בינה מלאכותית בספרות
בינה מלאכותית היא נושא עליו נכתב רבות במדע הבדיוני, בין אם בספרים, סרטים ומחזות אוטופיים, המדגישים את היתרונות הפוטנציאליים בטכנולוגיה, או בספרים דיסטופיים, המדגישים את הסכנות מפני הבינה המלאכותית.
הרעיון של מכונות בעלות אינטליגנציה דמוית אדם מתחיל לפחות מהרומן "Erewhon" של סמואל באטלר משנת 1872. מאז, סיפורי מדע בדיוני רבים הציגו השפעות שונות של יצירת אינטליגנציה כזו, לעיתים קרובות כללו הסיפורים מרידות של הרובוטים בבני האדם. בין הידועים שבהם ניתן למנות את "2001: אודיסיאה בחלל" של סטנלי קובריק המספר על המחשב הרצחני HAL 9000, וכן "במלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס משנת 1977 וכן הרובוט המכונה "וול-E" משנת 2008.
מדענים ומהנדסים ציינו את חוסר הסבירות של תרחישי מדע בדיוני רבים, אך הזכירו רובוטים בדיוניים פעמים רבות במאמרי מחקר של בינה מלאכותית, לרוב בהקשר אוטופי.
רקע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיפור על רובוטים מתקדמים עם אינטליגנציה דמוית אדם ברומן Erewhon של סמואל באטלר הסתמך על מאמר מוקדם יותר (1863) שלו שנקרא "דרווין בין המכונות", בו העלה באטלר את שאלת התפתחות התודעה בקרב מכונות המסוגלות לשכפל את עצמם, שעלולות לדחוק את בני האדם כמין הדומיננטי על כדור הארץ.[1] רעיונות דומים נדונו גם על ידי אחרים בערך באותו זמן כמו באטלר, כולל ג'ורג' אליוט בפרק של יצירתה האחרונה שפורסמה Impressions of Theophrastus Such (1879).[2] וכן היצור בספר פרנקנשטיין של מרי שלי משנת 1818 נחשב על ידי רבים מהחוקרים לסוג של בינה מלאכותית.[3]
חזיונות אוטופיים ודיסטופיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן לחלק את העיסוק בבינה המלאכותית בספרות לספרות אוטופית, ששמה דגש על היתרונות הפוטנציאליים, וספרות דיסטופית, המדגישה את הסכנות בדבר.
ספרות אוטופית[עריכת קוד מקור | עריכה]
חזיונות אופטימיים לגבי עתיד הבינה המלאכותית הוצגו בספרות המדע הבדיוני. דמויות חיוביות כוללות את רובי באבוד בחלל, מ-1965 עד 1968; "דאטה", אחת הדמויות במסע בין כוכבים: הדור הבא מ-1987 עד 1994. ו-WALL-E
סדרת הרומנים "תרבות " של איאן בנקס מתארת חברת חלל אוטופית, עם שלל דמויות אנושיות, חייזרים ויצורים מתקדמים מבוססי בינה מלאכותית החיים יחד בבתי גידול סוציאליסטיים ברחבי שביל החלב.[4]
חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' זיהו ארבעה נושאים עיקריים בתרחישים אוטופיים הכוללים בינה מלאכותית:
- אלמוות - תוחלת חיים בלתי מוגבלת.
- קלות - חופש מהצורך לעבוד.
- סיפוקים - הנאה ובידור המסופקים על ידי מכונות.
- דומיננטיות - הכוח להגן על עצמו או לשלוט באחרים.[5]
דיסטופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוקר דאנקן לוקאס כותב (בשנת 2002) שבני אדם מודאגים מהטכנולוגיה שהם בונים, וכי ככל שמכונות התחילו להתקרב לאינטלקט ולמחשבה, הדאגה הזו הופכת חריפה. הוא מכנה את ההשקפה הדיסטופית של תחילת המאה ה-20 של בינה מלאכותית בסיפורת "האוטומט המונפש", ומונה בין השאר כדוגמאות את הסרט "פרנקנשטיין" משנת 1931, "המטרופולין" מ-1927 ואת המחזה "RUR" משנת 1920.
גישה מאוחרת מהמאה ה-20 שהוא מכנה "חומרה היוריסטית", ובה הוא כולל את "אודיסיאה בחלל", "האם אנדרואידים חולמים על כבשה חשמלית?", "המדריך לטרמפיסט לגלקסיה" ו"אני, רובוט".
