בטיחות אש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציוד בטיחות אש באתר בנייה בסין
אובדן רכוש כתוצאה מהצתה.

בטיחות אשאנגלית: Fire safety) היא מערכת של תקנות, כללים, הוראות ושיטות עבודה סדורות שנועדו לצמצם הרס, מוות ופציעות שנגרמים כתוצאה משרפה ואש בלתי מבוקרת. אמצעי בטיחות אש כוללים גם כללים והוראות שנועדו למנוע התלקחות אש בלתי מבוקרת, וכאלה המשמשים להגבלת התפשטותה והשפעותיה הבלתי רצויות של שרפה לאחר תחילתה, הסכנות הנובעות משרפה, מניעת מצב שמגביר את הסבירות לשרפה או עלול לעכב בריחה ומילוט במקרה של שרפה.

אמצעי בטיחות אש כוללים גם את הכללים וההוראות שעל פיהם יש לנהוג כשמתכננים בניית מבנים או כללים שיש ליישם במבנים שכבר נבנו, וכאלה שיש ללמד את דיירי ומשתמשי הבניין.

מרכיב בטיחות אש הוא מרכיב נדרש בבטיחות מבנים. האחראים על בקרת הפרות בטיחות אש, הדרכה וחינוך תלמידים בבתי הספר בנושאי בטיחות אש נקראים קציני מניעת אש או קציני בטיחות אש. קציני בטיחות אש הם אלה הקולטים, המלמדים והמאמנים את לוחמי האש.[1]

אלמנטים במדיניות בטיחות אש בבניינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרגות מילוט חיצוניות בבניין ציבורי בהולנד.

מדיניות בטיחות אש בבניינים, מתחילה בשלבי התכנון, הבנייה ולאורך כל חיי הבניינים. חוקי הבנייה נחקקים על ידי הממשלות והרשויות המקומיות, כדי להבטיח שהמאפיינים החיוניים של בטיחות אש יכללו בשלבי התכנון והבנייה של בניינים על מנת להבטיח שרכיבים החיוניים בבניינים יתממשו, כגון יציאות אש וחירום נאותות, שילוט ופרטי בנייה כגון חוסמי אש, דלתות אש, חלונות וקירות העמידים באש. בטיחות אש כוללת גם תקנות בנושאי בטיחות חשמל במבנים כדי למנוע התחממות יתר של החיווט החשמלי או הציוד החשמלי, ובכך להגן מפני התלקחות הנגרמת כתוצאה מתקלות חשמליות.[2]

תקנות בטיחות אש מסדירות גם את דרישות התפוסה המרבית במבנים ציבוריים כגון תיאטראות או מסעדות וכדומה. תקנות בטיחות אש עשויות לדרוש התקנת מטפים ניידים בתוך בניין, או דרישה להתקנת ציוד לגילוי וכיבוי אש שיותקנו באופן קבוע בבניינים כגון מערכת ספרינקלרים לכיבוי אש, מערכת גילוי עשן ומערכת אזעקה המתריעה על פריצת אש.

הרשויות המקומיות המופקדות על בטיחות אש עשויות לערוך בדיקות וביקורות שוטפות על מנת לוודא את קיום התקנות המתייחסות לפריטים כמו יציאות חירום ואש, שילוט תקין, מטפים פונקציונליים מהסוג הנכון במקומות נגישים ואחסון וטיפול נאותים בחומרים דליקים. בהתאם לתקנות, במידת הצורך לאור הבדיקות לבטיחות אש רשאים קציני בטיחות האש להוציא צווים לנקיטת פעולות נדרשות לתיקון התקלות המתגלות בתחום בטיחות האש, או סגירתו של בניין או עסק עד שיעמדו בדרישות בטיחות האש.

בעלים ומנהלים של בניינים צריכים ליישם את מדיניות בטיחות האש תוך נקיטת פעולות נוספות. לדוגמה, מפעל תעשייתי צריך לייעד ולהכשיר עובדים מסוימים ככוח כיבוי אש ראשוני. על המנהלים להבטיח שהבניינים המנוהלים על ידם עומדים בתקנות הפינוי בשעת דלקה. מדיניות בטיחות אש מכתיבה הכשרה ומודעות של דיירי בניינים והמשתמשים בהם כדי למנוע טעויות ברורות בשעת שרפה, כגון פתיחת דלתות אש. מוסדות חינוך, מחויבים לערוך תרגילי כיבוי במרווחי זמן קבועים לאורך כל השנה.

גורמי סיכון נפוצים להצתת שרפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש לא נכון ותחזוקה לקויה של כיריים גז יוצרים לרוב סכנות אש.

