קולדפליי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
קולדפליי
Coldplay Viva La Vida Tour in Hannover August 25th 2009.jpg
קולדפליי ב-2009. משמאל לימין: כריס מרטין, גאי ברימן, ג'ון באקלנד, וויל צ'מפיון
מידע כללי
מוקד פעילות לונדון, הממלכה המאוחדת
שנות פעילות 1996–הווה
סוגה רוק
פופ
רוק אלטרנטיבי
חברת תקליטים פרלופון, קפיטול
Allmusic mn0000775877
http://www.coldplay.com/
חברים
כריס מרטין (סולן; פסנתר וגיטרה)
גאי ברימן (גיטרה בס, קולות רקע)
ג'ון באקלנד (גיטרה, קולות רקע)
ויל צ'מפיון (תופים, קולות רקע)

קולדפליי (באנגלית: Coldplay) היא להקת רוק בריטית, שהוקמה בלונדון בשנת 1996 ע"י הסולן והפסנתרן כריס מרטין והגיטריסט ג'ון באקלנד אליה הצטרפו בהמשך הבסיסט גאי ברימן והמתופף וויל צ'מפיון. סגנון המוזיקה, השירה ולחני הלהקה מכילים מאפיינים רבים המזוהים עם תת-הז'אנר בריטפופ, פוסט-בריטפופ ורוק אלטרנטיבי.

בשנת 2000, זכתה לחשיפה בינלאומית בינלאומי לאחר הוצאת הסינגל "Yellow" ובהמשך אלבומה הראשון "Parachutes", שהיה מועמד ל"פרס המרקיורי". אלבומה השני של הלהקה "A Rush of Blood to the Head" שיצא בשנת 2002, המשיך את קו ההצלחה של הלהקה וזכה בפרס "אלבום השנה" של מגזין "NME". כעבור שלוש שנים הוציא הלהקה את אלבומה השלישי "X&Y", שהיה לאלבומם הנמכר ביותר בעולם בשנת 2005. בשנת 2008, יצא אלבום האולפן הרביעי של הלהקה "Viva la Vida or Death and All His Friends", שהופק על ידי המפיק הבריטי בריאן אינו, שזכה במספר פרסים במסגרת טקס "פרסי הגראמי". אלבומה החמישי של הלהקה "Mylo Xyloto", זכה להצלחה מסחרית רבה כשנבחר לאלבום הרוק הנמכר ביותר באנגליה ב-2011, על אף שקיבל ביקורות מעורבות. אלבומה השישי של הלהקה "Ghost Stories" שיצא בשנת 2014, זכה אף הוא להצלחה מסחרית מחד ומביקורות מעורבות מאידך. אלבום האולפן השביעי של הלהקה (והאחרון עד כה) "A Head Full of Dreams" יצא בדצמבר 2015.

במהלך שנות פעילותה, זכתה הלהקה בעשרות פרסים, לרבות שבע זכיות ב"פרס הגראמי ומכרה למעלה מ-80 מיליון תקליטים ברחבי העולם, נתון שמיצב אותה כאחת מהלהקות המצליחות בעולם. בדצמבר 2009, זכתה הלהקה במקום הרביעי ברשימת "האמנים הטובים ביותר של שנות האלפיים" בדירוג של קוראי מגזין "הרולינג סטון". ביחד עם עבודתה המוזיקלית, מזוהה הלהקה במעורבותה החברתית והפוליטית כפי שבאה לידי ביטוי, בין היתר, במגוון אירועי צדקה בהם נטלה חלק, דוגמת "לייב 8", "Band Aid 20" ועוד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה והשנים הראשונות (1996 - 1999)[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי הלהקה בסיום הופעה, 2008

כריס מרטין וג'ון באקלנד נפגשו לראשונה בספטמבר 1996 במהלך לימודם ב"קולג' האוניברסיטאי של לונדון".[1] הם ניגנו יחד במשך כמספר חודשים עד שהחליטו להקים להקה (שנקראה בתחילה "Pectoralz").[2]

