יבנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יבנה
Coat of Arms of Yavne.svg
לוגו עיריית יבנה, המציג את קו השמיים של העיר

JavneGen025.jpg
מראה כללי של העיר מתל יבנה
מחוז המרכז
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה צבי גוב-ארי
גובה ממוצע ‎30‏ מטר
תאריך ייסוד 1949
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏-49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2014:
  - אוכלוסייה 39,680 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎8.7%‏ בשנה עד דצמבר 2014
  - צפיפות אוכלוסייה 3,708 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 10,700 דונם
מיקום יבנה
יבנה
יבנה

31°52′40″N 34°44′13″E / 31.8777435654°N 34.7368874553233°E / 31.8777435654; 34.7368874553233קואורדינטות: 31°52′40″N 34°44′13″E / 31.8777435654°N 34.7368874553233°E / 31.8777435654; 34.7368874553233

דירוג חברתי-כלכלי 5 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4434
לאום ודת
יהודים: 97.6% ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0% ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0% דרוזים: 0% אחרים: 2.4%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2013
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 9.8%
גילאי 5 - 9 7.5%
גילאי 10 - 14 7.2%
גילאי 15 - 19 7.0%
גילאי 20 - 29 16.2%
גילאי 30 - 44 20.4%
גילאי 45 - 59 16.9%
גילאי 60 - 64 6.3%
גילאי 65 ומעלה 8.7%
לפי הלמ"ס נכון לדצמבר 2013
חינוך
סה"כ בתי ספר 19
–  יסודיים 12
–  על-יסודיים 12
תלמידים 6,228
 –  יסודי 3,676
 –  על-יסודי 2,552
מספר כיתות 261
ממוצע תלמידים לכיתה 24
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ג (2012‏-2013)
פרופיל יבנה נכון לשנת 2012 באתר הלמ"ס
http://www.yavnecity.co.il
ה"מגדל" אחד הסמלים של העיר
אנדרטה לחללי מלחמות ישראל ביבנה
גינה בסמוך לגשר הממלוכי בעיר. ברקע נראה הפילבוקס
שדרות העצמאות
היכל התרבות בשכונת נאות בגין
שביל אופניים שהוקם במקביל לתוואי נחל שורק

יבנה היא עיר במחוז המרכז בישראל השוכנת במישור החוף הדרומי.

יבנה שוכנת בשפלה, כחמישה קילומטרים מחוף הים התיכון, על גבולם המזרחי של חולות יבנה. היא נמצאת בין: המושב בן זכאי השוכן בתחומי המועצה האזורית חבל יבנה - בדרום, אשדוד - בדרום מערב, גן רווה וכפר הנגיד - בצפון, וגאליה בית גמליאל ורחובות - במזרח. יבנה הוכרזה כעיר בשנת 1986, שטחה הוא 17.7 קמ"ר, ובסוף 2015 התגוררו בה כ-45,000 תושבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה ומקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתל יבנה ובסביבתו נמצאו ממצאים המתוארכים לתחילת האלף ה-2 לפנה"ס (תקופת הברונזה התיכונה), וסמוך לו נתגלו קברים מהאלף ה-4 לפנה"ס. בתקופת המקרא הייתה יבנה עיר בגבול ממלכת יהודה, שנקראה אז יבניאל. היא נזכרה לראשונה

"וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם אֶל גְּבוּל אֱדוֹם מִדְבַּר צִן נֶגְבָּה מִקְצֵה תֵימָן...וְעָבַר הַר הַבַּעֲלָה וְיָצָא יַבְנְאֵל וְהָיוּ תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל יָמָּה"

ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים א'-י"א

בתקופת שאול ודוד הייתה העיר חלק מארץ פלשתים, והייתה עוינת לממלכת ישראל ולממלכת יהודה לאחריה. היא נזכרה כאחת הערים שחומותיה נפרצו על ידי המלך עוזיהו:

"וַיֵּצֵא וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּפְרֹץ אֶת חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד וַיִּבְנֶה עָרִים בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים"

ספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוק ו'

תקופת בית שני[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נזכרת מספר פעמים בספר מקבים, בין היתר, כעיר שבה התרחש קרב במהלך מרד החשמונאים[1].

בתקופת אלכסנדר ינאי נכבשה העיר על ידי המלך הורקנוס השני, שהפכה לעיר יהודית, ובתקופת המרד הגדול העיר נזכרת רבות בכתבי יוסף בן מתתיהו[2].

חכמי יבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמה של יבנה הלך לפניה מאז שרבן יוחנן בן זכאי, גדול הרבנים בדורו, עבר אליה מירושלים, וחידש בה את הסנהדרין ואת מוסד הנשיאים, לאחר חורבן ירושלים בידי הרומאים. פעולה זו נעשתה כדי להמשיך את החיים ברוח היהדות גם לאחר חורבן בית המקדש.

בגמרא (גיטין, נו) מסופר שלאחר שהושמה ירושלים במצור על ידי הרומאים, רצה רבן יוחנן בן זכאי לפגוש את אספסיינוס, שליט רומא. הוא נכנס לארון קבורה ותלמידיו נשאוהו לשערי העיר, כביכול כדי לקבור אותו מחוץ לה. השומרים הרומאים רצו לדקור את ארון הקבורה כדי לוודא שבתוכו מונחת גופה, אך תלמידיו הזהירו את השומרים, שאם יעשו כך יחללו את כבוד המת ויעוררו את חמת היהודים. כך הצליח רבי יוחנן לצאת מעבר לחומות ולשוחח עם אספסיינוס. השליט, שהתרשם מאוד מאישיותו של רבי יוחנן, הציע למלא את בקשתו ורבן יוחנן ביקש שלושה דברים, שאחד מהם: "תן לי יבנה וחכמיה".