סכנות שריפה נפוצות הן:[3]

  • שרפות במטבחים, מבישול ללא השגחה, שרפות שומנים/מחבת צ'יפס.
  • מערכות חשמל המתחממות כתוצאה מעומס יתר, או מתוחזקות בצורה גרועה או פגומה.
  • אזורי אחסון של חומרים דליקים עם הגנה בלתי מספקת.
  • חומרים דליקים ליד ציוד שיוצר חום, להבה או ניצוצות.
  • נרות, עששיות ועוד בהם מתקיימות להבות פתוחות.
  • עישון (סיגריות, סיגרים, מקטרות, מציתים וכו'.)
  • ציוד המייצר חום באמצעות חומרים דליקים (למשל תנור נפט).
  • נוזלים ואירוסולים דליקים.
  • ממיסים דליקים (וסמרטוטים ספוגים בממס) מונחים בפחי אשפה סגורים.
  • ארובות אחים לא נקיות.
  • מכשירי בישול – כיריים, תנורים.
  • מכשירי חימום – קמינים, תנורי עצים, תנורים, דוודים, תנורי חימום ניידים, דלקים מוצקים.
  • מכשירי חשמל ביתיים – מייבשי כביסה, מגהצים מסתלסל, מייבשי שיער, מקררים, מקפיאים, דוודים.
  • חיווט חשמלי במצב גרוע.
  • סוללות דולפות/ פגומות.
  • מקורות הצתה אישיים – גפרורים, מצתים.
  • ציוד אלקטרוני וחשמלי.
  • ציוד בישול חיצוני – מנגל.

כללים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה להפרת בטיחות אש בארצות הברית
מטף כיבוי בבית ספר ציבורי

בארצות הברית, "קוד האש" (או קוד מניעת שרפות או קוד בטיחות אש) הוא מערכת כללים שאומצה על ידי הממשל הפדרלי, המדינות והרשויות המקומיות. הוא נאכף על ידי קציני מניעת שרפות מתוך תחנות כיבוי האש העירוניות. הקוד קובע דרישות מינימום למניעת סכנות שרפה ופיצוץ הנובעות מאחסון, טיפול או שימוש בחומרים מסוכנים, או מתנאים מסוכנים אחרים.[4] כללי בטיחות אש מהווה חלק מכללי הבנייה. קוד האש נועד בראש ובראשונה למניעת שרפות, להבטיח שההכשרה והציוד הנדרשים לכיבוי אש יהיו בהישג יד וכמוכן גם יהיו משולבות בתוכניות של הבניינים, לרבות בתוכניות הבסיסיות שנקבעות על ידי האדריכלים, ושלא יופרו במהלך הבנייה. קוד האש מתייחס גם לדרישות בדיקה ותחזוקה של אמצעי מיגון האש השונים על מנת לשמור עליהם בצורה מיטבית.

כללי בטיחות אש טיפוסיים כוללים סעיפים מינהליים המכתיבים תהליך לקביעת הכללים והאכיפה, סעיפים מהותיים העוסקים בציוד כיבוי אש, סיכונים מיוחדים כגון מכולות והובלה של חומרים דליקים, כללים ספציפיים עבור תפוסה מסוכנת של מבנים, תהליכים תעשייתיים, תערוכות ועוד.

הסעיפים קובעים את הדרישות לקבלת היתרים ואת אמצעי הזהירות הספציפיים שיש לנקוט כדי לעמוד בדרישות ובהיתרים. לדוגמה, מופע זיקוקים נדרש להגיש בקשה על ידי איש מקצוע מורשה בתחום הפירוטכניקה, תוך מתן המידע הדרוש לרשות המנפיקה כדי לקבוע אם המקום יכול לעמוד בדרישות הבטיחות. לאחר מתן ההיתר, רשאית הרשות לבדוק את האתר ולפקח על הבטיחות במהלך המופע ובסמכותה להפסיק את פעילות המקום/האתר, כאשר מפקח מטעמה מוצא שנעשה שימוש בנהלים בלתי מאושרים, או בלתי מספקים או כאשר מתעוררים מפגעים בלתי צפויים.

חינוך הציבור לבטיחות אש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדים מפנים בניין עשן כדרך ללמוד בטיחות אש
חברי מחלקת האש של שירות היערות של ארצות הברית מלמדים ילדים בטיחות אש

לרוב תחנות כיבוי אש בארצות הברית יש תוכניות הדרכה לחינוך לבטיחות אש (אנ').