בשנת 1997, לאחר הצטרפותו של הבסיסט גאי ברימן אשר היה חברם לספסל הלימודים של מרטין ובאקלנד, שינתה הלהקה את שמה ל-"Starfish". בהמשך, מינה מרטין את חברו פיל הארווי לתפקיד מנהל הלהקה. הרכב הלהקה, שלא השתנה עד היום, הושלם עם הצטרפותו של המתופף (וזמר הליווי) ויל צ'מפיון. צ'מפיון, ששולט במספר כלים מוזיקליים, בינהם פסנתר, גיטרה ובס למד לנגן בתופים רק לאחר הצטרפותו ללהקה.[3] עוד באותה שנה, הציע מרטין לסטודנט בשם טים רייס אוקסלי להצטרף ללהקה בתור נגן הקלידים וזאת לאחר שהתרשם מיכולת הנגינה שלו בפסנתר. אוקסלי סירב להצעה, בשל העובדה כי כבר היה חלק מהרכב אחר בשם "קין" - אשר יפרוץ אף הוא לתודעת הציבור בבריטניה מספר שנים לאחר מכן.[4]

בשנת 1998 שינתה הלהקה את שמה ל"קולדפלי". קיימת השערה לפיה שם זה הוצע ללהקה על ידי סטודנט בשם טים קרומפטון, אשר ההרכב בו הופיע נשא בתחילה שם זה אך החליט להחליפו לשם אחר.[5][6] הופעתה הראשונה של הלהקה נערכה במסגרת פסטיבל להקות חובבות במנצ'סטר שבאנגליה.

הלהקה המשיכה להופיע במועדונים שונים ברחבי לונדון ובמאי 1998 נכנסו לאולפן הקלטות והקליטו במהלך סוף שבוע אחד את המיני אלבום הראשון שלהם "Safety", שיועד להפצה כדמו בין חברות התקליטים ויצא ב-25 במאי 1998. הלהקה, שהייתה מרוצה מהתוצאה הסופית, החליטה להפיץ כ-500 עותקים מהמיני-אלבום ולהפיצם בקרב גורמים בתעשיית המוזיקה ותחנות רדיו ברחבי לונדון וכן חברים ובני משפחה, כאשר רק 50 עותקים נשארו למכירה לציבור הרחב.[7] כל השירים שנכללו בדמו, הופצו בהמשך בהוצאות מוזיקליות נוספות של הלהקה.[8]

ב-26 באפריל 1999, הוציאה הלהקה את המיני אלבום השני שלה שכלל את הסינגל הראשון שלה "Brothers & Sisters", שהופק על ידי חברת התקליטים הלונדונית "Fierce Panda" והוקלט במשך ארבעה ימים בלבד.[9] השיר שזכה להצלחה יחסית כשהעפיל למקום ה-92 במצעד השירים הבריטי[10], הגיע לידיעתו של אחד משדרי תחנת הרדיו "Radio 1" של ה-BBC, שניגן את השיר באופן תדיר ובכך תרם לחשיפתו. בהמשך לכך, החלו חברות תקליטים להביע עניין גובר בלהקה ובקיץ 1999, חתמה הלהקה על חוזה עם חברת התקליטים "פרלופון".[7]

באוקטובר 1999, הוציאה הלהקה את מיני האלבום השני שלה "The Blue Room", שהופץ ב-500 עותקים וזכה לביקורות חיוביות.[11] בין השרים הבולטים בו ניתן למנות את "Don't Panic", "Bigger Stronger" ו-"See You Soon".

אלבום בכורה (1999-2001)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2000 הוציאה הלהקה את השיר "Shiver" שהיה ללהיט הראשון של הלהקה, כשהעפיל לרשימת "40 הסינגלים המצליחים באנגליה" . שלושה חודשים לאחר מכן הוציאה הלהקה סינגל נוסף - "Yellow", אשר היה לשיר המצליח ביותר של הלהקה עד לאותו זמן, כאשר הגיע למקום ה-3 ברשימת "הסינגלים הנמכרים באנגליה". במהלך אותו חודש, יצאה הלהקה לסיבוב ההופעות המשמעותי הראשון שלה, שכלל בין היתר הופעה במסגרת "פסטיבל גלסטונברי".