הסנהדרין ישב ביבנה כשבעים שנה. רבן יוחנן בן זכאי היה נשיאה הראשון, ורבן גמליאל דיבנה ירש אותו. לפי המסורת היהודית, רבן גמליאל נקבר ביבנה בגן הסנהדרין, אך לפי המסורת הערבית זהו קברו של אבו הֻרירה - אחד מחבריו של הנביא מוחמד. לאחר מרד בר כוכבא עברה הסנהדרין צפונה, לאושא, ויבנה ירדה מגדולתה.

עם חורבן בית המקדש והתמוטטות ירושלים תפסה יבנה מקום מרכזי בהמשך קיומו של העם היהודי ותורת ישראל. כמרכז דתי ורוחני חודשו בה המוסדות השלטוניים והרוחניים (הסנהדרין) ותקנות רבות תוקנו בה בידי רבי יוחנן בן-זכאי, הנשיא רבן גמליאל וחכמי יבנה.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הרומית הייתה יבנה עיר מעורבת יהודית ושומרונית, ובתקופה הביזנטית נוצרית. בשנת 624 נכבשה על ידי הערבים ששלטו בה. מקדסי מספר על מסגד יפה שהיה ביבנה, וכן על תחנת תצפית שהייתה בנמל יבנה. יבנה נכבשה בידי הצלבנים ב-1099 ושימשה, תחת השם איבלין, כבירת רוזנות יפו ואשקלון. כנסיית הבזיליקה הצלבנית נבנתה על ראש התל, ייתכן שבתחום המסגד. ב-1141 הקים המלך פולק מאנז'ו מצודה רבועה בעיר כדי להגן עליה מפני הכוח המצרי ששלט באשקלון. צלאח א-דין פשט על יבנה כבר בסתיו של 1177. ב-1187 כבש את העיר מידי הצלבנים, אך ריצ'רד לב-ארי שב וכבש אותה ב-1191 בעת מסע הצלב השלישי. השליטה בעיר עברה בין הנוצרים למוסלמים, עד שבשנת 1244 נכבשה על ידי הממלוכים. הם חיברו אותה אל דרך הדואר, והקימו את הגשר הממלוכי העובר מעל נחל שורק. פרינגל טוען שהגשר נעשה בשימוש משני מאבני המבצר של יבנה, ולא מהקתדרלה הצלבנית - אם כי יש דעות חולקות בנושא זה. כמו כן טען הגאוגרף המוסלמי יאקות אל-חמאווי שבעיר מצוי קברו של אבו הורירה, מבני לוויתו של הנביא מוחמד. הקבר הוקם בשנות השבעים של המאה ה-12, והוא מכיל פריטים צלבניים בשימוש משני (מעכו או מיפו), ככל הנראה על ידי ביברס שבזז את יפו מאוצרותיה האדריכליים ב-1268.

הכפר הערבי יבנא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יבנא

מהתקופה העות'מאנית שהחלה ב-1517, ועד מלחמת העצמאות בשנת 1948 שכן במקום כפר ערבי של פלאחים בשם יִבְּנאערבית يبنى)‎. בכל תקופת המנדט הבריטי הייתה יבנא במגמת צמיחה - מיישוב בן פחות מ-2,000 תושבים לאחר מלחמת העולם הראשונה צמחה יבנא לעיירה שבה יותר למעלה מ-5,000 תושבים ערב מלחמת העצמאות. עם פרוץ המלחמה הגיעו 200 חיילים עיראקים מצבא ההצלה ליבנא, וקבעו את בסיסם בתחנת הרכבת. ב-31 במאי 1948 נכבשה יבנא במסגרת מבצע ברק על ידי כוח של האצ"ל וגדודים 55 ו-51 של חטיבת גבעתי. תושבי יבנא עזבו לרצועת עזה, והם וצאצאיהם חיים בעיקר במחנות הפליטים של רפיח. רוב בתי הכפר נהרסו זמן קצר לאחר מכן, מסגד הכפר שנבנה בתל יבנה במאה ה-14 פוצץ ב-9 ביולי 1950 בהוראתו של אלוף פיקוד הדרום, משה דיין, ורק הצריח שלו שרד[3].

יבנה החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 בדצמבר 1948 הוקמה יבנה כיישוב לעולים, ותושביה הראשונים היו 22 עולים מבולגריה. לאחריהם התיישבו בה עולים מצפון אפריקה, תימן, איראן ומאירופה. בשנות התשעים הגיעו עולים מחבר המדינות ומאתיופיה. השכונה הראשונה נקראה "שיכון חסכון". באפריל 1949 נבחר ועד 'כפר יבנה' ובשנת 1951 הוקמה 'המעברה' עבור 150 משפחות שהתגוררו בצריפים ובאוהלים. ב-1 ביוני 1953 שונה מעמדה של יבנה ל"מועצה מקומית" בת תשעה חברים בראשותו של אברהם טודוריס ממפא"י. בשנת 1961 שונה שם היישוב מכפר יבנה ל"יבנה". בשלהי שנות ה-60 יזמו צעירי היישוב את 'מרד הצעירים' שהביא לשינוי ההנהגה המקומית הוותיקה.

בשנת 1980 החלה להיבנות ביבנה שכונת נווה אילן, שנבנתה בשיטת בנה ביתך עבור זוגות צעירים אנשי צבא ומשטרה. לרוכשים ניתנה אפשרות לקנות שטח של חצי דונם ולבנות בו בית פרטי. בשנת 1986 שונה מעמדה של יבנה ממועצה מקומית לעיר, וראש העירייה הראשון היה מאיר שטרית. בעיר נבנו שכונות לאנשי קבע בצה"ל ולאנשי משטרת ישראל, ומעברם של אנשי צבא הקבע לעיר הביא לשינוי בהרכב האוכלוסייה, שהתחזקה כלכלית, ומחירי המקרקעין בעיר האמירו. בתוך 12 שנים, בין שנת 1983 ל-1995, הוכפל מספר תושביה של העיר.

