סלים ג'ובראן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סלים ג'ובראן
سليم جبران
Salim Joubran.jpg
לידה 4 באוגוסט 1947 (בן 72)
חיפה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שופט, עורך דין, עורך דין עריכת הנתון בוויקינתונים
המשנה לנשיאת בית המשפט העליון ה־20
12 ביוני 20174 באוגוסט 2017
(7 שבועות ו-5 ימים)
תחת נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור
שופט בית המשפט העליון
אפריל 20034 באוגוסט 2017
(כ־14 שנים)
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סלים ג'ובראן עומד במרכז - טקס השבעת נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, בבית נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין. ינואר 2015

סלים ג'ובראןערבית: سليم جبران; נולד ב-4 באוגוסט 1947) כיהן כשופט בית המשפט העליון ויושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20, והאזרח הערבי הראשון בישראל המכהן במשרות אלו במינוי של קבע (קדם לו במינוי זמני, בבית המשפט העליון, השופט עבד א-רחמן זועבי). החל מיוני 2017 ועד לפרישתו לגמלאות באוגוסט 2017 כיהן כמשנה לנשיאת בית המשפט העליון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השופט ג'ובראן הוא נוצרי מארוני יליד חיפה. בשנת 1963 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר טרה סנטה בעכו. בשנת 1968 סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1970, עם תום תקופת התמחותו, קיבל רישיון לעריכת דין. בשנים 1970–1982 עבד כעורך דין עצמאי.

בחודש יוני 1982 מונה לכהונת שופט בית משפט השלום בחיפה. בחודש מרץ 1993 נבחר לכהונת שופט בית המשפט המחוזי בחיפה. בתקופת כהונתו כשופט מחוזי הרבה לעסוק בתיקים פליליים וישב בראש הרכב פלילי בבית המשפט.

בעת כהונתו כשופט מחוזי שימש גם כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. בעבר כיהן כנגיד ארגון רוטרי ישראל והוא חבר במסדר הבונים החופשיים[1].

בחודש אפריל 2003 התמנה לכהונת שופט בפועל בבית המשפט העליון בירושלים, לתקופה של שנה, ובמאי 2004 מונה לכהונת קבע כשופט בית המשפט העליון. הוא כיהן בתפקיד עד לשנת 2017 כאשר פרש וג'ורג' קרא מונה במקומו.

ב-2 באפריל 2013 מונה ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת העשרים.

לשופט ג'ובראן ארבעה ילדים, שלושה מהם עורכי דין. בתו ראניה, עורכת דין, הייתה הערבייה הישראלית הראשונה שהשלימה קורס צוערים במשרד החוץ הישראלי ושימשה כדיפלומטית מטעם ישראל עד שנת 2009[2].

בשנת 2012 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה[3]. ב-2018 קיבל את אות יקיר העיר חיפה[4].

הוא פעיל בקרן ליברה ומהכן כיושב ראש וועדת ההשקעות של הקרן.

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ובראן נחשב לשופט ליברלי[5].

בעת השבעת נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס, נמנע ג'ובראן מלהצטרף לשירת ההמנון. הדבר גרר ביקורת, אך עמיתו לבית המשפט העליון, השופט אליקים רובינשטיין יצא להגנתו, ואף כתב עליו: "מחברות יומיומית במשך קרוב לשמונה שנים, בעבודתנו המשותפת, אוכל להעיד על יושרתו כשופט ועל היותו אזרח נאמן של מדינת ישראל המייצג את המדינה בכבוד ובהצלחה בחו"ל, וירבו כמותו"[6].

באחד מפסקי הדין כתב[7]:

"טרם סיום, נבקש להביע את הערכתנו לעותר, אשר החליט לעלות ארצה לשם גיוסו לצה"ל, ומאז מועד שחרורו משירות חובה המשיך לבצע שירות מילואים בהיקפים משמעותיים, ותורם תרומה חשובה לביטחון המדינה."

