 2012.[22]

הגנה על כבודו של אסיר, שחירותו מוגבלת אך זכויותיו אינן פוקעות בשל המאסר, איננה רק עניינו של האסיר. זהו גם עניינה של החברה כולה, המחויבת לנורמות של זכויות אדם, מוסר ואתיקה. מעידות על כך העתירות הרבות העוסקות בזכויות האסיר בארץ, המוגשות לבית המשפט על ידי ארגונים לזכויות אדם[23].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בג"ץ 4634/04 רופאים לזכויות אדם נ' השר לביטחון פנים,762, פד סב(1)
  2. ^ מתוך דברי הנציב באתר שירות בתי הסוהר
  3. ^ ס"ח התשנ"ב, עמ' 150, תיקון מס' 1 - ס"ח התשנ"ד עמ' 90
  4. ^ דו"ח הסנגוריה הציבורית, תנאי מאסר ומעצר במתקני הכליאה של משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר בשנת 2004
  5. ^ סעיף 8 חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ס"ח התשנ"ב, עמ' 150, תיקון מס' 1 - ס"ח התשנ"ד עמ' 90
  6. ^ סעיף 9, חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, ס"ח 1592 כ"ג באייר התשנ"ו 12.5.1996 עמ' 339
  7. ^ חוק הסניגוריה הציבורית, תשנ"ו-1995
  8. ^ בג"ץ 114/86 חיים לואיס וייל נ' מדינת ישראל477 , פ"ד, כרך מא, חלק שלישי, תשמ״ז/תשט״ח -1987
  9. ^ דנה בהר, כבוד האדם וחירותו, גיליון 25 ביטאון שירות בתי הסוהר, אייר תשס"ט מאי 2009
  10. ^ בג"ץ 5678/02 רופאים לזכויות אדם נ' השר לביטחון פנים, פורסם בנבו, 9.3.2003, בג"ץ 1319/03 לשכת עורכי הדין בישראל נ' השר לביטחון פנים, פורסם בנבו 1.3.2004
  11. ^ בג"ץ 1319/03 לשכת עורכי הדין בישראל נ' השר לביטחון פנים, פורסם בנבו, 1.3.2004
  12. ^ מחלקת כלואים - אתר עמותת רופאים לזכויות אזרח
  13. ^ החזון - אתר האגודה לזכויות האזרח
  14. ^ בג"ץ 221/80 דרוויש נ' שירות בתי הסוהר, 536, 546 פד"י לה (1)
  15. ^ דברי השופט מצא, עעא 4463/94 אבי חנניה גולן נ' שירות בתי הסוהר, 136, 156, פ"ד נ (4)
  16. ^ Article 5‎‏ ‏The Universal Declaration of Human Rights,
  17. ^ CCPR General Comment No. 21 (10.4.1992)
  18. ^ Basic Principles for the Treatment of Prisoners ,(14.12.1990)
  19. ^ Amendment VIII‏ ‏The Constitution Of The United States Of America,
  20. ^ New York Codes, Rules and Regulations, §7005.9
  21. ^ סעיף 11ב' (ג)(2), הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 43) (תנאי מאסר), התשע"ב-2012
  22. ^ http://knesset.gov.il/laws/data/PunchBanana/Files/430460/430460_4.pdf
  23. ^ התדיינות האגודה בפסקי דן עקרוניים - אתר האגודה לזכויות האזרח