בני עבדי שלמה

במקרא, בני עבדי שלמה הם סוג של "קבוצת יוחסין" שעלו מבבל בימי עזרא, הם מתייחסים כצאצאי העבדים שנתנום שלמה המלך למס עובד ויש משערים כי הם בעצם צאצאי שבעת העממים של ארץ כנען. הקבוצה לא זכתה אפוא לנישואין בקהל ישראל ובחז"ל השקיפו עליהם כעוזרי חיילי נבוכדנצר בחורבן בית המקדש הראשון וכלהוטים אחרי חיתון עם בנות ישראל.

עבדי שלמה המקוריים

עבדי שלמה מוזכרים בספר מלכים ובספר דברי הימים; ב”וַיִּשְׁלַח לוֹ חוּרָם בְּיַד עֲבָדָיו אוניות [אֳנִיּוֹת] וַעֲבָדִים יוֹדְעֵי יָם וַיָּבֹאוּ עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה אוֹפִירָה וַיִּקְחוּ מִשָּׁם אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים כִּכַּר זָהָב וַיָּבִיאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה” (דברי הימים ב ח יח) וכן ב”וְגַם עַבְדֵי חירם [חוּרָם] וְעַבְדֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ זָהָב מֵאוֹפִיר הֵבִיאוּ עֲצֵי אַלְגּוּמִּים וְאֶבֶן יְקָרָה” (דברי הימים ב ט י). לא ברור אם עבדי שלמה נמנו עם שבעים אלף העבדים של שלמה נושאי סבל וחוצבי-הר, שעליהם מספר הכתוב ”ויהי לשלמה שבעים אלף נשא סבל ושמנים אלף חצב בהר” (מלכים א ה כט) ושם פירש רש"י, שהם היו "גרים גרורים". המלבי"ם מנמק כי עבדי שלמה היו מצאצאי שבעת עממין על סמך, שנמנו בספר עזרא יחד עם הנתינים

בספר מלכים עוד מסופר על שימוש שלמה בעבדיו להבאת כסף מאופיר; ”וָאֳנִי עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם. וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי אֶת עֲבָדָיו אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת יֹדְעֵי הַיָּם עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה” (מלכים א ט כח) הובאה רשימה מפורטת על מפעלי הבנייה של שלמה ועל הזהב שהביא מאופיר על ידי עבדי חירם ועבדיו. שם נאמר כי שלמה שעבד את האוכלוסייה הכנענית הנשארת ונתנה למס עובד - סוג עבדות שפורש כעבודה גופנית ולא רק תשלומת-מיסים וארנונא.

רשימת עזרא

ערך מורחב – שיבת ציון

הצירוף בני עבדי שלמה בא ברשימת העולים מבבל ”כָּל הַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תִּשְׁעִים וּשְׁנָיִם” (עזרא ב נח) ונמנו כעשר משפחות;

1. בני סוטי
2. בני הספרת (בספר נחמיה: בני ספרת)
3. בני פרודא (בספר נחמיה: בני פרידא)
4. בני יעלה (בספר נחמיה: בני יעלא)
5. בני דרקון
6. בני גדל
7. בני שפטיה
8. בני חטיל
9. בני פכרת הצביים
10. בני אמי (בספר נחמיה: בני אמון)

מספרם יחד עם כל הנתינים היו סך הכל 392 נפש.

קביעת ייחוסם בעם

ערך מורחב – עשרה יוחסין

על העובדה שנמנו יחד עם הנתינים כתב המלבי"ם שלפי הדעה בתלמוד שצאצא של בת ישראל מגוי או עבד הוא ממזר, אכן היו עשר משפחות הללו ממזרים והשתייכו לסוג שתוקי ואסופי שבעשרת היוחסין. ואילו לדעה האחרת בתלמוד, שלפיה הצאצא כשר כתב שיש לומר לפי תוספות תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ט"ז, עמוד ב' כי מוצאם מעבדים שהתייאשו בעליהם מהם והשתחררו ללא גט, שדינם כ"גרי וחרורי" (= בן חורין, סוג אחד מבין העשרה יוחסין), אלא שנמנו בספר עזרא יחד עם הנתינים כי היו בין שבעת האומות עליהם הטיל שלמה מס עובד. בספר נחמיה מסופר שהתיישבו באותם הערים בו התיישבו לפני גלותם על ידי נבוכדנצר; ”בערי יהודה ישבו איש באחזתו בעריהם ישראל הכהנים והלוים והנתינים ובני עבדי שלמה.” (נחמיה יא ג)

ישיבתם בתדמור

ערך מורחב – תדמור

בתלמוד הובא שלפי הדעה שמי שנולד מגוי הוא ממזר, אין לקבל גרים מעיר תדמור מפני שהם בעצם מבני עבדי שלמה ונידונים בדין ממזר;. מובא במדרש רבה וכן בתלמוד כי בני עבדי שלמה לקחו יד בחורבן בית המקדש;

תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי קשתויי וחד אמר תריסר אלפי גברי ומנייהו שיתא אלפי קשתויי; בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל הכל נפנו על כסף וזהב והם נפנו על בנות ירושלים שנאמר (איכה ה, יא) נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה

— תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ט"ז, עמוד א'

לפי המובא ברש"י לא היה כל צורך לבני עבדי שלמה לאנוס בנות ישראל הודות לעשרם ובגללו רצו דווקא בנות ישראל להינשא להם. אכן בתלמוד ירושלמי מובא בשם חגי הנביא כי הם כשרים לבא בקהל בתור גרים; ”אמר להן על המדוכה הזאת ישב חגי הנביא והעיד שלשה דברים על צרת הבת שתינשא לכהונה ועל עמון ומואב שהן מעשרין מעשר עני בשביעית ועל גירי תדמור שהן כשרין לבא בקהל” (תלמוד ירושלמי מסכת יבמות), בני תרמוד אכן היו די מוכרים לחז"ל וכן בשיעור הדלקת חנוכייה שיערו לפי השארת בני תרמוד בשוק.

עבדי שלמה נזכרים גם בתלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף י"ז, עמוד א', כגורמי פסול הייחוס של בני העיר תרמוד, שם שעשוי להיות שיבוש של שם העיר תדמור.