החל משנת 2000 זוכה העיר בפרסי חמישה כוכבי יופי מטעם המועצה לישראל יפה, בשנת 2005 זכתה בפרס היוקרתי בתחרות – "דגל היופי" ובשנת 2015 בפרס "עמית קריה יפה" על 15 שנים של זכייה רצופה בחמישה כוכבי יופי. העיר זכתה בפרסי ניהול תקציבי ומינהל ובשנת 2011 הוענק לה הפרס הלאומי לאיכות ומצוינות ע"ש ראש הממשלה יצחק רבין.

בנייה ירוקה והתחדשות עירונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 החלה בניית שכונת "נאות-רבין" הירוקה[4] המונה כ-4,700 יחידות דיור בבנייה רוויה, על שטח של כ-850 דונמים. העיר יבנה עומדת בראש רשימת הערים בהם נבנו מבני מגורים על פי תקן בנייה ירוקה של מכון התקנים הישראלי- 52% מהדירות הירוקות שנבנו בישראל נמצאות ביבנה[5]. יבנה מובילה בפער עצום על יתר הערים במספר המבנים הירוקים, בעיקר בשל יישום התקן בשכונה הירוקה שבה נבנו 2,561 יחידות דיור ב־81 מבנים[6] . השכונה הירוקה כוללת מבני ציבור וחינוך כגון היכל ספורט, שלושה בתי ספר יסודיים, גני ילדים, מרכז קהילתי, בית כנסת שכונתי, מעונות יום ומרכזים מסחריים. את השכונה חוצה פארק הכולל מגרשי ספורט ופנאי ומתוכנן נחל עם מים זורמים. ברחבי העיר הוקמו מתחמי מגורים נוספים אשר הביאו לגידול נוסף במספר תושבים העיר העומד בסוף שנת 2015 על כ-45,000 תושבים. העירייה מקדמת הסכם גג מול משרדי הממשלה ותוכניות התחדשות עירונית במסלול פינוי-בינוי במספר אזורים בשכונות הוותיקות אשר יאפשרו הקמתם של למעלה מ-2,000 יחידות דיור במתחמי מגורים חדשים ומודרניים[7]. תוכניות הפיתוח של העיר כוללות בינוי 2,300 יחידות דיור במתחם הדרומי-מזרחי של העיר, ו-10,000 יחידות דיור נוספות במבואה הדרום מזרחית. העירייה מעודדת חיזוק מבני מגורים ישירים במסלול של תמ״א 38 ובמספר רחובות כבר אושרו תוכניות לבנייה.

שכונות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאות שז"ר- שכונה ותיקה, נמצאת בחלקו המזרחי של העיר, מזרחית לכביש מס' 42.

רמות בן-צבי- שכונה ותיקה, נמצאת בחלקו המזרחי של העיר, מזרחית לכביש מס' 42.

נאות בן-גוריון- שכונה ותיקה, נמצאת במרכז העיר בין שכונת נאות אשכול ושכונת רמות ויצמן.

נאות-אשכול- שכונה ותיקה, נמצאת במרכז העיר בין שכונת נאות בן-גוריון ונאות-שז"ר.

רמות ויצמן- שכונה ותיקה, נמצאת במרכז העיר בין נאות בן-גוריון ושכונת נאות עידן.

נאות-בגין- נמצאת במרכז העיר, מזרחית לשכונת נאות-עידן. מורכבת מבנייני מגורים בבנייה רוויה ומבתים צמודי קרקע.

נאות-רבין- נמצאת בדרומה של העיר, מכונה גם השכונה הירוקה. מורכבת מבנייני מגורים בבנייה רוויה ומגדלים רבי קומות.

נאות-עידן- נמצאת במערב העיר בסמוך לכביש מס' 4, בתים צמודי קרקע.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2014, מתגוררים ביבנה 39,680 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎8.7%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2013, העיר מדורגת 5 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ג (2012‏-2013) היה 78.8%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2012 היה 8,101 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,018 ש"ח).[8] מראשית שנות השמונים ועד היום נרשמה הגירה חיובית. קצב הגידול השנתי עומד על כ- 4% לשנה. תוכנית אב להרחבת יבנה אושרה ותאפשר תוספת של 15,000 יחידות דיור חדשות אשר יביאו את אוכלוסיית העיר לכדי 90,000 נפש עד שנת 2035.


להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

חינוך ותנועות נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי ספר

ביבנה ארבעה בתי ספר תיכוניים - גינסבורג-האורן, גינסבורג-האלון, אורט-אורמת והתיכון התורני מדעי נריה. שיעור הזכאות לבגרות בקרב כלל תלמידי העיר עומד על 83% בתשע"ד. שיעור נשירת תלמידים בכיתות י"א-י"ב הוא מהנמוכים בישראל- 4.1 תלמידים בממוצע לכל 1,000 תלמידים. בשנת 2016 בעיר 21 בתי ספר ו-86 גני ילדים. ביבנה לומדים בשנת הלימודים תשע"ו 10,310 ילדים ובני נוער, מתוכם 2,807 ילדי גן, 4,624 תלמידים בבתי ספר יסודיים ו-2,879 תלמידים בחט"ב ובתיכונים. מדי שנה מעניקה העירייה מלגות כספיות לסטודנטים מקומיים לעידוד השכלה גבוהה[9]. בשנת 2005 זכתה העיר בפרס החינוך היישובי מטעם משרד החינוך. בעיר פועל רדיו אוניברסיטאי המופעל על ידי תלמידים התיכון בשיתוף קול ישראל. בבתי הספר פועלות כיתות מתוקשבות ללמידה במרחב שיתופי מקוון. אשכול פיס למדע, טכנולוגיה ואמנות הינו מרכז מדעים עירוני בו מתקיימת פעילות מדעית ענפה במעבדות משוכללות ומרכז מחוננים ומצטיינים אזורי.