ב-10 ביולי 2000, יצא אלבומה הראשון של הלהקה "Parachutes", לאחר עבודה של מספר חודשי הקלטה שהחלה בנובמבר 1999. בין השירים הבולטים באלבום ניתן למנות את שני הסינגלים האחרונים של הלהקה ("Shiver" ו-"Yellow"), כמו גם את "Don't Panic" ו-"Trouble". האלבום זכה להצלחה רבה, כשהגיע למקום ה-1 ברשימת "האלבומים הנמכרים ביותר" באנגליה, לאחר שנמכר בלמעלה מ-2 מיליון עותקים. האלבום נחל הצלחה רבה גם בארצות הברית, כשיצא לחנויות בנובמבר 2000, שם העפיל למקום ה-51 ברשימת "200 האלבומים הנמכרים ביותר של מגזין "בילבורד". בספטמבר 2000, היתה הלהקה בין המועמדות לזכייה ב"פרס המירקורי". בעקבות הצלחת האלבום בארצות הברית, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ראשון במדינה שנקרא "US Club Tour". עוד באותו חודש, זכתה הלהקה בפרס "הלהקה הבריטית של השנה" ובפרס "האלבום הבריטי של השנה" בטקס "פרסי המוזיקה הבריטית".[12] בתחילת שנת 2001, התפטר מתפקידו פיל הארווי, שתיפקד כמנהל הלהקה מראשית דרכה. הארווי שהפך להיות המנהל האומנותי של הלהקה הוחלף בתפקיד ע"י דייב הולמס.

שנה לאחר מכן, זכתה הלהקה לראשונה בפרס במסגרת טקס אמריקאי, כשזכתה בקטגוריית "האלבום האלטרנטיבי של השנה" במסגרת טקס "פרסי הגראמי" שנערך בלוס אנג'לס.

(A Rush of Blood to the Head (2001 - 2004[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההצלחה של אלבום הבכורה שלה, חזרה הלהקה לאולפן ההקלטות בספטמבר 2001, והחלה לעבוד על אלבומה השני, שהופק על ידי קן נלסון (שהיה אחראי על מלאכת ההפקה של אלבומם הראשון).

ב-26 אוגוסט 2002, הוציאה הלהקה את אלבומה השני "A Rush of Blood to the Head". יום לאחר השקתו באנגליה, הופץ האלבום גם בארצות הברית בהוצאת "תקליטי קפיטל". הסינגל הראשון מתוך האלבום היה "In my Place".

(X&Y(2004 - 2007[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005 עשתה הלהקה היסטוריה כאשר הוציאה את הסינגל "Speed of Sound" שנכנס היישר למקום השמיני בארצות הברית. בבריטניה הגיע הסינגל למקום השני, כשאת מקומו בפיסגה לוקח הרמיקס של רינגטון "הצפרדע המשוגעת". ביוני יצא אלבומה השלישי של הלהקה, X&Y. האלבום נכנס היישר למקום הראשון עם צאתו, בארצות הברית ובריטניה בו-זמנית. בבריטניה נמכרו כמעט חצי מיליון עותקים מהאלבום תוך שבוע. שם האלבום, על פי מרטין, מייצג את המשתנים במשוואה מתמטית. בהמשך יצאו גם השירים "Fix You", "Talk", "White Shadows" ו"The Hardest Part".

ב-2006 האלבום X&Y הוכרז כאלבום הכי נמכר בעולם לשנת 2005, על פי הדיווחים של הפדרציה הבינלאומית של תעשיית המוזיקה. קולדפליי מכרה ברחבי העולם 8.3 מיליון עותקים מאלבומה השלישי, שיצא ביוני 2005.

(Viva la Vida or Death and All His Friends (2006 - 2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2008 הוציאה הלהקה את אלבומה הרביעי הנושא שני שמות: Viva la Vida, ו-Death and All His Friends. האלבום הופק על ידי בריאן אינו וחובר בעזרתו של ג'ון הופקינס. ב-29 באפריל 2008 יצא הסינגל הראשון מהאלבום, "Violet Hill". ב-5 במאי 2008 הוציאה הלהקה את הסינגל השני מתוך האלבום, שיר הנושא - "Viva la Vida". על עטיפת האלבום מתנוסס חלק מתוך היצירה המפורסמת, "החירות מובילה את העם", שצייר הצרפתי אז'ן דלקרואה.

בראיון לתחנת הטלוויזיה BBC טענו כריס מרטין וויל צ'מפיון שאלבום זה מהווה שינוי בדרך הכתיבה שלהם: "כשהיינו בני 19 כתבנו שירים ברמה של בני 19 עכשיו אנחנו בשנות השלושים לחיינו". בראיונות אחרים הם אמרו כי "Viva la Vida or Death and All His Friends" הוא "התחלה", וחלק נפרד משלושת האלבומים הקודמים הנחשבת טרילוגיה בפני עצמה. על אלבום זה קיבלה הלהקה מועמדויות רבות לפרסי הגראמי.

