בר יוחאי (פיוט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בר יוחאי

בַּר יוֹחַאי, שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ, נִמְשַׁחְתָּ מִמִּדַּת הַקֹּדֶשׁ, נָשָׂאתָ צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, חָבוּשׁ עַל רֹאשְׁךָ פְּאֵרֶךָ:

בַּר יוֹחָאי, מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּ, יוֹם נַסְתָּ, יוֹם אֲשֶׁר בָרַחְתָּ, בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ, שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ:

בַּר יוֹחָאי, עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים, לִמּוּדֵי יְיָ הֵם לוֹמְדִים, אוֹר מֻפְלֶא אוֹר הַיְקוֹד הֵם יוֹקְדִים, הֲלֹא הֵמָּה יוֹרוּךָ מוֹרֶיךָ:

בַּר יוֹחָאי, וְלִשְׂדֵה תַפּוּחִים, עָלִיתָ לִלְקוֹט בּוֹ מֶרְקָחִים, סוֹד תּוֹרָה כְּצִיצִים וּפְרָחִים, נַעֲשֶׂה אָדָם נֶאֱמַר בַּעֲבוּרֶךָ:

בַּר יוֹחָאי, נֶאֱזָרְתָּ בִּגְבוּרָה, וּבְמִלְחֶמֶת אֵשׁ דַּת הַשַׁעְרָה, וְחֶרֶב הוֹצֵאתָ מִתַּעְרָהּ, שָׁלַפְתָּ נֶגֶד צוֹרְרֶיךָ:

בַּר יוֹחָאי, לִמְקוֹם אַבְנֵי שַׁיִשׁ, הִגַּעְתָּ לִפְנֵי אַרְיֵה לַיִשׁ, גַּם גֻּלַּת כּוֹתֶרֶת עַל עַיִשׁ, תָּשׁוּרִי וּמִּי יְשׁוּרֶךָ:

בַּר יוֹחָאי, בְּקֹדֶשׁ הַקָדָשִׁים, קַו יָרוֹק מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת סוֹד חֲמִישִׁים, קָשַׁרְתָּ קִשְׁרֵי שִׁי"ן קְשָׁרֶיךָ:

בַּר יוֹחָאי, יוּ"ד חָכְמָה קְדוּמָה, הִשְׁקַפְתָּ לִכְבוֹדוֹ פְנִימָה, לֵ"ב נְתִיבוֹת רֵאשִׁית תְּרוּמָה, אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח זִיו, אוֹרֶךָ:

בַּר יוֹחָאי, אוֹר מֻפְלֶא רוּם מַעְלָה, יָרְאתָ מִלְהַבִּיט כִּי רַב לָהּ, תַּעֲלוּמָה וְאַיִן קוֹרָא לָהּ, נַמְתָּ עַיִן לֹא תְשׁוּרֶךָ:

בַּר יוֹחָאי, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתֶּךָ, אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶךָ, וְאַשְׁרֵי הָעוֹמְדִים עַל סוֹדֶךָ, לְבוּשֵׁי חשֶׁן תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ:

"בר יוחאי" נוסח כורדיסטן, הוקלט בירושלים בשנת 1971.
"בר יוחאי" נוסח חלקיס שביוון, הוקלט בחלקיס בשנת 1970.
"בר יוחאי", נוסח תוניס, הוקלט בשנת 1966.

'בַּר יוֹחָאי' הוא פיוט העוסק בתנא רבי שמעון בר יוחאי. הפיוט נכתב על ידי הרב המקובל שמעון לביא, שהותיר את חותמו בשיר כשבכל בית, למעט האחרון, לאחר המילים "בר יוחאי", מופיעה אחת מאותיות שמו לפי הסדר (הפיוט נכתב גם בערבית לובית אשר שם נכתב הפיוט). פרופ' יהודה ליבס מעלה השערה המנסה לזהות את מחברו של הפיוט עם מקובל אחר, ר' שמעון בן לביא, שחי כנראה בארץ ישראל.

זמני אמירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיוט זה מושר בקרב העולים לציונו של הרשב"י במשך כל ימות השנה ובפרט בל"ג בעומר, והוא מקובל על רוב העדות והפלגים.

אצל התימנים ואצל הפרסים הפיוט מהווה חלק מזמירות השבת. ביהדות פרס נהוג לשיר את הפיוט בל"ג בעומר, בתרגום לפרסית. אצל יהודי לוב נהגו לשיר את הפיוט בכל שבת, חג ומועד ובכל שמחה משפחתית כגון בר מצווה, חתונה וברית מילה. בקרב חלק מיהודי גאורגיה, נהוג לזמר את הפיוט בסיום תפילת "ערבית לשבת" אחרי אמירת הפיוט "יגדל" ובל"ג בעומר לפני תפילת ערבית.

בני היישוב בר יוחאי במרום הגליל נוהגים לשיר את הפיוט בקבלת שבת עם דמדומים לקראת רדת החשיכה.

לחנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלחן המפורסם בכל עדות ישראל הוא לחן מזרח אירופאי[דרוש מקור], בקרב עדות מסוימות יש גרסאות אחרות ללחן זה. (ראה כל הגרסאות השונות המנויות באתר הזמנה לפיוט).

בין החסידים ישנם לחנים נוספים. לחן מפורסם הוא לחן חסידי עתיק, שהושר בחסידות רופשיץ, ורבי אליעזר הורוביץ מדז'יקוב שרו על בר יוחאי. לחן מפורסם נוסף הוא ניגון שמחה של חסידות קרלין מנינו של הבעל שם טוב, "ר' הערש בעל שמ'ס". בחסידות בויאן מושר לחן של החזן רבי פנחס ספקטור (ר' פיניע חזן) ובחסידות ויז'ניץ ישנו ניגון מהמלחין החסידי המפורסם ר' בעריש הורוביץ (ר' בעריש ווישווער). בחסידות בעלז מושר לחנו של המלחין לבית צאנז, ר' אביש מאיר ברנדסדורפר. בחסידות באבוב ישנו לחן של רבי בן ציון הלברשטאם, מקראקא שנת תר"פ וניגון נוסף, המושר בסעודות השבת. נוסף על כך ישנו לחן תימני ולחן ייחודי גם לקהילות גאורגיה. לחן נוסף הוא לחן ירושלמי[1]. בשנים האחרונות נפוץ גם לחן קצבי מקורי בעל גוון מזרחי, של הזמר משה לוי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מופיע כ"חסידות 1" באתר הזמנה לפיוט.