בעיר 21 בתי ספר:

  • יסודי ממלכתי - "רמות ויצמן", "מעיין", "רבין", "יצחק שמיר", "לאה גולדברג", "בן-גוריון", "פרדס צפוני", "ביאליק".
  • יסודי ממלכתי דתי - "יחידני", "נעם", "סיני" ו"אביר יעקב".
  • על יסודי - תיכון שש-שנתי: "האורן", "האלון", "נריה", "אולפנה".
  • מקצועי- "ארזים", "אורט-אורמת"
  • חרדי- "תפארת יבנה", "בנות לאה", "בנות יעקב"-סיני בנות.
חינוך משלים

בעיר מספר מרכזים קהילתיים ומתנ"סים, היכל תרבות בשכונת נאות בגין, הסדנה לאמנות ביבנה מציגה תערוכות בתחום האמנות הפלסטית מאת אומנים מקומיים וארציים, ומציעה חוגי אמנות בציור, פיסול, קרמיקה, צורפות, צילום ועוד. מבנה הספרייה העירונית, המכונה "כותר יבנה", משמש גם כבית יד-לבנים ומכיל מוזיאון "מקראור" לסיפורי המקרא. בעיר פועל קונסרבטוריון עירוני המכשיר מוזיקאים מוכשרים ועוסק בלימודי מוזיקה ומחול בבתי הספר. בית הספר לתנועה ומחול מתמחה בשיעורי מחול מקצועיים בסגנונות הבלט הקלאסי והג'אז ואחראי על להקות ייצוגיות הרוקדות באירועים עירוניים ותחרויות ארציות. ליבנה מספר קבוצות ייצוג בתחומי המחול, הספורט והזמר, וכן מספר הרכבי ג'אז צעירים. בשכונת נאות רבין הוקם מרכז קהילתי בן 1,600 מ"ר על שמו של אמנון ליפקין-שחק. מדי שנה מקיימת העירייה כנס הוקרה למערכת החינוך במהלכו מוענקים אותות הוקרה למורים מצטיינים ולאנשי ההוראה הפורשים ממערכת החינוך. בעיר פועלים עשרות ארגוני התנדבות בתחומים של חינוך, רווחה, עלייה, ספורט, ביטחון ועוד.

נוער

מחלקת הנוער העירונית מרכזת את פעילות החינוך בלתי פורמלי עבור בני הנוער בעיר. במסגרת זו פועלות קבוצות מנהיגות, חילופי משלחות,

פסלי אופניים לאורך שבילי האופניים ביבנה. הפסל הוא ישראל פרימו
פסל לב ביבנה. הפסל הוא ישראל פרימו

הכשרת מדריכים, אירועים ועוד. בעיר פועלות שבע תנועות נוער - הצופים, הנוער העובד והלומד, בני עקיבא, כנפיים של קרמבו, תנועת המד"צים העירונית, תנועת תרבות ותנועת בנות לאה.

תרבות ופנאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייצג מרילין מונרו בפסטיבל בציר חדש החמישי ביבנה, 2015

היכל התרבות שבמרכז העיר מכיל 510 מקומות ישיבה ותוכנן על ידי האדריכל אמנון רכטר. מדי שנה בחול המועד סוכות מתקיים ביבנה פסטיבל בציר חדש לאמנות עכשווית הכולל מופעי מחול, הצגות תיאטרון, מופעים מוזיקליים, תיאטרון רחוב, מיצגי אמנות ופעילויות לכל המשפחה. בחג השבועות מתקיים בעיר פסטיבל רוקדים בלבן המשלב תהלוכת ביכורים, ריקודי עם, שוק איכרים ומופעים לכל המשפחה. אחת לשנה מתקיים ב'פארק הנחל' יריד אמנים אשר כל הכנסותיו מוקדשות לשילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בפעילויות הסדנה לאמנות.

בשנת 2014 נחנך במזרח העיר למרגלות תל יבנה אמפיתיאטרון פתוח עם במה רחבה וחיפוי גג בצורת "קונכייה" בשטח של כ-800 מ"ר. המקום מכיל כ-2,000 מקומות ישיבה וכ-2,000 מקומות ישיבה במדשאה ומתקיימים בו מופעי מוזיקה.

חגיגות יום העצמאות מתקיימות על טהרת האמנים והכישרונות הצעירים מבתי הספר בעיר.

בעיר יבנה נוסדה להקת שב"ק ס' אשר חבריה למדו בתיכון גינזבורג בעיר. אחד מלהיטיה הבולטים של הלהקה הוא השיר "באים מיבנה". אמנים נוספים שגדלו בעיר הם השחקן שלומי קוריאט, ענת מגן-שבו, שחקן הקולנוע, דני גבע, הזמר דני ניב (מוקי), שחקן התיאטרון, מיכה סלקטר, הקוסם חזי דין ואמן הילדים יניב אנג'ל (יניב המגניב).

יד לבנים

אחת לחודש נערכים בחדר-ההנצחה שבבית 'יד לבנים' אירועים בהשתתפות תלמידי בתי-הספר בעיר והמשפחות השכולות להנצחת זכרם של 65 חללי שירות הביטחון ושירות בתי-הסוהר בני העיר. בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מקיימת העירייה עצרת זיכרון באנדרטה וערב שירי לוחמים.

פארק המים

פארק המים הוקם בשנת 1985 ומנוהל באמצעות עמותה בה חברות 1,300 משפחות המיוצגות על ידי ועד נבחר. במקום מתקיימים מגוון של פעילויות תרבות וספורט. הפארק משתרע על שטח של כשלושים דונמים. בשטח הפארק מדשאות ירוקות, בריכות מים, מגלשות ופינות שעשועים, אמפי טבעי המשקיף על הבריכות ומגרשי ספורט. בפארק שפע של פעילויות לגילאים השונים: חוגים, פעילויות ספורט, הצגות לילדים, מופעים ועוד.

