בלינק 182

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בלינק 182
Blink-182 2011-12-11 10.jpg
בלינק 182, 2011
מידע כללי
מוקד פעילות סן דייגו, קליפורניה, ארצות הברית
שנות פעילות 19922005
2009—היום
סוגה פאנק רוק
פופ פאנק
חברת תקליטים Filter Records (1993)
Grilled Cheese Records (1994)
MCA Records (1996-2001)
גפן רקורדס (2003-2005)
אתר רשמי
חברים
מארק הופוס
טראוויס בארקר
מאט סקיבה
חברים לשעבר
סקוט ריינור
טום דה-לונג'

בלינק 182אנגלית: Blink 182) היא להקת פופ פאנק אמריקאית מסן דייגו, קליפורניה. הלהקה מורכבת ממארק הופוס (שירה, גיטרה בס), מאט סקיבה (שירה, גיטרה) וטראוויס בארקר (תופים).

הלהקה נוסדה בשנת 1992 בשם "בלינק" על ידי טום דה-לונג', מארק הופוס וסקוט ריינור. בשנת 1998, במהלך סיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית, החליף המתופף טראוויס בארקר את ריינור בשל התמכרותו לטיפה המרה. בשנת 2005 הלהקה הודיעה על "הפסקה בלתי מוגבלת בזמן", יש האומרים שבגלל חילוקי-דעות פנימיים ויריבות בין חברי הלהקה. מאוחר יותר באותה השנה הקים דה-לונג להקה חדשה בשם "איינג'לס אנד איירוויבס", איתה הוא הופיע ברחבי העולם. הופוס ובארקר הקימו גם הם להקה בשם +44, לאחר הצהרות פוגעות שפרסמו נגד דה-לונג', בהן הם טוענים כי בגללו התפרקה בלינק 182. ב-8 בפברואר 2009 הודיעה הלהקה כי היא חוזרת לפעילות מלאה. בינואר 2015, הפסיק דה לונג' להופיע, ובמרץ החל להחליפו מאט סקיבה.

שיא ההצלחה המסחרית של הלהקה הייתה בסוף שנות התשעים ותחילת העשור הראשון של המאה ה-21 כאשר הוציאה רצף אלבומים שזכו להצלחה רבה ובהם השירים - "Dammit", "What's My Age Again?", "All the Small Things", "Adam's Song", "The Rock Show", "First Date", "Stay Together for the Kids", "Feeling This" ו-"I Miss You".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים המוקדמות (1992- 1998)[עריכת קוד מקור | עריכה]

טום דה-לונג' גדל בפאווי, פרבר ליד סן דייגו, ולמד בתיכון המקומי. הוא סולק מבית הספר לאחר שהשתכר במשחק כדורסל. הוא הוכרח ללמוד במשך סמסטר אחד בתיכון אחר. בתיכון זה, הוא התחבר עם קרי קיי שהתעניינה גם במוזיקת פאנק. אן הופוס, חברתה של קיי, הכירה לדה-לונג' את אחיה מארק הופוס באוגוסט 1992. השניים התחברו במהרה והחלו לנגן במשך שעות בחנייה של דה-לונג' ולכתוב שירים ביחד, אחד מהשירים היה "Carousel". דה-לונג' צירף ללהקה את חברו מהתיכון סקוט ריינור ששימש כמתופף.

השלושה החלו להתאמן בחדרו של ריינור, ובילו שעות ביחד בכתיבת שירים, צפייה בהופעות והליכה לסרטים. תחילה ניגנה הלהקה תחת השמות "Duck Tape" ו"Figure 8", עד שדה-לונג' החליט על השם "בלינק". במאי 1993, בלינק הקליטו את קלטת הדמו הראשונה שלהם שנקראה "Flyswatter", בחדרו של המתופף סקוט ריינור. הלהקה הקליטה את החומר על "4-track", וכתוצאה מכך איכות הסאונד היה ירוד. הופוס סיפר, שרק 50 עותקים יצאו לדמו, בשביל החברים והמשפחה. בסוף אותה שנה, הלהקה הוציאה דמו נוסף בשם "Buddha". 1000 עותקים הופקו על ידי ראש חברת תקליטים עצמאית, שהיה הבוס של הופוס.

בתחילת 1994, בלינק הוחתמו ב"Cargo Records". הלהקה הקליטה את אלבום הבכורה שלה שנקרא "Cheshire Cat", בשלושה ימים. בנוסף לשירים חדשים, האלבום הכיל גם כמה גרסאות מחודשות לשירים כמו: "Carousel", "Strings" ,"Sometimes" , ו"TV" שהופיעו בדמו "Buddha". הוא יצא ב-17 בפברואר 1995.