ביום יציאתו נמכרו בארצות הברית בלבד כ-360 אלף עותקים, ועוד 720 אלף במהלך השבוע הראשון. באנגליה נמכרו 125 אלף עותקים ביום יציאתו, וכ-302 אלף עותקים בשלושת הימים הראשונים לאחר יציאתו. Viva la Vida or Death and All His Friends הוא האלבום שהורד הכי הרבה פעמים דרך רשת האינטרנט.[דרוש מקור]

ב-4 בדצמבר 2008 הוגשה נגד הלהקה תביעה להפרת זכויות יוצרים על ידי הגיטריסט ג'ו סטריאני בטענה ששירם "Viva la Vida" מכיל תווים עיקריים מהקטע האינסטרומנטלי "If I Could Fly" מאלבומו של סטריאני משנת 2004, "?Is There Love in Space". שיר זה זיכה אותם במועמדות לגראמי לשיר השנה.[13]

בדצמבר 2008 הוציאה הלהקה את החלק השני של האלבום בדמות המיני אלבום "Prospeckt's March" הכולל 8 שירים מהאלבום האחרון שלא נכנסו לאלבום עצמו ונמכר במהדורה מהודרת ביחד עם Viva la Vida.

ב-15 במאי 2009 הוציאה קודפליי אלבום הופעה בשם LeftRightLeftRightLeft הזמין להורדה בחינם באתר האינטרנט של הלהקה.[14]

ב-6 ביולי 2009 הוציאה קולדפליי את השיר Strawberry Swing כסינגל.

(2009 - 2012) Mylo Xyloto[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בדצמבר 2010 הוציאה קולדפליי להורדה דיגיטלית סינגל, שכתבו חברי הלהקה, בשם "Christmas Lights".

ב-31 במאי 2011 פרסמה הלהקה סינגל חדש בשם "Every Teardrop Is a Waterfall", מתוך אלבומה החמישי מיילו זיילוטו. את שם האלבום ואת עטיפתו פרסמה הלהקה באתר האינטרנט שלה ב-12 באוגוסט 2011. על פי כריס מרטין, זהו אלבום קונספט שסובב סביב שתי דמויות מיילו וזיילוטו שמתאהבות, או כמו שאמר "סיפור אהבה עם סוף שמח" . ב-21 בספטמבר יצא הסינגל השני מתוך האלבום, Paradise, שזכה להצלחה רבה במצעדים. האלבום יצא לאור ב-24 באוקטובר 2011. ב-3 בפברואר 2012 יצא הסינגל השלישי מהאלבום, Charlie Brown, שיצאתו כללה גם קליפ לקידום הסינגל.

ב-2 ביוני 2012, הוציאה קולדפליי ביחד עם ריהאנה את השיר "Princess Of China", מעריצי קולדפליי כעסו על כך שהלהקה שיתפה פעולה עם ריהאנה, בטענה שהיא והשירים שלה ממוסחרים, ומנגד קולדפליי דווקא שמחו שהקליפ זכה ל-14 מיליון צפיות תוך שבועיים.

(2012 - 2014) Ghost Stories[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך סיבוב ההופעות של האלבום Mylo Xyloto רואיינו חברי הלהקה והודו כי כבר הם עובדים על אלבום חדש, נוצרה שמועה בעקבות ראיון עם חברי הלהקה בהופעה באוסטרליה שהלהקה תקח הפסקה מפעילות בין השנים 2013 עד 2015 אך שמועה זו הופרכה כאשר ראיינו את סולן הלהקה, כריס מרטין.

ב-9 באוגוסט 2013 הודיעה הלהקה רשמית שתוציא ב-26 באוגוסט 2013 שיר חדש בשם "Atlas" אשר צורף לפסקול הסרט 'משחקי הרעב - התלקחות' שהיה אמור לצאת ב-22 בנובמבר 2013, אך הוצאת הסינגל נדחתה ל-8 בספטמבר 2013 מסיבה לא ידועה.

ב-25 בפברואר 2014 פורסם שיר חדש מתוך האלבום החדש שהוכרז "Ghost Stories" בשם "Midnight".