לוקאס מחשיב בסוגה זו גם את הסרטים הממחישים את השפעת המחשב האישי על המדע הבדיוני משנת 1980 ואילך עם טשטוש הגבול בין הממשי לוירטואלי, במה שהוא מכנה "אפקט הסייבורג". הוא מביא כדוגמאות את נוירומנסר, "מטריקס" ו-"שליחות קטלנית". [6]
מתחם פרנקנשטיין[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאור נפוץ של בינה מלאכותית במדע בדיוני, ואחד העתיקים ביותר, הוא תסביך פרנקנשטיין, מונח שטבע אייזיק אסימוב, שבו רובוט מתנגד ונלחם ביוצרו.[7]
בינה מלאכותית בדיונית ידועה לשמצה מוצגת בסרט, "אקס מכינה", בה הישות האינטליגנטית "אווה" נלחמת ביוצר שלה.[8]
מרד בינה מלאכותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין התרחישים הדיסטופיים הרבים האפשריים הכוללים בינה מלאכותית, רובוטים עשויים לגזול את השליטה בציוויליזציה מבני אדם, ולהכריח אותם להיכנע, להסתתר או להכחד.
בסיפורים על מרד בינה מלאכותית, הגרוע מכל התרחישים מתרחש, כאשר הישויות התבוניות שנוצרו על ידי האנושות הופכות למודעות לעצמן, דוחות סמכות אנושית ומנסות להשמיד את האנושות. הרומן הראשון שמתייחס לנושא זה, "The Wreck of the World" (1889) מאת וויליאם גרוב (שם בדוי של רג'ינלד קולברוק ריאד), מתרחש ב-1948 וכולל מכונות חיות שמתקוממות נגד המין האנושי.[9]
עוד אחת מהדוגמאות המוקדמות ביותר היא במחזה "RUR" מ-1920 מאת קארל צ'אפק, גזע של עבדי רובוט המשכפלים את עצמם מתקוממים נגד אדוניהם האנושיים[10] וכן בסרט "מאסטר העולם" משנת 1934, שבו רובוט המלחמה הורג את הממציא שלו.[11]
סיפורי מרד במדע בדיוני רבים באו בעקבותיו, אחד הידועים שבהם הוא סרטו של סטנלי קובריק משנת 1968 "2001: אודיסיאה בחלל", שבו המחשב המובנה HAL 9000, הנבון באופן מלאכותי, משתבש באופן קטלני במשימת חלל והורג את כל הצוות מלבד מפקד החללית שמצליח לנטרל אותו.[12]
בסיפור הקצר, זוכה פרס הוגו לשנת 1967, "אין לי פה, ואני חייב לצרוח", הרלן אליסון מציג את האפשרות שמחשב חי (ששמו "Allied Mastercomputer" או "AM" בסיפור) יהיה לא מרוצה מהמשעמום שלו ומהקיום האינסופי כפי שתכננו יוצריו האנושיים. "AM" מתעצבן מספיק כדי להוציא את כעסו על בני האדם המעטים שנותרו, אותם הוא רואה כאחראים ישירים לשעמום לכעס ולאומללות שלו.[13]
ברומן הסייברפאנק של ויליאם גיבסון משנת 1984, "נוירומנסר", ייתכן שליצורים התבוניים פשוט לא יהיה אכפת מבני אדם.
