בית הקברות של יהודי פורטוגל בפריז
 | |
| פרטי בית הקברות | |
|---|---|
| תאריך הקמה |
1780  |
| מספר קבורים |
28 |
| קואורדינטות | 48°53′12″N 2°22′23″E / 48.8867°N 2.37306°E |
 | |
  | |
בית הקברות של יהודי פורטוגל בפריז (בצרפתית: Cimetière des Juifs portugais de Paris) המוכר גם בתור בית הקברות היהודי בלה וילט (בצרפתית: Cimetière israélite de la Villette) ובית הקברות היהודי ברחוב דה פלנדר הוא בית עלמין יהודי עתיק בפריז.
בית הקברות השוכן בשדרות דה פלנדר (צר') שברובע התשעה-עשר של פריז, היה פעיל בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19 ורשום רשמית כאתר היסטורי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הקברות התקדש לראשונה בידי קהילת יוצאי פורטוגל על שטח קטן בשדרות דה פלנדר (מס.44) שנרכש בידי יעקב רודריגה פרייר בקומונה-דאז לה וילט (צר'). לפני רכישת השטח נקברו יהודים בגינת הבניין הסמוך (מס.46) לפי הסכם עם בעל הבניין שהפעיל בו פונדק. כשנרכש הפונדק בשנת 1773 בידי פושט עורות שניצל את שטח הגן כדי לקבור לצד הנפטרים היהודים גם את נבלות החיות שאת עורן פשט, נחלץ פרייר לפעולה ורכש את החלקה הסמוכה לשם הקמת בית העלמין. חוזה הרכישה נחתם ב-3 במרץ 1780, ואישור הפעלת בית הקברות נחתם בידי סגן מפקד משטרת פריז, ז'אן שרל פייר לנואר (צר'), ב-7 במרץ. פרייר עצמו נקבר במקום בספטמבר 1780 אך לטענת הסופר האנטישמי אדואר דרימון[1] משפחתו הוציאה את גופתו מהמקום בשנת 1878 (שרידיו אכן הועברו בשלב כלשהו לחלקת המשפחה בבית הקברות של מונמארטר).
בשנת 1809 עברה השליטה בבית הקברות לידי הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת והוא נסגר לקבורה ב-18 בפברואר 1810 כאשר נפתחה חלקה לקבורה יהודית בפר לשז.
בית הקברות רשום כאתר היסטורי, שטחו 424 מ"ר והמצבות הבודדות ששרדו בו נושאות תאריכים מלוח השנה הרפובליקני ולא העברי. האתר אינו נגיש לעוברים ושבים והביקור בו נערך רק בתיאום ואישור הקונסיסטוריה היהודית של פריז.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Édouard Drumont, La France juive : Essai d'histoire contemporaine, vol. 1, Paris, C. Marpon et E. Flammarion, 1886, 43e éd., p. 253