זמן קצר לאחר צאת האלבום, היו בלינק מאוימים בתביעה מצד להקת פופ אירית עם אותו שם. כדי למנוע ריב משפטי, הוסיפו בלינק את המספר "182" לשמם. הלהקה ציינה כמה סיבות לבחירת המספר 182, הבולטות שביניהן הן: זהו מספר הפעמים שטוני מונטנה (המגולם על ידי אל פצ'ינו) אומר את המילה "fuck" בסרט "פני צלקת", המספר לקוח משם הסרט "Turk 182!" מ-1985, המשקל האידאלי של הלהקה, מספר הימים בחצי שנה, מספר המיילים שהופוס נסע כדי לבקר את חברתו וכו'.

ב-1996, לאחר שהלהקה עברה לאינסיניטאס, קליפורניה, הם הקליטו את אלבום השני "Dude Ranch" עם המפיק מארק טרומבינו. בלינק 182 הקליטו את האלבום בהוצאת חברת התקליטים " Cargo Records", אך חתמו באותה תקופה עם חברת התקליטים "MCA", שלאחר מכן הפכה ל"Geffen Records", כדי להגדיל את תפוקת התקליטים. ב-1997, יצא האלבום, והצליח באופן המסחרי, הוא מכר 4 מיליון עותקים ברחבי העולם. הסינגל "Dammit" הגיע למצעדי הרוק האמריקנים. ב-1998, מפסיק ריינור להיות חלק מן הלהקה לאחר שהוא מפתח התמכרות לאלכוהול ומפסיק להיות מסוגל לתפקד בהופעה. הופוס ודה-לונג' צירפו את המתופף טראוויס בארקר, שהיה אז בלהקת החימום של בלינק, "The Aquabats", למלא את מקומו של ריינור ליתר סיבוב ההופעות, והוא היה צריך ללמוד לנגן את השירים של הלהקה, כמה שעות לפני ההופעה. בסופו של דבר הוא הסכים להצטרף ללהקה לתמיד, ועזב את The Aquabats.

ההצלחה במיינסטרים (2004-1999)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1999, הוציאו בלינק את אלבומם השלישי "Enema of the State", עם המפיק ג'רי פיין. האלבום הביא את הלהקה למיינסטרים, והלהיטים "What's My Age Again?", "All the Small Things" ו"Adam Song" זכו לשידורים רבים ברדיו וב-MTV. האלבום מכר יותר מ-10 מיליון עותקים ברחבי העולם, והוא הפך להיות האלבום הנמכר ביותר של הלהקה עד אז. באותה שנה, התארחה הלהקה בסרט "אמריקן פאי", וכתוצאה מטעות, טראוויס בארקר הופיע בקרדיטים כסקוט ריינור.

ב-2000, הלהקה הוציאה את " The Urethra Chronicles", DVD שמכיל קטעי מאחורי הקלעים של הלהקה. בנוסף באותה שנה, היא הוציאה אתThe Mark, Tom, and Travis Show: The Enema Strikes" Back", אלבום הופעה חיה של הלהקה, המכילים שירים משלושת אלבומם הקודמים. האלבום גם כלל שיר חדש בשם "Man Overboard" שלמרות הכחשות הלהקה, מספר על בעיית השתייה של המתופף לשעבר של הלהקה. האלבום, שהופץ במהדורה מוגבלת בתחילה, יצא באוקטובר, 2006.

ההצלחה של הלהקה המשיכה עם יציאת האלבום "Take off Your Pants and Jacket" ב-2001, אשר היה דומה בסגנונו לאלבום "Enema of the State". בחורף 2001, הייתה אמורה הלהקה לצאת לסיבוב הופעות באירופה, אך הוא התבטל לאחר פיגועי 11 בספטמבר. הסיבוב נדחה לתחילת 2002, אך בוטל שוב בגלל בעיות בגב שהיו לדה-לונג'. ב-2002, יצאו בלינק 182 לסיבוב הופעות עם גרין דיי, אשר נקרא "Pop Disaster Tour". סיבוב הופעות זה תועד בDVD בשם " Riding In Vans With Boy".

בלינק 182 במופע ב-2003.

לאחר שהלהקה לקחה הפסקה ב-2002, היא הקליטה את אלבומה הבא ב-2003. האלבום, ששמו "blink-182", יצא ב-18 בנובמבר 2003. הוא הכיל את הלהיטים: "Feeling This", "I Miss You", "Down" ו"Always". על פי דבריו של בארקר, אלבום זה היה אמור לייצג סוג חדש של בלינק 182. אלבום זה קיבל השמעות רבות ברדיו ובטלוויזיה. סולן להקת הקיור, רוברט סמית', אשר תמיד היווה השפעה רבה ללהקה, הופיע בשיר "All of This". במהלך סוף 2003 הלהקה יצאה לסיבוב הופעות בשם " Dolla Bill Tour", הנקרא כך בגלל העלות הנמוכה (דולר אחד) של הכרטיסים למופע (במקור תוכנן שההופעות יהיו בחינם, אך מאוחר יותר הובן שזה הכרחי לגבות עלות לכרטיס). סיבוב ההופעות עם להקת נו דאוט בקיץ 2004, גרף גם הוא הצלחה רבה.