ב-3 במרץ פורסם שיר נוסף מתוך האלבום, בשם "Magic". בנוסף חשפה הלהקה כי אלבומה החדש "Ghost Stories" יכלול תשעה שירים וישוחרר ב-19 במאי 2014, הלהקה גם צירפה את עטיפת האלבום. האלבום עסק בעיקר בפרידה של מרטין מאשתו, השחקנית גווינת' פאלטרו.

(2015 - היום) A Head Full Of Dreams[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 בדצמבר 2014 סולן הלהקה כריס מרטין, הודיע כי הלהקה תוציא במהלך שנת 2015 אלבום שביעי במספר שייקרא "A Head Full Of Dreams" (ראש מלא חלומות). יחד עם הודעתו של מרטין על האלבום השביעי הופצה השמועה כי מדובר באלבום אחרון וסופי של הלהקה שלמעשה יוביל לפירוקם, אך שמועה זו הופרכה על ידי מרטין.

ב-27 בנובמבר 2015, יצא הקליפ של סינגל החמישי מהאלבום, "Adventure Of A Lifetime".

ב-29 בינואר 2016, יצא הקליפ של הסינגל השלישי מהאלבום, "Hymn For The Weekend", בשיתוף עם הזמרת ביונסה.

ב- 16 במאי 2016, יצא הקליפ של הסינגל "up&up" שנערך על ידי הישראלים וניה היימן וגל מוג'ה.

בדצמבר 2015 הודיעה ליגת ה-NFL כי קולדפליי תופיע במופע המחצית של סופרבול 50 שיתקיים בפברואר 2016 ביחד עם הזמרת ביונסה והזמר ברונו מארס.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת דרכה, השווה סגנונה של הלהקה לזו של ג'ף באקלי ורדיוהד,[15] כמו גם לאומנים נוספים דוגמת טראוויס, U2, ג'ורג' האריסון (בעיקר בהקשר לאלבומה השני "A Rush Of Blood To The Head" משנת 2002) וג'וני קאש (בהתייחס לאלבומה השלישי של הלהקה "X&Y" משנת 2005). כריס מרטין ציין כי אחת מהלהקות שהשפיעו עליו להקים את הלהקה היתה "א-הא".[1]

כל חברי הלהקה הגיעו מבתים מבוססים כלכלית באופן יחסי, בני המעמד הבינוני, שהוריהם עודדו אותם לעסוק במוזיקה. כרס מרטין החל לנגן בפסנתר בגיל צעיר ובגיל 15 החל להופיע עם הרכבי רוק משתנים, כאשר אחד מהזמרים המועדפים עליו היה טום וייטס. ג'וני באקלנד החל לנגן בגיטרה בגיל 11, בהשראת הנגנים המועדפים עליו, לרבות ג'ימי הנדריקס ואריק קלפטון. גאי ברימן, נחשף בגיל צעיר למוזיקת הפאנק והחל לנגן בגיטרה בס בתקופת נערותו. ויל צ'מפיון, ששולט במגוון כלים בהם בס וגיטרה, לא חשב על קריירה כמתופף עד שהצטרף הלהקה, אז החל לנגן על כלי הקשה באופן בלעדי.

מעורבות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז יציאת האלבום השני של קולדפלי, "A Rush of Blood to the Head", קולדפליי החלה לתרום באופן פעיל למספר מטרות חברתיות ופוליטיות. הלהקה תמכה במבצע "עשו סחר הוגן" של חנויות יד שנייה והארגון ההומניטרי הבינלאומי "אמנסטי". כמו כן, הלהקה הופיעה במגוון תוכניות צדקה כמו Band aid 20, Live 8, והאגודה למען נוער חולה סרטן.

הלהקה אישרה את השימוש במוזיקה שלהם בסרטים, טלוויזיה ונקודות קידום כמו הטריילר של "פיטר פן". לעומת זאת, קולדפליי התנגדה מאוד לשימוש המוזיקה שלהם בתעשיית המסחר. הלהקה דחתה חוזים של מיליוני דולרים מחברות ענק אשר רצו להשתמש בשירים "Yellow", "Trouble", ו-"Don't Panic". "לא היינו יכולים לחיות עם עצמנו אם היינו מוכרים את משמעויות השירים בצורה כזאת", אמר מרטין.