מרכזי תרבות ופנאי

  • היכל התרבות
  • מרכז לאמנויות הבמה- מתנ"ס נאות שז"ר
  • אמפי תיאטרון
  • מרכז התרבות לעולי אתיופיה
  • הקונסרבטוריון
  • מוזיאון מיקראור- ללימוד סיפורי המקרא
  • אצטדיון כדורגל עירוני
  • היכל ספורט עירוני
  • הסדנה לאמנות
  • הספרייה העירונית
  • בית יד לבנים- מרכז להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל שחיו וגרו בעיר יבנה.
  • הקתדרה העממית
  • מרכז קהילתי ע"ש ליפקין-שחק

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעדת יבנה, 2015

מרכזי הספורט בעיר מציעים את כל סוגי הספורט, ומספר קבוצות ספורט של יבנה משתתפות בתחרויות ארציות ואף זכו בהישגים נאים בתחום הכדורסל. קבוצת הכדורסל אליצור יבנה משחקת בליגה הארצית ובשנת 2007 זכתה בגביע איגוד הכדורסל. הכדורסלן הישראלי הראשון בנ.ב.א, עמרי כספי, נולד ביבנה והחל את צעדיו הראשונים במחלקת הנוער של אליצור יבנה. קבוצת הכדורגל מכבי יבנה זכתה בגביע הטוטו בעונת 1984/1985 ומשחקת בליגה א׳ בכדורגל. אצטדיון הכדורגל העירוני הורחב לקיבולת קהל של כ-2,500 מקומות ישיבה. קבוצת הכדורגל בית"ר יבנה משחקת בליגה ב'. בעיר הוכשר שביל אופניים לאורך נחל שורק במזרחה של העיר. בשכונת נאות-רבין נבנה היכל ספורט עירוני עם 1,100 מקומות ישיבה. מדי שנה מאז שנת 1987 מתקיים בעיר טורניר קט-רגל למבוגרים בהשתתפות קבוצות חובבים, לזכרו של תושב העיר, סרן משה בן-אבו, שנפל בלבנון. כמו כן, מקיימת המחלקה לספורט טורניר כדורסל רחוב (סטריטבול) בהשתתפות מאות כדורסלנים מכל רחבי הארץ. מדי שנה, מאז 1987, משתתפים אלפים בצעדת יבנה לזכרם של יריב ורוני רייטר וביום העצמאות מתקיים מסע אופניים עממי בטיחותי. בשנת 2012 זכתה העיר יבנה בפרס שרת התרבות והספורט. בעיר פועלת תוכנית יישובית לקידום אורח חיים בריא בקרב התושבים במסגרתה מתקיימים אירועי ספורט לקהל הרחב, תחרות בית הספר הבריא ועוד.

אירועים קהילתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגיגת שבוע הספר העברי, יבנה 2015

מרץ- צעדת יבנה ע"ש יריב ורוני רייטר.

פסח- טורניר כדורסל רחוב (סטריטבול).

מאי- ערב שירי לוחמים לזכר הנופלים, שבוע הנוער.

יום העצמאות - מסע אופניים עממי לכל המשפחה לזכרה של סרן עינת בסר.

יוני- חגיגות שבוע הספר העברי.

יולי-אוגוסט - אירועי קיץ לכל המשפחה באמפיתיאטרון יבנה, בפארק הסנהדרין ובשכונות.

ספטמבר- יריד אמנים.

סוכות- פסטיבל בציר חדש לאמנות עכשווית.

אוקטובר- ערב הוקרה למערכת החינוך ולמתנדבי העיר.

נובמבר- טקס הענקת מלגות לסטודנטים.

דצמבר- חנוכיית החסד.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כביש 42, העובר ב"שדרות העצמאות" בעיר, חוצה את יבנה מצפון לדרום, ומחבר אותה עם ראשון לציון בצפון ועם אשדוד מדרום. כביש 410 מחבר אותה אל רחובות במזרח, וכביש 4 מקיף אותה ממערב וחוצץ בינה לבין חולות החוף. מחלף יבנה עד כביש מספר 4 הורחב בשנת 2012 וכולל סובה המאפשרת כניסה ויציאה מהירה מהעיר. בנוסף מתוכנן להיבנות מחלף יבנה-דרום שיוקם דרומית למחלף הנוכחי ויאפשר כניסה ויציאה מהשכונות הדרומיות של העיר. כביש שדרות הציונות מהווה כביש רוחב החוצה את יבנה ממערב למזרח משכונת נאות רבין לכביש מספר 42.

אוטובוסים

בעיר פועלת תחבורה ציבורית פנימית באמצעות חברת האוטובוסים אפיקים מתחנות הרכבת אל השכונות, מרכזי העיר ומוסדותיה העיקרים. התחנה המרכזית נמצאת בסמוך למחלף יבנה ונקראת מתנ"ח (מרכז תנועה, נופש וחנייה), ומשרתת את תחבורת האוטובוסים העירוניים והבין עירוניים שמפעילות חברות אגד ומטרופולין.

רכבת

בעיר שתי תחנות רכבת: תחנת הרכבת יבנה מערב נמצאת על קו מסילת הרכבת תל אביב - בני-דרום וממוקמת בסמוך לתחנת האוטובוסים המרכזית של העיר ותחנת הרכבת יבנה מזרח, בקרבת האמפיתיאטרון הממוקמת על קו אשדוד-רחובות.

