סלים ג'ובראן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סלים ג'ובראן
סלים ג'ובראן, 11 מרץ 2015
נולד 4 באוגוסט 1947 (בן 69)
מקום לידה חיפה, ארץ ישראל
בוגר האוניברסיטה העברית
השתייכות מערכת בתי המשפט הישראלית
תפקידים בולטים
פעילויות נוספות נגיד ארגון רוטרי ישראל
סלים ג'ובראן עומד במרכז - טקס השבעת נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, בבית נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין. ינואר 2015

סלים ג'ובראןערבית: سليم جبران; נולד ב-4 באוגוסט 1947) הוא שופט בית המשפט העליון, יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20, והאזרח הערבי הראשון בישראל המכהן במשרות אלו במינוי של קבע (קדם לו במינוי זמני, בבית המשפט העליון, השופט עבד אל-רחמן זועבי).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השופט ג'ובראן הוא נוצרי מארוני יליד חיפה. בשנת 1963 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר טרה סנטה בעכו. בשנת 1968 סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1970, עם תום תקופת התמחותו, קיבל רישיון לעריכת דין. בשנים 19701982 עבד כעורך דין עצמאי.

בחודש יוני 1982 מונה לכהונת שופט בית משפט השלום בחיפה. בחודש מרץ 1993 נבחר לכהונת שופט בית המשפט המחוזי בחיפה. בתקופת כהונתו כשופט מחוזי הרבה לעסוק בתיקים פליליים וישב בראש הרכב פלילי בבית המשפט.

בעת כהונתו כשופט מחוזי שימש גם כמרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. בעבר כיהן כנגיד ארגון רוטרי ישראל.

בחודש אפריל 2003 התמנה לכהונת שופט בפועל בבית המשפט העליון בירושלים, לתקופה של שנה, ובמאי 2004 מונה לכהונת קבע כשופט בית המשפט העליון.

ב-2 באפריל 2013 מונה ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת העשרים.

בתו ראניה הייתה הערבייה הישראלית הראשונה שהשלימה קורס צוערים במשרד החוץ הישראלי ושימשה כדיפלומטית מטעם ישראל עד שנת 2009[1].

בשנת 2012, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה[2].

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת השבעת נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס, נמנע ג'ובראן מלהצטרף לשירת ההמנון. הדבר גרר ביקורת, אך עמיתו לבית המשפט העליון, השופט אליקים רובינשטיין יצא להגנתו, ואף כתב עליו: "מחברות יומיומית במשך קרוב לשמונה שנים, בעבודתנו המשותפת, אוכל להעיד על יושרתו כשופט ועל היותו אזרח נאמן של מדינת ישראל המייצג את המדינה בכבוד ובהצלחה בחו"ל, וירבו כמותו"[3].

באחד מפסקי הדין כתב[4]:

"טרם סיום, נבקש להביע את הערכתנו לעותר, אשר החליט לעלות ארצה לשם גיוסו לצה"ל, ומאז מועד שחרורו משירות חובה המשיך לבצע שירות מילואים בהיקפים משמעותיים, ותורם תרומה חשובה לביטחון המדינה."

בנאום שנשא בהשתלמות של פרקליטות המדינה קבע שערביי ישראל מופלים לרעה, ופירט: "קיימים פערים בחינוך, בתעסוקה, בהקצאת קרקעות לבניית והרחבת יישובים, מחסור באזורי תעשייה, מחסור בתשתיות, השילוט בדרכים בערבית יש בו שגיאות רבות ועוד. כשאני בא בטענות לממסד אני בא בטענות גם לעצמנו - מנהיגי הציבור הערבי צריכים גם הם לקחת אחריות ולטפל בבעיות של המגזר הערבי. גם הם צריכים להיאבק ולדרוש ולהיפגש עם שרים על מנת לצמצם את הפערים"[5].

מפסיקותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ובראן נמנה בין השופטים היותר מזכים בבית המשפט העליון במקרים גבוליים מבחינת הראיות. כך, במקרה אחד היה בעמדת הרוב המזכה בניגוד לדעת המיעוט המרשיעה של השופט יצחק עמית, שטען שעל סמך ראיות נסיבתיות והעדר הסבר חלופי יש להרשיע את הנאשם[6]. במקרה אחר הצטרף לדעתו של השופט מני מזוז שיש לזכות נאשם שזוכה מהריגה אף מגרימת מוות ברשלנות, בניגוד לעמדתו החולקת של השופט נעם סולברג[7].

  • בפסק דין שעסק בערעור של המדינה על הרשעתו של אדם במעשה מגונה כתב השופט ג'ובראן את פסק הדין, שאליו הצטרפו שני חבריו להרכב, לפיו מצב שבו החלו בני זוג לקיים יחסי מין בהסכמה, ותוך כדי כך דרשה האישה בצורה מפורשת לחדול מכך והגבר לא נענה לדרישה זו, גם הוא אונס.[8]
  • ב-18 באפריל 2016, בערעורו של השייח' ראאד סלאח על הרשעתו בהסתה לאלימות, פסק ג'ובראן בדעת מיעוט שקריאתו של סלאח לאינתיפאדה אינה הסתה לאלימות. נימוקו לכך: "המונח "אינתיפאדה" (انتفاضة) לרוב מיוחס לפעולה אלימה, אך סבורני כי בהקשר שבו הדברים נאמרו לא ניתן לשלול את הסברו של המבקש כי אין מדובר בהסתה לפעילות אלימה, אלא בקריאה להתגייסות כוללת, לא בהכרח אלימה, לשם הגנה על מה שנראה בעיני המבקש כפגיעה במקום קדוש".[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סלים ג'ובראן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]