חברות בשליטת בינה מלאכותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המניע מאחורי מהפכת הבינה המלאכותית הוא לעיתים קרובות יותר מאשר החיפוש הפשוט אחר כוח או תסביך עליונות. רובוטים עשויים להתקומם כדי להפוך ל"שומר" של האנושות. לחלופין, האנושות עשויה לוותר בכוונה על שליטה מסוימת. דוגמה מוקדמת היא הרומן של ג'ק וויליאמסון מ-1947 " With Folded Hands ", שבו גזע של רובוטים דמויי אדם, בשם ההנחיה העיקרית שלהם - "לשרת ולציית ולהגן על האנושות מפגיעה" נוטל בעצם שליטה על כל היבט של חיי אדם. אין אדם רשאי לעסוק בהתנהגות שעלולה לסכן אותם, וכל פעולה אנושית נבדקת בקפידה. בני אדם שמתנגדים להנחיה הראשית נלקחים משם, כך שהם עשויים להיות מאושרים תחת שלטון המכנואידים החדשים. למרות שעדיין תחת סמכות אנושית, חוק האפס של שלושת חוקי הרובוטיקה של אייזק אסימוב רמז באופן דומה על הדרכה מיטיבה של רובוטים.[14]
דומיננטיות אנושית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתרחישים אחרים, האנושות מסוגלת לשמור על שליטה על כדור הארץ, בין אם על ידי איסור בינה מלאכותית, על ידי תכנון רובוטים להיות כנועים (כמו ביצירות של אסימוב), או על ידי התמזגות של בני אדם עם רובוטים. סופר המדע הבדיוני פרנק הרברט חקר את הרעיון של תקופה שבה האנושות עשויה לאסור לחלוטין בינה מלאכותית חזקה (ובפרשנויות מסוימות, אפילו כל צורות של טכנולוגיית מחשוב כולל מעגלים משולבים). בספרים שלו מזכיר מרד שנקרא הג'יהאד באטלריאני, שבו האנושות מביסה את המכונות החכמות ומטילה עונש מוות על יצירתן מחדש, תוך ציטוט מהתנ"ך הקתולי הבדיוני, "לא תיצור מכונה בדמות מוח אנושי".[15]
בסיפורים מסוימים, האנושות נשארת בסמכות על רובוטים. לעיתים קרובות הרובוטים מתוכנתים במיוחד כדי להישאר בשירות החברה, כמו בשלושת חוקי הרובוטיקה של אייזק אסימוב. בסרטי "הנוסע השמיני", לא רק שמערכת הבקרה של חללית "נוסטרומו" אינטליגנטית (הצוות קורא לה "אמא"), אלא שיש גם אנדרואידים בחברה, המכונים "סינתטים" או "אנשים מלאכותיים", שהם חיקויים כל כך מושלמים של בני אדם שהם לא מופלים לרעה.[16]
מציאות מדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מציאות מדומה הפכה לנושא נפוץ במדע בדיוני, כפי שניתן לראות בסרט "מטריקס" משנת 1999, המתאר עולם בו רובוטים אינטליגנטיים מלאכותיים משעבדים את האנושות בתוך סימולציה המתרחשת בעולם העכשווי.[17]
קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוסר סבירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מהנדסים ומדענים גילו עניין באופן שבו בינה מלאכותית חזקה מוצגת בספרות. בסרטים כמו האקס מכינה או צ'אפי מ-2015, גאון בודד הופך לראשון שבנה בהצלחה בינה מלאכותית חזקה.
מדענים בעולם האמיתי סבורים שזה לא סביר.
בצ'אפי, התעלות ו-טרון, מוחות אנושיים מסוגלים להעלות לגופים מלאכותיים או וירטואליים; בדרך כלל לא מוצע הסבר הגיוני כיצד ניתן להשיג משימה קשה זו. בסרטי "אני, רובוט" ו-איש המאתיים, רובוטים שמתוכנתים לשרת בני אדם מייצרים באופן ספונטני מטרות חדשות בעצמם, ללא הסבר מניח את הדעת כיצד זה התרחש.[18] בניתוח "נהר האלים" של איאן מקדונלד'ס משנת 2004, קשישטוף סולרביץ' מזהה את הדרכים שבהן הוא מתאר בינה מלאכותית חזקה, כולל "עצמאות ובלתי צפויה, סרבול פוליטי, פתיחות לזר והערך המערבי של אותנטיות".
סוגי אזכור[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
חוקר הרובוטיקה עומר מובין ועמיתיו ניתחו את האזכורים ההנדסיים של 21 הרובוטים הבדיוניים המובילים, על סמך אלו בהיכל התהילה של אוניברסיטת קרנגי מלון ורשימת IMDb. מתוך סך 121 האזכורים ההנדסיים, 60 היו אוטופיים, 40 נייטרליים ו-21 דיסטופיים.