התפרקות הלהקה, והקמת להקות חדשות (2009-2005)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע פברואר 2005, באופן לא מוסבר, ביטלה הלהקה את הופעתה ב- "Music for Relief - קונצרט למען דרום אסיה" שנוצר על ידי לינקין פארק (הופעה למען נפגעי רעידת האדמה באוקיינוס ההודי (2004)). זמן קצר לאחר מכן, לפני שתכננה את סיבוב ההופעות הסופי בארצות הברית באביב, ב-22 בפברואר 2005, הודיעה הלהקה שהיא מפסיקה את פעילותה לתקופה לא מוגבלת בזמן.

"Geffen Records" הוציאה אלבום אוסף של שירי הלהקה שנקרא "Greatest Hits", ב-1 בנובמבר 2005 בארצות הברית. באלבום הופיע שיר שלא יצא קודם לכן שנקרא "Another Girl Another Planet" (גרסת כיסוי לשיר של להקת "The Only Ones"). שיר זה שימש כשיר פתיחה לתוכנית הריאלטי של בארקר שנקראה "Meet the Barkers". בנוסף כלל האלבום שיר שהופיע בכבי-סייד לשיר "I Miss You", והופיע באלבום האחרון של בלינק, בשם "Not Now". האלבום הגיע למקום השישי, במצעד בילבורד 200 בארצות הברית.

שלושה שבועות לאחר מכן, הודיע דה-לונג' על להקתו החדשה, הנקראת "איינג'לס אנד איירוויבס". כשנשאל מדוע עזב את בלינק 182, סיפר דה לונג על מתיחות בינו לבין הופוס, הנגרם בגלל בקשתו של דה לונג' להפסקה כדי שיוכל להיות עם משפחתו, בנוסף להרגשת הבגידה שהופוס חש כלפיו כאשר הקים את "בוקס קאר רייסר". הוא גם הודיע שהוא מתכנן ליצור סרט על ימיה האחרוניה של בלינק 182. "איינג'לס אנד איירוויבס" הוציאו את אלבום הבכורה שלהם "We Don't Need to Whisper" ב-23 במאי 2006, והגיע למקום הרביעי במצעד בילבורד 200.

הופוס ובארקר הגיחו עם להקה חדשה בשם "+44", ב-13 בדצמבר 2005, עם השיר "No It Isn't". באופן מקרי, השיר יצא במייספייס הרשמי של הלהקה באותו יום שאיינג'לס אנד איירוויבס ייעדו להוציא את הסינגל הראשון שלהם (וגם זה יום הולדתו של דה-לונג'), אך לבסוף יציאת סינגל זה נדחתה. בתחילה, הופוס היסס להודות שיש קשר מכוון בין השיר להתפרקותה בלינק, אך לאחר מכן הודה שהשיר הוא עם דה-לונג' ועל התפרקות הלהקה. אלבום הבכורה של +44, "When Your Heart Stops Beating", יצא ב-14 בנובמבר 2006, והגיע למקום העשירי במצעד בילבורד 200.

באוגוסט 2006], הופוס התראיין באתר מעריצים של בלינק 182 וסיפר על האירועים שלא ניתנים להסבר שגרמו למתיחות ולהתפרקות הלהקה. בניגוד לטענותיו של דה-לונג', הופוס טוען שהמתיחות בלהקה הגיעה בתקופת האלבום האחרון שלהם (2003). הופוס מספר שדה-לונג' ביקש חצי שנה הפסקה מסיבוב הופעות, כדי לבלות יותר עם משפחתו, למרות שכבר תוכנן סופית מסע ההופעות בארצות הברית באביב. הופוס ובארקר היססו ואמרו שדבר זה יוביל לביטול מסע ההופעות. בנוסף התעוררו בעיות ודיונים בנוגע לניסיון להקליט אלבום נוסף בעתיד. זו הייתה הנקודה בה הרגיש הופוס שבלינק 182 הפסיקה לתפקד כלהקה. הופוס המשיך הלאה, ובמהלך נסיעה לאירופה החליט ביחד עם בארקר להקים את +44, משאיר מאחוריו את תסכולו מאי רצונו של דה-לונג' להמשיך עם בלינק.