כלכלה ותעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר שני אזורי תעשייה - אזור מלאכה קטן בדרום העיר ממערב לתל יבנה, ופארק תעשייה בשטח של 1.7 קמ"ר בצפונה של העיר, המשתרע במקביל לכביש 4. בפארק יותר מ-250 מפעלים, ומועסקים בו יותר מ-8,000 עובדים. ענפי התעשייה העיקריים בעיר הם אלקטרוניקה, מחשבים, מתכת וחשמל. עם החברות שפועלות ביבנה נמנות אורמת, אורבוטק העוסקת במערכות בדיקה של מעגלים מודפסים וצגים שטוחים; חברת דרכים העוסקת בסלילת כבישים והקמת מחלפים, מולטילוק העוסקת במנעולים, זיוודרום העוסקת בהיי טק, קרייזי ליין המתמחה באופנת נשים, בן אנד ג'ריז המייצרת גלידה ,"וילי פוד" המייצרת מזון משומר, "הגרעין" המייצרת חומרי גינון ו"המשבב" המייצרת מתכות. שלושה מרכזי קניות, בידור ופנאי חדשים הוקמו בשנת 2015- מתחם G בכניסה המערבית ושני מרכזים בשכונת נאות רבין- "רוגובין" ו"קרסו". עיריית יבנה מקדמת הקמת אזור תעסוקה משותף עם מועצה אזורית ברנר במתחם מקרקעין בשטח של כ-500 דונם הגובל עם העיר[10]

מערכת תת-קרקעית לפינוי פסולת בשכונת נאות-רבין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשכונת 'נאות רבין' בדרום העיר המונה 4,700 יחידות דיור הותקנה בבנייני המגורים ובמוסדות הציבור והמסחר מערכת פניאומטית סגורה של צנרת תת-קרקעית, ראשונה מסוגה בישראל, המאפשרת פינוי ישיר בוואקום של האשפה הביתית למרכז פינוי הממוקם מחוץ לשכונה. יבנה היא העיר הראשונה בישראל אשר יישמה הטמעה של מערכת פניאומטית לניהול מערך פינוי האשפה, אשר הביאה לשינוי בכל הקשור לפינוי האשפה, החל מהרמה של בית אב ועד לרמה הכלל עירונית. המערכת מופעלת ומבוקרת על ידי מערכת ממוחשבת ממרכז הפעלה ראשי על ידי מפעיל אחד בלבד. הדבר מביא לשיפורים משמעותיים בניהול מערכת פינוי האשפה. בכל קומה בבנייני המגורים יש שני פתחי אשפה - לאשפה רטובה ולאשפה יבשה – שאליהם משליכים הדיירים את הזבל, ומכאן הוא ממשיך דרך מערכת צינורות משותפת שמוטמנת באדמה. האשפה נשאבת בצינור אל המערכת המרכזית, ועוברת טיפול המאפשר מיון, צמצום נפח והרחקת ריחות. המכלים נאספים במשאיות ומובלים אל אתר אשפה. המערכת מורכבת ממספר חלקים: א. מערך פינוי האשפה במבני המגורים: הכולל שוט אשפה וחדר אשפה מרכזי בכל בניין מגורים. ב. צנרת תת-קרקעית: שמובילה בשאיבת וואקום את האשפה למבנה הראשי המצוי מחוץ לשכונה. ג. מבנה ראשי: אשר מרכז את כל הפסולת המגיעה מכל הבניינים בשכונה וממנו משנעים את הפסולת לאתרי מחזור/הטמנה.

את המערכת מפעילה חברה פרטית, שזכתה במכרז של העירייה בשיטת B.O.T ל-24 שנים. מחקר שנערך במוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית בטכניון, בעבור המשרד להגנת הסביבה, קובע כי המערכות האוטומטיות לאיסוף פניאומטי של פסולת הן חלופה מתקדמת למערך איסוף הפסולת במשאיות - ומפחיתות משמעותית הוצאות תפעוליות, בעיקר בשכונות גדולות עם מבנים רבי-קומות.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובם המוחלט של תושבי העיר יבנה הינם יהודים. בעיר פועלים כ-70 בתי כנסת בנוסחים שונים המשרתים את כלל העדות והזרמים. בעיר פועלים ארבעה מקוואות (שלושה לנשים ואחד לגברים). המועצה הדתית מספקת שירותי דת, לרבות קיום אירועים מרכזיים בחגי ישראל, רישום לנישואין, עירובין, מתן תעודת הכשר לעסקי מזון ושירותי קבורה והלוויה. בעיר כוללים ומרכזים רוחניים. בית העלמין ביבנה ממוקם בחלקו הדרומי של העיר בסמוך למושב בן זכאי שבשטח המועצה האזורית חבל-יבנה. בית העלמין כולל חלקה צבאית בה טמונים עשרות חיילים ואנשי כוחות הביטחון. מזרחית למושב בן זכאי ממוקם בית העלמין הישן של העיר יבנה. רב העיר הוא הרב דוד אביחצירא אשר מונה בשנת 1998 והחליף בתפקידו את אביו, יוסף אביחצירא, שנפטר בכ"ה תמוז תשס"א.

סמל העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל המועצה המקומית יבנה
סמל עיריית יבנה
יבנה קהילה מעולה בשפלה

ראשי היישוב מייחסים חשיבות רבה לאתר קבר רבן גמליאל והדבר קיבל את ביטויו גם בסמלים הרשמיים של היישוב ובציון שמות של מוסדות ורחובות. בסמל הראשון של המועצה המקומית אלמנטים בולטים מקברו של רבן גמליאל. בסמל משולב הבניין שעל-פי המסורת מיוחסת לקבר רבן גמליאל הנשיא.

סמל העיר, אשר אומץ בשנת 1987 עת הפכה יבנה לעיר, עוצב על ידי הצייר דן ריזינגר והוא מורכב משלושה אלמנטים: העבר מיוצג על ידי שלוש כיפות מבנים, שביניהן קבר רבן גמליאל, המסמלות את ההיסטוריה העשירה; ההווה מיוצג על ידי ספר פתוח, המסמל את החינוך ואת ההעשרה התרבותית; ואת העתיד מסמלת שמש עולה, המייצגת פיתוח, עליה ושגשוג. צבעי הסמל, כתום וכחול, נבחרו בשל הקרבה לים, שני נחלים (נחל שורק ונחל יבנה) החוצים את העיר, וצבע אדמת החול עליה היא יושבת[11]. בשנת 2008, בשנתה ה-60 של העיר הוטבעה הסיסמה "יבנה- קהילה מעולה בשפלה" המלווה את פרסומי העירייה.

