דיסטופיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דיסטופיה (אנגלית: Dystopia) היא ניגודה של האוטופיה, כלומר, מציאות אנושית שבה שולטים יסודות חברתיים שליליים. חברות דיסטופיות מאופיינות בדרך כלל בעריצות או דיקטטורה שלטונית וניצול האנשים.

ברוב היצירות הדיסטופיות, הממשל מושחת ויוצר או משמר איכות חיים ירודה עבור האנשים, לעתים תכופות תוך כדי הטעיית הציבור שהחברה היא טובה וצודקת או אפילו מושלמת. רוב היצירות הדיסטופיות מתרחשות בעתיד, אך לעתים קרובות משלבות בתוכן (באופן מודע) מגמות חברתיות קיימות מוקצנות. יצירות דיסטופיות רבות נכתבו כאזהרה או סאטירה המראה איך מגמות חברתיות נוכחיות מתפתחות עד לתוצאה המבעיתה ובכך מהוות קריאה לשנות כיוון (בהתנהגות פוליטית, התפתחות טכנולוגית ועוד). רבות מהיצירות הדיסטופיות מתארות חברות דיסטופיות היפותטיות החיות בעתיד בו תנאי החיים גרועים במיוחד כתוצאה מדיכוי, טרור או חוסר במשאבים. במדע בדיוני, במיוחד במדע בדיוני פוסט-אפוקליפטי ובסייברפאנק, ניתן למצוא דיסוטפיות רבות.

מקור המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מילון אוקספורד, המונח הומצא במאה ה-19 על ידי ג'ון סטיוארט מיל, שהשתמש גם במונח של ג'רמי בנתאם "קקוטופיה" (cacotopia). משמעות הקידומת 'קקו' (caco) היא "רע", כמו במונח "קקופוניה". שני המונחים נוצרו כהנגדה למונח "אוטופיה", שנטבע על ידי סר תומאס מור לתיאור חברה או מקום אידאליים.

אך כמו שציינו כותבים שונים, לפעמים ההבדל בין אוטופיה לדיסטופיה תלוי בנקודת המבט: גן עדן של אדם אחד יכול להיות גיהנום עבור אדם אחר.

מאפיינים נפוצים של חברות דיסטופיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מהמאפיינים הנפוצים של חברות דיסטופיות המתוארות ביצירות שונות הם (הרשימה אינה ממצה):

  • חברה היררכית בה ההפרדה בין המעמדות מוחלטת ובלתי ניתנת לשינוי.
  • מערכת תעמולה ממשלתית המשכנעת אזרחים שהחיים תחת השלטון הם טובים וצודקים.
  • קונפורמיות חזקה בקרב האזרחים, תחת ההנחה שייחודיות אישית וחוסר שביעות רצון מהשלטון הן תכונות בלתי רצויות.
  • פולחן של דמות אב הניצבת בראש המדינה, כגון האח הגדול בספר "1984".
  • פחד או תיעוב של העולם מחוץ למדינה.
  • מערכת ענישה החסרה חוקים להליך הוגן והמשתמשת בעינויים פיזיים או נפשיים בצורה שגרתית.
  • האזרחים נמצאים תחת מעקב מתמיד של המשטר.
  • ישנו רוב גדול של עניים החיים בתנאי חיים קשים וישנו מיעוט של עשירים אשר חיים בעושר מופלג.

יצירות דיסטופיות ידועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסטופיה בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה רומנים דיסטופיים ידועים:

דיסטופיה בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה סרטי דיסטופיה ידועים:

דיסטופיות ישראליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חוקרי ספרות ישראלים, הדיסטופיה העברית הראשונה היא יצירה משנות ה-50 בשם "ישראל בשנת 2000" מאת סופר עלום בשם ס' גולדפלוס, העוסקת בהתאוששותה של ישראל ממרד חיות שנגרם עקב כרסום בשטחי המרעה והמחייה שלהן. הספר יצא לאור במהדורה מחודשת בעריכת חיים פסח, בשנת 2002, בהוצאת בבל.[1]

מאז שנות השמונים חלה פריחה בז'אנר. ניתן לציין במיוחד את "הדרך לעין חרוד" ו-"שואה 2" של עמוס קינן, "מלאכים באים" של יצחק בן נר ו-"פונדקו של ירמיהו" של בנימין תמוז. בעשור הראשון והשני של המאה ה-21 יצאו לאור דיסטופיות נוספות, למשל "כפור" של שמעון אדף, "הידרומניה" של אסף גברון, "2023" של יגאל סרנה, "כתר זמני" של יהונתן גפן, "העיר המזרחית" של אילנה ברנשטיין, ו-"השלישי" של ישי שריד. בשנים האחרונות חלה עלייה מחודשת בפופולריות הז'אנר בישראל בעקבות מגמות עולמיות ומקומיות בספרות, בתרבות, ובפוליטיקה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיים פסח, ישראל בשנת 2000 (ובשנת 2050), המולטי יקום של אלי אשד, ‏15 באפריל 2014