בית הכנסת בניי-סיר-סן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית הכנסת של ניי-סיר-סן במהלך הפגנה למען שחרורו של גלעד שליט

בית הכנסת של ניי-סיר-סן השוכן בעיר ניי-סיר-סן באזור איל-דה-פראנס, הוא בית הכנסת העתיק ביותר בפרברי פריז.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב מיכאל אזולאי (מימין) בעת מינויו, לצד הרב הראשי של צרפת ז'יל ברנהיים בבית הכנסת של ניי, ספטמבר 2009

עד לשנת 1869 התאספו יהודי ניי בבית פרטי (15 rue Louis-Philippe) שנקבע כבית תפילה. בשנת 1875 הקימו יוצאי אלזס-לוריין קהילה יהודית עצמאית, והחליטו לבנות בית כנסת. האדריכל היהודי הצעיר שזכה בפרס רומא, אמיל אולמן (1844-1902), הוזמן לתכנן את המבנה. בית הכנסת, שנבנה בסגנון נאו ביזנטי, נפתח לקהל בשנת 1878 ב-rue Jacques Dulud. רבה הראשון של הקהילה היה סימון דֶבְּרֶה (1854-1939), שהיה אביהם של רופא הילדים המפורסם רוברט דברה (1882-1978) ושל האדריכל ז'רמן דברה (1890-1948), וסבו של ראש ממשלת צרפת תחת נשיאותו של שארל דה גול, מישל דברה (1912-1996).

בשנת 1930 כבר מנתה הקהילה כ-6,000 בני אדם. הצורך בהרחבת בית הכנסת הפך להכרחי, ועבודות התכנון הוטלו על האדריכלים ז'רמן דברה וז'וליין הירש. בית הכנסת המחודש נחנך ב-24 אוקטובר 1937. בשנת 1943 גורשו רבה של ניי, רוברט מאיירס ואשתו סוזן (נולדה באואר) לאושוויץ. מצבת זיכרון שהונחה במקום מנציחה את הגירוש של יהודי ניי, ואת מעשי האומץ של חסידי אומות העולם בניי. לוח זיכרון נוסף ברחוב אדואר נורטייה הסמוך, מנציח את שמותיהם של 17 ילדים בני 3-11 שנים אשר שוכנו במרפאה שנוהלה על ידי נזירות, וב-25 יולי 1944 נאספו וגורשו על ידי הנאצים למחנות הריכוז.

התקומה של הקהילה לאחר מלחמת העולם השנייה לוותה בקשיים רבים. הרב של ניי לאחר המלחמה, דוד פויירוורקר, פעל רבות במטרה ליצור חוגי לימוד לצעירי הקהילה. בתקופת כהונתו של יורשו, הרב אדוארד גורביץ, זרמו למקום מספר עצום של יהודי אלג'יריה שהזרימו חיוניות חדשה לקהילה. יום השנה המאה לבניית בית הכנסת נחגג בנוכחות של הרשויות וראש הממשלה לשעבר מישל דברה.

הרב אלקסיס בלום ירש את מקומו של הרב ג'רום כאהן, שנפטר בשנת 1988.[1] עם יציאתו לפנסיה של בלום, מונה בשנת 2009 הרב מיכאל אזולאי, המכהן גם כחבר וועדת האתיקה הלאומית.[2]

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנים בית הכנסת בניי-סיר-סן

בית הכנסת היה במקור בצורת ריבוע, והכניסה למבנה פנתה לרחוב rue Jacques Dulud. עדיין קיימים שם שני הפביליונים מבית הכנסת המקורי שמכותרים בספר תורה, ובאמצעם קבוע שער שעליו הכיתוב מתהילים קי"ח, פסוק י"ט: פִּתְחוּ-לִי שַׁעֲרֵי-צֶדֶק; אָבֹא-בָם, אוֹדֶה יָהּ.

הבניין מכוסה בכיפה גדולה, המחוררת ב-24 חלונות. במהלך שיפוץ בית הכנסת בשנת 1930 הועברה הכניסה ל-rue Ancelle והוארכה הספינה המרכזית. לכניסה החדשה נוספה סדרה של שבע קשתות בצורת "עין שור" שמקיפים אותם מגן דוד. מגן דוד מעטר גם את תבנית לוחות הברית בשער הכניסה, וכן את ראשי העמודים. פנים המבנה מעוצב בסגנון שנות ה-30.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביוגרפיה באתר מלמד
  2. ^ Limor Yagil, Chretiens et Juifs sous Vichy (1940-1944), 2005


קואורדינטות: 48°52′51″N 2°16′06″E / 48.880776°N 2.268296°E / 48.880776; 2.268296