אלבום העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבום העיר "יבנה בירוק" המכיל 288 עמודים ראה אור בשנת 2008 לרגל שנת ה-60 לעיר יבנה. האלבום נכתב על ידי הסופר יאיר ספרן וסוקר את תולדות היישוב, מימיו הקדומים ועד היום, נקודות ציון עיקריות בהתפתחותה, תיעוד היסטורי, מסמכים, ראיונות, תמונות וסיפורים.

ראשי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה גרוטר - יו"ר ועד כפר יבנה (1949-1953)
  • אברהם טודוריס- (1955-1963)
  • אהרון חג'ג' (1955-1960) (1964-1965)(1966)
  • יוסף דואני (1960-1964)
  • שלמה מלכא (1965-1966)(1966-1969)
  • אפרים לוי (1969-1973)
  • מאיר שטרית (1973-1987)
  • יהודה ברוס (1987-1998)
  • דוד בן הרוש (1998)
  • צבי גוב-ארי (משנת 1998)

אתרים בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרום-מזרחה של העיר

תל יבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל יבנה שוכן בדרומה של העיר, והוא תחום על ידי כביש 42 ממערב, כביש 410 מצפון ומסילת הרכבת רחובות-אשדוד מדרום וממזרח. התל הוא אחד התילים הבולטים במישור החוף, ונשקפת ממנו תצפית פנורמית אל הרי יהודה במזרח, הים התיכון במערב וראשון לציון וחולון בצפון. שטחו של התל הוא כ-155 דונם. המקום לא נחקר באופן מסודר, ומאז המאה ה-19 בוצעו בו מספר סקרים ארכאולוגיים וחפירות מקומיות. הממצאים הקדומים ביותר בתל עצמו מתוארכים לתחילת האלף ה-2 לפנה"ס (תקופת הברונזה התיכונה), וסמוך לו נתגלו קברים מהאלף ה-4 לפנה"ס. בחפירות הצלה שערכה רשות העתיקות ב-2000 וב-2001 במורדות הצפוניים של התל, התגלו שרידים מתקופת הברונזה הקדומה, תקופת הברזל (קברי ארגז וקברים פשוטים), התקופה הפרסית, הביזנטית (בורות אשפה ובהם קנקנים, סירים, עצמות בעלי חיים, אבני פסיפס ומטבעות ארד), הערבית, ומההעות'מאנית. למרות הממצאים הרב-שכבתיים, לא תמיד היה התל מיושב ובחלק מהתקופת שימש כאתר קבורה וסילוק אשפה[12].

בתקופה הצלבנית שכנה כנסייה גדולה על התל, ועם כיבוש העיר על ידי הממלוכים ב-1244, היא הפכה למסגד שכונה "המסגד הגדול" (אל ג'מעה אל כבירה). כמאה שנים לאחר מכן הקימו הממלוכים מינרה בצמוד למסגד, וזהו הממצא הבולט ביותר בתל עד היום. בצידו הצפוני של המינרה חקוקה כתובת הקדשה לאמור:

"בשם אללה הרחמן והרחום, ציווה לבנות את המגדל המבורך הזה הוד מעלתו הסולטאן המלומד והאמיר הגדול א-סייאפי בשתאך א-נאצרי בראשית חודש רביע שנת שבע מאות שלושים ושמונה".[13]

התאריך בכתובת מקביל לשנת 1337. המסגד עצמו פוצץ בהוראת אלוף פיקוד הדרום משה דיין. במחצית הראשונה של שנת 2010 שופץ המינרה על ידי עיריית יבנה ורשות העתיקות, בעלות של 417,000 ש"ח[14]. העבודות כללו שימור וייצוב הנדסי, השלמת אבנים חסרות, הסרת כתובות גרפיטי והתקנת תאורה.

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תל יבנה בוויקישיתוף

הגשר הממלוכי והפילבוקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגשר הממלוכי ביבנה נטוי מעל נחל שורק במזרחה של העיר. הוא הוקם בידי בייברס במאה ה-13 והיה חלק מדרך הדואר. הגשר היה פעיל משך כ-750 שנים, עד ראשית המאה ה-21, עת נשא את כביש 410 בין יבנה לרחובות. הגשר הבנוי כקשת, היה גורם לנוסעים עליו לחוש קפיצה בעת שחלפו על פני שיאו, ולכן זכה לכינוי "הגשר הקופץ". גשר חדש שנבנה בסמוך מדרום לו נושא כיום את הכביש, והגשר משמש הולכי רגל.

הוא בנוי משלוש קשתות שהאמצעית שבהן רחבה וגבוהה משתי האחרות. בצידו המערבי, ממנו מגיעה הזרימה, מסתיימים העמודים בין הקשתות בחוד שנועד למנוע מסחף דוגמת ענפים מלהתקע בגשר ולסתום את האפיק. הגשרים הדומים האחרים שהקים בייברס הם גשר בייברס בלוד הנושא עד היום את כביש 434 וגשר בנות יעקב הישן שפוצץ ב-1918.

כ-200 מטרים מדרום לגשר הממלוכי חוצה מסילת הרכבת מרחובות לאשדוד את נחל שורק. המסילה הונחה על ידי הצבא הבריטי בעת כיבוש ארץ ישראל מידי העות'מאנים, ולצידה הוקם בעת המאורעות פילבוקס שנועד לשמור על הגשר. הפילבוקס נבנה במתכונת הבריטית המקובלת, הוא עשוי בטון מזוין ומתנשא לגובה של שתי קומות. דלת פלדה קבועה בקומתו הראשונה ובדפנותיו נקבעו חרכי ירי.