ב-5 באפריל 2007, אושר שבלינק 182, "Rancid" וגרין דיי, הם חלק מהלהקות שיוצגו בסרט דוקומנטרי על מוזיקת הפאנק המודרנית. הסרט נקרא "One Nine Nine Four", והוא הציג את ז'אנר מוזיקת הפאנק בשנות ה-90. הסרט הכיל ראיון עם הלהקות, וקטעים ארכיונים, והכל לוקט לסרט של היוצרים "Robot Academy Films", והוצג באוסטרליה בתחילת 2009. הסקייטבורדר טוני הוק שימש כדובר בסרט, ובסרט הופיעו גם הלהקות NOFX והאופספרינג.

ב-20 בספטמבר 2008, נפצע המתופף טראוויס בארקר בתאונת מטוס בדרום קרוליינה. בארקר סבל מכוויות בדרגה שנייה ושלישית בפלג גופו התחתון, נזק עצבי בפרק כף ידו השמאלית והחלים לגמרי.

האיחוד (2009-היום)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בפברואר 2009 במעמד טקס חלוקת פרסי הגראמי הודיעה השלישייה כי היא חוזרת לפעילות ותצא לסיבוב הופעות בקיץ ואף תקליט ותוציא אלבום חדש עוד באותה שנה. כמו כן הודיע דה-לונג' כי הוא אינו מפרק את להקתו איינג'לס אנד איירווייבס אלא רק עוסק בדברים נוספים במקביל. במהלך 2010, אובן דה-לונג' כחולה בסרטן העור. בנובמבר פרסם הופוס בבלוג שלו כי הקלטות האלבום יסתיימו באפריל-מאי 2011, והאלבום יצא בקיץ 2011. ב-18 באפריל 2011, הלהקה הודיעה על דחיית סיבוב ההופעות ל-2012, מכיוון שהאלבום החדש אינו גמור.

במאי 2011 הלהקה הודיעה על סיבוב הופעות בארצות-הברית עם My Chemical Romance בקיץ 2011. הלהקה הודיעה שאין קשר בין סיבוב ההופעות הזה לביטולו של סיבוב ההופעות האירופאי. הלהקה טענה שביטול סיבוב ההופעות נבע מכך שהאלבום לא היה גמור או קרוב לסיומו, אך כעת יש התקדמות משמעותית באלבום והוא יצא ביחד עם סיבוב ההופעות. הופוס הודיע כי התחייב לחברת התקליטים לשלוח את האלבום עד ה-31 ביולי. ב-15 ביולי 2011, יצא הסינגל הראשון מהאלבום, "Up All Night". ב-5 באוגוסט 2011, הסינגל השני מהאלבום, "Heart's All Gone", שוחרר. חודש בדיוק לאחר מכן, ב-6 בספטמבר, סינגל נוסף, ששמו After Midnight, שוחרר. ב-27 בספטמבר 2011 יצא האלבום לאור. האלבום נמכר ביותר מ-150,000 עותקים בשבוע הראשון ליציאתו. באותה תקופה, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות עם להקת "מיי כמיקל רומנס". בפברואר 2012 פרסם הופוס שהלהקה עובדת על אלבום חדש וסיבוב הופעות לחגיגות 20 שנים מיום היווסדה של הלהקה.

במהלך חודש אוקטובר-דצמבר 2012 הלהקה עבדה על מיני-אלבום (EP) המונה 5 שירים, שיצא לאור ב-18 בדצמבר 2012 ושמו הוא Dogs Eating Dogs. ב-10 בדצמבר 2012 שוחרר סינגל מתוך האלבום בשם "Boxing Day". באביב 2013, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות באוסטרליה. באוגוסט 2014, הופיעה הלהקה בפסטיבל רדינג ולידס.

הלהקה תכננה להקליט אלבום שהיה אמור לצאת במהלך 2015. האלבום לא יצא עקב בעיות ומחלוקות בין חברי הלהקה, והגיטריסט דה-לונג' החל להפסיק להופיע עם הלהקה. במרץ 2015, החל להחליפו מאט סקיבה, גיטריסט להקת אלקליין במהלך סיבוב ההופעות, והוא הפך לחבר רשמי בלהקה ב-21 ביולי. הלהקה הודיעה כי תחל להקליט את האלבום הבא באוגוסט 2015.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן

אלבומי דמו

  • 1993: Flyswatter
  • 1993: Demo No.2
  • 1994: Buddha

מיני אלבומים

  • 1996: They Came to Conquer... Uranus
  • 2012: Dogs Eating Dogs

אלבומים נוספים

  • 2000: The Mark, Tom and Travis Show (The Enema Strikes Back!)‎
  • 2005: Greatest Hits
  • 2013: Icon

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]