בנאום שנשא בהשתלמות של פרקליטות המדינה קבע שערביי ישראל מופלים לרעה, ופירט: "קיימים פערים בחינוך, בתעסוקה, בהקצאת קרקעות לבניית והרחבת יישובים, מחסור באזורי תעשייה, מחסור בתשתיות, השילוט בדרכים בערבית יש בו שגיאות רבות ועוד. כשאני בא בטענות לממסד אני בא בטענות גם לעצמנו - מנהיגי הציבור הערבי צריכים גם הם לקחת אחריות ולטפל בבעיות של המגזר הערבי. גם הם צריכים להיאבק ולדרוש ולהיפגש עם שרים על מנת לצמצם את הפערים"[8].

מפסיקותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ובראן נמנה בין השופטים היותר מזכים בבית המשפט העליון במקרים גבוליים מבחינת הראיות. כך, במקרה אחד היה בעמדת הרוב המזכה בניגוד לדעת המיעוט המרשיעה של השופט יצחק עמית, שטען שעל סמך ראיות נסיבתיות והעדר הסבר חלופי יש להרשיע את הנאשם[9]. במקרה אחר הצטרף לדעתו של השופט מני מזוז שיש לזכות נאשם שזוכה מהריגה אף מגרימת מוות ברשלנות, בניגוד לעמדתו החולקת של השופט נעם סולברג[10].

  • בפסק דין שעסק בערעור של המדינה על הרשעתו של אדם במעשה מגונה כתב השופט ג'ובראן את פסק הדין, שאליו הצטרפו שני חבריו להרכב, לפיו מצב שבו החלו בני זוג לקיים יחסי מין בהסכמה, ותוך כדי כך דרשה האישה בצורה מפורשת לחדול מכך והגבר לא נענה לדרישה זו, גם הוא אונס[11].
  • ב-18 באפריל 2016, בערעורו של השייח' ראאד סלאח על הרשעתו בהסתה לאלימות, פסק ג'ובראן בדעת מיעוט שקריאתו של סלאח לאינתיפאדה אינה הסתה לאלימות. נימוקו לכך: "המונח "אינתיפאדה" (انتفاضة) לרוב מיוחס לפעולה אלימה, אך סבורני כי בהקשר שבו הדברים נאמרו לא ניתן לשלול את הסברו של המבקש כי אין מדובר בהסתה לפעילות אלימה, אלא בקריאה להתגייסות כוללת, לא בהכרח אלימה, לשם הגנה על מה שנראה בעיני המבקש כפגיעה במקום קדוש"[12].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השופט סלים ג'ובראן. האתר הרשמי של הרשות השופטת, אתר השירותים והמידע הממשלתי
  2. ^ אלי ברדנשטיין, ההפתעה והאכזבה של הדיפלומטית הערבייה, באתר nrg‏, 23 בדצמבר 2009
  3. ^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה
  4. ^ אות יקיר העיר חיפה לשנת תשע"ח, באתר עיריית חיפה
  5. ^ פולבר, שרון (24 בפברואר 2017). "האקטיביזם של שקד מבסס את השמרנות בעליון". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-24 בפברואר 2017. 
  6. ^ אביעד גליקמן, רובינשטיין למען ג'ובראן: לא חייב לשיר התקווה, באתר ynet, 1 במרץ 2012
  7. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    בג"ץ 4543/16
  8. ^ יעל פרידסון, השופט ג'ובראן: יש אפליה נגד הציבור הערבי, באתר nrg‏, 26 בנובמבר 2014
  9. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    ע"פ 2697/14
  10. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    ע"פ 149/15
  11. ^ ע"פ 7951/05 מדינת ישראל נ' פלוני, ניתן ב-7 בפברואר 2007
  12. ^ רע"פ 7669/15 ראאד סלאח מחאג'נה נ' מדינת ישראל, ניתן ב-18 באפריל 2016
    אמרי סדן, השופט ג'ובראן: קריאה לאינתיפאדה אינה הסתה לאלימות, באתר nrg‏, 18 באפריל 2016.