בריכת שמש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בריכת שמש במדבר אטאקאמה

בריכת שמש היא בריכה להפקת אנרגיה סולארית.

עקרון פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריכת שמש היא בריכת מים שתוכננה למניעת איבוד חום בגלל מוליכות חום, כך שאנרגיית אור מהשמש הנספגת כאנרגיית חום במים, נאגרת בבריכה ואינה אובדת לסביבה. האמצעי העיקרי המשמש למניעת אביוד חום הוא שימוש במים במליחות גבוהה, כך שריכוז המלח עולה ככל שמעמיקים בבריכה. מבנה זה יוצר "מלכודת חום" הגורמת לכך שהחום נאגר בבריכה וממעט להיפלט ממנה. נעשו גם נסיונות למנוע איבוד חום בעזרת ג'ל ושיטות חארות, אך אלו היו פחות מוצלחות‏[1].

בריכת השמש מתגברת על הבעיה העיקרית של ניצול אנרגיה מהשמש, שהיא העלות הגבוהה של הקולטים לספיגת אור השמש ודודי המים לאגירת המים החמים. בבריכת שמש, הבריכה, שעלותה נמוכה, משמשת בו זמנית לספיגת האנרגיה ואגירתו‏[2]. בריכת שמש יכולה להיות בריכה טבעית או בריכה מלאכותית.

דרכים שונות נוסו לניצול האנרגיה שנאגרה בבריכת השמש. בחלק מהבריכות מחממים נוזל המועבר למתקן חימום קונבנציונאלי להמשך החימום וליצירת קיטור. באחרות מחממים את הנוזל לטמפרטורה גבוהה ועושים בנוזל שימוש ישיר להפקת אנרגיה.

בבריכות לייצור חשמל, בקרקעית הבריכה מניחים צנרת המכילה נוזל. קרני השמש מחממות את תחתית הבריכה ולכן הנוזל מתחמם והופך לאדים. הצנרת מכוונת את האדים אל עבר טורבינה, המסתובבת מהלחץ הנוצר על כנפיה ומסובבת גנרטור המייצרת אנרגיה חשמלית.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מסוף שנות ה-50 ביצע צבי תבור מחקרים בייצור חמשל בבריכות שמש‏[3] על סמך רעיונות של ד"ר רודי בלוך שנהגו עשר שנים קודם לכן. תבור הקים בריכה סולארית נסיונית בעין בוקק, אך עלות ייצור החשמל היה גבוה בהרבה מהייצור בנפט והרעיון לא קודם. בשנת 1969 הגיש עזריאל עוזדור בקשת פטנט על שיטה להכפלת הניצולת של ברכות שמש, אך גם רעיונותיו לא הצליחו למשוך משקיעים‏[4]. בשנת 1974, עם עליית מחיר הנפט בעולם, קיווה תבור להחיות את הרעיון של בריכת שמש לייצור חשמל‏[5]. חברת אורמת בנתה ב-1978 בריכת שמש נסיונית בחצר המפעל ביבנה והפיקה כ-6 קילו-וואט חשמל‏[6]. אורמת הקימה גם מתקן ניסיוני בעין בוקק. בריכה ניסיונית הוקמה באילת אולם לא הפיקה חשמל.

חברת אורמת פיתחה ובנתה בסוף שנות השבעים של המאה העשרים בריכות שמש באזור צומת בית הערבה בערך קילומטר דרומית ליישוב בית הערבה. בתחילת שנות השמונים נבנתה במקום גם תחנת כוח סולארית במטרה לבחון את הטכנולוגיה ולהפעיל טורבינות ליצור נסיוני של חשמל. בתחנה הוצבו טורבינות שהוסבו לעבודה עם הבריכות הסולאריות. טורבינה אחת הייתה בהספק של שני מגה ואט בערך והטורבינה הגדולה יותר בהספק של חמישה מגה ואט‏[7].

התחנה השתמשה בשכבה התחתונה של המים המלוחים החמים שהטמפרטורה שלהם הגיעה למאה מעלות צלזיוס ויותר, כמקור חום ואילו השכבה העליונה הפחות מלוחה והקרה, שמשה כמקור מי קרור. התחנה פעלה במקום לסרוגין עד תחילת שנות התשעים של המאה העשרים. במשך השנים פורק הציוד ופורק גם המבנה ובשנים האחרונות נבזזו גם השרידים העשויים מתכת. היום נותרו במקום רק הבריכות שעדיין אוגרות מעט מי גשם וכן שרידים של יסודות הבטון של הטורבינות.

תאורטית היה אפשר להפוך את ים המלח כולו לבריכת שמש שתפיק חשמל בכמות המספיקה לצורכי מדינת ישראל.‏[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]