בן-ציון תומר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בן-ציון תומר, סופר ישראלי

בן-ציון תומר (טייטלבוים) (192821 באפריל 1998) היה משורר, מחזאי עברי ומתרגם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומר נולד בבילגוריי שבפולין בשנת תרפ"ח (1928). גלה עם משפחתו לברית המועצות בשל מלחמת העולם השנייה. הגיע כנער לסמרקנד שבאוזבקיסטן. עלה לארץ ישראל במסגרת עליית "ילדי טהראן" – ילדים יהודים בגילים שונים שהורשו בשנת 1943 לעלות ארצה, דרך טהראן, במסגרת עסקה עם האמריקאים והג'וינט. למד בשומריה שבקיבוץ משמר העמק, ונמנה עם מייסדי קיבוץ רבדים של "השומר הצעיר" בגוש עציון. נפל בשבי הלגיון הערבי עם מגיני הגוש, ושהה בשבי הירדני כתשעה חודשים. לאחר שחרורו השלים לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. במקביל ליצירתו שירת בתפקידים של נספח תרבות ויועץ תרבות במשרד החוץ וכהן כיו"ר התאחדות הסופרים בישראל.

ספר שיריו הראשון, "נהר חוזר", יצא לאור בשנת 1959. בשנת 1961 כתב את מחזהו המפורסם, "ילדי הצל", שהוצג בתיאטרון הבימה בשנים 19621963 ויצא לאור בהמשך אותה שנה. המחזה זכה להצלחה רבה, והוא נלמד כיום בישראל כחלק מתוכנית הלימודים בספרות. המחזה עוסק בחברה הישראלית בשנות החמישים, ונמצאת בו תשתית אוטוביוגרפית מסוימת, שכן בדומה לתומר, גיבור המחזה (יורם) הוא ניצול השואה שהגיע ארצה עם ילדי טהראן. במחזה מובע רגש אשמה חריף, שככל הנראה שאוב מתחושותיו של תומר עצמו. המחזה התפרסם מאוד, הועלה מעל בימות שונות אלפי פעמים, ומוצג עד היום במסגרות תיאטרליות וטלוויזיוניות שונות. הוא תורגם לאנגלית, לצרפתית ולספרדית.

נפטר בתל אביב בגיל 70 ונטמן בבית העלמין ירקון.

יצירה מפורסמת נוספת של תומר היא השיר נוסח, שעוסק בקשריו עם עברו, ונכלל גם הוא בתוכנית לימודי הספרות בישראל.

מבין שיריו התפרסם בארץ שירו: "בעוד שעה אחזור" שהולחן על ידי יוחנן זראי.

אמרה מפורסמת שלו היא: חשוב לזכור שהייתי אדם אבל מה שיותר נורא זה שגם הם היו בני אדם.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נהר חוזר (1954)[1]
  • ילדי הצל (1963)
  • על קו המשווה: שירים(1969)
  • דרך מלח (1978)
  • מלאך עיניים (1999)

כמו כן פרסם תרגומים, ובהם גם ספרי ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו ביקורת: עזרא זוסמןנסיון בביקורת שלא הצליח, דבר, 27 בנובמבר 1959, המשך.