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הגשר הממלוכי בוויקישיתוף
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפילבוקס בוויקישיתוף

בית הקשתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הקשתות ממזרח לתל יבנה

בית הקשתות שוכן למרגלותיו של תל יבנה בצידו המזרחי. הבית נבנה החל בשנת 1936 על ידי השייח' ששלט באזור, אך בנייתו לא הושלמה והופסקה בשנת 1948, עת ברח השייח' עם משפחתו לאבו דאבי. המבנה ששופץ לאחרונה, שימש תחילה כבית מלון וכיום הוא משמש למגורים. המבנה בן שתי הקומות מצטיין בחלונות מלבניים גדולים, חלונות עגולים וחלונות בצורת קשת שהעניקו לו את שמו. בקומתו השנייה מרפסת מקורה גדולה הפונה מערבה, וגגה נתמך בעמודי אבן בעלי כותרות דוריות. בצדדיו האחרים מרפסות תלויות הנתמכות בעמודי מתכת ולהן מעקה מתכת מסוגנן.

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית הקשתות בוויקישיתוף

קבר רבן גמליאל וגן הסנהדרין[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן הסנהדרין שוכן בדרומה של העיר, ובצידו המערבי ניצב מבנה אבן שנבנה בשני שלבים - חדר הקבורה מיוחס לתקופה הצלבנית, והמבואה המקורה נבנתה על ידי בייברס, כפי שמעידה על כך כתובת הקדשה משנת 1274. למרות פער זמנים של כ-1,100 שנים בין ימיו של נשיא הסנהדרין, רבן גמליאל דיבנה, לתחילת בנייתו של המבנה, מזהה המסורת המקומית את המקום כקברו של הנשיא, ואילו מסורת מוסלמית מזהה אותו עם קברו של אבו אל הורירה, מחבריו של הנביא מוחמד, שחי במאה ה-7. מקורה של המסורת היהודית לאחר שנת 1948, והיא התבססה על דברי רבי יעקב השליח מהמאה ה-13 שציין כי "על קבר רבן גמליאל יש כיפה נאה מאוד והוא בית תפילה לישמעאלים. בניין מפואר וקורין אותו אבו הורירה"[15]. אשתורי הפרחי, הגאוגרף בן המאה ה-14, הסכים גם הוא עם קביעה זו, אך סביר עד מאוד כי רבן גמליאל אינו קבור במקום. ספק אף אם במקום קבור אבו הורירה שחי בעיר אל-מדינה, אך נראה כי במקום אכן קבור קדוש מוסלמי כלשהו[16].

בצידו הצפוני של המבנה מבואת גישה הנפתחת אל שדרת דקלים. בחזית המבואה קבועים שלושה פתחים בצורת קשתות. העמודים בין הקשתות שקועים בקרקע ולכן בסיסם אינו גלוי. כותרותיהן הן קורנתיות מאוחרות ובהן שני טורים של ארבעה עלי אקנטוס. מעל המבואה כיפה בגובה של 7.80 מטרים וחמש כיפות נמוכות יותר בגובה של שישה מטרים. מעל אולם הקבורה כיפה גדולה ובו ניצבים המצבה ומיחרב הפונה דרומה לכיוון מכה. במבנה מאפיינים אדריכליים ממלוכים כמו אבלק ומוקרנס.

לאחר הקמת המדינה החל תהליך של תפיסת המקומות הקדושים ויהודם. בעיר יבנה פותח קבר רבן גמליאל - נשיא הסנהדרין, שהיה על-פי המסורת המוסלמית קברו של עלי אבו הורירה. הבניין בעל הכיפה שבו שכן הקבר שופץ והפך לאתר עלייה לרגל יהודי. השינוי שחל במעמד קבר רבן גמליאל והעלייה בחשיבותו בתקופה שלאחר קום המדינה קשורים קשר הדוק במתיישבים היהודים החדשים אשר עלו ארצה לא מכבר מארצות האסלאם ויושבו בחורבות הכפר הערבי יבנה. רק בשלהי שנות החמישים לקח משרד הדתות לידיו את משימת שיפוץ הקבר ושילב אותו במסלולי העלייה לרגל שארגן. משרד הדתות דאג לפיתוח גן מסביב לקבר, על מקום בית הקברות המוסלמי הסמוך והוצב שילוט מאיר עיניים ומתקן להדלקת נרות. הקבר עצמו כוסה בפרוכת ועליה נרקם שמו של רבן גמליאל ושלטים מוליכים למקום. כיום משמש המקום כבית כנסת ואולם התפילה חצוי על ידי מחיצה לעזרת גברים ולעזרת נשים. מצבת הקבר חצויה גם היא כך שחלקה בעזרה האחת וחלקה האחר בעזרה האחרת. על לוחות שיש חקוקות אמרות של הנשיא.

מדי שנה ביום יח' בניסן מתקיימת הילולת רבן גמליאל ואת הקבר פוקדים מאמינים רבים מכל רחבי הארץ.

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קבר רבן בן גמליאל בוויקישיתוף

מגדל המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מסמלי העיר הוא מגדל המים הנמצא במרכז העיר בנקודה הגבוהה ביבנה וצופה על העיר מאז מחצית שנות ה-80 של המאה הקודמת. המגדל מתנשא לגובה של 35 מטר והוא נבנה במטרה לאפשר אספקת מים לכלל העיר. כיום הוא אינו פעיל. המקום מהווה נקודת תצפית לסביבה כולה.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיריית יבנה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רז קלטר, עירית ציפר וולפגנג צוויקל, בשדה פלשתים: כני פולחן מבור גניזה ביבנה, קדמוניות, 134, 2007, עמ' 95-89

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יבנה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]