שבעת העממים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שבעת העממים או שבעת עמי כנען הם העמים ששכנו בארץ ישראל בזמן יציאת מצרים, ומידם נכבשה הארץ, בידי בני ישראל. העמים הם: הכנעני, החתי, האמורי, החיווי, הפרזי, היבוסי והגרגשי.

מקורם של העמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מסורת המקרא, כנען היה בנו הרביעי של חם בן נח. בפרשת נח מובאת רשימה של בני כנען: "וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת. וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי. וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי. וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי וְאַחַר נָפֹצוּ מִשְׁפְּחוֹת הַכְּנַעֲנִי".

רשימת העמים השוכנים בארץ המובטחת לעם ישראל מוזכרת למעלה מ-20 פעמים במקרא, אך רק פעם אחת בתורה (ופעמיים בספר יהושע) מוזכרים בה שבעה עמים: "כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ :הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ".[1] רשימות אחרות מונות חמישה או שישה עמים, ומשמיטות את העמים החשובים פחות: הפרזי, הגרגשי, והיבוסי.

בתקופת האבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארץ נקראת לאורך התורה כולה "ארץ כנען", על שם אביהם של שבעת העמים היושבים בה. עם זאת, פעמים רבות מוזכרים אנשים בודדים או ערים שלמות כמשתייכים לעם מסוים. כך, למשל, ממרא, רעהו של אברהם הוא אמורי, אנשי חברון נקראים בני חת, נשות עשו חתיות גם הן, ואנשי שכם משתייכים לעם החוי.

מלבד שבעת העממים יוצאי כנען, נמצאים בארץ גם עמים נוספים: הפלשתים מוזכרים מספר פעמים בספר בראשית, אך בספר דברים מצוין שהם לא תושבים מקוריים של הארץ, אלא עם שהתיישב בה מאוחר יותר. בהמשך מוצאים בה עמים נוספים צעירים יחסית, צאצאי אברהם, כישמעאלים והעמלקים.

גורלם של העמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מחיית שבעה עממים

בספר דברים מוזכר פעמים רבות ציווי אלוהי המוטל על בני ישראל להשמיד את שבעת העמים, ולא להשאירם בארץ ובוודאי שלא לכרות איתם ברית או להתחתן איתם.

בתלמוד הירושלמי מובא: "אמר רבי שמואל שלש פרסטיניות [אגרות] שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ: מי שהוא רוצה להפנות - יפנה, להשלים - ישלים, לעשות מלחמה - יעשה. גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי... גבעונים השלימו [ככתוב:] וכי השלימו יושבי גבעון את ארץ ישראל. שלושים ואחד מלך עשו מלחמה ונפלו".[2] עם זאת, לא הצליחו ישראל לכבוש ערים רבות, הנזכרות בתחילת ספר שופטים.

הרמב"ם כתב שכיום כבר שבעת העממין לא קיימים, כי דוד המלך חיסל אותם ואלו שנשארו נאבדו בין האומות.[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר דברים, פרק ז', פסוק א'.
  2. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א'
  3. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-ספר

    פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
    ספר המצוות מצווה קפ"ז,