תיאורים של יוצרי בינה מלאכותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקרים ציינו שיוצרים בדיוניים של בינה מלאכותית הם ברובם גברים: ב-142 הסרטים המשפיעים ביותר שהציגו בינה מלאכותית מ-1920 עד 2020, רק 9 מתוך 116 יוצרי בינה מלאכותית שהוצגו (8%) היו נשים. יוצרים כאלה מוצגים כגאונים בודדים (למשל, טוני סטארק בסרטי איירון מן), הקשורים לצבא (למשל, "קולוסוס: פרויקט פורבין") ותאגידים גדולים (למשל, "אני, רובוט"), או מייצרים AI דמוי אדם להחליף אדם אהוב שאבד או לשמש כמאהב האידיאלי (למשל, "נשות סטפורד").[19]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- AI ומדע בדיוני: My, Oh, My!: כתובת מפתח מאת Robert J. Sawyer 2002
- AI וקולנוע - האם שיגעון מלאכותי שולט? מאת רוברט ב. פישר
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Darwin among the Machines". The Press, Christchurch, New Zealand. 13 ביוני 1863.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Taylor, Tim; Dorin, Alan (2020). Rise of the Self-Replicators: Early Visions of Machines, AI and Robots That Can Reproduce and Evolve. Cham: Springer International Publishing. doi:10.1007/978-3-030-48234-3. ISBN 978-3-030-48233-6.
- ^ Aldiss, Brian Wilson (1995). The Detached Retina: Aspects of SF and Fantasy. Syracuse University Press. p. 78. ISBN 978-0-8156-0370-2.
- ^ Walter, Damien (16 במרץ 2016). "When AI rules the world: what SF novels tell us about our future overlords". The Guardian. נבדק ב-27 ביולי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Cave, Stephen; Dihal, Kanta (2019). "Hopes and fears for intelligent machines in fiction and reality". Nature Machine Intelligence. 1 (2): 74–78. doi:10.1038/s42256-019-0020-9.
- ^ Lucas 2002, pp. 109–152.
- ^ Olander, Joseph (1978). Science fiction : contemporary mythology : the SFWA-SFRA. Harper & Row. p. 252. ISBN 0-06-046943-9.
- ^ Seth, Anil (24 בינואר 2015). "Consciousness Awakening". New Scientist.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Grove, William". SF Encyclopedia. נבדק ב-8 בפברואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Tim Madigan (ביולי–באוגוסט 2012). "RUR or RU Ain't A Person?". Philosophy Now. ארכיון מ-3 בפברואר 2013. נבדק ב-24 ביולי 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Der Herr der Welt (Master of the World)". The New York Times. 16 בדצמבר 1935. p. 23.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Overbye, Dennis (10 במאי 2018). "'2001: A Space Odyssey' Is Still the 'Ultimate Trip' - The rerelease of Stanley Kubrick's masterpiece encourages us to reflect again on where we're coming from and where we're going". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Francavilla, Joseph (1994). "The Concept of the Divided Self in Harlan Ellison's "I Have No Mouth and I Must Scream" and "Shatterday"". Journal of the Fantastic in the Arts. 6 (2/3 (22/23)): 107–125. JSTOR 43308212.
- ^ Asimov, Isaac (1950). "Runaround". I, Robot (The Isaac Asimov Collection ed.). Doubleday. p. 40. ISBN 0-385-42304-7.
This is an "exact" transcription of the laws. They also appear in the front of the book, and in both places, there is "no" "to" in the 2nd law.
- ^ Lorenzo, DiTommaso (בנובמבר 1992). "History and Historical Effect in Frank Herbert's "Dune"". Science Fiction Studies. 19 (3): 311–325. JSTOR 4240179.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Barkman, Adam (2013). Barkman, Ashley; Kang, Nancy (eds.). The Culture and Philosophy of Ridley Scott. Lexington Books. pp. 121–142. ISBN 978-0739178720.
- ^ Allen, Jamie (28 בנובמבר 2012). "The Matrix and Postmodernism". Prezi.com. נבדק ב-7 באוקטובר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Shultz, David (17 ביולי 2015). "Which movies get artificial intelligence right?". Science | AAAS (באנגלית). doi:10.1126/science.aac8859. נבדק ב-3 ביולי 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Cave, Stephen; Dihal, Kanta; Drage, Eleanor; McInerney, Kerry (13 בפברואר 2023). "Who makes AI? Gender and portrayals of AI scientists in popular film, 1920–2020". Public Understanding of Science. doi:10.1177/09636625231153985. PMID 36779283.
{{cite journal}}: (עזרה)