תוכניות למניעת שרפות עשויות לכלול, ביקורים בבתי ספר כדי לסקור נושאים מרכזיים בתחום בטיחות אש עם התלמידים ויישום תוכניות לאומיות מוכרות כגון "NFPA S "Risk Watch (אנ') ו"למד לא לשרוף".[5][6]

כל התוכניות כוללות גם מסרים למניעת פציעות באופן כללי, בטיחות, מניעת שרפות ומילוט במקרה של שרפה. ברוב המקרים נציג מכבי האש נחשב למומחה ומצופה ממנו להציג מידע באופן המתאים לכל שכבת גיל.

קהלי יעד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מינהל הכבאות של ארצות הברית, צעירים מאוד וקשישים נחשבים לאוכלוסיות "בסיכון". קבוצות אלו מייצגות כ-33% מהאוכלוסייה. על כן עדיפות ההדרכות מיועדות להם.

תוכנית בטיחות אש של בניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית מילוט אש של מלון בטאיוואן.

תוכנית בטיחות אש של בניין חייבות לעמוד בכל הכללים הנדרשים במדינה. בדרך כלל בעל הבניין הוא האחראי על הכנת תוכנית בטיחות אש. בניינים הנדרשים להתקין מערכות חירום משוכללות עשויים להידרש להסתייע ביועץ בטיחות. לאחר הכנת התוכנית, היא מוגשת לאישור לפקיד הכבאות או לרשות בעלת סמכות שיפוט לאישור. לאחר אישור תוכנית בטיחות האש, בעל הנכס אחראי על יישום התוכנית וההכשרה של כל הצוות (במידה ונדרשת) בתפקידיהם בשעת חירום. אחריותו של הבעלים גם לוודא שכל המבקרים והצוות יידעו מה לעשות במקרה של שרפה. בשעת חירום או שרפה, עותק של תוכנית בטיחות האש המאושרת חייב להיות זמין לשימוש מפקד לוחמי האש המגיב.

מבנה תוכנית בטיחות אש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מידע ליצירת קשר
  • מידע על מיקום שסתומי מים וגז
  • מידע על מיקום המפסק הראשי של מערכת החשמל
  • מיקום עמדות כיבוי אש וברז כיבוי אש
  • בעיות גישה
  • חומרים מסוכנים מאוחסנים
  • מיקום אנשים עם צרכים מיוחדים
  • חיבורים למערכת ספרינקלרים
  • פריסה, שרטוט ותוכנית האתר של הבניין
  • לוחות זמנים לתחזוקה של מערכות בטיחות חיים ואש
  • הכשרת כוח אדם ונוהל תרגילי אש
  • נקודות ואזורים בטוחים בבניין ("אזורי מחסה")

שימוש בתוכניות בטיחות אש[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות בטיחות אש הן כלי שימושי עבור לוחמי האש. הן מנגישות להם מידע קריטי אודות הבניין שאליו יצטרכו להיכנס. באמצעות תוכניות בטיחות אש, יכולים לוחמי האש לאתר ולמנוע סכנות אפשריות כגון אזורי אחסון של חומרים מסוכנים וכימיקלים דליקים. בנוסף לכך, יכולות תוכניות בטיחות אש לספק מידע מיוחד למקרה של שרפה בבית חולים, כמיקומה של המחלקה לרפואה גרעינית וכדומה.[7] בנוסף, תוכניות בטיחות אש גם משפרות מאוד את בטיחות הכבאים. לפי FEMA (הסוכנות הפדרלית לניהול מצבי חירום) 16% מכלל מקרי המוות של לוחמי האש בשנת 2002 התרחשו עקב קריסה מבנית או משום שהלוחמים הלכו לאיבוד.[8] תוכניות בטיחות אש יכולות להדגיש ולהציג שרטוטים של כל סכנה מבנית אפשרית, כמו גם לתת ללוחם האש מידע היכן מיקומה בבניין.

דיגיטציה של תוכניות בטיחות אש[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שצוין, עותקי תוכניות בטיחות האש המאושרות צריכות להיות זמינות לשימוש לוחמי האש המגיבים. עם זאת, זה לא תמיד המצב. כל תוכניות בטיחות האש הישנות היו מאוחסנות על גבי עותקים מנייר בתחנות כיבוי האש. הבעיה באחסון שכזה היא מיון ואחסנת התוכניות הללו והקושי לעדכן אותן. כתוצאה מכך, רק למחצית מהמבנים הנדרשים קיימות תוכניות אש, ומתוכן רק כ-10% מעודכנות.[9] בעיה זו נפתרה באמצעות דיגיטציה של תוכניות האש. תוכניות בטיחות האש הדיגיטליות מאוחסנות במסד נתונים וניתן לגשת אליהם באופן אלחוטי באתר בו פועלים לוחמי האש והן הרבה יותר פשוטות לעדכון על ידי בעלי הבניינים.

ביטוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרפה היא אחד האיומים הגדולים ביותר על רכוש, הגורם הפסדים שמסתכמים במיליארדי דולרים בכל שנה. בשנת 2019 לבדה, הסכום הכולל של הנזק לרכוש בארצות הברית כתוצאה משרפות עמד על 14.8 מיליארד דולר.[10] חברות ביטוח בארצות הברית אחראיות לכיסוי פיננסי של אובדן מנזקי שרפה ונוקטות אמצעים לניהול הסיכונים הכרוכים בכך. רוב חברות הביטוח המסחריות שוכרות מומחה בקרת סיכונים שתפקידו העיקרי לסקור את הרכוש המבוטח כדי להבטיח עמידה בתקני NFPA, להעריך את רמת הסיכון הנוכחית של הנכס ולהמליץ על הפחתת ההסתברות לאובדן משרפה.[11] בנוסף, חברות הביטוח מחייבות עמידה בכל כללי בטיחות האש, ובמקרה שיוכח שמבנה בו פרצה שרפה לא עמד בכללים אלו (למשל אי ביצוע בדיקות תקופתיות) עלולות לסרב לכסות את הנזק, בטענה להפרה בסיסית של תנאי הפוליסה.

בטיחות אש בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – כבאות והצלה לישראל

בישראל נמצאים כל נושאי בטיחות אש והצלה תחת סמכותה של הרשות הארצית לכבאות והצלה בפיקודו ובניהולו של נציב כבאות והצלה, אשר כפופים למשרד לביטחון פנים.

על רקע הממצאים בנוגע לכמות הדליקות הנגרמות מדי שנה בישראל, הוכרה הבעייתיות שקיימת במבנים רבים במדינה, במשרדים ובבתי עסק בהם יש ריכוז אוכלוסייה רב במבנה אחד. בשנת 2008 עודכנו תקנות התכנון והבנייה[12] (בקשה להיתר, תנאים ואגרות), תש"ל-1970 (תיקון מספר 3 לתקנה 11 א' לתקנות התכנון והבנייה). התקנה קבעה את הצורך בתוכנית בטיחות אש, בקיום נספח אמצעים, על מנת למזער את מספר הדליקות ולדאוג להיערכות מוקדמת לאירועי שרפה. באותה שנה הוגשו בכנסת הצעות לרפורמות בכל נושאי בטיחות אש והצלה בישראל הקוראות להעביר את נושא בטיחות האש תחת סמכותה של הרשות הארצית לכבאות והצלה בפיקודו ובניהולו של נציב כבאות והצלה ולהכפיף אותם למשרד לביטחון פנים.[12] ב-8 באוגוסט 2012 נחקק בכנסת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה[13][14][15] שמסדיר את שרותי הכבאות בישראל, את המבנה הארגוני והסמכויות. במסגרת החוק, ב-8 בפברואר 2013 הוקמה הרשות הארצית לכבאות והצלה הכפופה למשרד לביטחון פנים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בטיחות אש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ lifesafetydev. "Fire Safety". Life Safety Systems (באנגלית). נבדק ב-2020-11-12.
  2. ^ "Planning, Drawing & Designing". matrixfireengineers.com. נבדק ב-2020-11-12.
  3. ^ "Fire Safety". Fire Protection Specialists. אורכב מ-המקור ב-19 בינואר 2014. נבדק ב-17 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Articles - Fire Code | Safety Media Inc". safetymedia.com. נבדק ב-2020-11-12.
  5. ^ NFPA eLearning On-line catalog
  6. ^ "September 2011". Magazine (באנגלית). נבדק ב-2020-11-06.
  7. ^ American, Jerry, "Fire Safety Disaster", Canadian Healthcare Facilities Volume 28 Issue 3, ed Amie Silverwood. Spring 2008, 26.
  8. ^ Fire Fighter Fatalities in the U.S. in 2002. Fema, U.S. Department of Homeland Security, July 2003
  9. ^ "Canadian firm generates digital fire safety plans", Building Strategies, ed. Susan Maclean. Spring 2007, 14
  10. ^ "NFPA report - Fire loss in the United States". www.nfpa.org. נבדק ב-2020-10-21.
  11. ^ "13-2099.02 - Risk Management Specialists". www.onetonline.org. נבדק ב-2020-10-22.
  12. ^ 1 2 תוכנית בטיחות אש, באתר Safety Effect, ‏2020-01-05
  13. ^ החוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, בספר החוקים של מדינת ישראל
  14. ^ חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, באתר הרשות הארצית לכבאות והצלה
  15. ^ חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, תשע"ב-2012, באתר www.nevo.co.il