דעות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולן הלהקה מרטין התבטא נגד מלחמת עיראק ב-2003, ותמך במתמודד הדמוקרטי לבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2004 ג'ון קרי. נגן הבס גיא ברימן אמר: "אתה יכול לגרום לאנשים להיות מודעים לנושא מסוים. זה לא הרבה מאמץ בשבילנו, אבל אם זה יכול לעזור לאנשים אז נעשה את זה."

ב-1 ביוני 2011 הזמינה קולדפליי את מעריציה בדף הפייסבוק שלה להאזין לשיר "Freedom for Palestine", שבוצע על ידי מספר אמנים כאקט של תמיכה בפלסטינים.[16] בקליפ השיר ניתן לראות אילוסטרציות של צה"ל מפציץ באזור מגורים והורג אזרחים ושל חייל מפיל אשה פלסטינית כשתינוק בידיה. לאחר מספר ימי מחאה, הסירה הלהקה את הקישור לשיר מדף הפייסבוק שלה ללא כל הסבר.[17]

קולדפליי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצעד העשור שנערך בתחנת הרדיו גלגלצ בסוף שנת 2009, נבחרה קולדפליי ללהקת העשור עם מעל ל-14,000 קולות. קולדפליי הייתה הלהקה עם מספר השירים הגבוה ביותר באותו מצעד, תשעה שירים. בסוף חודש פברואר 2017 שהתה הלהקה בישראל וברשות הפלשתינאית בביקור שהוגדר על ידם בביקור היכרות ולימוד.[18]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם האלבום הוצאה
2000 Parachutes
2002 A Rush Of Blood To The Head
2005 X&Y
2008 Viva la Vida
2011 Mylo Xyloto
2014 Ghost Stories
2015 A Head Full of Dreams

מיני אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה אלבום הוצאה
1998 Safety
1999 Brothers & Sisters
1999 The Blue Room
2001 Trouble Live
2008 Prospekt's March
2017 Kaleidoscope

אלבומי הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה אלבום הוצאה
2003 Live 2003
2009 LeftRightLeftRightLeft
2012 Live 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה מספר 20170621070533:0
  2. ^ Katie Kindelan, Top 5 Things You May Not Know About Coldplay abcnews.go.com, March 1, 2012,
  3. ^ Coldplay history, coldplay.wikia.com
  4. ^ Michael Odell, The Shore Thing, Q Magazine, May 1, 2004
  5. ^ Coldplay-Ghost stories, coldplay.com, July 25, 2008
  6. ^ מקור שמה של הלהקה באוסף שירי ילדים שנקרא: "Child’s Reflections: Cold Play". ראה: Emily Barker, 50 Stories Behind Band Names You Probably Don’t Know, nme.com, November 13, 2014
  7. ^ 7.0 7.1 Edna Gundersen, coldplay searching for a balance, usatoday30.usatoday.com, february 13, 2003
  8. ^ השירים "Bigger Stronger" ו- "Such a Rush" מופיעים במיני אלבום "The Blue Room" שיצא באוקטובר 1999. השיר "No More Keeping My Feet on the Ground" מופיע בצד ב של הסינגל "Yellow", שיצא ביוני 2000.
  9. ^ החברה החליטה לחתום על חוזה לטווח קצר עם הלהקה לאחר שצפתה בהופעה שלה שנערכה במועדון ה-"Camden Falcon" בדצמבר 1998. ראה: Coldplay ‎– Brothers & Sisters, discogs.com
  10. ^ Coldplay - Official Charts, officialcharts.com
  11. ^ MacKenzie Wilson, The Blue Room EP review, allmusic.com
  12. ^ Coldplay - Brit awards, web.archive.org
  13. ^ Reuters.com, Guitarist Satriani accuses Coldplay of plagiarism, December 5th 2008
  14. ^ האלבום באתר הרשמי של קולדפליי
  15. ^ David-Basham, COLDPLAY FINDS AMERICAN HOME FOR "PARACHUTES", mtv.com, january 8, 2000
  16. ^ ynet, קולדפליי מקדמים את השיר "חופש לפלסטין", באתר ynet, 1 ביוני 2011
  17. ^ אור ברנע, קולדפליי הסירה את "חופש לפלסטין" מהפייסבוק, באתר ynet, 6 ביוני 2011
  18. ^ אור ברנע, אתם קבעתם: "Californication" הוא שיר העשור, באתר ynet, 31 בדצמבר 2009